סיפור השבוע: "ד"ר משקפיים"

ד"ר משקפיים 

בבוקר יום ראשון

התעורר לו פילפילון

מרגיש נורא ואיום:

סתום לו האף, הוא לא יכול לנשום

מכאבים הוא מתפתל

ובנוסף גם משתעל.

אמא פילה נישקה לו את המצח

"אוי פילפילון – אתה ממש קודח!"

אמא פילה

את כל הסידורים ביטלה -

"נלך מהר אל הרופא

תתנהג אצלו יפה,

ד"ר משקפיים בך יטפל

האף ייפתח וגם לא תשתעל".

אך פילפילון מאוד פחד

והחזיק לאמא חזק את היד.

"האם גם לך התקלקל האף?"

"לא" – ענה הג'ירף

"אין לי שום בעיה עם האף,

אצלי הגרון מאוד מגרד

ואני מהרופא פוחד..."

ולחדר נכנס מרבה הרגליים.

ברגלו החמישית זכוכית ננעצה

הוא ניסה להוציאה אך כלום לא יצא.

הוא לא הפסיק לייבב

כי זה מאוד מאוד כואב,

אז אמא שלו מרובת הרגליים

הביאה אותו לד"ר משקפיים.

וראו מי בא - השפן,

"מה קרה לך?" ניסה הג'ירף,

"האם זה הרגל, הגרון או האף?"

ענה השפן: "לא, לא, לא, אדון ג'ירף

אצלי הכל בסדר עם הרגל, הגרון והאף,

אך בבוקר, כשזללתי גזר כתום

כאב חד הרגשתי פתאום,

וכשבמראה הבטתי

פתאום קלטתי

שנשברו לי השיניים

לכן גם אני כאן - אצל ד"ר משקפיים".

נחשו מי לחדר נכנס?

זהו הנחש, ארוך כמו שרוך

זוחל על הגחון

שואל בלחש: "מי כאן אחרון?"

"מה קרה לך, נחש,

האם ברע אתה חש?"

"כן", ענה בבכי הנחש,

"כואבת לי הבטן, היא נפוחה וקשה לי לזחול,

אז באתי לד"ר משקפיים – הרופא הכל יכול

שיתן לי מהר תרופה או זריקה,

שבטני שוב תהיה חלקה".

וככה ישבו החיות ודיברו,

לא הרגישו כיצד הזמן עובר

ועל הפחד מהרופא לא חשבו יותר.

וכשנפתחה הדלת ובפתחה ד"ר משקפיים,

כולם בשמחה מחאו לו כפיים.

פילפילון נכנס ראשון

והתיישב בפינה ליד הארון.

"שלום פילפילון אני שמח לראותך,

ספר לי עכשיו – מה שלומך?"

ענה הפילון: "אפי התקלקל,

ואני גם לא מפסיק להשתעל".

חייך הרופא והתחיל בבדיקה.

"נהדר פילפילון – לא צריך זריקה,

רק סירופ אדום

שלוש פעמים ביום,

האף ייפתח ויירד לך החום

ועוד מעט כבר לא תשתעל.

קח לך יומיים מנוחה

תשכב בכיף מתחת לשמיכה,

הכל יעבור ממש בקרוב

ואתה חיש מהר תרגיש טוב".

לד"ר משקפיים לחדרון הקטן.

הוא בדק את כולן,

תרופות רשם

היה מאוד מאוד נחמד

הבטיח לכולן שיבריאו מייד.

החיות כבר שכחו שפחדו

מהרופא החכם

בלעו את התרופות והבריאו - כולן.

אחרי שבוע, במסיבה ליד האגם,

הפילון, השפן, מרבה הרגליים, הג'ירף והנחש

נפגשו מחדש:

הם היו כבר בריאים וארגנו מסיבה,

אך דווקא ד"ר משקפיים לא בא.

וכשהם הלכו לבדוק מדוע ולמה,

פתח להם את הדלת הד"ר, בפיג'מה.

"מה קרה, ד"ר משקפיים?

אדומות לך מאוד העיניים!"

"נכון", ענה הרופא בקול מלטף,

"תבינו – אני מאוד עייף,

כל היום עבדתי קשה

בדקתי היטב את זה ואת זה,

תיקנתי לפילון את האף

ואת הגרון של הג'ירף,

סידרתי לשפן את השיניים

וחילצתי את הזכוכית ממרבה הרגליים.

לנחש רקחתי תרופה לבטן

וכך – כולכם הבראתם.

עכשיו אני עייף ובלי להסס,

אני חייב פשוט למיטה להיכנס.

יש לי גם דלקת עיניים",

הוסיף ד"ר משקפיים.

"אין פה מה להתפלא

לפעמים גם הרופא – חולה.

לכו בלעדיי למסיבה,

הפעם אני לא בא.

חיזרו לאגם, תחגגו במים",

- כך ציווה דר' משקפיים.

עשו החיות כפי שהרופא אמר,

ואיש מהם כבר לא זכר

איך כל כך פחדו בעבר

מהד"ר המוכשר.

שמי לימור טלמור, רווקה בת 37, אמא של אמיר, בן 3. יש לי תואר בחינוך ובספרות, ואני עובדת כמזכירת מנכ"ל בחברת קייטרינג.

הסיפור נכתב בעקבות פחדיו של בני מביקורים במרפאה ובהשראת הרופא השכונתי, ד"ר פרייס, שקישט בתבונתו את מרפאתו בבעלי חיים שממתינים עם הילדים לבדיקה. כיום אמיר כבר לא פוחד ומשוויץ שהוא מתנהג עוד יפה מהפיל.

ההורות הביאה אושר גדול לחיי ואושר זה היווה מוזה לכתיבת סיפורים רבים בנושאים מגוונים המוקדשים כולם לבני האהוב. שתהיו כולכם בריאים וקריאה מהנה.

רוצים לקרוא עוד סיפורים?

• מגלשת הירח/ ליאת שימרון
• פיית השינה/ עפר אשכנזי
• אבקת קסמים/ הלן דיין
• גמד החלומות/ עדי אהרוני
• ארץ הילדים המחכים/ ענת איתן
• חנות של חיבוקים ונשיקות/ עליזה שוהם
• התאומות/ סיגל מגן
• נוגי הפנדה וארוחת הערב/ יניב לויתן
• הילדה סיטה והנומן/ משה גייזלר
• מחסן של אהבה/ אבישי שרלין
• למה הג'ירפה לא עפה/ זיו סיון
• מה אמר יונתן?/ טלי תקומי
• טל לא רוצה לישון/ עדי רז 
• על הדר, פרפר וחדר לא מסודר/ זהר עמנואל
• "למעלה, למעלה"/ גלית אלסנר