"נאמר לי שהריאיון לא הלך לפי הציפיות", כתבה לי היחצנית למחרת המפגש הווירטואלי שערכתי עם אושיית הטלוויזיה האמריקנית, ג'נין פירו. "זה מפתיע", השבתי, "חשבתי שהריאיון היה רציני ומכבד, וג'נין הייתה מלאת חיוכים ואפילו התבדחנו פה ושם". האמת, שיקרתי. פירו אומנם הייתה מלאת חיוכים ואפילו התבדחנו פה ושם, אבל למרות ניסיון לשמור על שיחה רצינית ומכבדת, היא הייתה רחוקה מכך. הריאיון באמת לא הלך לפי הציפיות. בעוד שאני חיפשתי תשובות לשאלות שלי, המנחה הפופולארית הניחה ככל הנראה שאשאל שאלות שמתאימות לתשובות שלה - תשובות שהכינה מראש עם ציטוטים שכאילו לקוחים היישר מדף המסרים של דונלד טראמפ, או מספרה החדש, Don't Lie to Me. עלעול קליל בין 304 עמודיו מראה שאין הבדל רב בין אלה לאלה.
פירו בת ה-69 נחשבת לאחד הקולות הבולטים במערך המגישים של רשת פוקס הנחשבת לשמרנית, שבבעלות רופרט מרדוק. היא מנחה את התוכנית שלה, Justice with Judge Jeanine, המשודרת בסופי שבוע מזה תשע שנים בפוקס (ושלוש שנים לפני כן ברשת CW), ובה היא מספקת פרשנות חוקית ופוליטית על ענייני היום מנקודת המבט שלה. לפני שפנתה לקריירה תקשורתית, פירו שגשגה כמשפטנית ובין השאר שימשה כתובעת ראשית וכשופטת במחוז ווינצ'סטר שבמדינת ניו יורק. היא גם ניסתה את מזלה כפוליטיקאית כמה וכמה פעמים ללא הצלחה, מה שהוביל אותה לזירה הטלוויזיונית, בה היא משמיעה שוב ושוב תמיכה במפלגה הרפובליקנית ובטראמפ, ומנגד מתמידה במתקפות חריפות על היריבים הדמוקרטים. ומתוך העמדה הזאת גם עלתה התשובה לשאלתי הראשונה, בנוגע לקריירה האישית שלה ועל הדומה והשונה בדעתנות בבית המשפט ועל המסך. "זו שאלה מעניינת שאף אחד מעולם לא שאל אותי", החמיאה פירו וניגשה לענות.
"כתובעת כללית, העבודה שלי הייתה תמיד להבטיח צדק, חוק וסדר. אבל כשאתה מריץ קדימה לקריירה הנוכחית שלי בטלוויזיה, אני נוהגת להגיד שיש כנראה יותר פשיעה בפוליטיקה של וושינגטון מאשר בבתי המשפט הפליליים ברחבי המדינה. פתאום החוק לא מכובד בחוגים שונים בוושינגטון ובחלקים מסוימים של של אמריקה. הם הפסיקו אפילו לכבד את הדגל שלנו. כל ההפגנות הללו, שנקראות 'שוחרות שלום', התחילו לכאורה בעקבות ההרג של ג'ורג' פלויד. ואני טוענת שאם לא הפעם - הן היו מתחילות בהזדמנות אחרת. זה הכל היה מתוכנן מראש. כולם הסכימו שזה היה אירוע מכעיס ומגעיל מה שקרה לג'ורג' פלויד ושאסור לנו לתת לזה לקרות שוב, אבל בעקבות כך קמה תנועת Black Lives Matter. זה ארגון מרקסיסטי-סוציאליסטי שלא מאמין בערכי המשפחה והם התחילו להבעיר רכוש פרטי, להרוס אנדרטאות וקיללו אנשים. זוהי אנרכיה, וזה כאוס ברחובות של ערים רבות ברחבי המדינה".
