שבע שנים אחרי שסמסונג הציגה את הסמארטפון המתקפל הראשון שלה, אפל סוף סוף הצטרפה בספטמבר האחרון לחגיגה עם האייפון דואו (iPhone Duo). אלא שבזמן שהמתחרות כבר הספיקו להציג כמה דורות של מכשירים מתקפלים, ואפילו סמארטפונים שמתקפלים לשלושה חלקים, אפל רק עכשיו עושה את צעדיה הראשונים בתחום.
ואם יש משהו שאפשר היה לצפות מחברה שחיכתה כל כך הרבה זמן, זה שהיא תדע ללמוד מהטעויות של האחרות ולהציג מוצר בשל. אבל אחרי תקופה עם האייפון דואו, שסופק לי לסקירה באדיבות איי דיגיטל, אני לא בטוחה שזה מה שקרה.
מצד אחד, מדובר בסמארטפון מהיר, איכותי ומרשים מבחינה הנדסית, שמצליח לשלב את חוויית האייפון המוכרת עם מסך גדול ותצורה מתקפלת. מצד שני, ככל שהשתמשתי בו יותר, כך גיליתי שורה של פשרות שקשה להתעלם מהן, החל מנוחות השימוש כשהמכשיר סגור, דרך חיי הסוללה והמצלמות, ועד לאיכות הגימור. וכל זה במכשיר שמחירו מתחיל בכ-2,000 דולר בארה"ב וביותר מ-8,000 שקלים בישראל.
המתחרות כבר המשיכו הלאה
כשסמסונג השיקה את הגלקסי פולד הראשון ב-2019, סמארטפונים מתקפלים עדיין היו בגדר ניסוי טכנולוגי. הדור הראשון סבל מבעיות עמידות חמורות, עד כדי כך שסמסונג נאלצה לדחות את השקתו כדי לטפל בתקלות שהתגלו במסך.
שבע שנים מאוחר יותר, סמסונג כבר נמצאת בדור השמיני של מכשירי הפולד שלה, אחרי שורה ארוכה של שיפורים במסכים, במנגנוני הקיפול, במשקל ובחוויית השימוש. גם יצרניות סיניות כמו וואווי כבר מזמן לא מסתפקות בתצורה המתקפלת המוכרת, כאשר ב-2024 הציגה וואווי את ה-Mate XT, סמארטפון עם שני צירים ומסך שמתקפל לשלושה חלקים.
שלא תבינו אותי לא נכון - קיפול לשלושה אינו בהכרח שימושי או מוצלח יותר מקיפול לשניים, אבל הוא בהחלט ממחיש עד כמה התקדמה הקטגוריה בזמן שאפל עוד עבדה על המכשיר המתקפל הראשון שלה.
מה גם שהאיחור עצמו לא חייב להיות חיסרון. להפך, לאפל היו שבע שנים לבחון את הניסיונות, הכישלונות וההצלחות של המתחרות, ולפתח מוצר שיתמודד טוב יותר עם האתגרים של התצורה המתקפלת, לכן גם הציפייה ממנה הייתה גבוהה במיוחד. אז האם היא הצליחה במשימה? באופן חלקי.
Mate XT Ultimate
(צילום מסך/וואווי)
עיצוב
האייפון דואו מגיע בתצורה שמזכירה דרכון קטן. כשהוא סגור מתקבל סמארטפון קומפקטי עם מסך בגודל 5.4 אינץ', וכשפותחים אותו מקבלים מסך פנימי בגודל 7.6 אינץ', שהופך את המכשיר למעין אייפד קטן.
דווקא במצב הסגור, שבו השתמשתי רוב הזמן, התגלתה אחת הבעיות המרכזיות של המכשיר - המסך החיצוני קטן, והמבנה המעוגל של המכשיר הופך את התפעול שלו לפחות נוח מכפי שהייתי מצפה. הדבר הורגש במיוחד בזמן ההקלדה: לא פעם מצאתי את עצמי לוחצת בטעות על מקשים באזור התחתון של המסך, פשוט בגלל שהמרחב הזמין לאצבעות מצומצם מדי.
מעניין שדווקא בגלקסי Z פולד 8 של סמסונג, שמגיע בתצורת דרכון דומה ועם מסך חיצוני בגודל 5.5 אינץ', לא נתקלתי באותה בעיה. גודל המסך כמעט זהה, אבל המבנה המרובע יותר של הסמסונג הרגיש לי טבעי ונוח יותר לאחיזה ולהקלדה, לעומת הפינות המעוגלות והגוף הקומפקטי של האייפון.
