מאז שבתו נועה נפטרה מסרטן לפני כמעט שנה, אושיק לוי ממעט לעלות על במות, בורר את ההופעות בקפידה. "אין לי כבר את אותה ההתלהבות להופיע", הוא אומר ומצביע על פינת האבל שעל הקיר בסלון ביתו, עליו מתנוססות תמונתה של נועה, ותמונותיהן של אשתו עדנה, שהלכה לעולמה לפני שש שנים, ושל שני אחיו המנוחים, לוליק ויהודה, תמונות שאת רובן זכרתי מהביקור הקודם בביתו, ימים ספורים לאחר מותה.
"אין לי את אותה ההתלהבות להופיע". אושיק לוי
(צילום: איליה מלניקוב)
"עכשיו אני בוחר את ההופעות שלי בפינצטה", הוא מספר בריאיון למגזין הסופ"ש של ynet. "לוקח רק דברים שעושים לי טוב על הנשמה, הופעות שהן לא רחוקות, ושמשלמים לי כמה שאני מבקש עליהן. אין לי יותר תשוקה להופיע. די, לא בא לי לנסוע לקיבינימט, בטח לא אחרי המוות של נועה. אני כבר בן 82, ועשיתי מספיק בחיי. אני מעדיף להיכנס לאולפן ולהקליט שירים. הסכמתי להופיע בסוכות בפסטיבל עין גב, למרות המרחק הגדול לשם, בגלל שמדובר בחברים אהובים וב-50 שנה לסרט 'גבעת חלפון אינה עונה'. אבל להופעה של איזו חברה בים המלח למשל לא הסכמתי לנסוע, ויתרתי. אני לא ישן בלילה, לא ישן ביום. המוות של נועה יושב עליי במלוא הכובד, כמו משקל של טונה".
אתה חושב עליה כל הזמן?
"אני לא מפסיק לחשוב עליה יום ולילה. המוות שלה אוכל אותי. זה הדבר הכי קשה שקרה לי בחיים. עשינו הכול כדי להציל אותה. היא הייתה ילדה מופלאה, פרח נדיר. תראה את השעון שעל היד שלי, ששמות כל הילדים והנכדים שלי מוטבעים עליו. החתן שלי לירון הביא לי אותו לא מזמן. נועה קנתה לי אותו ליום הולדת 82 ולא הספיקה לתת לי אותו. היא נלחמה כמו לביאה כדי להחלים. מה היא לא עברה - טיפולים, כימו והקרנות. היא ניסתה הכול, ותמיד אמרה לי, 'פאפיוס שלי, אתה תראה, אני אנצח את החרא הזה, אני לא אתן לו להביס אותי'. היא עברה 28 טיפולי כימו, 26 הקרנות, טיפולים ביולוגיים. מה היא לא עברה, והייתי צמוד אליה כל הזמן. משגע אותי שלא הצלחתי לעזור לה.
איזה אבא קובר את הבת שלו, ועוד כל כך צעירה? אין דבר נורא מזה. לאבד ילד זה הדבר הכי קשה בעולם. הרבה יותר קשה מאשר לאבד אישה
"את ההודעה על מותה הודיע לי בעלה, לירון. כשיצאתי מבית החולים, אחרי שהלכתי להביא את האישורים על מותה, היה כבר שש בבוקר. פתאום צלצלה אליי אחת הפרופסוריות, ואמרה לי, 'אושיק, אני רק רוצה לשאול אם אני יכולה להשתמש בקרניות שלה'. זאת הייתה המשאלה של נועה. אחר כך הייתי צריך לזהות את הגופה שלה. חיבקתי ונישקתי אותה. זה מראה שאני לא אשכח כל חיי".
זה הנורא מכול.
"איזה אבא קובר את הבת שלו, ועוד כל כך צעירה? אין דבר נורא מזה. לאבד ילד זה הדבר הכי קשה בעולם. הרבה יותר קשה מאשר לאבד אישה - ואיבדתי את אשתי עדנה, שמאוד אהבתי. תסתכל על ההורים המסכנים של החיילים שנהרגו במלחמה האחרונה, ותראה כמה הם סובלים ומתענים. יש לבת הגדולה שלי שלוש חברות שהבן הבכור שלהן נהרג במלחמה. זה מטורף וממוטט".
אתה זוכר את השיחה האחרונה ביניכם?