5 צפייה בגלריה
"זוהי אנרכיה, וזה כאוס ברחובות של ערים רבות ברחבי המדינה". המחאות בלוס אנג'לס
(צילום: MCT)
על אף שהשאלה עסקה בהסבה המקצועית שעברה ולא הזכירה כלל את רצח ג'ורג' פלויד וההפגנות שפרצו בעקבותיו, פירו המשיכה: "הערים הללו ברובן תחת שליטה של ראשי ערים דמוקרטים, ובמדינות עם מושלים דמוקרטים שמתעלמים מחוק וסדר ואחריות אמריקנית. פה באה לידי ביטוי הקריירה הקודמת שלי, בערכים של אמת וצדק. אני רוצה להכניס אור לתוך החשיכה. אנחנו מאמינים בחופש הביטוי, אולם עכשיו, אם אתה אומר משהו שנחשב ללא תקין פוליטית - אתה עלול לאבד את עבודתך. אפילו הקיום הבסיסי שלך עלול להוות טריגר עבור האינפנטילים מהשמאל. ואז כשכל הסגר התחיל בעקבות המגפה שהגיעה מסין, המדינות הדמוקרטיות רצו לעצור הכל בעוד שהמדינות הרפובליקניות עמדו על כך שאנשים יוכלו ללכת לעבוד. הם צריכים להחזיר לעצמם את הביטחון והכבוד העצמי, ולדאוג למשפחות שלהם. אנחנו לא נמצאים במקום הכי טוב כרגע באמריקה".
על טראמפ: "מה לעזאזל רוצים מהנשיא שגינה את ארגוני העליונות הלבנה?"
די מהר התברר: ג'נין פירו היא אומנם אשת תקשורת עם סיפור אישי מעניין ותפיסת עולם נחושה, אבל בחצי השעה שהיא מקדישה לריאיון שלנו אין בכוונתה להתנער מהמלל הפוליטי השגרתי, או לספק תשובות שאינן מוכנות מראש ומתייחסות למה שדובר ודוברר אינספור פעמים בנאומים, תוכניות אירוח וכתבות בעיתון. "שאלתי שאלה אישית על הקריירה שלך והבאת לי את כל הנאום על מצב האומה על ההתחלה. נראה לי שאפשר לסיים כבר פה", התלוצצתי, והיא מצידה מחייכת, כשעל המדף מאחוריה מוצגים עותקי ספרה החדש, ועל הדרך גם מגניבה מבט נוסף לעבר שולחן עליו מפוזרים דפים. הסיטואציה הזכירה לרגע תקרית מהקמפיין שלה לסנאט ב-2005, כשניצבה מעל הבמה ובעיצומו של נאום מצאה עצמה דוממת כחצי דקה, מפשפשת אחר עמוד מספר 10 שנעלם מאסופת הדפים שבידיה.
כמי שמגיעה מעולם מערכת הצדק של ארצות הברית, יש לפירו הרבה מה לומר על הפגנות השמאל שפרצו בעיצומה של משבר הקורונה, וכללו גם מקרים של ביזה ועימותים אלימים עם זרועות החוק. כשהיא מכנה את המפגינים "אנרכיסטים שמאלנים", על פי ההתוויה של טראמפ בארצות הברית (ושל בנימין נתניהו בישראל), היא חוזרת ומדגישה את הנוכחות של פעילי אנטיפה (רשת ארגונים אנטי-פשיסטיים) בקרב המפגינים. היא גם מזכירה אותם שוב ושוב בספרה ומתארת אותם כגורמים סוציאליסטיים, חתרניים ומסוכנים. היא מתעלמת מכך שפעילותה של תנועת אנטיפה נועדה להוות מענה אזרחי לתנועות הימין הקיצוני שהרימו ראש בארבע השנים האחרונות, ושמתוכן יצאו הרוצחים משרלוטסוויל בווירג'יניה, אל פאסו בטקסס וגם בבית הכנסת עץ החיים בפיטסבורג. פירו, שפעלה בעבר כתובעת נגד בריונים ניאו-נאצים, מיישרת היום קו עם מדיניות העמימות הנוכחית של הבית הלבן.
"מה לעזאזל רוצים מהנשיא שגינה את ארגוני העליונות הלבנה ואפילו שאל בעימות 'את מי אתם רוצים שאני אגנה?' (ואז פנה למיליציית Proud Boys ואמר למצלמה: 'עִמדו מנגד, והֱיו מוכנים' - אמירה שעוררה תמיהה ושאט נפש בקרב רבים בארצות הברית, א"ב). ואז כתב CNN ג'ים אקוסטה טוען שהוא לא גינה אותם, למרות שהוא בעצמו צייץ פעם - לדעתי זה היה בינואר - שהנשיא אמר שהוא מגנה חברי גזענות לבנה. אני לא מבינה למה ללכת הלוך וחזור בנושא הזה? זה פשוט עוד אחד מהשקרים שממשיכים להפיץ. ובינתיים אנטיפה ממשיכים להחריב עסקים פרטיים וחיים של אנשים, ותוקפים אמריקנים".
