זה לא סוד שאבי ביטון הוא כבר מזמן לא רק עוד שף שפועל מאחורי הפס, אלא אחד מעוגני תרבות הבילוי והמסעדנות המקומית. הסיפור שלו הוא מסע מרתק בתוך הקולינריה הישראלית: מהימים של אדורה הקטנה והמיתולוגית ברחוב בן יהודה, מסעדה שהייתה בשעתה תופעה מקומית אהודה מאוד, משם לקבוצת פופולר על שלל שלוחותיה, הרדלר ומעדניות סוליקה. וזה עוד לפני שהזכרנו את דמותו הטלוויזיונית כמגיש תוכניות בישול ולאחרונה גם שופט בעונת VIP של "מאסטר שף".
הביס של יהונתן: מסעדת קלאב מרין
(צילום: יהונתן כהן, עריכת וידיאו: עמרי צוינגל)
לאורך השנים ביטון הוכיח שוב ושוב שהוא מבין לעומק את החך הישראלי. הוא יודע לפצח את הביס הטעים, הנכון והנגיש, ולהגיש אותו תמיד באריזה אלגנטית, מלאת סטייל ומזמינה. כעת, אחרי שנים של אחיזה איתנה בזירה התל-אביבית, הוא ושותפיו יצאו מגבולות העיר ולא הרחיקו במיוחד לפרויקט מסקרן מול הגלים: מסעדת קלאב מרין במרינה של הרצליה.
המיקום שנבחר הוא קו ראשון למים. ממש מול תרני היאכטות, בצמוד למלון דה יאכט. המרינה בהרצליה, שמטבעה ידעה בשנים האחרונות לא מעט מלכודות תיירים ומקומות פשרניים, מקבלת כאן זריקה מרעננת עם מקום מעוצב בהשראת עיירות החוף של הריביירה הצרפתית והאיטלקית.
קו ראשון למים. קלאב מרין
(צילום: דור שרון)
המתחם רחב ידיים ומציע מגוון צורות ישיבה: חלל חיצוני יפה עם ספות רביצה מפנקות שממוקמות ממש על קו המים, אזורי ישיבה היקפיים הפונים למרינה ולכביש, וחלל פנימי מעוצב ואינטימי יותר הכולל כ-30 מקומות ישיבה, בר מרשים ומטבח המשקיף אל הסועדים דרך חלון צר. השאיפה כאן גלויה לחלוטין: לכוון גבוה. זה מקום יפה, מושקע, מעוצב ולא זול, שמתיימר לספק לאורחיו אסקפיזם ואווירת חופשה מול הים.
ידידותי למשתמש
התפריט נע על ציר ים תיכוני די מתבקש. הוא לא מסעיר, אוונגרדי או פורץ דרך בצורה יוצאת דופן, אבל נראה מגרה בסך הכול. אפשר למצוא בו את הנגיעות של ביטון, אף שלא נכח במקום בזמן ביקורנו. תפריט ידידותי עם נגיעות יצירתיות שבו כמעט כל אחד ואחת סביב השולחן ימצאו מה לאכול, מבלי להסתבך עם הגדרות מורכבות.
למרות כמות לא קטנה של אופציות, ניסינו יחד עם המלצר לבנות ארוחה שתקלע עד כמה שניתן לאיפיוני המקום ותספק תמונה נרחבת. לפיכך, מצאנו את עצמנו מנסים הרבה מנות ראשונות וביניים - ועיקרית אחת.
את הארוחה פתחנו בפיצה מרגריטה (78 שקל). מדובר במאפה קריספי במיוחד, בעל בצק דק ועשוי היטב, שנשען על רוטב עגבניות מעולה. עדין, רענן ובעל חומציות טבעית שמרגישה כאילו נסחטה מעגבניות טריות באותו הרגע ממש. מעל פיזרו מעט מוצרלה. הביס כולו קליל, כיפי ומעורר תיאבון, אם כי תוספת קטנה של גבינה הייתה משדרגת אותו.
ביס קליל
(צילום: חיים יוסף)
המנה המפתיעה והיצירתית בתפריט הייתה מלפפונים קיסר (58 שקל). המטבח לקח פה את רוטב הקיסר העשיר והמוכר, והחליף את לבבות החסה הקלאסית בפרוסות מלפפון טרי ופריך. הברקה יפה. המלפפון מעניק נוכחות קריספית, רעננה ומיצית שמהווה תחליף יפה לחסה, ומאזנת בצורה מושלמת את העושר של הרוטב.
הרוסטביף נפרס לפרוסות דקיקות, ונותר ורדרד, עסיסי ובעל עומק טעמים מצוין. גם החסה הצלויה הוסיפה חן
בגזרת המנות הקרות רשמנו עוד כמה הברקות מוצלחות. הטובה שבהן, ללא ספק, הייתה מנת הרוסטביף (78 שקל). מדובר בבשר איכותי שנפרס לפרוסות דקיקות, ונותר ורדרד, עסיסי ובעל עומק טעמים מצוין, ולצידו חסה צלויה שהוסיפה חן ועומק. נהנינו גם מסביצ'ה בר ים (78 שקל) שהיה תענוג צרוף. קוביות דג שנכבשו קלות בוויניגרט שרי צהוב, עם שיפקה, ירוקים ובצל סגול קצוצים. ביס טוב ועדין שהוא תוצר של חומרי גלם טריים, חיתוך מדויק ונקי. יופי.
תענוג צרוף. הסביצ'ה
(צילום: חיים יוסף)
מנגד, במנת הפנצנלה אינטיאס (82 שקל) נרשם פספוס קל. הדג עצמו היה על הכיפאק, פרוסות יפות של דג טרי, אבל האלמנטים שאמורים להגדיר סלט פנצנלה אמיתי, כלומר הקריספיות והנוכחות של הלחם לצד חמיצות העגבניות המוכרת, היו עדינים ומתונים מדי. התוצאה הרגישה מעט שטוחה ודקה מדי, במקום לתת את הקונטרסט העז שבין הלחם, העגבניות והדג.
ביקורות נוספות:
בגזרת העיקריות החמות, הלכנו על פטוצ'יני בויאבז דג לבן (126 שקל). הדג עצמו (בר ים) נעשה לתפארת בבישול מדויק, עסיסי ונמס בפה. אלא שבויאבז קלאסי, בטח כזה שמציץ מתוך תפריט המכוון לריביירה, אמור להיות עמוק, סוער, עז טעמים ועשיר בהרבה מציר הדגים שהוגש. תחושת העדינות פגעה מעט באופי הדרוש למנה כזו. הספגטי (בתפריט כתוב פטוצ'יני, אבל במעמד ההזמנה נאמר שהוחלף לספגטי) הגיע כשהוא עשוי טיפה יותר מהנדרש. אמנם בסטנדרט הישראלי הממוצע מדובר במידת הכנה סבירה, אך ממטבח ששואף ומכוון גבוה, נדרשים גם בויאבז וגם ספגטי קפדניים ולא מתפשרים.
(צילום: דור שרון)
לסיכום, קלאב מרין היא תוספת מבורכת וראויה למרינה של הרצליה. היא מביאה איתה בדיוק את מה שהיה חסר שם: ספוט יוקרתי, אופנתי, יפהפה ומלא באווירה. יש כאן חומרי גלם מצוינים, יופי של הברקות בצלחות הקרות ומיקום מנצח מול הים. אם המטבח ידע להדק ולדייק את הצלחות החמות ואת זמני הבישול, היא תהפוך לאחת האופציות היותר מהנות מול היאכטות היפות.
