אחרי ששינתה את הדרך שבה אנחנו עושים קניות, הכניסה את הסייעת הקולית אלכסה לעשרות מיליוני בתים והשתלטה על השוק הרווחי של מיחשוב הענן, אמזון החליטה שמה שחסר לה זה פסטיבל מוזיקה. כך נולד Intersect, אירוע שהמטרה המוצהרת שלו היא להיות "הצומת שבו מוזיקה, טכנולוגיה ואמנות נפגשות".
מופע הרחפנים של אינטל
הפסטיבל התקיים בסוף השבוע האחרון בלאס וגאס, בסיומו של Re:invent, הכנס השנתי של AWS (חטיבת המיחשוב ושירותי הרשת של אמזון), שמשך השנה לא פחות מ-65 אלף איש. התקווה כנראה הייתה שלא מעט היי-טקיסטים שהגיעו לעיר ירצו לסיים שבוע של פגישות, הרצאות וסדנאות בחגיגה מוזיקלית.
מדובר בפסטיבל קטן יחסית - יומיים של הופעות, שלוש במות ושני שמות מפוצצים באמת - בק ופו פייטרס. לצדם היה ליין-אפ אקלקטי למדי: הראפר אנדרסון פאאק, זמרת הפופ קייסי מסגרייבס, כוכבת הקאנטרי ברנדי קרלייל, להקת האינדי-רוק ספוּן, תופעת הפאנק-ג'אז ת'אנדרקט ועוד.
הפסטיבל עורר סערה קטנה עוד לפני שהתקיים: כמה אמנים פרשו מהליין-אפ בטענה התמוהה שלא ידעו שאמזון עומדת מאחוריו, ובנוסף הופץ ברשת מכתב פתוח של יותר מ-175 אמנים שהבטיחו לא להשתתף בפסטיבלים של ענקית הטכנולוגיה. מה כל כך נורא באמזון, אתם שואלים? האמנים זעמו בעיקר על שיתוף הפעולה שלה עם רשויות האכיפה בארה"ב, ובמיוחד עם סוכנות ההגירה ICE. כן, זאת שאחראית להפרדה בין מהגרים לילדיהם בגבול מקסיקו. בכל מקרה, הסאגה הזאת לא באמת סיכנה את קיומו של הפסטיבל וקשה להגיד שהיא הורגשה בשטח.
מיצג אמנותי-טכנולוגי בפסטיבל Intersect
אז מה ההבדל בין פסטיבל מוזיקה רגיל לפסטיבל טכנולוגי? קודם כל המיתוג, אבל לא רק: אמזון הקימה מתחם בשם Experience עם מכונות ארקייד, מיצגים אמנותיים ששילבו מוזיקה ואורות, ואפילו ג'ימבורי ענק למבוגרים. הייתה גם "חוויית 3D" בהופעה של פליינג לוטוס, שמכל ההופעות התנגשה דווקא עם פו פייטרס.
גולת הכותרת, לפחות בהיבט הטכנולוגי, הייתה UPLIFT - מופע רחפנים באדיבות אינטל, "במחווה לנשים בטכנולוגיה": לכמה דקות השתלטו כ-500 רחפנים על השמיים של וגאס ויצרו צורות שונות - לבבות, פרחים, מגן דוד ועוד. מאוד דומה למופע הרחפנים שערכה ענקית השבבים בטקס יום העצמאות בהר הרצל ב-2018. מה בדיוק הקשר לנשים בטכנולוגיה? לא ממש ברור, אבל בכל מקרה זה היה מופע מרשים למדי.
עם כל הכבוד לטכנולוגיה, החלק החשוב באמת של הפסטיבל היה כמובן ההופעות. הכוכב של הערב הראשון היה ללא ספק בק, שעלה על הבמה לבוש בחליפה בצבע בז' ונראה איפשהו על התפר שבין קאובוי לגנגסטר. מגובה בלהקה מצויינת (כולל גיטריסט שנראה כמו האח האבוד שלו), בק פתח עם הלהיט הענק שלו מ-1993, "לוזר", ומיד לאחר מכן ציין שהשיר הזה בהחלט מתאים לווגאס. המשפט הזה היה נכון לגמרי גם לגבי השיר הבא - Up All Night, שהמשיך באותו כיוון מוזיקלי קצבי.
מי שמכיר את בק יודע שיש לו שני צדדים: הצד העגמומי והאקוסטי שבא לידי ביטוי באלבום כמו Sea Change ו-Morning Phase, והצד השמח והקצבי מאלבומים כגון Odelay, Dreams וגם Hyperspace החדש. ההופעה ב-Intersect הייתה שייכת ללא ספק לזה האחרון. בק אמנם ריגש עם ביצוע אקוסטי ל-Lost Cause, הבלדה המלנכולית שלו מ-2002, אבל חוץ מזה הוא לא הרשה לטיפה של עצב לגעת בבמה. ההופעה הפכה למסיבה של ממש כאשר במהלך השיר Where It's At צצו בלונים ענקיים: כל מי שעמד קרוב לבמה היה עסוק מעכשיו בעיקר בלקפוץ ולהדוף אותם כמה שיותר גבוה.