אבל בעוד שטראמפ מזכיר שוב ושוב את אנטיפה, הוא ממעט לדבר על ארגוני העליונות הלבנה שהפכו לבעיה חמורה וקטלנית בתוך החברה האמריקנית, יש שיגידו אף בעיה קיומית. את לא מזהה את הסכנה?
"כתובעת, יזמתי מפגש בין כוחות המשטרה לגבר שפרש מארגון עליונות לבנה כדי לדבר על מה שנדרש כדי להיאבק באנשים האלה. אנחנו חדרנו לכמה מהארגונים האלה. אנחנו מגנים אלימות בכל מקום שהיא צצה, וכל מי שמחולל אותה, מדבר עליה ותומך בה. אבל כשיש לך מישהו כמו קמלה האריס (מועמדת הדמוקרטים לסגנית הנשיא, א"ב) שתומכת בקרן לתשלום ערבות במינסוטה, היא מאפשרת למפגינים להיעצר ואז להשתחרר כדי לשוב לרחובות ולהרוס עוד רכוש. אני שואלת אותך, מה מסוכן יותר? להחזיר עברייני מין לרחובות כדי שהם יוכלו להצטרף למחאות. חייבים להסתכל על העובדות ולא לחזור שוב לטענות הכלליות של משהו אחד מול משהו אחר".
ואכן, על פי תפיסתה, פירו מצליחה למפות את כל העובדות, והמסקנות שלה קובעות באופן חד משמעי - טראמפ צודק בכל מה שהוא עושה בעוד שביידן, האריס, המפלגה הדמוקרטית ותומכיהם טועים. המפגינים, לטענתה, רוצים בחורבנה של ארצות הברית ונהנים מתמיכת התקשורת, ומערכות שלטוניות שונות, אפילו ה-FBI. בהקדמה לספרה, היא מקדישה אותו באופן אישי לנשיא טראמפ ומרעיפה עליו שלל מחמאות. היא מציינת שהבחירות הקרובות הן מלחמת חורמה להדיפת השמאל, או במונחים הערכיים שהיא טובעת: "מאבק בין טוב לרע". אבל האם התמונה הזו כל כך חד משמעית? האם האמת נמצאת באופן בלעדי בחזקת צד פוליטי אחד? האם כל מה שטראמפ מייצג הוא מושלם בהגדרה, ומנגד, יריביו הפוליטיים הם שקרנים מרושעים עם כוונות הרסניות? על פי פירו, זוהי ממש קריאה מדויקת של המציאות.
5 צפייה בגלריה
"מאפשרת למפגינים להיעצר ולהשתחרר שוב כדי לשוב לרחובות ולהרוס עוד רכוש". קמלה האריס
(צילום: רויטרס)
"הניתוח של השקרים שמספרים לנו מגובים בתימוכין לכל אורכו של הספר. כמו תובעת, אני מציגה את כתב התביעה ואני חושפת את הראיות מאחורי ההאשמות שלי", היא מסבירה ושבה לדבר על הפגנות Black Lives Matter, עליהן לא נשאלה אפילו פעם אחת: "אני חושבת שהדיכוטומיה מאוד ברורה. השמאל מתאר את אמריקה כאומה אפלה, מדכאת ועגמומית, בעוד שהימין מתאר את אמריקה כמקום מלא תקווה, הזדמנויות וגיבורים. אנשים מסכנים את חייהם כדי להגיע לכאן ולהישאר פה, ויש לכך סיבה. אנחנו אומה גדולה ואנחנו אנשים נדיבים. אני לא צריכה שמישהו יגיד לי שאמריקה היא לא מדינה נהדרת ואז יצעד ברחובות ויחריב את הערים. אני קוראת לזה אנרכיה. השמאל מאפשר לזה לקרות כשאנשים מגיעים עם משאיות ומרוקנים חנויות בשדרה החמישית במנהטן, היכן שאין היערכות של המשטרה בהוראות ראשי ערים שמאלנים ליברליים. ועכשיו בניו יורק רוצים לסגור את העיר שוב בגלל הקורונה. זה אפקט הפחד. הם משחקים במשחק כאילו מדובר בתיאטרון. כשדונלד טראמפ נדבק בקורונה - הם צעקו וייחלו למותו. אתה רואה את ההבדל? צד אחד חיובי וצד שני שלילי".
