במערב אוהבים כותרות מהירות. כשהמסכים בטיימס סקוור לא משדרים המונים ברחובות טהרן באור יום, הפרשנים ממהרים להספיד את המהפכה. "המשטר שרד", הם אומרים, "הסדר שב על כנו". אבל אתם מסתכלים על המאקרו ומפספסים לחלוטין את המיקרו. אם נדמה לכם שהשקט חזר לאיראן, כדאי שתדעו – הלהבה הזו רחוקה מלהיכבות.

אשליית המסך השחור

המשטר האיראני הצליח לבצע תרגיל הונאה דיגיטלי: הוא כיבה את האינטרנט (שעדיין נמצא על רמת חיבור אפסית לפי נתוני NetBlocks נכון לאתמול), חסם את הרשתות החברתיות, ובנה חומת אש שנועדה למנוע מהעולם לראות. כשאין סרטונים ויראליים בטיקטוק, המערב מניח שהמחאה נעלמה.
אבל האמת היא שהמחאה פשוט שינתה צורה. היא הפכה למלחמת התשה לילית, חכמה יותר, אלימה יותר ונואשת יותר. צעירי איראן, דור ה-Z שלא מוכן למכור את עתידו לאייתוללות, כבר לא מחכים לאישור מהמערב. בכל לילה, בחסות החשכה, הם יוצאים לרחובות. אלו כבר לא רק שלטים וצעקות - זו לוחמת גרילה עירונית.
רק לפני כמה ימים עלה באש סניף של רשת "אטקה" (Etka), הסופרמרקט של משמרות המהפכה. לא מדובר בוונדליזם, אלא בפגיעה ישירה בכיס ובסמכות של המשטר. במקביל, שריפת מסגדים, שבעבר נחשבה לטאבו מוחלט, הפכה לנורמה של התנגדות לכפייה הדתית. המפגינים כבר לא בורחים מהמיליציות; הם מתעמתים איתן פנים אל פנים.
גם אלו שנשארים בבית לא שותקים. בערים כמו טהרן, משהד ושיראז, מתרחש מדי לילה טקס מצמרר: אלפי אנשים יוצאים למרפסות וצורחים "מוות לחמינאי". השכונה עונה להם בהד חוזר, במין מקהלה של זעם קולקטיבי ששום ניתוק אינטרנט לא יכול להשתיק. זהו טרור פסיכולוגי נגד השלטון, שמבין שגם בתוך הבתים - הוא כבר הפסיד.

הפריצה לתודעה

בימים האחרונים הגיע רגע של הזרקת אדרנלין לוורידי המהפכה. גורם עלום (ואפשר רק לנחש למי יש את היכולות הטכנולוגיות הללו, א"ב) השתלט על שידורי הטלוויזיה הממלכתית. במקום התעמולה הרגילה, הופיעו סרטוני מחאה ונאום של יורש העצר, רזה פהלווי.
הרשת האיראנית, למרות כל החסימות, התמלאה בסרטונים של אזרחים המצלמים את מסך הטלוויזיה כשהם צורחים משמחה. הסרטונים האלו מוצאים את דרכם החוצה בדרכים עוקפות ומוכיחים שהרוח לא נשברה.
אסור להתבלבל בין שקט לבין כניעה. דור ה-Z באיראן עבר את נקודת האל-חזור, הם למדו לפעול מתחת לרדאר, למדו להכות היכן שזה כואב, ובעיקר איבדו את הפחד. המערב אולי מנמנם, אבל באיראן - הלילה הוא רק ההתחלה.
הפריצה לשידורי הטלוויזיה באיראן
(רשתות חברתיות)
אל מול השתיקה המקוממת של הקהילה הבינלאומית, הצעירים באיראן צריכים לדעת שהם לא לבד. הם צריכים לדעת שהעולם, גם אם לא הממסד, רואה אותם. זה הזמן שלכם להיות הקול שלהם:
  • פרסמו ושתפו: אל תתנו לאלגוריתם להחביא את הסרטונים שיוצאים מאיראן. כל שיתוף הוא סדק בחומה שהמשטר מנסה לבנות.
  • הקליטו מסרי תמיכה: סרטון קצר שלכם אומר מילה טובה או מחזק את המפגינים יכול להגיע לעיניים איראניות ולתת להם דלק לעוד לילה של מאבק.
  • הגיבו באתרים זרים: אל תשאירו את זירת התגובות ב-BBC, CNN או בפוסטים של פעילי "זכויות אדם" סלקטיביים ריקה. הציפו אותם בעובדות, בשמות של עצורים ובאמת על מה שקורה ברחובות.
הם נלחמים על החיים שלהם מול קלשונים וקליעים של משטר רצחני שלא בוחל באמצעים. המינימום שאנחנו יכולים לעשות זה להילחם על התודעה. אסור לשתוק.