"זאת הייתה שיחה של חמש דקות, כי כבר לא היה לה כוח. היא אמרה לי, 'אבא, זהו, הוא ניצח אותי, אבל תמשיך לחיות. תיהנה מהחיים'. היא גם הכינה את הילדים שלה שזה יכול לקרות. היא אמרה להם, 'אני חולה, אני צריכה לחזור לבית החולים, ויכול להיות שאני לא אחזור משם'. היא קבורה ליד אשתי. נתתי לה את המקום שלי לידה. הן בטח מחובקות עכשיו".
"היא תמיד יפה בחלומות כשם שהייתה בחיים שלה". נועה לוי-ארן ז"ל
(צילום: דנה קופל)
איך מצליחים לשרוד אסון כזה?
"חברים קרובים שאלו אותי, 'מה זה, אושיק, אתה איוב? איך נופלות עליך כל הצרות האלה אחת אחרי השנייה?' אמרתי להם, 'אני איש חזק. כל חיי הייתי אופטימי חסר תקנה. ידעתי להסתדר בכל מצב, רק שיהיה לי מקום לשים בו את הראש, שיהיה לי את הוויסקי שאני אוהב, את החומוס שלי, את המוזיקה וכמובן את הילדים והנכדים. המשפחה שלי היא האושר הגדול שלי. יש לי עוד שלושה ילדים ושבעה נכדים, וזה נותן לי הרבה כוח, והחיים, מסתבר, יותר חזקים מהכול".
לרגע לא התייאשת?
"אחרי המוות של נועה, אמרתי, מרוב ייאוש, 'וואלה די, אני דופק לעצמי כדור בראש, כמה אפשר לסבול', אבל רק אמרתי. אין סיכוי שאגמור את החיים שלי. בחיים לא התפרקתי, ובחיים לא הייתי בדיכאון. הייתי מודאג, הייתי מוטרד, הייתי עצוב, אבל זהו. אפילו היום קשה לי לבכות על נועה. לא יוצאות לי דמעות. בכיתי בעיקר בהלוויה שלה, אבל היא בראש שלי, בלב שלי, בנשמה שלי. אני חולם עליה כל הזמן, והיא תמיד יפה בחלומות כשם שהייתה בחיים שלה. פשוט נסיכה. עד היום אני מצלצל לחתן שלי כל בוקר, כמו שהייתי מצלצל אליה, לכל הילדים שלי, לוודא מה שלומם".
אתה מרגיש בודד?
"אני לבד, אבל אני בשום פנים ואופן לא בודד. יש לי המון חברים. אנשים אוהבים אותי, לשמחתי. תשב איתי יום אחד בקפה ותראה איך אנשים שאני לא מכיר עוצרים אותי. זה מתחיל מילדים בני שש, שראו אותי כששיחקתי עונה אחת ב'קופה ראשית', והם רצים, ואומרים לי, 'נכון שאתה חזי?' ורוצים סטורי.
"בשום פנים ואופן לא בודד". אושיק לוי
(צילום: יונתן בלום)
"בעיקר יש לי את הילדים שלי ואת הנכדים שלי. האושר הכי גדול הוא כשהם באים אליי ואנחנו נפגשים לארוחות שישי. אחרי שאמא שלה נפטרה, נועה הייתה מארגנת את הארוחות האלה. לקחתי השבוע את הילדה שלה אליי כדי לעזור ללירון בעלה. ביליתי איתה מתשע בבוקר עד אחת בבריכה, אחר כך לקחתי אותה למסעדה שאני אוכל בה, ונהנינו כל כך. הילדים שומרים עליי יותר משאני שומר עליהם".
"אמרתי לילדים שלא ייתנו לי להגיע למצב שאני לא יודע מה קורה איתי"
לוי בן ה-82, ששירת בלהקת פיקוד מרכז, ישתתף כאמור בפסטיבל עין גב בחול המועד סוכות, וייקח חלק במופע "תן את הכבוד לצה"ל", שיוקדש לחיילים ולמשפחות השכולות. לצידו ישתתפו במופע גם חבריו לסרט "גבעת חלפון אינה עונה" כמו ניצה שאול, גברי בנאי, מיקי קם, חנה לסלאו וטוביה צפיר, לצד אורי בנאי, בועז בנאי, רוני דלומי והלהקות הצבאיות, עומרי גליקמן מהתקווה 6 וגיא מזיג.
