בגיל 14 אלכסי יגיב (46) גילה שהוא נמשך לעולם ה-BDSM והיה משוכנע שמשהו בו דפוק. היום הוא כבר יודע שמדובר במשיכה טבעית ונורמלית, ואין לו שום רצון להסתתר יותר.
אלכסי הוא הבעלים של "פטיש דיל", אחת מחנויות המין הגדולות בישראל - ויש שיגידו במזרח התיכון, ובלילות הוא משמש כמפיק ליין "דקדנס" המתמחה במסיבות BDSM נועזות. בין לבין הוא גם אמן רב תחומי, שמופיע עם האלטר-אגו שלו, דמות דראג רדיקלית בשם "אלכסה ונילית", שנהנית לשיר על חיבתה לאנאלי.
לאחרונה אלכסיי השיק אולם תצוגה חדש לחנות שלו, שמשתרע על כמה מאות מטרים. לא עוד חנות סקס סליזית ומוסתרת, אלא אולם שלם ורחב ידיים שמכיל אלפי מוצרי אהבה ועינוג, רוטטים וחשמליים, שאמורים להתאים ליחידים, לזוגות, לגייז, ללסביות, לאנשים וניליים ולאנשים שאוהבים BDSM - "הכול מהכול". "אני אוהב להגשים את הפנטזיות של עצמי ושל אנשים אחרים, והתחביב שלי הפך למקצוע", הוא מסביר.
צפו בראיון עם אלכסי יגיב
(צילום: אסף קמר, עריכה: איתי פולק)
(צפו בראיון המלא עם אלכסי יגיב. צילום: אסף קמר, עריכה: איתי פולק)
הוא נולד במחצ'קלה אשר בצפון הקווקז, ועלה לישראל ב־1992. הרבה לפני שהפנטזיות שלו הפכו למקצוע, הן עוררו אצלו בושה ואשמה, וגרמו לו לחשוב שהוא לבד בעולם. "פנטזתי על הדברים האלה כבר בגיל 14, אבל חשבתי שאני דפוק. רק כשהאינטרנט הגיע בגיל 19, הבנתי שיש עוד הרבה דפוקים כמוני. כשהבנתי את זה, קיבלתי את עצמי הרבה יותר טוב וגם התחלתי להקשיב לפנטזיות של עצמי. התחלתי להיחשף לעולם ה-BDSM, להכיר אנשים מקהילות שונות ולהתנסות".
אלכסי יגיב בחנות החדשה. "חשבתי שאני דפוק"
(צילום: אסף קמר)
גם אחרי שהבין שיש אחרים כמוהו, נותרה שאלת המשפחה והיציאה מהארון. "זה לא היה פשוט", הוא נאנח. "בייחוד כשאתה בא ממשפחה קווקזית. גם היו לי ספקות: איך יקבלו אותי ומה יקבלו? ואז אמרתי לעצמי שאני לא מתכוון לחיות את החיים האלה פעמיים - אני אעשה מה שבא לי ומי שיקבל אותי כמו שאני, בלי סודות ובלי שקרים - ברוך הבא". בשלב זה אלכסי מתקשה לעצור את ההתרגשות בקולו ומחליט לדייק את קביעתו: "גם מי שלא קיבל אותי, המשכתי לאהוב אותו. אבל אני לא סופגנייה בחנוכה, לא כל אחד חייב לאהוב אותי".
"למה אנחנו צריכים להתבייש שאנחנו אוהבים צעצועי מין?"
בשנת 2000, כשהיה בן 20, החל יגיב להגיע למועדון הדאנג'ן ביפו ולמקומות נוספים בסצנת ה-BDSM, שהחלה לתפוס תאוצה בישראל. במשך יותר מעשור היה בעיקר בליין שנהנה מהעולם המופלא והקסום שגילה.
בשנת 2010 החל להפוך את הפנטזיה לעסק - תחילה עם הפקת מסיבות וניהול אתר אינטרנט, ובהמשך גם דרך חנות ביתית שהלכה וגדלה. "פחדתי נורא שאפסיק לאהוב BDSM ברגע שאהפוך אותו למקצוע שלי, אבל זה לא קרה", הוא צוחק. "אני מאוד שמח שאני ממשיך לאהוב את מה שאני עושה וליהנות מעולם השליטה, ממסיבות פטיש ומהגשמת הפנטזיות של עצמי".
החנות החדשה כוללת אלפי מוצרים. "פטיש דיל"
(צילום: אסף קמר)
"פטיש דיל". הרעיון נולד מתוך צורך אישי
(צילום: אסף קמר)
הרעיון ל"פטיש דיל" נולד מצורך אישי. "חיפשתי בעצמי חנות טובה שיש בה הכל ובמחירים הגיוניים. היו בארץ מעט חנויות, המחירים היו יחסית יקרים, אז התחלתי מזה שפתחתי אתר אינטרנט וחנות ביתית".
