"גברים ממרס, נשים ממאדים", אומר המשפט האלמותי המדגיש את ההבדלים בין המינים, אך האם הם גם באים לידי ביטוי בצלחת שלנו? התשובה היא כן, ואולי נגיד גם בזהירות - שהרבה יותר ממה שחשבנו. זה אמנם מתחיל בצרכים פיזיולוגיים שונים כמו בהרכב גוף שאינו זהה, ובהורמונים שמעצבים את הרעב, החשקים וחילוף החומרים, אבל ממש לא מסתיים שם. מה שאנחנו אוכלים - ובעיקר איך אנחנו אוכלים – מושפע גם מציפיות חברתיות, מתפקידים מגדריים שמושרשים עמוק, ומנורמות שמלוות אותנו מילדות. במילים אחרות, המגדר לא רק מזהה אותנו בבר, במשרד או במשפחה, הוא גם נכנס לנו לצלחת.
"מערכת העיכול של נשים וגברים אמנם זהה מבחינה אנטומית, אך הצרכים התזונתיים אינם זהים, בעיקר בשל ההבדלים בהרכב הגוף ובהורמונים שמשפיעים על רעב, חשקים וחילוף חומרים", מסבירה מיכל סוקמן, דיאטנית ומנהלת תחום תזונה במחוז מרכז במכבי שירותי בריאות. "עד גיל ההתבגרות צרכי האנרגיה והמרכיבים התזונתיים דומים בין בנים לבנות, אולם מרגע שמתרחשים השינויים ההורמונליים, ההבדלים מתחדדים".
מכאן, ההבדלים בין המבנה הגברי לנשי הופכים להיות הרבה יותר משמעותיים מבחינה תזונתית. "הגוף הנשי מכיל בדרך כלל אחוז שומן גבוה יותר, בין היתר באזורי הירכיים, החזה והאגן. מנגד, בקרב גברים קיימת נטייה טבעית ליותר מסת שריר, הנבנית בקלות רבה יותר. לכן, בתכנון תפריט, גברים לרוב נדרשים לכמות חלבון ואנרגיה גבוהה יותר, בעיקר אם הם עוסקים בפעילות גופנית", אומרת סוקמן.
מהעבר השני של המתרס, נשים אוהבות להצהיר בהומור על אהבתן לפחמימות, זה לא דבר חדש. אבל מי חשב שיש בכלל הסבר ביולוגי שמסביר את תופעת הקרייבינג הכה ידועה. "לנשים בגיל הפריון יש נטייה ברורה יותר לחשקים לפחמימות ושומנים מהצומח", מסכימה סוקמן. "שינויים הורמונליים, ובהם תנודות ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון, משפיעים על מנגנוני הרעב ועל ויסות מצב הרוח. המוח דורש יותר פחמימות לייצור מוגבר של סרוטונין ואנדורפינים — ולכן בתקופות כמו טרום-וסת, היריון והנקה, הצורך הזה מתגבר".
אבל הקרייבינג לפחמימות הוא רק חלק אחד מהתמונה. גם המנוע המטבולי שמפעיל את הגוף עובד אחרת אצל נשים וגברים, וממשיך את אותו קו של תנודות הורמונליות שמשפיעות על התנהגות האכילה. בעוד אצל גברים קצב חילוף החומרים נשאר יציב כמעט ללא שינוי, אצל נשים הוא עולה ויורד בהתאם למחזור החודשי.
"בעוד שחילוף החומרים של גברים יציב יחסית לאורך החודש, אצל נשים יש תנודות משמעותיות לפי המחזור החודשי", מפרטת סוקמן. "לקראת הופעת הווסת יש עלייה במדד חילוף החומרים הבסיסי (BMR), ולכן נשים רעבות יותר וזקוקות ליותר אנרגיה. זהו מנגנון פיזיולוגי לחלוטין ולא 'חולשה' או חוסר שליטה".
