"אנשים חושבים שמיניות זה רק עונג, ומיניות אכן מענגת במקרה הטוב, אבל היא גם מצריכה מאיתנו להיות פתוחים וחשופים, ובעיקר פגיעים. לכולנו יש גם צד פגיע, וכשאנחנו מביעים את הצד הפגיע, הפערים שלנו בתשוקה יורדים לפחות ב-50 אחוזים", טוענת דורית בר, עובדת סוציאלית, יועצת מינית וזוגית, מנחה תהליכי עומק ומייסדת בית ספר "אינטימיני", בשיטת שפת האינטימיות.
דורית הגיעה לפודקאסט "סקס אפיל" כדי לספר למה אנשים מפחדים כל כך מאינטימיות, ועל אילו מתנות זוגיות ומיניות הם מוותרים רק בגלל הפחד הזה.
קודם כל, מה ההבדל בין מיניות לאינטימיות?
"בעיניי, גם מיניות וגם אינטימיות הם ביטויים של אהבה. כשאני מינית ואני מבטאת את האהבה שלי דרך מיניות, אז סביר שאני אעשה את זה דרך מגע, פלירטוט, הבעה של תשוקה, הבעה של משיכה, אני אראה לך שבא לי עליך. אני אניח את היד באיזשהו מקום, או שאני פשוט אקיים יחסים מיניים מאיזשהו סוג.
"אינטימיות, לעומת זאת, היא הבסיס לכל מערכות היחסים. בזמן שמיניות זה משהו שאעשה בעיקר עם בן או בת זוג במערכת יחסים ארוכת טווח או בקשרים קצרים, אינטימיות - אני יכולה גם עכשיו, ליצור יחד איתך. למעשה, מידה מסוימת של אינטימיות כבר יש בינינו, כי הקלטנו בשנים האחרונות מספר פרקים ביחד, והיא זאת מאפשרת לנו לקפוץ ישר לתוך הנושא הזה, ולדבר עליו ולהיות יחד בנעימות ובנינוחות".
סקס אפיל
למה אינטימיות מפחידה יותר ממיניות? | #181
52:11
(האזינו לפרק המלא של "סקס אפיל" על אינטימיות בזוגיות)
"אינטימיות מבוססת קודם כל על זמן, על שהייה, על להיות ביחד הרבה זמן, והיא מבוססת על הפתיחה של הלב", אומרת בר. "עכשיו, אפשר לעשות סקס בלי לפתוח את הלב. הרבה אנשים עושים את זה, הרבה אנשים חיים ככה, גם בעולם הסטוצים - שזה מובהק יותר, וגם לפעמים בתוך מערכות יחסים ארוכות טווח. אלו אנשים שהמיניות שלהם הפכה להיות שגרתית, מכאנית, חוזרת על עצמה, אין בה שום דבר שום דבר מרגש ושום דבר שנובע מתוך החיבור של ההווה. אפשר להגיד שזאת בעצם מיניות שלא מחוברת ללב".
למה הכוונה?
"אינטימיות זה כשאני משתמשת ביותר חלקים של הקיום שלי. אני אומרת לב, אבל הכוונה היא לא רק לאיבר הפיזי, הכוונה היא לכל הרגשות שלי. כשאני אומרת שכשאני יושבת לידך עכשיו בזמן שאנחנו מקליטות את הפרק, אז אני מתרגשת וגם קצת מתוחה, זאת אינטימיות.
"אם עכשיו זה היה דייט ולא פרק בפודקאסט, והייתי אומרת דברים כמו 'תדע לך שאני מתרגשת ואני מתוחה מהמפגש הזה איתך' - זה היה מעמיק את המפגש הרבה יותר, מאשר אם אחרי עשר דקות הייתי מנשקת אותך נגיד. זאת אומרת, שאינטימיות היא קרבה רגשית קודם כל, ואילו מיניות יכולה להיות עם קרבה רגשית ויכולה להיות בלי קרבה רגשית, אבל האיכות שלה גדלה פי מאתיים בריבוע אם היא משלבת גם קרבה רגשית וגם קרבה גופנית".