כשהוא חוזר לימים ההם של הלהקות הצבאיות והחברים שמופיעים לצידו כל כך הרבה שנים, קשה שלא להיזכר באלה שכבר אינם. "לפעמים בלילה, כמו שאחרים סופרים כבשים, אני עושה ספירת מלאי משלי, וכמעט אף אחד לא נשאר מהחברים", מספר לוי. "זה מתחיל מיוסי בנאי, שהיה הבמאי שלי (בלהקת הטיילת, י"ב), ממשיך בפופיק, ואריק איינשטיין, שהיה חבר מאוד טוב שלי. אריק היה מצלצל אליי ואומר, 'הלו, אתה זוכר? מדבר זמר ותיק. תחזור אליי'. זה היה ההומור שלו. גם אורי זוהר, שיסל, שמיילך, פולי, יהודה בארקן ודודו דותן הלכו, ולא מזמן גם מתי כספי.
"עצוב לי נורא על המוות שלו". קובי אשרת, אושיק לוי ושלמה וישינסקי באירוע הפרידה ממתי כספי
(צילום: מוטי קמחי)
"מהגיל שלי נשארו רק דני ליטני, שגם הוא ממש לא במצב מדהים, ואריאל זילבר. השאר, כמו שלום חנוך הגדול, צעירים ממני בשנתיים-שלוש. אני מסתכל על מיקי ברקוביץ, שהיה שכן של הילדים שלי ברמת השרון – ספורטאי ששמר על עצמו - ועצוב מהמצב שלו. הוא בקושי מדבר כבר ולא זכר את הנכדות והילדים שלו".
שוחחת עם מתי לפני שנפטר?
"צלצלתי אליו כשהוא חלה. אמרתי לו, 'אני מבין בזה, אשתי מתה מסרטן', והוא אמר לי בהומור האופייני שלו, 'איך תעזור לי אם אשתך מתה מסרטן?'. עצוב לי נורא על המוות שלו. איזה מוזיקאי ענק הוא היה. מתי עשה לי אלבום שלם. הוא כתב לי את 'לילות שרב', שהוא שיר נהדר. לא היה לי כסף לשלם לו. באתי ואמרתי לו, 'אתה יכול לגמור לי אלבום במאה שעות?' והוא גמר אותו ב-75 שעות".
גם חלק מהאמנים שעבדת איתם, בהם ישראל גוריון, לא בקו הבריאות.
"דמנציה כמו שיש לישראל המקסים זה דבר נורא. גם חנן גולדבלט, שהיה איתי בשלישיית התאומים, לא במצב מדהים. הוא מחלים לאט-לאט מהאירוע המוחי הקשה שעבר. הכי מצחיק זה שהוא זוכר את כל המילים של השירים שלנו ואת כל הקולות שהוא עשה. אמרתי לילדים שלי שלא ייתנו לי להגיע למצב שאני לא יודע מה קורה איתי, איפה אני ואיך קוראים להם. ישר פילולה ולגמור עליי. זה נורא בעיניי כשאתה סובל מהזקנה. אני מנסה לשמור על עצמי".
"אני מנסה לשמור על עצמי". אושיק לוי
(צילום: איליה מלניקוב)
אבל עדיין אתה מעשן לא מעט. המאפרה הולכת וגובהת מרוב בדלים.
"אלו סיגריות הכי זבל, שאני מעשן מהן חצי, ואחרי זה זורק. אני לא לוקח לריאות. פעם הייתי מעשן שלוש קופסאות סיגריות כאמל בלי פילטר ליום. כשעשיתי את הבדיקות עכשיו, הרופאה אמרה לי, 'לא יכול להיות, כתוב פה שעישנת שלוש קופסאות ליום. למה אני לא רואה את זה בריאות שלך?'. יש לי תפקוד 93. אני הולך למכון, שוחה, אוכל אוכל בריא, משתדל לשמור על מה שיש".