ההורמונים לא משפיעים רק על רעב, חשקים ודפוסי אכילה. הם גם קובעים עד כמה הגוף שלנו מוכן להביא חיים לעולם. "הרכב הגוף משפיע באופן מובהק על פוריות שני המינים", אומרת סוקמן. "עודף שומן מלווה בשיבוש הורמונלי שפוגע בפוריות אצל נשים וגברים כאחד. מנגד, גם תת-שומן עלול לגרום לפגיעה. אצל נשים הדבר יתבטא לרוב בהפסקת הווסת, ואצל גברים בירידה ברמות טסטוסטרון, קושי בזקפה ופגיעה באיכות הזרע. זו נקודה פחות מדוברת כי גברים בעלי מסת שריר גבוהה, אלו שנראים חטובים ועם שרירים בולטים עשויים להיראות 'חזקים', אף שבפועל הם מצויים בתת-שומן שעלול לפגוע בתפקוד המיני ובפוריות".
ואם תנודות ההורמונים של שנות הפריון נשמעות מורכבות, הרי שגיל המעבר מעלה את הרף עוד יותר. זה השלב שבו הגוף הנשי משנה כיוון כמעט בבת אחת: ההורמונים צונחים, חילוף החומרים מאט, והצרכים התזונתיים מחייבים התאמות מדויקות יותר. סוקמן מסבירה שהשינויים האלו אינם מהווים ריסטארט מטבולי של ממש, אבל זהו מצב חדש מאלץ נשים לחשוב מחדש על מה וכמה הן אוכלות.
"בגיל המעבר מתרחש שינוי הורמונלי חד שמאט את חילוף החומרים ומעלה את הסיכון לעלייה במשקל. בתקופה הזו אנחנו רואים שנשים שלא מצמצמות אכילה, עולות במשקל. המערכת ההורמונלית של נשים הופכת דומה יותר לזו של גברים, וכמות הקלוריות הנדרשת פוחתת. ללא התאמות תזונתיות מתרחשת עלייה במשקל. במקביל, היכולת להתמודד עם מזונות עתירי שומן יורדת, ויש חשיבות גבוהה יותר למזון קל לעיכול".
גם נושא צריכת הסידן מקבל בגיל הזה משנה תוקף. "בשל הסיכון המוגבר לאוסטיאופורוזיס, נשים חייבות להיות ערניות לצריכת הסידן. גברים לרוב מגיעים לכמות מספקת מאחר שהתפריט שלהם גדול יותר, אך נשים זקוקות למעקב יזום כדי להבטיח הגנה על מסת העצם".
אחרי ההורמונים, חילוף החומרים והקרייבינג לפחמימות, מגיע אחד הנושאים הפחות מדוברים, אבל המשמעותיים ביותר: חסרים של ויטמינים ומינרלים. מסתבר שגם כאן גברים ונשים מגיעים מנקודת פתיחה שונה לחלוטין, ונשים נמצאות יותר בסיכון עקב חסרים כאלה ואחרים.
"נשים בגיל הפריון מחויבות לתיסוף יומי של 400 מק״ג חומצה פולית. זו המלצת משרד הבריאות, והיא חיונית למניעת פגיעות התפתחותיות בעובר בשלבי ההיריון המוקדמים", אומרת סוקמן. "זה חוסר שאנחנו לא מצליחים להתגבר עליו בביטחון למרות שחלק גדול מהקמחים בתעשייה, כמו לחמים למשל, מועשרים בחומצה פולית. חסר בחומצה פולית מתקשר לפגיעות בעובר בשלבים המאוד ראשוניים של ההיריון, לרוב עוד לפני שהאשה מרגישה סימנים ראשונים. לגברים אין הנחיה כזו. במקרה שלהם, בדיקות דם שגרתיות מספיקות לאבחון חסרים. כמו כן, אנמיה וחסר בברזל נפוצים יותר אצל נשים בשל אובדן דם חודשי. אצל גברים, לעומת זאת, חסרים תזונתיים פחות שכיחים, ואין המלצה גורפת לתיסוף".