אפשר לעשות סקס בלי לפתוח את הלב. הרבה אנשים חיים ככה, גם בעולם הסטוצים - שזה מובהק יותר, וגם לפעמים בתוך מערכות יחסים ארוכות טווח. אלו אנשים שהמיניות שלהם הפכה להיות שגרתית, מכאנית, חוזרת על עצמה
אבל למה אנשים מפחדים כל כך מאינטימיות?
"כי זה כואב. אם לפני רגע אמרתי לך שאני מתרגשת, אז הרגשתי כזה קצת את הדופק לב שלי מהיר, והרגשתי חשופה. לא ידעתי איך תגיבי לזה, כאילו, אם תקבלי את מה שאני אומרת, או שתהיי קרה ומנוכרת. אבל בגלל שהרגשתי את הלב שלך פתוח, זה אפשר לי להמשיך.
"אנחנו מפחדים להרגיש את הכאב, אנחנו מפחדים שיראו את הכאב שלנו, ואנחנו לא מתורגלים בלחשוף את הרגשות שלנו. רוב האנשים גדלו בתוך משפחה, חברה ותרבות שלא שואלות באמת מה שלומך, לא באמת מתעניינות. אנחנו תמיד שואלים את האחר 'מה נשמע?', אבל אנחנו בדרך כלל לא באמת מצפים לתשובה". כשאני מתרגלת עם אנשים את שפת האינטימיות - שזאת הגישה שפיתחתי, אני מגלה שחסרים לאנשים מילים".
"כשאני מתרגלת עם אנשים את שפת האינטימיות - שזאת הגישה שפיתחתי, אני מגלה שחסרים לאנשים מילים"
(צילום: shuterstock)
תמיד צוחקים על ילדים שחוזרים מהגן או מבית ספר, ושואלים אותם - "איך היה?", והם עונים "כיף!". וכאן מסתיימת השיחה. אבל בעצם אנחנו כמבוגרים לא ממשיכים בעצמנו את השיחה הזאת.
"נכון. אנחנו לא יודעים לשאול שאלות עומק. אנחנו שואלים - מה היה כיף? במקום לשאול - היה משהו שהפחיד אותך היום בגן? היה משהו שריגש אותך במיוחד? היה משהו שהיה לך נעים במיוחד היום? כלומר, אנחנו לא יודעים לשאול שאלות ואנחנו לא יודעים לבטא את הרגשות שאנחנו מרגישים.
"אנחנו כן יודעים נגיד לבטא כעס, שמחה, פחד ועצב, אבל יש עוד 50 גוונים של רגשות ותחושות, וחסר לנו המגוון הזה ממש ברמה השפתית. כמו למשל - אני מרגישה צביטה בלב או כיווץ בבטן או מחנק בגרון, או רעד ברגליים. אלו סוגים של תחושות או רגשות כמו חוסר אונים או פגיעות. חסרה לנו שפה. אז כשאנשים אומרים שהם מפחדים מאינטימיות, בעיניי הם פשוט אומרים 'אף פעם לא תרגלנו אינטימיות'".
דורית בר. "אנחנו לא יודעים לשאול שאלות ואנחנו לא יודעים לבטא את הרגשות שאנחנו מרגישים"
(צילום: אלעד נבון)
לדבריה, כשאישה יושבת מול בן הזוג שלה, ואמורה עכשיו לשתף אותו במה שהיא מרגישה, השיחה לא בהכרח מבקשת הוראות ברורות כמו "תיגע בי חזק יותר או חלש יותר", אלא מבקשת להגיד לו משהו הרבה יותר עמוק. "כמו למשל שאני בגיל המעבר עכשיו והפות שלי יותר יבשה ממה שהיא הייתה קודם", מדגימה בר, "וממש מפחיד אותי עכשיו שתיכנס לתוכי ואני צריכה רגע להתכונן לזה. להגיד דבר כזה דורש חשיפות מאוד-מאוד גבוהה, למרות שזה בעלי, ולמרות שהוא מכיר אותי ואוהב אותי.
