"ביום כיפור הראשון שעשינו יחד, כשהוא לא הלך לבית הכנסת, הבנתי שהוא לא הגבר הדתי שאיתו חשבתי שהתחתנתי. אני קמתי מוקדם והוא עוד ישן. כשחזרתי בצהריים להפסקה, הוא עוד היה במיטה והייתי צריכה להפציר בו ללכת לפחות לתפילת כל נדריי. מי שדתי לא מתנהג ככה ביום כיפור. מאז נוספו לי המון חששות שהתגלו כנכונות", מספרת נועה (שם בדוי), בת 28 מחיפה, על הרגע בו גילתה שבעלה החל תהליך של יציאה בשאלה ללא ידיעתה.
"אני ויחזקאל הכרנו לפני חמש שנים דרך שדכנית", היא מספרת. "יצאנו שלושה חודשים עד האירוסין, ואצל דתיים חרדים זה זמן בלתי מבוטל. הפגישה הראשונה שלנו היתה ממש טובה. היה חיבור טוב והשיחה זרמה. לא דיברנו הרבה על דת למרות שידעתי שחשוב לוודא שנרצה להקים בית על ערכי יהדות משותפים.
"אני דתייה מבית חרדי ויחזקאל חסיד לשעבר שהפך לחרדי מודרני, והכיוון המשותף נטה לדתי-לאומי. בזמן ההכרות הוא היה מניח תפילין, וקם בבוקר לבית הכנסת להתפלל מניין. אחרי שהתחתנו התגלו פערים דתיים רבים".
מה למשל?
יחזקאל: "בתחילת הנישואים כבר היו לנו שיחות על שאלות באמונה. סיפרתי לה שאני כועס על השם שהעביר אותי הרבה קשיים בחיים ולא הבנתי למה. לנועה היה מאוד קשה לשמוע את זה, אבל האסימון נפל לה ביום כיפור הראשון שלנו יחד.
"הייתי רוב היום בבית ורק בערב הלכתי לבית הכנסת, וגם זה כי לא רציתי לאכזב אותה. אחר כך היא ראתה שגם בשבתות לא הייתי הולך באופן קבוע לבית הכנסת, כי התחיל אצלי תהליך של התרופפות בשמירה. כשהיא הבינה זאת, התעורר משבר אמון ביחסים".
נועה: בשבתות קשה לי להיות לבד בבית, ולו קשה לטייל לבד, אבל אנחנו מצליחים ליהנות גם מהביחד שלנו - אנחנו אוכלים יחד ושרים זמירות בסלון, וכשהוא רוצה להיות בטלפון הוא הולך לחדר השני
נועה, איך הגבת?
"לקחתי את זה מאוד קשה ולא דיברתי איתו שבוע שלם. הייתי כל כך המומה ופגועה, שחיפשתי לברוח ולעבור לגור לבד. היה זה השבוע הכי קשה בחיים שלי, כי פתאום הבנתי שאני עומדת על קרקע לא יציבה. הרב ומדריכת הכלות שלי אמרו שעליי להחליט אם להישאר או לעזוב, אבל אם אחליט להישאר - אז אני צריכה להיות שלמה עם מי שהוא, ולקבל את זה שלכל בן אדם יש מציאות אחרת".
יחזקאל: "אמרתי לה שאני רוצה להיות דתי ושאני אשתפר ואפסיק לחלל שבת, ובאמת עשיתי השתדלות. ניסיתי לשכנע את שנינו שזה משבר זמני וזה יעבור, אבל זה לא עבר".
כדי להתמודד עם המצב, נועה החלה ללכת לטיפול רגשי ויחזקאל משתף שהוא בעיקר התבודד. "אחרי שנתיים המליצו לנועה שנפנה יחד לעמותת 'התקשרות', שזו עמותה שהוקמה במטרה לסייע למשפחות עם פערים דתיים, ושם קיבלנו עזרה".