המעבר לחלל הנוכחי נולד מתוך רצון להתרחב. "במקור חשבנו שיהיו פה גם מחסן וגם חנות". הוא מספר. "בשלב מסוים הבנו שיש לנו כל כך הרבה דברים, ושאם אנחנו רוצים שהחנות תהיה מרווחת, לא יהיה מקום גם למחסן, אז שברנו קירות ואת המחסן העברנו למקום אחר".
מבחינת יגיב, האור הבוהק בחנות, שקצת מזכיר בתי מרקחת, הוא דווקא מכוון, ותפקידו להוציא את החושך לאור, ולהפסיק את הבושה שאופפת את עולם המיניות ויחסי השליטה. "אנחנו רוצים להיות כמו חנות שראיתי בהולנד, שבה זה נחשב נורמלי שזוג מגיע, קונה לעצמו צעצוע, הולך הביתה ונהנה".
פנטזתי על הדברים האלה כבר בגיל 14, אבל חשבתי שאני דפוק. רק כשהאינטרנט הגיע בגיל 19, הבנתי שיש עוד הרבה דפוקים כמוני. כשהבנתי את זה, קיבלתי את עצמי הרבה יותר טוב וגם התחלתי להקשיב לפנטזיות של עצמי
המדפים של "פטיש דיל" עמוסים במאות מותגים מנצנצים ובמוצרים שונים ומשונים לחדירה, לרטט ולאורגזמה קטלנית בלחיצת כפתור. "למה אנחנו צריכים להתבייש בזה שאנחנו אוהבים אביזרי מין? אנחנו אוהבים לאונן, אנחנו אוהבים להשתמש באביזרים ואנחנו צריכים אותם כדי ליהנות יותר".
יגיב מרגיע את כל מי שחושש שאביזרי המין יחליפו את הגברים: "המוצרים האלה הם בנוסף אליי, לא במקומי, בדיוק כמו השוט שעל הקיר שהוא בנוסף ליד שלי. אלה כלים שאמורים לעזור לי בחיים ולא להחליף אותי".
הגישה הזאת ניכרת גם בשיחות של אנשי הצוות עם הלקוחות. הם מדברים על מוצרים, איברי מין ותחושות מיניות בלי מבוכה ובלי שיפוטיות. יגיב אומר שזה לא מקרי. "אני בוחר את הצוות שלנו עם הרבה לב. אלה באמת אנשים מקסימים. חשוב לי למצוא אנשים שרוצים להגשים פנטזיות ולשפר לאנשים את החוויה. אלה לא אנשים שבאים רק לעבוד ולהרוויח כסף - הם באים מהמקום של לשפר את העולם".
לדבריו, קהל הלקוחות של החנות ושל המסיבות חוצה כמעט כל קבוצה בחברה הישראלית: מסורתיים, דתיים, מפורסמים, אנשי טלוויזיה וגם פוליטיקאים מוכרים. שמות הוא כמובן אינו מוסר. "ומה קונים הפוליטיקאים?", אני שואל. "מסכות, שלא יזהו אותם", הוא צוחק.
"כל המוצרים פה נבחרו באהבה", יגיב מדגיש. "לכל דבר שיש כאן עשינו טסטים, למרות שלא תמיד אנחנו אלה שבודקים. לפעמים אנחנו מביאים נסיין ואומרים לו: 'קיבלנו מוצר חדש, אנחנו רוצים שתבדוק מה הוא עושה לך'. אחר כך אנחנו מחליטים אם ממשיכים למכור אותו או לא, ולפעמים אנחנו מורידים מוצר עוד לפני שמכרנו ממנו בכלל".
בין הדילדואים והמענגים החשמליים נמצאת מחלקת הזנבות. יגיב מסביר את ההבדלים בין הדגמים ברצינות מוחלטת, כאילו הוא מתאים ללקוח נעלי ריצה: "יש לנו הרבה זנבות. אתה רוצה להיות חתול? אתה רוצה להיות כלב או חיה אחרת - יש הכול. את הזנב לא מחברים לתלבושת, פשוט דוחפים אותו פנימה וסוגרים את שרירי הישבן, ואז הוא נשאר שם בפנים".