מה שאנחנו פוגשים במציאות זה אילמות רגשית, חוסר יכולת להביע מילים. אחר כך יש לנו פערים בתשוקה - היא לא רוצה לשכב איתי, הוא הפסיק להימשך אליי. אבל כל אלו הן מסקנות, בזמן שמתחת לפני השטח יש כל מיני רגשות עדינים שפשוט לא דיברנו עליהם
"נתתי דוגמה של גיל המעבר כי זה איפה שאני נמצאת עכשיו, אבל זאת יכולה להיות גם אישה שזה עתה הייתה בהיריון, והחוויה שלה אחרי הלידה באזור של האגן והפות היא לא אותו דבר. זאת יכולה להיות חוויה של גבר שחווה שפיכה מהירה, וברוב המקרים מסרב לדבר על זה עם בת זוג".
"מה שאנחנו פוגשים במציאות, גם גברים וגם נשים, זה אילמות רגשית, חוסר יכולת להביע מילים", אומרת בר. "אחר כך יש לנו פערים בתשוקה - היא לא רוצה לשכב איתי, הוא לא רוצה לשכב איתי, למה הוא לא רוצה לשכב איתי, הוא הפסיק להימשך אליי. אבל כל אלו הן מסקנות, בזמן שמתחת לפני השטח - אלא אם כן יש רקע פיזיולוגי-רפואי שזה נושא אחר - יש כל מיני רגשות עדינים שפשוט לא דיברנו עליהם. כמו למשל, שיש לי בעיות בזקפה כי אני לחוץ, או שאני לא גומרת עם בני זוג. כל כך הרבה נשים לא גומרות עם בני זוג, אבל לא אומרות להם את זה ולא דואגות לאורגזמה שלהן".
אז מה עושים כדי לדבר על הרגשות העדינים האלה?
"אם בתוך הקשר הזוגי יש אינטימיות, ההמלצה שלי היא פשוט לשבת רגע. בלי טלוויזיה, בלי מסכים, בלי טלפונים. מכינים משהו לשתות או מכינים משהו לאכול, נכנסים לתוך אווירה של מנוחה, ולא מנסים למלא את השקט במילים או במסכים, שזה בדרך כלל מה שאנחנו עושים.
"אינטימיות זקוקה לאווירה והאווירה היא בעיקר שקט ונינוחות. זה לא צריך איזה משהו מיוחד. אנשים מפחדים מהשקט אבל שקט הוא מקור השראה וכשנותנים לו מקום ולא מפחדים ממנו, נולדים מתוכו מילים חדשות, רעיונות חדשים, חלומות חדשים, רגשות שלא שיתפתי, תחושות שלא שיתפתי. אני אוהבת את השקט, אני מודה".
"כשאנחנו חושפים את כל הרגשות שלנו, אנחנו מסכימים שהצד השני יראה אותנו בכל ה-360 מעלות שלנו. יש לכולנו צדדים מקסימים ויפים שנראים טוב, לצד צדדים מכוערים, שבהם אני מרגישה קטנה, ואני מרגישה קטנונית, וקנאית, וממורמרת, וקורבנית.
"עם השנים הבנתי שאם אני לא אומרת את האמת שלי, אז גם אם אנשים נשארים איתי, הם לא נשארים איתי כי הם מכירים אותי, הם נשארים איתי בגלל איזושהי מסכה שהצגתי בפניהם, אבל לא בגללי. היום כל מי שמכיר אותי יודע שאנשים שחיים בסביבה שלי צריכים לפגוש את האמת שלי, גם אם הם לא תמיד אוהבים אותה. וזה בסדר מבחינתי. זה אומר שמי שבאמת קרוב אליי, ואין הרבה אנשים כאלה, זה אנשים שבעצמם אוהבים את האמת. כלומר, אינטימיות ואמת בעיניי הן מילים כמעט נרדפות".