חצי שנה אחרי מותה של נועה, בגיל 37, הלך לעולמו גם לוליק, אחיו של אושיק, הטרובדור של שירת הלדינו, 60 שנה אחרי מותו של אחיו יהודה. "כשיהודה מת, זאת הייתה הפעם הראשונה שנפגשתי עם המוות", הוא אומר. "יהודה היה במאי ושחקן, שלמד פילוסופיה, לימד לטינית ונפטר בגיל 32 ממלנומה. בשבילי הוא היה יותר מאבא שלי, שהיה איש קשה. הוא היה המשענת שלי. אחר כך נפטרו ההורים שלי, ולפני חצי שנה לוליק הלך, בגיל 88. מצבו הידרדר מאוד בשנים האחרונות".
איזה איש היה אביך?
"אבא שלי היה איש קשה. הוא עבד בדפוס הממשלתי ובצעירותו פרנס את כל האחים שלו. עליי הוא לא הרים יד, כי הייתי קטן ורזה, ממש צפלון, איטריה. לוליק היה פרא אדם וחטף לא מעט ממנו. גרנו בבני ברק. בחצר שלנו היו שני עצי תות. לוליק היה טרזן והיה תופר לעצמו מכנסי עור, ואני הייתי צ'יטה. אבא שלי אמר לו, 'תרד למטה!' והוא היה חוטף עם החגורה ועם הכפכפים. אני לא חטפתי מכות. לוליק לא רצה ללמוד. הוא אפילו לא גמר בית ספר עממי, אבל הוא קרא המון. הוא היה הראשון שידע לנגן וידע שפות".
לא היו לו חיים קלים.
"לא, וגם לי לא. את כל האלבומים שלי הפקתי מכספים שהרווחתי. ידעתי להסתדר ולבחור לעצמי את השירים שבחרתי. לוליק לא ידע להסתדר. אמרתי לו, 'אלמלא אשתך היית נשאר ברחוב והייתי צריך לדאוג לך'. הוא לא ידע להתנהל. היא דאגה לו, וארגנה הכול. הוא היה בשבילה מלך. כמה שהיא אהבה ועדיין אוהבת אותו. הוא שימר את השירים מבית ההורים, את הלדינו, וגם את שירי ארץ ישראל. היה לו קול אדיר, יוצא דופן".
"לאונרד כהן ישן בשקי שינה כמו כולם, לא רצה חדר"
יש מעט זמרים בארץ שיש להם כל כך הרבה שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל, כמו אושיק לוי - "בלדה לשוטר", "חוזה לך ברח", "לישון, לישון", "יונתן, סע הביתה", "זכרון יעקב" ו"טוליק". הוא נולד בשם אושר לוי, גדל והתחנך בבני ברק ובירושלים. את הקריירה המוזיקלית שלו החל בגיל 16 בהופעת בכורה בתוכנית "חץ וקשת" בגלי צה"ל.
"חוויה בלתי רגילה. כל היום צחקנו". אושיק לוי ושייקה לוי בסרט "גבעת חלפון אינה עונה"
(צילום: ערן ריקליס)
אחרי השירות בלהקת פיקוד המרכז, הקים באמצע שנות ה-60 את להקת רביעיית הטיילת, יחד עם גבי ברלין, חדוה עמרני, דוד טל (רוזנטל) ואריה גרנות. לאחר מכן, שיחק בהפקה המקורית של המחזמר "קזבלן", כאחד מחבורת הברילנטינים. בפברואר 1971 הוציא את אלבום הסולו הראשון, "קצת שקט", שכלל בין השאר את הלהיט "חוזה לך ברח" שכתבו לו יענקלה רוטבליט ושלום חנוך. באותה שנה ביצע את "בלדה לשוטר", שהפך לאחד מלהיטיו הגדולים ביותר. באפריל 1971 השתתף בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "אליק השחף שלי".
בהתחלה אמרו על 'גבעת חלפון' שהוא בורקס וחרא ולא שווה כלום, אבל עד היום הוא משודר כל יום עצמאות והפך כבר מזמן לקאלט. חבר'ה מצטטים משם טקסטים שאני כבר שכחתי
אלבום הסולו השני שלו, "אושיק לוי", הופק על ידי מתי כספי וכלל את השירים שהפכו למזוהים איתו עד היום: "זה מכבר", "אגדת דשא", "יונתן סע הביתה", "לא הכרתי אותך", ו"ניגון עתיק" (בלחן של אלטר). בשנת 1976 שיחק בסרטו של אסי דיין "גבעת חלפון אינה עונה" בתפקיד ג'חנון. בשנות ה-2000 שיחק לוי במספר סדרות וטלנובלות, ביניהן "טירונות" ו"לגעת באושר".