יחזקאל יצא בסוף בשאלה באופן רשמי, ונועה החליטה שהיא נשארת ולא עוזבת. "היה לי קשה, אבל ניסיתי להיות תומכת ולא להראות שאני בהלם. זה עדיין קשה, במיוחד בשבתות ובחגים, בגלל השוני וההבדלים באורח החיים. בשבתות קשה לי להיות לבד בבית, ולו קשה לטייל לבד, אבל למרות זאת אנחנו כן מצליחים ליהנות מהביחד שלנו. אנחנו עושים סעודה ושרים זמירות שבת בסלון. כשהוא רוצה להיות בטלפון הוא מכבד אותי, הולך לחדר וסוגר את הדלת. לפעמים אני מתלוננת, אבל מה בסוף אני רוצה? רק שיהיה איתי".
איך תעבירו את יום כיפור?
"בעיקרון אנחנו נישן בחדרים נפרדים בגלל תשמיש המיטה, ואני לא יודעת מה הוא יעשה בחדר מבחינת מסכים. אני רוב היום אהיה בבית הכנסת, וכשאגיע הביתה אני אדפק בדלת כדי שיפתח לי, ולא אקח מפתח כדי לתת לו התרעה מראש, שלא אראה אותו אוכל.
"אנחנו כן נעשה סעודה מפסקת יחד, ואני עדיין מנסה לשכנע אותו ללכת לכל נדריי. הוא כן עוזר לי לקיים את המצוות שלי, מעיר אותי לבית הכנסת וקונה את ארבעת המינים כדי לשמח אותי. לדעתי, הפער יבוא לידי ביטוי בהמשך, כשיהיו לנו ילדים בעזרת השם, ואז אהיה קצת יותר קשוחה.
"נצטרך לברר ולהסכים מראש איך נעשה דברים, אך בינתיים אנחנו במקום בריא. יש שיח פתוח, ואנחנו אומרים מה שאנחנו מרגישים וחושבים, מתמקדים בדברים הטובים ולא נבהלים מהשוני, כי על הכול אפשר לגשר אם יש אהבה ורצון טוב".
"זוגיות עם פערים דתיים היא זוגיות מורכבת"
לפי אביטל ברעם, עו"ס ומטפלת זוגית, ממייסדי עמותת "התקשרות זוגית", כששני בני הזוג נישאים באותו סטטוס דתי, ואחד מהם משנה את אמונתו ומנהגיו, נוצר משבר וערעור ביחסים. "בן הזוג מרגיש בגידה, משום שלא על סמך נתונים אלו התחייב לקשר, וכעת נכפה עליו להסתדר עם בן זוג שחי אורח חיים שונה ממנו.
"רבים נוטים לחשוב שחזרה בתשובה או יציאה בשאלה הם תהליך אישי, אך למעשה זהו תהליך זוגי. התהליך של השינוי לוקח זמן רב, לכן תחושת האובדן וניפוץ החלום מאוד דומיננטיות אצל בן הזוג שלא בחר בשינוי. ביום כיפור, כשאחד מבני הזוג מחליט להפסיק לצום, זה עלול להיות קושי גדול. קשה לאדם מאמין לראות התנהגות קיצונית כזו של בן זוג שלא צם, כאשר אפילו חילונים צמים.
נועה: ביום כיפור אנחנו נישן בחדרים נפרדים בגלל תשמיש המיטה, ואני לא יודעת מה הוא יעשה בחדר מבחינת מסכים. אני רוב היום אהיה בבית הכנסת, וכשאגיע הביתה אני אדפק בדלת כדי שיפתח לי, ולא אקח מפתח כדי לתת לו התרעה מראש, שלא אראה אותו אוכל
"זוגיות בפער דתי היא זוגיות מורכבת, שמזמינה אתגרים בחיי היום-יום, ודאי שבתקופת החגים", מציינת ברעם. "הביטוי היקר לליבו של האדם הדתי, מתבטא באורח חייו בכל תחום ותחום, החל מכשרות, שבת, טהרה, חינוך ילדים, אופן הלבוש, צורות הבילוי והשקפה כללית ויסודית על העולם.
"השוני הזה יוצר תסכול, ריחוק ותחושת בדידות בין בני הזוג. מנגד, כל אחד מבני הזוג צריך להבין שלא ניתן לכפות על השני אמונה או לעשות משהו עבור השני במצוות עשה שבין אדם למקום. המצוות או הדרגה הרוחנית של בן הזוג הם לא על אחריותו".