האם תמיד צריך להגיד את כל האמת במערכת יחסים, גם כשהיא פוגעת או לא תורמת לקשר?
"אני חושבת שאם יש מרחב בטוח באמת בתוך הזוגיות, אז אני יכול להגיד לבת הזוג שלי, 'את יודעת, היום נכנסה איזה מפיקה חדשה למשרד שלנו והרגשתי משיכה אליה. אין לי שום עניין לעשות עם זה שום דבר, אבל בגלל שאני מרגיש שאם אני לא אומר לך את זה, אז אני אייצר בינינו עכשיו איזשהו חיץ, אני מעדיף להגיד לך את זה'. עכשיו, כשאני בוחר להגיד את זה, וזאת כמובן בחירה אישית שלא מתאימה לכל אחד, אני לוקח בחשבון שייתכן שזה ילחץ על איזשהו כפתור אצל בת הזוג שלי, אוקיי?
"אבל זה העניין עם מרחב בטוח - מרחב בטוח הוא מרחב שבו אנחנו יודעים לעבור דרך קונפליקטים בלי להרוס את הקשר. אני יודע שבת הזוג שלי תשמע את זה, ייתכן שהיא תרגיש כאב, ייתכן שהיא תגיד 'איזה כיף לך'. תחשבי לאילו רמות כנות הזוג הזה יכול להגיע אליו. כאילו, זה יכול להגיע למצב שהם יושבים יחד בבית קפה או בבר והם מסתכלים על אנשים ואומרים, 'וואו הוא חתיך', 'וואי, תראי איזה מהממת היא'".
זה העניין עם מרחב בטוח - מרחב בטוח הוא מרחב שבו אנחנו יודעים לעבור דרך קונפליקטים בלי להרוס את הקשר
אני חושבת שהסיבה שהרבה אנשים אומרים שהם מפחדים מאינטימיות זה כי הם חוו שברון לב, פרידה מאוד גדולה. ולכי תסתכני בלשים את הלב שלך על השולחן שוב ולצפות בו מתנפץ לחתיכות.
"מי לא חווה כזה? שירימו את היד. כולנו חווינו שברון לב כתוצאה מפרידה או כתוצאה מפגיעה בתוך קשר שקרתה. חלקנו בחר להישאר בתוך הקשר, חלקנו בחר לצאת מהקשר. בא לי להגיד שלהיות באינטימיות, להיות בזוגיות, זה מסוכן, ואנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון. זה מסוכן ללב שלנו. אנחנו הולכים להרגיש את כל קשת הרגשות ואנחנו הולכים גם להיפגע.
"אבל כדי שקשר ימשיך להיות הרמוני, שמח, פתוח, צומח, אנחנו רוצים שהאינטימיות תהיה מתמשכת. עכשיו גם ככה אנחנו מרבית היום בעבודה. מה נשאר לנו מהזמן באמת נטו להיות בתוך הזוגיות? לא הרבה. אז הכי טוב עבורנו שהזמן הזה יהיה אינטימי, וכדי שהוא יהיה אינטימי אנחנו צריכים ללמוד לזהות רגשות, להכיר בהם, ללמוד לא להשליך אותם על הצד השני, וללמוד לשתף אותם בתוך מרחב בטוח, ומרחב בטוח זה משהו שבונים. זה לא משהו שברגע שנכנסים לזוגיות הוא מיד מתגבש".
מהם הצעדים הראשונים שאנשים יכולים לעשות כדי להתחיל לייצר אינטימיות בסביבה הזוגית שלהם?
"הייתי מתחילה מלהיזכר ברגעים בתוך החיים שהייתי יכולה להיות אינטימית ובחרתי לא להיות. רגעים שהייתי יכולה להגיד לו מה אני מרגישה עכשיו ולא אמרתי לו. התחילו מלאסוף אותם, לא כדי שיהיה לכם אוסף של רגעים, אלא כדי לראות כמה אתם מפספסים.