את מאשימה את הדמוקרטים בניצול משבר הקורונה לצרכים פוליטיים, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהפוליטיזציה של המגפה מגיעה גם מהצד של טראמפ. כל ההחלטות והמסרים מותאמים לאסטרטגיית הבחירות שלו.
"הנשיא הכריז על מצב חירום בריאותי ב-31 בינואר והוא סגר את הגבולות בפני אזרחים זרים (ליתר דיוק, נאסרה כניסתם של אזרחים סינים בלבד בשלב ראשון, א"ב). ובינתיים ג'ו ביידן התרוצץ וערך כנסי בחירות. עד חודש מרץ הוא אפילו לא הקפיד ללבוש מסכה. ולמרות זאת באפריל הוא פרסם טור אישי שבו הסביר איך הוא מתכוון להילחם בנגיף. מנגד, הנשיא הראה איזה מין לוחם הוא. הוא הוכיח שבגיל 74 הוא לא מתכוון להתחבא מהנגיף במרתף שלו, שזו מטפורה לאמריקה. אנחנו לא מתכוונים להתחבא, אנחנו לא מתכוונים להשבית את עצמנו. אנחנו לא מתכוונים לכפות סגר על אנשים בניגוד לרצונם, לאסור אותם אם הם הולכים לעבודה, לאסור אותם אם יש להם את החוצפה ללכת לכנסיה או לבית הכנסת. אמריקה היא ארצם של החופשיים, וביתם של האמיצים. אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות כדי לעצור את זה, והנשיא יעשה מה שהוא עשה בעבר וימשיך להילחם בנגיף. ג'ו ביידן ימשיך להישאר במרתף, ואם הוא יהיה הנשיא - אני אשמח לראות אותו בחדר הסגלגל פעם בשבוע".
איסור הכניסה שהטיל טראמפ על תיירים סינים הוא הצעד הראשוני עליו החליט הנשיא בתגובה להתפשטות המגפה, והוא חוזר ומדגיש זאת שוב ושוב אל מול התלונות של מי שרואים בו אחראי בגין אוזלת היד של הממשל בהתמודדות מול הנגיף. כמו טראמפ ואנשי הקמפיין שלו, גם פירו מעדיפה להזכיר את אותה החלטה ואז להדוף את ההאשמות בכיוונו של ביידן. הסברים אחרים לסוגיה שעומדת במרכז בחירות 2020 יהיה קשה למצוא במחנה טראמפ. אולי בגלל זה היא מנדבת ברגע אישי נדיר הצצה אותנטית לקורות החיים שלה: "הנשיא הכריז שחייבים להמשיך לחיות את החיים עם הקורונה. חליתי בעבר בסרטן והדבר שדחף אותי קדימה זה שמעולם לא שמתי את המחלה במרכז חיי, לא משנה כמה טיפולי כימותרפיה והקרנות הייתי צריכה לעבור. שמרתי על רוח ונחישות".
על תמיכת טראמפ בישראל: "הנאמנות שמגיעה מארצות הברית ראויה להכרת תודה מצד אנשים"
לצד הצורך שלה להדוף את המתקפות על ממשל טראמפ על רקע המלחמה הכושלת בנגיף, פירו חוותה משבר קורונה משלה אחרי רגע טלוויזיוני תמוה שמזוהה איתה עד היום. בחודש מרץ היא עלתה לשידור באיחור ניכר בעקבות מה שהוגדר כ"בעיות טכניות". משהופיעה על המסך והתוכנית החלה, הצופים הנדהמים לא התקשו להבחין שהיא מבולבלת, לא מרוכזת, חייכנית אולי קצת יותר מדי, ועל פי החשד - שתויה. כוס משקה וקשית שהתגנבו לרגע אל תוך הפריים שימשו כראיה מרשיעה בעיני הצופים. מבקריה הרבים של פירו מיהרו לשמוח לאידה, ותוכנית הסאטירה "סאטרדיי נייט לייב" אף הקדישה לה מערכון.