אביטל ברעם: רבים נוטים לחשוב שחזרה בתשובה או יציאה בשאלה הם תהליך אישי, אך למעשה זהו תהליך זוגי. ביום כיפור, כשאחד מבני הזוג מחליט להפסיק לצום, זה קושי גדול. קשה לאדם מאמין לראות התנהגות קיצונית כזו של בן זוג שלא צם, כאשר אפילו חילונים רבים צמים
סובלנות דתית היא גם הקו שמנחה את הזוגיות של עדי נוה (37) ומנדי אפלבוים (31). עדי היא חילונית מתל אביב ואילו מנדי הוא חסיד רוז'ין מירושלים. השניים הכירו בבית חב"ד בהודו, משם החל סיפור אהבה לא קונבנציונלי.
"נשמה זהה שעשתה בחירות שונות בחיים"
עדי: "הגעתי לבית חב"ד ברישיקש בטעות, כי הרגשתי אבודה וחיפשתי שייכות. פגשתי שם את מנדי ושיתפתי שלא טוב לי ברישיקש. הוא הציע להראות לי את רישיקש מהעיניים שלו, ולמחרת הלכנו לטייל יחד. לא חשבתי שזה מישהו שאצא איתו כי הוא דתי ואני חילונית, למרות שהרגשתי שמנדי ואני זו אותה נשמה שעשתה בחירות שונות בחיים".
"הגעתי להודו לבד אחרי תקופה של מילואים ועבודה", אומר מנדי. "כשהכרתי את עדי, לא הייתי בראש של זוגיות כי הייתי שבועיים לפני חזרה לארץ, אבל ברגע שפגשתי את אותה, רציתי להיות איתה כמה שיותר. יום אחד היא שאלה אותי אם הייתי יוצא עם מישהי חילונית, וכששאלתי מדוע, ענתה שהיא מעוניינת. זה הפתיע אותי, אבל קבענו לשבת לדבר, ובסוף החלטנו ללכת על זה".
למרות הפער הדתי?
"ראיתי את זה כמסע של התפתחות. גדלתי למשפחה שומרת תורה ומצוות, אבל תמיד היו לי גם חברים חילוניים והכרתי את העולם הזה. זיהיתי בעדי אור של אמונה ורוחניות ובזה התאהבתי. אחרת זה לא היה עובד, ככל הנראה".
עדי: "הבנו שיש פה משהו ששווה להיכנס אליו, וגם אם זה סיפור קצר, אז יש פה סיפור. כשהגיע הרגע שלו לעזוב, נשברתי. מנדי נסע והגיע לדלהי, אבל אז הוא החליט לבטל את הטיסה חזרה לארץ ולנסוע בחזרה אליי. שלושה חודשים טיילנו יחד עד שמנדי חזר לארץ, ואני חזרתי קצת אחריו. אחר כך עברנו לגור יחד".
מקסים. איך הסתדרתם בארץ?
"ידעתי שמנדי דתי, שומר שבת ומתפלל, אבל לא ידעתי שהוא ממש חזק בדת. הוא לימד אותי שהדת זה לא רק אסור או מותר ושזה בסדר שאני לא שומרת צניעות או שבת. אלוקים עדיין אוהב אותי וזה שלי מול אלוקים".
מנדי: "המפגש שלי ושל עדי בדת מתחיל מבסיס פשוט של כבוד הדדי למרחב האחד של השנייה. אנחנו חיים בשתי דרכים שונות, אבל אפשר למצוא חיבורים באמונה שלנו, ותוך כדי תנועה הפערים מצטמצמים, מגיעים לעמק השווה, ויש סוג של הפריה הדדית".
מהם האתגרים העיקריים?
עדי: "יש אתגר סביבתי. היו שאמרו לנו: 'אתם נאיבים, זה בחיים לא יקרה' או כאלו שפקפקו בדת של מנדי ושאלו מתי הוא יתקלקל והוא הכי דתי שיש. בכנות? בדרך כלל, הצד החילוני צריך לבוא יותר לקראת שומר המצוות ולוותר, אבל אני עושה זאת מתוך אהבה ואידיאל.