"הייתי מתחילה מלהיזכר ברגעים בתוך החיים שהייתי יכולה להיות אינטימית ובחרתי לא להיות"
(צילום: shutterstock )
"כדי להתחיל לתרגל אינטימיות צריך מוטיבציה מאוד גדולה, כי כמו שאמרנו, רוב האנשים מפחדים מאינטימיות כי הם לא רגילים לפגוש כאב, לא רגילים להרגיש את הלב חשוף, כי אין להם מיומנויות. לכן זה לא מספיק להקשיב לפרק בפודקאסט שמאיר בי את המודעות, אני צריכה להרגיש את זה גם בתוך החיים עצמם. אז הייתי אומרת לאסוף את הפספוסים, ואז לקבל החלטה שאני רוצה לייצר מרחב בתוך הזוגיות שבו אני מתחילה לתרגל אינטימיות.
"ואז יש לפחות שתי אופציות - אופציה אחת היא להתחיל לסגור את הפער. כלומר, לקחת את הרגעים שפספסתי, לחזור אליהם ולתקן. לדוגמה: אני יכולה להגיד לבן הזוג שלי משהו כמו, 'אתה יודע, אתמול כששאלת אותי מה שלומי ואמרתי לך בסדר, האמת שמה שרציתי להגיד לך זה שהיה לי יום מזה קשה, והייתי זקוקה לך כל היום, ולא ידעתי איך לבקש את זה ממך, כי ידעתי שאתה ביום של ישיבות ארוך, ופשוט הרגשתי בדידות'. זאת אומרת אפשר גם בדיעבד להיות אינטימיים".
ומה אם אני נתקלת בחומה? בפרטנר שלא רוצה להעמיק בשיח?
"אז אני רוצה לצאת מנקודת הנחה שהשיעור הזה שאני מעבירה כאן עכשיו הוא מתאים לזוגות אוהבים שרוצים להישאר ביחד ובבסיס של הדברים גם רוצים להתפתח יחד.
"בהנחה שרק אחד הצדדים הקשיב לפרק, דבר ראשון זה להקשיב ביחד עם הצד השני. שיעור שני - תתחילו לאסוף פספוסים. אם הקשבתם יחד אז בכלל אתם יכולים לשתף אחד את השני בפספוסים האלה, ומומלץ אפילו לצחוק על זה.
"שיעור שלישי: תתחילו להפוך רגעים שלא היו אינטימיים עד עכשיו לרגעים אינטימיים. משפט פה, משפט שם, לא יותר מזה, אבל זה מביא עומק מטורף. במקום לענות 'בסדר', תגידי לו משהו אחד אמיתי שקרה היום בעבודה שלך או מול הילדים או בפרויקט שאת בדיוק עובדת עליו.
"מה עושים כשהצד השני משתף אותי באינטימיות של הלב? לא מנסים לפתור את זה. רק מקשיבים או נושמים, יושבים בשקט ולא אומרים מילה. מסתכלים בעיניים, מניחים יד. או שפשוט משקפים את מה ששמעתם.
"שיעור ארבע זה לייצר זמנים אינטימיים, לפחות פעמיים בשבוע, לפחות שעה בכל פעם, ורצוי שהזמן הזה לא יהיה בבית קפה ולא יהיה בחדר השינה. כי אם אנחנו מדברים על אינטימיות רגשית, אז זה יכול להיות על הספסל בחוץ, על הדשא, בחוף הים. כאילו, מקום עם כמה שפחות הסחות דעת, כי אני רוצה שנרגיש את השקט.
"זה יכול להיות הליכה עם הכלב, זה יכול להיות כל דבר שהוא לא פעילות, והוא לא נמצא בסביבה ציבורית מדי. אני מכירה אנשים שלוקחים שמיכה, יוצאים לפארק. כאילו, זה צריך להיות הכי פשוט בעולם. המטרה היא לייצר זמן שבו אנחנו יודעים שעכשיו אני ממש פנוי לשמוע אותך, אני ממש פנויה להקשיב לך, ואין ציפייה שהמפגש הזה יוביל למשהו, רק לקרבה של הלב, לתחושה הזאת שאתה איתי עכשיו".