מתוך "סאטרדיי נייט לייב"
(קרדיט: באדיבות yes ו- STINGTV)
באופן אישי, פירו היא גם תומכת נלהבת בישראל. היא ביקרה בארץ חמש פעמים ומנגד הקפידה לבקר בחריפות את מדינות ערב, ואף הושעתה על ידי פוקס במרץ 2019 לאחר שהאשימה את חברת הקונגרס המוסלמית אילהן עומאר בכך שהיא חותרת נגד החוקה האמריקנית מכיוון שהיא נוהגת ללבוש חיג'אב על פי חוקי השריעה. טראמפ, אגב, צייץ בתגובה כי יש להחזיר את פירו לשידור (והתוכנית אכן שבה אחרי שבועיים). ברוח פרו-ציונית זו, היא מהללת את טראמפ על תמיכתו הבלתי מסויגת בישראל: "אמריקה תומכת גדולה בדמוקרטיות ברחבי העולם, כמו ישראל. ברק אובמה אפילו לא רצה שנתניהו יבוא לדבר מול הקונגרס נגד העסקה עם איראן, והיום טראמפ ביטל אותה. כל הנשיאים האמריקנים הכריזו שהם יעבירו את השגרירות לארצות הברית. קלינטון אמר זאת, אובמה אמר זאת, בוש אמר זאת, וכך גם טראמפ. אבל הוא זה שמימש זאת והעביר אותה. הוא אדם שעומד בהבטחותיו".
ולמרות כל זאת, על פי כל הסקרים, כ-70 אחוז מיהודי ארצות הברית תומכים בדמוקרטים ומתנגדים לטראמפ. הוא בעצמו הביע אכזבה פומבית כשאמר בשנה שעברה ש"יהודי שמצביע לדמוקרטים לא מבין או לא נאמן". זאת אכזבה שאת שותפה לה?
"זה לא התפקיד שלי לשפוט אף אחד בנוגע לתגובה שלו לנשיא או לארצות הברית ככלל. אני יכולה רק להגיד לך מה הנשיא הזה עשה, ולהעיד שהוא תמיד תמך בישראל ובראש הממשלה נתניהו ובזכות הקיום של ישראל. הוא קידם את השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות. אמרו שזה בלתי אפשרי, והייתי מצפה שאנשים יכירו בחשיבות של זה, ויכירו בעובדה שנתניהו זקוק לעזרה של ארצות הברית. כל מי שיעמוד בראש ממשלת ישראל זקוק לעזרה של ארצות הברית. זו מדינה קטנה שביקרתי בה חמש פעמים והיא מוקפת בהמון אויבים שחושבים שאין לה זכות קיום. מבחינתי, הנאמנות והתמיכה הזאת שמגיעה מארצות הברית ראויה להכרת תודה מצד אנשים. האם הם בוחרים לעשות כן או שלא? זאת ההחלטה שלהם, אבל אני חושבת שהוא (טראמפ, א"ב) הוכיח את הכוונות שלו, ועכשיו אנשים צריכים להחליט עם מי הם מזדהים פוליטית, או שאולי הם קשורים לשמאל מלכתחילה".
על ה-FBI: "לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין שהם ניסו להפיל את טראמפ"
אפשר להגיד שבחצי שעת הזום שבילינו, למדתי על ג'נין פירו בעיקר מתמרוני ההתחמקות שלה, יותר מאשר בזכות הדברים שאמרה. מי שהייתה ידועה במדינת ניו יורק כמשפטנית נועזת שמיישרת קו עם חברים אחרים כמו טאקר קרלסון, לורה אינגרהאם ושון האניטי, עיתונאים שנוהגים לבטא בקולם מה שלעיתים נדמה כדבריהם של אנשי טראמפ. זוהי גישה שמדגישה את ההבדלים בין ימין לשמאל מתוך ראייה של שחור-לבן בתקשורת האמריקנית כמכלול, תוך הזדהות ברורה עם הצד "הנכון" של המפה הפוליטית. פירו מתייצבת בגאווה במחנה טראמפ, ומנגד תוקפת את העיתונאים שמזוהים עם הצד השני של המתרס, ובראשם כתב CNN כריס קואומו, עורך דין בהסמכתו, שמוזכר לא פעם בספרה כדוגמה לעיתונאי ליברלי צבוע.
