ענבל חננאלענבל חננאל
ענבל חננאל
(צילום: אלבום פרטי)

"איך את עדיין רווקה?" שואל כל אדם שנקרה בדרכי, ומיד מוסיף: "חסרים בחורים טובים ואיכותיים שיחטפו אותך?" אז התשובה לשאלתך, אלמוני חטטן, היא כן! חד-משמעית כן! רבים טועים ומניחים שההיצע בשוק הרווקות עצום, אבל אני כאן כדי לשבור את הפרדיגמה השגויה הזאת, ועל הדרך לעשות טובה לכל הנשואים שאחרי כל ריב קטן עם בת הזוג, ממהרים לדמיין כיצד ייראו חייהם כרווקים, ואיזה עולם מסעיר מחכה להם שם בחוץ. טור זה מוגש כשירות לציבור.
עוד בנושא:
להיות רווקה ועוד אחת שחצתה את גיל 30, רחמנא ליצלן, זה באמת לא קל. נכון שיש את הבונוסים הברורים בעולם הרווקות, החל מלא לריב עם בן הזוג על מושב האסלה ועד למים חמים במקלחת ללא הגבלה, אבל הרווקות מביאה איתה גם שלל קשיים – רובם, אגב, בכלל לא קשורים אליי, הרווקה, אלא דווקא לסביבה התובענית שצמאה לראות אותי במערכת יחסים.
אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם ששאלו אותי, "איך זה שעוד לא מצאת חתן?" כנראה שהיום הייתי נמצאת בפלוס מדהים בבנק, ובטח הייתי כותבת את הטור הזה מאיזה אי פסטורלי בקריביים. אך לצערי, השאלות המטופשות האלה עדיין לא מתוגמלות, ולכן אני נאלצת להתמודד איתן בשיטה המיושנת, ולענות בכנות שלמרות שטינדר אכן מוצפת ברווקים, ובאוקיי-קיופיד יש יותר מבחר מסניפים של 'פריימרק', היום, למצוא את האחד, זאת משימה קשה משניתן לדמיין.

חלומות באספמיה

אז למה זה בעצם כל כך קשה להכיר את האחד, אם לכאורה יש כל כך הרבה דגים בים? וול, כנראה בגלל שרובם מסריחים, מקולקלים או מלאים בקוצים. סליחה על ההשוואה, אני בכלל שונאת דגים, אבל זו האמת.
כן, אני יודעת, על פניו, העולם הזה באמת נשמע מושלם. את נכנסת לאחת מבין עשרות האפליקציות הקיימות, מדפדפת ימינה ושמאלה עד שאת מוצאת את האחד עם העיניים הטובות, החיוך הקסום והגומות. הוא מספר לך שהוא סיים עם המשחקים וכל מה שהוא רוצה זה להכיר את האחת שתהיה לו לבית, תקים איתו משפחה ותהיה החברה הכי טובה שלו, בזמן שאת נמסה, משתכנעת (בכל זאת, מדובר בצ'ארמר אמיתי) זורקת על עצמך איזו שמלה קטנה שחורה ויוצאת איתו לדייט חלומות, שאותו תזכרו לכל ימי חייכם.
אלא שבפועל, את מגיעה לדייט "החלומות" רק כדי לגלות שכל קשר בין התמונה למציאות מקרי בהחלט, והשאיפה להקים בית בישראל – ובכן, פחות נכללת ברשימת הציפיות של הדייט שלך. מין מהיר דווקא כן.
ושלא תבינו לא נכון, אני ממש לא מחכה לפגוש את "האביר על הסוס הלבן" שיפתח עבורי את הדלת של הרכב, או יצלצל אליי חמש פעמים ביום כדי לשאול לשלומי. ממש לא. אני פשוט רוצה לפגוש את הבחור הזה שיפנים שיכולות השריקה שלו בחוף הים לא מרשימות אותי, שההצהרה המטרידה "וואי, מה הייתי עושה לך", לא גורמת לי להיות סקרנית לגבי המשך כוונותיו, ושהחוצפה להסתער עליי בסוף הדייט ולהרטיב לי את כל הפנים (במה שהיה אמור להיות נשיקה על הלחי) - בהחלט לא משאירה לי טעם של עוד.
בפעם הבאה שניפגש, תעשו לי טובה ותחסכו ממני את הפנטוז הקולני של "מה הייתם עושים במקומי אם הייתם רווקים", כי התשובה לכך היא ככל הנראה בינג' של "לוציפר". אגב, מומלץ בחום!