"אני מתארת את זה, ומה זה מזכיר לי?", אומרת בר, "זה מזכיר לי את תקופת הדייטים. בתקופה הזאת של הדייטים לא גרנו יחד, לא היו לנו ילדים בדרך כלל, והיה לנו את כל הזמן שבעולם, ואז - מה עשינו? לקחנו שמיכה, ישבנו על ספסל, טיילנו לשם, רצנו לשם, הלכנו לאירוע הזה ובסוף האירוע ישבנו עוד קצת ביחד בשדרה.
"כלומר לייצר את האינטימיות הזאת זה בסך הכל לחזק את אותה ברית שחיברה בינינו מההתחלה, ולהזין אותה. כמובן שהמתנה של תקשורת אינטימית בתוך זוגיות זה שגם המיניות יכולה להפוך להיות אינטימית. המיניות של רוב האנשים היא או מיניות שגרתית משעממת שחוזרת על עצמה, זה במקרה הגרוע, במקרה הקצת יותר טוב היא מיניות מחוברת ליצר, מחוברת לצורך, ואז היא בדרך כלל תהיה ממוקדת באיברי מין וממוקדת באורגזמה - לא רע, אבל יש עוד אופציות בתוך המיניות.
אורגזמה מינית היא גם תוצאה של הפתיחה של הלב. ככל שהלב שלי יותר פתוח, גם הפות שלי יותר פתוחה, אוקיי? בעיקר בא לי שאנשים יפסיקו לפחד מכאב ויראו שכשהכאב יוצא החוצה ומשתחרר הוא מפנה מקום לעונג
"יש מיניות שהיא חושנית ויש מיניות שהיא אינטימית, ואז במעשה האהבה שלנו, כשהוא מערב אינטימיות, אנחנו אולי שוכבים לנו במיטה, אנחנו לא ישר מורידים בגדים, לא ישר נוגעים באיברי המין, אנחנו מתלטפים, אנחנו קצת מדברים. כלומר, אנחנו משלבים בין מגע לבין תקשורת רגשית, ואז אנחנו מתחילים לשלב בין דיבור על רגשות, ממה פחדתי, מה ריגש אותי, איפה הרגשתי חוסר אונים. מה הכי משמח אותי, כשהכי טוב זה לדבר על דברים שקשורים לקשר עצמו, דברים שקרו.
"בסופו של דבר, שיחה כזאת תקרב את הלבבות, ואז כשיהיה מגע כי סיימנו לדבר, אז הבגדים ירדו לאט-לאט, והמגע יהיה הרבה יותר חושני והרבה יותר עמוק, ויהיה קשר עין, ואני לא רק ארצה לדעת מה מענג אותך, אלא אני גם ארצה לדעת מה מאפשר לך עכשיו להרגיש אהובה, נראית, איזה קצב את צריכה שאני אגע בך. מה יאפשר לך להיפתח לחלוטין.
"עכשיו זה לא בהכרח שאלות שאני שואל, אני יכול גם לשאול, אבל אני גם יכול פשוט להרגיש כי הגופים שלנו ירגישו מספיק בנוח כדי לדבר זה עם זה. הרי כשנעים לי אני מתקרבת אליך, כשפחות נעים לי אני מתרחקת. כשנעים לי אני רטובה ופתוחה ומצמידה אותי אליך או אותך אליי, וכשלא - אני יבשה וסגורה. זה לא כזה מסובך. בעיקר צריך לקרוא את החדר, מה שנקרא, ולהשאיר אור קטן כדי שאפשר יהיה גם לראות את הצד השני ולא רק חושך".
"בעיניי, אורגזמה מינית היא גם תוצאה של הפתיחה של הלב. ככל שהלב שלי יותר פתוח, גם הפות שלי יותר פתוחה, אוקיי? בעיקר בא לי שאנשים יפסיקו לפחד מכאב ויראו שכשהכאב יוצא החוצה ומשתחרר הוא מפנה מקום לעונג".