הטענות נגד מגישי רשתות CNN ו-MSNBC אינן משוללות יסוד, אלא שלתוכניות של קואומו, ג'ייק טאפר, רייצ'ל מדאו ואחרים לפחות מוזמנים פוליטיקאים שמרנים ומקבלים במה כדי לבטא את דעותיהם וגם לענות של שאלות קשות, אם אפשר. בתוכניות של פירו וחבריה מפוקס, מאידך, אין כמעט מקום לדעה מנוגדת. העורכים לא מעוניינים באורחים כפויי טובה, שמשמיעים ביקורת או גישה שלילית, כהגדרת השופטת פירו. נדיר למצוא פוליטיקאים דמוקרטים מובילים המופיעים בתוכניות האירוח האקטואליות של פוקס ניוז, ובימים אלה, גם מדענים ורופאים לא רצויים שם.
החזון השמרני של פירו ברור, ידוע וחד צדדי (אך מוצדק) כפי שהיא אפילו מוכנה להודות. אולם למרות שהיא מתיימרת להציג את העובדות כפי שהן, הודפת כל ביקורת וספק ומגבשת טיעונים ברורים לבחירה בטראמפ לקדנציה נוספת, גם היא מודעת לכך שייתכן שאמריקה כפי שהיא מדמיינת אותה אינה קיימת יותר, לפחות לא בעיניהם של רוב האזרחים. בבחירות 2016 הילארי קלינטון זכתה לאמונם של 65.8 מיליון מצביעים - 2.87 מיליון יותר קולות מאשר טראמפ (שזכה ביותר אלקטורים), ואילו עכשיו ביידן מוביל על פי הסקרים בשתי הזירות.
כשהיא נשאלת האם התרחיש האפשרי בו ביידן ינצח גורם לה לפקפק בחזון שלה ואולי מעלה ספקות בנוגע לרוח האמריקנית שהיא מכוננת ואולי כבר לא מייצגת את הציבור, פירו מביעה ביטחון בניצחון טראמפ, ומגיבה באדישות לאפשרות האחרת. "אם אמריקה תבחר בשמאל, אז שיהיה", היא אומרת ומספקת סיבות שונות ו"לא הגונות" לכך שהציבור עלול למנוע מהנשיא המכהן ארבע שנים נוספות בבית הלבן. "לדמוקרטים היה התקף זעם מאז שטראמפ נבחר וזה עצוב שהם לא הפסיקו להתלונן וניסו להפליל אותו. ג'ים קומי, פיט סטארק ואנדרו מקייב (בכירי FBI שהואשמו על ידי טראמפ במהלכים לא כשרים להפלתו, א"ב) שיקרו לבית המשפט וריגלו אחריו. הם השיגו צו נגד אמריקני חף מפשע (יועץ טראמפ קרטר פייג', א"ב) כדי שיוכלו לעקוב אחרי טראמפ. לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין שהם ניסו להפיל את טראמפ לפני תחילת הכהונה שלו ואחריה, ואז כל הסיפור של אוקראינה".
ובכל זאת, האם ייתכן שכל כך הרבה אמריקנים פשוט לא מאמינים לטראמפ ורוצים אמריקה אחרת?
"השמאל היה יכול לעבוד על נושאים חשובים לאמריקה אבל הם היו כל כך עסוקים בלהפיל את הנשיא הזה. בחיי לא ראיתי מעולם מישהו כל כך מלא ארס כלפי מישהו אחר. הם פשוט לא מוכנים לקבל את הרצון של הציבור האמריקני לשלוח את האיש הזה לתפקיד לארבע שנים. אתה רק שומע הכפשות. אולי באיזשהו שלב אנשים אומרים לעצמם: 'אוקיי, יהיה מה שיהיה. אולי אני אצביע ליריבים'. מי יודע? אני בכל אופן באמת מאמינה שדונלד טראמפ ינצח. אני חושבת שהשמאל ותקשורת המיינסטרים יכולים להתלונן כמה שהם רוצים, ואני יודעת שאתה יודע שזה המצב במדינות בכל רחבי העולם, היכן שסוציאליסטים שמאלנים מנסים להשתלט. ונצואלה הייתה מדינה עשירה בנפט שהפכה סוציאליסטית, ועכשיו הם אוכלים את בעלי החיים בגן החיות ונשים יולדות ברחוב. בוא לא נרמה את עצמנו: אם אתם רוצים אפלה - תפנו לשמאל ותוכלו לראות זאת במו עיניכם. זה משהו שיכול לקרות גם בארצות הברית".