בירה עם סנטה
איך פו פייטרס פותחים הופעה? מתחילים הכי חזק ולאט לאט מגבירים: דייב גרוהל ושות' עלו על הבמה בצרחות "אנחנו ניתן לכם רוקנרול" ובמשך שעתיים עמדו בהבטחה שלהם - משיר הפתיחה All My Life ועד הקלאסיקה Everlong שחתמה את ההופעה. כמו בק, גם החבר'ה האלה יודעים איך להפוך את ההופעה שלהם לחוויה בלתי נשכחת: הלהיטים מקבלים ביצועים ארוכים במיוחד ונגמרים בקליימקס סוחף, הבמה של המתופף הופכת למגדל בגובה כמה מטרים כשהוא יוצא לסולו תופים, וגרוהל אפילו העלה לבמה מעריץ מחופש לסנטה קלאוס ושתה איתו בירה בלגימה אחת אחרי חיתוך של הפחית עם סכין. כן, בדיוק מה שקראתם.
בשלב מסויים עבר המתופף טיילור הוקינס לקדמת הבמה, לבוש במכנסיים בלתי נשכחים, כדי לשיר את Under Pressure של קווין. גרוהל ישב מאחורי התופים ולא נעים להגיד, אבל הוקינס הוא מתופף כל כך טוב ומלא חיים, שהוא מצליח לגרום אפילו למתופף האגדי של נירוונה להישמע קצת חיוור.
גרוהל, שהתקשה להסתיר את ההנאה לאורך ההופעה, חשף שהלהקה התלבטה אם להופיע בפסטיבל בגלל שהיא עובדת כרגע על אלבום חדש, וזה "די מוזר" להופיע בתקופה כזאת. ואם אתם חוששים שפו פייטרס תלך בדרך כל בשר, הוא הרגיע: "לדעתי הלהקה הזאת ללא תתפרק לעולם. זה כמו שסבא וסבתא שלך יתגרשו. מה הטעם בלהיפרד בשלב כזה בחיים?".
וכמה מילים על ההופעות הקטנות יותר: הסולנית של Snail Mail סבלה מבעיות סאונד ולפרקים נראתה לא ממש מחוברת למה שקורה מסביבה. למרות זאת, הנוכחות שלה - וגם סאונד הגיטרה המיוחד - הצליחו לכבוש את הקהל. השיא היה גרסת כיסוי מצויינת ל-Iris של הגו גו דולס, שיר שהיה להיט שנה לפני שהיא נולדה.
Unknown Mortal Orchestra, עם המבנים המוזיקליים המורכבים שלהם, נתנו הופעה מצויינת, כולל סולו גיטרה ארוך שנוגן כולו מתוך הקהל. ההופעה של זמרת הפולק-רוק Weyes Blood התקשתה להתרומם, בין היתר בגלל רעש חזק שזלג מבחוץ - תופעה נפוצה בפסטיבלים למרבה הצער.
ספוּן (Spoon) הם הלהקה הכי טובה שאתם לא מכירים: משום מה ההרכב הוותיק של בריט דניאל שובץ בשעות המוקדמות של היום השני בפסטיבל, אבל מדובר בלהקת אינדי-רוק מצויינת שמגיע לה הרבה יותר כבוד. תשאלו את בק, שנוהג להופיע איתם. CHVRCHES נתנו מופע אינדי-פופ מהודק ומצויין וגם Japanese Breakfast הרשימו לטובה. זמרת הקאנטרי ברנדי קרלייל סבלה מבעיות במיתרי הקול וביצעה סט קצר מהמתוכנן, אבל השאירה את הלב שלה על הבמה.
הארגון של הפסטיבל היה מצויין: ההופעות התחילו בדיוק בזמן, בכניסה למתחמים השונים לא הורגשו עומסים כבדים והתורים בדוכני האוכל והשתייה לא היו ארוכים מדי. אבל היו כמה החלטות תמוהות - תיקים אסור היה להכניס, אלא אם הם ממש קטנים או שקופים. תא לשמירת חפצים עלה 16 דולר לערב. הטענה של הסמארטפון? גם זה עלה כסף. בירה? 11-12 דולר. מעדיפים מים? אין ברזיות, אלא רק ברזים למילוי בקבוקים. מצויין, אבל איך נסחוב בקבוקים אם אי אפשר להכניס תיקים? בקיצור, חוויה מסתכלת לפרקים, בעיקר אם אתם למודי ניסיון מפסטיבלים באירופה שלוקחים את החיים קצת יותר בקלות.
כך או כך, נראה שמבחינת אמזון מדובר בהצלחה שכן בחשבון הטוויטר של הפסטיבל נכתב "נתראה ב-2020". האם הפסטיבל הזה רלוונטי לקהל הישראלי שיכול תמורת הרבה פחות כסף לקפוץ לפסטיבלים קרובים וזולים יותר כמו פרימרווה, רוק ורכטר, מאד קול ואחרים? לא ממש. האם מדובר באירוע טכנולוגי חשוב? גם זה לא. פשוט עוד פסטיבל של מוזיקה טובה, וזה תמיד דבר חיובי.
הכותב היה אורח AWS בלאס וגאס