הופתעתי מכמה שזה פופולרי. מסתבר שישראלים אוהבים חייזרים ואביזרים יפנים. בכלל, לעשות אהבה עם יצור מהחלל החיצון זאת פנטזיה לגמרי לגיטימית. לכן אנחנו מספקים את כל הקולקציה הזאת
אנחנו מגיעים לאזור אביזרי החדירה הגדולים. יגיב מגיש לי איבר מין שחור, עבה ומפלצתי באורך של מטר. הוא מכנה אותו באהבה "דילדו למקלט", ומיד מסביר: "האזעקה פשוט תפסה אותי באמצע העבודה ויצאתי איתו לאזור המוגן בטעות", הוא צוחק. "אנשים שאלו אותי למה הגעתי למקלט עם דילדו ענק".
הוא מספר שרוב הדילדואים הם של פינים נימולים. "אני לא יודע אם זה בגלל שאוהבים אותנו או מפני שזה פשוט נראה אסתטי יותר, אבל צריך להזמין במיוחד כדי לקבל דילדו ללא ברית מילה".
אלכסי מדגים בגד שהוא מוכר בחנות
(צילום: אסף קמר)
משם אנחנו עוברים לאחת המחלקות החריגות בחנות: צעצועי מין בצורת איברים של חייזרים, דרקונים ומפלצות. יגיב קושר את הפופולריות של ה'טנטקל' (איבר ארוך וגמיש של חייזר תמנוני - א"ק) לעולם ההנטאי היפני. "האמת היא שהופתעתי מכמה שזה פופולרי ושישראלים אוהבים חייזרים ובכלל כל מה שהמציאו ביפן", הוא מודה וממהר להרגיע את הציבור: "לעשות אהבה עם יצור מהחלל החיצון זאת פנטזיה לגמרי לגיטימית. לכן אנחנו מספקים את כל הקולקציה הזאת".
את מקומו בוויכוח הישראלי על חופש אישי, מיניות ולהט"ב הוא מגדיר בלי היסוס. "אני אמשיך להיות בחזית הליברליזם. אני מקווה שעידן הסמוטריצ'יזם הרדיקלי יסתיים ויהיה לנו הרבה יותר חופש. תל אביב עדיין אחת הערים החופשיות, הפתוחות והבטוחות בעולם ללהט"ב ולקינקים. בשנים האחרונות הייתה ירידה ואני מאוד מקווה שנחזור להיות עיר מתקדמת".
"חצי מהקהל לקוחות שלי וחצי חברים שלי"
אחרי הסיור באולם התצוגה החדש, אנחנו קופצים לחוף הילטון הסמוך להתקרר מהחום של אוגוסט. יגיב שוחה בים, עושה מדיטציה יומית והולך להתארגן לקראת מסיבת ה-BDSM שמתרחשת בלילה. "לאלטר-אגו שלי קוראים אלכסה ונילית. בשבילה אני לובש בגדי דראג, מתאפר ועושה מוזיקה. לפעמים אני מופיע עם השירים שלי, לפעמים עושה מסיבות רווקות ולפעמים משלב אותה בהרצאות על BDSM".
השירים והקליפים מאוד פרובוקטיביים, אבל יגיב מתעקש שהמילים דווקא פוליטיות ושמטרתן לחנך למיניות מיטיבה: "'אני רוצה אנאלי' הוא שיר על איך לעשות את זה בבטחה, באיזה חומר סיכה להשתמש, למה צריך חוקן ובכלל איך להתייחס לזה. 'כמו שרמוטה' אומר שגם אם אני מתלבשת בצורה הכי נועזת בעולם, זה לא אומר שמותר לך להטריד אותי". את שני שיריו האחרונים, "סיסי בוי" ו"מי משפריצה", יצר עם המוזיקאי דן ציפורי, וכעת הם עובדים יחד על שיר חדש, כשהחלום הוא בכלל להגיע לאירוויזיון.
שעת חצות עברה מזמן, המועדון התל-אביבי מלא בבליינים צעירים וליברליים בלבוש נועז, שבאו לחגוג את המיניות שלהם. כשיגיב מופיע, אני מתקשה לזהות אותו. הוא לבוש בבגד גוף צמוד שעשוי מרשת שחורה, תחתוני חוטיני דקיקים מסתירים בקושי את איבר מין, ועל רגליו נעלי לקה נוצצות. "כשאני מגיע למסיבה, אני יודע שחצי מהקהל הם לקוחות שלי והחצי השני הם חברים שלי".
קשה לחשוב על סגירת מעגל מדויקת יותר: לפני שלושים שנה יגיב היה משוכנע שהוא האדם היחיד בעולם שחולם על הדברים האלה. כעת, בדמותה של אלכסה ונילית, הוא עומד בלב המועדון ומביט סביב. הנער הבודד מוקף עכשיו באנשים בדיוק כמוהו.