כשהוא מדבר על צילומי הסרט "גבעת חלפון אינה עונה" החיוך לא עוזב את פניו. 50 שנה עברו, לך תזכור - אבל הוא זוכר הכול. "אלו היו שלושה שבועות בחוף ניצנים", הוא אומר. "כולם היו חברים של כולם. אללה ירחמו, חצי מהקאסט כבר הלך - פולי, אריה מוסקונה, מנחם זילברמן ומוישלה איש כסית. זאת הייתה חוויה בלתי רגילה. כל היום צחקנו כי פולי הרג אותנו מצחוק. לא היה איש מצחיק כמוהו. אסי עמד מאחורי המצלמה, וראית שהמצלמה רועדת מרוב שהוא צחק. היינו מצלמים סצנה, רצים לים, וחוזרים".
חשבתם ש"גבעת חלפון" יהיה כזאת הצלחה גדולה?
"אף אחד לא ידע כלום. בהתחלה אמרו עליו שהוא בורקס וחרא ולא שווה כלום, אבל עד היום הוא משודר כל יום עצמאות והפך כבר מזמן לקאלט. חבר'ה מצטטים משם טקסטים שאני כבר שכחתי. שמחתי על ההצלחה של הסרט בשביל אסי, שהיה גאון, אין מילה אחרת לתאר אותו, במיוחד אחרי שהמבקרים ירדו עליו".
הפך כבר מזמן לקאלט. אושיק לוי (מימין) ב"גבעת חלפון אינה עונה"
(צילום: מתוך הסרט)
הוא לא ישכח את הנסיעה אחרי מלחמת ששת הימים עם הלהקה של יונתן כרמון לסיבוב הופעות בחו"ל. "ראיתי שם את אלביס, את ג'ימי הנדריקס ודין מרטין", הוא מספר. "הייתי בן 23, רק התחתנתי, וכל העולם הגדול נפתח בעיניי. אחר כך למדתי משחק אצל סטניסלבסקי, לאוטה האגן וסטלה אדלר. איפה יש כאלה דברים?"
עוד מפגש ענקים היה ללוי עם לאונרד כהן, כשהופיע במלחמת יום הכיפורים בבסיסים, בין הלוחמים בחזית סיני ומול הפצועים בבתי החולים, ביחד עם פופיק ארנון, מתי כספי ואילנה רובינא. "יום אחד הייתי בקפה פינתי בתל אביב, ופתאום אני רואה שם את לאונרד כהן", הוא משתף. "ניגשתי אליו והוא אמר לי, 'באתי לעזור לכם, לעבוד בקיבוצים'. אמרתי לו 'מה פתאום קיבוצים, אתה בא איתי להופיע בפני חיילים'. הרמתי טלפון לפופיק ולמתי, התארגנו ונסענו להופיע בחצור. בהפסקה בין שני המופעים שעשינו שם, הוא כתב את השיר הידוע שלו Lover Lover. אחר כך הופענו במשך חודש רצוף בפני חיילים, במיוחד בחזית סיני. הוא ישן בשקי שינה, כמו כולם, לא רצה חדר. הוא היה אדם מאוד סגור ומאוד מיוחד".
מהם השירים הזכורים במיוחד מהרפרטואר שלך?
"את כולם אני אוהב כי אני בחרתי בהם. לא כתבתי מספיק טוב, אז נתתי ליהונתן גפן וליענקלה רוטבליט לכתוב לי. עובדה שחלק עובדים עד היום. מ'טוליק' עשו טיקטוק שהנכדות שלי מתלהבות ממנו. עבדתי הרבה עם זאב טנא שכתב לי ועם נפתלי אלטר שהלחין, ועם שלום חנוך שהלחין לי את 'חוזה לך ברח' ואת 'לישון לישון'. פופיק שאחותו של שלום הייתה חברה שלו, הכיר לי אותו. קישון אמר לי, 'אין לי תפקיד בסרט הזה, אבל אני רוצה שתשיר שיר. התמונה הזאת שבה שייקה מצדיע ודמעה זולגת לו, אי אפשר לשכוח אותה.