"הפערים היחידים שיש בינינו הם מבחינה הלכתית. בהתחלה היה לי קשה בשבת, אבל בעיקר מול עצמי. הייתי מתעסקת בטלפון והרגשתי שאני עושה משהו נמוך או אסור ולא נעים, עד שהבנתי שאלוקים אוהב אותי כמו שאני. שמירת השבת שלי היא גם מנוחה, אז מנוחה עם נטפליקס. אני כמעט לא בטלפון בשבת, אבל מתוך אידאל ובחירה.
מנדי: השבת שלנו לכאורה נראית כמו שבת של דתיים, אבל עדי יכולה לראות סרטים, להיות בטלפון או לנגן כאוות נפשה. בחרנו להתמקד בחיבורים - אנחנו שותים יין יחד, קוראים פרקי אבות ויש גם רומנטיקה בשבת
"בנוסף, תמיד אהבתי את המסורת ורציתי לעשות קידוש עם המשפחה. ראיתי את מנדי עושה קידוש והתחשק לי לקחת חלק בזה גם. לפעמים מנדי מדבר איתי על בית המקדש וזה תמוה בעיניי אבל זה בסדר, זה שלו וזה שלי".
האם בחגים הפערים באים לידי ביטוי יותר מבשגרה?
"אנחנו חצי שנה ביחד, אז עד היום עשינו יחד חגים בעיקר בחו"ל. בפסח היינו יחד בבית חב"ד, ואני באתי לכל הארוחות עם מנדי, אכלנו כשר ושמרתי איתו את פסח. בשבועות התפצלנו כי מנדי רצה תחושה של בית חב"ד, תפילות ולימוד כל הלילה, ואני שבעתי מהחגים והיה לי רגע של מיצוי אז עשינו בנפרד.
"גם את ראש השנה עשינו השנה בנפרד, כל אחד עם המשפחה שלו. למנדי יש את בית הכנסת שלו והתפילות וזה חג ארוך, ולי יש את התוכניות שלי, אבל בשבת יש לנו את המסורת שלנו. מנדי עושה קבלת שבת ומתפלל בבית, ובזמן הזה אני עורכת שולחן, חותכת סלטים ושמה אוכל על הפלטה. יש גם מיחם והיתה לנו הסכמה שזה בית ששומר כשרות כהלכתה. אחר כך אנחנו עושים קידוש יחד, יושבים לאכול ומדברים, ויש לנו זמן איכות שהוא רק שלנו".
מנדי: "היא תוכל לחמם לעצמה אוכל במיקרו, אם היא תרצה כמובן. אני פשוט אוכל רק מה שחומם על הפלטה. בסוף זה מתכנס לכך שהשבת נראית כשבת של דתיים, אבל עדי יכולה לראות סרטים, להיות בטלפון או לנגן כאוות נפשה. אנחנו בחרנו להתמקד בחיבורים: אנחנו שותים בקבוק יין יחד, קוראים פרקי אבות שזה ספר מוסר ויש גם רומנטיקה בשבת".
מה לגבי יום כיפור?
עדי: "אני לא בעניין של צום וכפרות וזה אפילו מדכא אותי, אז מנדי ייסע למשפחה שלו כי הוא אוהב את התפילות שם. לי יש את הכיפור שלי עם הטקסים שלי - אני חושבת על השנה שעברה, איפה טעיתי ויכולתי להשתפר כבן אדם, ומנסה להבין איפה אני מול אלוקים ואיפה אני מול בני אדם. אני עושה חשבון נפש של תיקון המידות, אבל זה לא מתכנס אצלי לצום ולתפילה".
הביחד לא נפגע?
מנדי: "שאלה טובה. הביחד לאו דווקא נפגע כששני בני הזוג בטוחים בעצמם ובזוגיות שלהם, מבינים ומכבדים את הבחירות האחד של השנייה. אז עוד יום-יומיים או חצי שעה נהיה ביחד".
עדי: "יש לנו 'ביחד' בערימות. אני אומרת שילך וביום כיפור יהיה לי יום עם עצמי. זאת הזדמנות עבורי למרחב ולחשבון נפש אמיתי. זה לא כזה עניין אם הוא ילך לתפילות שלו כאן בבית הכנסת ואני אשתה קפה בבית, או אם נתפצל ביום כיפור. בסוף זה עניין של תקשורת, אהבה ורצון לשלום בית".