אוכל "גברי" ואוכל "נשי"
ואם כל ההבדלים הפיזיולוגיים לא מספיקים, הרי שהמציאות מוכיחה פעם אחר פעם שחלק גדול מהאכילה שלנו בכלל לא מגיע מהקיבה, אלא מהראש ומהחברה שסביבנו. יש אוכל שנחשב "גברי", יש אוכל שנתפס "נשי", ובחלק מהמקרים אנחנו אפילו לא מודעים עד כמה ההגדרות האלה מנהלות אותנו.
"יש אוכל שמבלי שנשים לב הוא נחשב לאוכל מגדרי", אומרת סוקמן. "למשל, בשר ואוכל כבד בדרך כלל נחשב לאוכל יותר גברי. מזונות עתירי קלוריות ומנות גדולות מזוהים כחלק מתרבות אכילה גברית. נשים, לעומת זאת, נוטות לבחור מזון קל יותר, לאו דווקא מתוך העדפה, אלא מתוך ציפייה חברתית".
גם ההתנהלות סביב האוכל: איך אוכלים, איפה אוכלים ואיך "מותר" לנו להתנהג, נשלטת על ידי נורמות ברורות. "עוד דבר מאוד מעניין זה שגברים יאכלו בחופשיות רבה יותר אוכל שמכיל קטניות גדולות", היא ממשיכה. "זה יותר לגיטימי חברתית שגבר יאכל אוכל שעושה גזים וגיהוקים. יש חברות שבהן זה אפילו נחשב לגיטימי בזמן ארוחה. אצל נשים - הרבה פחות. לגברים יש מרחב חברתי רחב יותר להתנהגויות כמו אכילה בידיים, לדוגמה לנגב חומוס, לאכול לאפה, אישה מצופה לעשות את זה בעדינות, בלי להתלכלך. לאכול צלחת חומוס עם מזלג.
"לפתוח כפתור אחרי הארוחה, זו יותר התנהגות גברית. לא לגיטימי שאישה שלבושה יפה תפתח כפתור אחרי האוכל. גם כל הנושא של 'אכול כפי יכולתך'. במקומות האלה הרבה יותר רואים גברים, פחות נשים. לא כי נשים לא מסוגלות, אלא כי זה לא נתפס נשי".
גם אופן צריכת האלכוהול מקבל צבע מגדרי. "אנחנו נראה שגברים יותר הולכים על בירות, ונשים יותר על קוקטיילים. זה משהו חברתי לחלוטין", מוסיפה סוקמן ומציינת עוד הבדל חברתי מוכר: הארוחות במשרד: "גבר יביא ארוחה גדולה כמו שניצל עם אורז לחמם במשרד, ואילו נשים לרוב יאכלו רק סלט, ואת האוכל שהן באמת אוהבות הן יאכלו רק בבית. הן לא יזמינו פסטה בצהריים אם כל החברות אוכלות סלט".
בסופו של דבר מזכירה סוקמן שהשאלה האמיתית אינה מה גברים או נשים אמורים לאכול, אלא מה הגוף המסוים של כל אחד באמת צריך. לדבריה, ברגע שמסתכלים על מבנה הגוף, הגודל, רמת הפעילות והתמהיל האישי, מבינים שההבדלים בין בני אדם הרבה יותר גדולים מההבדלים בין המינים.
"זה לא עניין פיזיולוגי, אלא תרבותי-חברתי. הצרכים עצמם נגזרים מהרכב הגוף של כל אדם, לא מהמגדר שלו. אם אני אישה גבוהה ושרירית, אני צריכה לאכול יותר מגבר צנום ונמוך. בגלל שרוב הגברים פיזית גדולים יותר מנשים, התפריטים שלהם בדרך כלל יהיו גדולים יותר. ההבדלים התרבותיים פשוט מגדילים את הפער".
פורסם לראשונה: 01:48, 05.12.25