"מה פתאום קיבוצים, אתה בא איתי להופיע בפני חיילים". מתי כספי, אושיק לוי ולאונרד כהן
(צילום: רון אילן, דובר צה"ל. באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)
"שרתי במועדון החמאם, ושם הכרתי את נעמי שמר. האמרגן שלי אשר חבקין אמר לי, 'לך תוציא מנעמי שמר שיר, היא אוהבת אותך'. היא כתבה עלינו את 'אסוני הצעיר', שמתחיל במילים 'אסוני הצעיר הוא עלם דק בשחורים ומבטו חצוף'. זה לא היה רומן, הלו, תירגע, זה היה רק לילה אחד, אבל הייתה התאהבות קטנה. היא הייתה גדולה עליי בעשר שנים. אני שמרתי על כבודה עד היום. אם הבת שלה לא הייתה מספרת על זה בעיתון, לא הייתי מוציא את זה בכלל".
כשהייתם צעירים, הרבה לפני עידן MeToo, הכול היה פרוע יותר?
"שנות ה-60, המצאת הגלולה, היה Make Love, Not War, וחיקינו את מה שקרה בעולם. אהבה חופשית. אז לא התלוננו על הטרדות מיניות, רק היית משלם 800 לירות להפלות על הריונות לא רצויים. אני חיזרתי, אבל לא הצקתי, לא הטרדתי ולא כפיתי כלום. שלחתי פרחים, דיברתי אליהן יפה".
אגב, אתה עדיין מחפש אהבה?
"בוודאי. היו לי שני רומנים עם צעירות בנות 65. אחת אמרה לי, 'אושיק, אבא שלי בגיל 85 ואתה בן 82'. אמרתי לה, 'מותק, אני לא רוצה שום דבר. בתקופה שאנחנו ביחד, בואי נהנה, נבלה ונעשה חיים'. עם האחת זה נגמר, ועם השנייה נשארנו חברים טובים מאוד.
"הבת הגדולה שלי אומרת לי בצחוק, 'אבא, אני לא מרשה לך לצאת עם בחורות בנות 50. קשה לי להאמין שתהיה לי אהבה גדולה כמו שהייתה לי עם אשתי. זאת אהבה של פעם בחיים. אני מאוד רומנטיקן. אלו שיצאתי איתן אמרו לי, 'לא חיבקו אותי ככה איזה חמש שנים; לא התייחסו אליי ככה כבר 20 שנה. אתה רומנטיקן חסר תקנה'. בגילי אני לא הולך לחפש - לא בטינדרים ולא בכל השטויות האלה".
"מתפלל שיהיה שינוי"
כיום, כחודש וחצי לפני הבחירות בישראל - המצב במדינה מעיק מאוד על לוי. "אני מתפלל שיהיה שינוי", הוא מעיד. "בראש המדינה עומד דיקטטור שקרן. צריך להעיף את השרים, הם גרועים. תראה איך שהם מדברים. המתפרעים ביהודה ושומרון זה הכי נורא.
"אני אצביע לאיזנקוט", הוא ממשיך, "כולם יחברו אליו בסופו של דבר, גם בנט ולפיד, ואני מקווה שגם ליברמן. איזנקוט הוא איש ישר והגון. אני גם מאוד מעריך את יאיר גולן. הם יצטרכו להתחבר, לא יעזור כלום. תמיד אני נותן את הדוגמה של רבין וערפאת הרשע והשקרן. אין מה לעשות. צריך לדבר. אני מעריך את יואב סגלוביץ' שהלך עם מנסור עבאס. התלבטתי אם להצביע להם. מדובר באומץ אנושי ייחודי. אתה שומע איך הוא מדבר ורואה את העתיד".
עוד מחפש אהבה. אושיק לוי
(צילום: דנה קופל)
הופעת בהפגנות?
"הלכתי להפגנות בכיכר החטופים, והופעתי גם בהפגנות נגד המהפכה המשטרית. אמרו לי שהיו שם 180 אלף איש. עליתי לשיר את 'יונתן סע הביתה' וכולם שרו איתי".
על אף הזמן שעובר, והתקופה רצופת השינויים המשמעותיים, לוי בכלל לא חושב על היום שבו העולם ימשיך להסתובב בלעדיו. "השתגעת? אני רוצה למצות כמה שיותר את החיים. תמיד אמרתי שאני רוצה למות כמו מתושלח - בגיל 140. אני אסתפק גם ב-120. בכל מקרה, יש לי עוד זמן".