גם במשקל יש לסמסונג יתרון ברור. האייפון דואו שוקל 254 גרם, לעומת 201 גרם בלבד בגלקסי Z פולד 8. פער של 53 גרם אולי לא נשמע משמעותי על הנייר, אבל כשמחזיקים את שני המכשירים ביד, בהחלט מרגישים את ההבדל.
לעומת זאת, כשהוא פתוח, האייפון דואו מרשים מאוד. בעובי של 5.2 מ"מ בלבד, הוא מרגיש דק להפליא, והמבנה הרחב שלו הופך את השימוש במסך הגדול לנוח הרבה יותר. קריאת כתבות, גלישה באינטרנט וצפייה בתוכן נעימות יותר על המסך הפנימי, וכאן בהחלט מורגש היתרון של התצורה המתקפלת.
הבעיה היא שסמארטפון מתקפל צריך להיות נוח גם כשהוא סגור, ובמקרה הזה דווקא פעולות יומיומיות פשוטות כמו הקלדה ושליחת הודעות - עיקר הפעולות שאנחנו עושים עם הסמארטפונים שלנו - היו פחות מוצלחות מבחינתי.
אייפון דואו
(דניאלה גינזבורג)
מימין: גלקסי Z פולד 8 של סמסונג, אייפון דואו
(דניאלה גינזבורג)
המסך: לא רואים את הקפל, אבל לאן נעלמו הצבעים?
המסך הפנימי הוא אחד ההיבטים המרשימים ביותר של האייפון דואו. אפל שילבה במכשיר פאנל OLED איכותי בגודל 7.6 אינץ', עם קצב רענון אדפטיבי של עד 120 הרץ, חדות גבוהה ובהירות מרשימה. התצוגה חלקה, הטקסט חד והתוצאה הכללית בהחלט עומדת ברמה שמצפים לקבל ממכשיר דגל של אפל.
אבל יש החלטה אחת של אפל שלא ממש התחברתי אליה - המסך מצויד בגימור מט מסוג ננו-טקסטורה, שנועד להפחית השתקפויות וגם לצמצם את הנראות של הקפל הידוע-לשמצה במרכז המסך. ואכן, באופן מרשים למדי הקפל כמעט ולא נראה, במיוחד כשהמסך מקרין סרטונים וסרטים.
עם זאת, כשהנחתי את האייפון לצד הגלקסי Z פולד 8, הבחנתי בהבדל ברור במראה הצבעים. בעוד שהמסך של סמסונג מציג צבעים עשירים וחיים יותר, באייפון דואו הם נראו לי מעט דהויים, כאילו משהו מהעומק ומהחיוניות של התמונה הולך לאיבוד.
זה לא אומר שהמסך של אפל אינו איכותי, או שדיוק הצבעים שלו בהכרח נמוך יותר, אבל מבחינת חוויית הצפייה העדפתי את התצוגה של סמסונג. גם כאשר השוויתי בין האייפון דואו לאייפון 17 פרו מקס שלי, ההבדל בין עוצמת וחדות הצבעים היה ברור, ולא לטובתו של האייפון דואו.
למעלה: סמסונג גלקסי Z פולד 8, אייפון דואו
(דניאלה גינזבורג)
למעלה: אייפון 17 פרו מקס, אייפון דואו.
(דניאלה גינזבורג)
ביצועים: כמצופה מאייפון
בכל הנוגע לביצועים, האייפון דואו בהחלט מספק את הסחורה. הוא מצויד בשבב A20 Pro שנמצא גם באייפון 18 פרו ופרו מקס, ובשימוש היומיומי הוא מתנהג בדיוק כפי שמצפים מאייפון דגל יוקרתי: מהיר, חלק ומגיב היטב לכל פעולה.
פתיחת אפליקציות, מעבר ביניהן, גלילה וגלישה מתבצעים ללא בעיות מיוחדות. גם המעבר בין המסך החיצוני לפנימי חלק, וכאשר האפליקציה מותאמת לשני המסכים, אפשר להתחיל פעולה כשהמכשיר סגור ולהמשיך אותה על המסך הפנימי הגדול, ולהיפך.
במהלך הבדיקה לא נתקלתי בבעיות ביצועים משמעותיות, וחוויית השימוש הכללית הייתה טובה מאוד. במילים פשוטות - אפל הצליחה לשמור על תחושת השימוש המוכרת באייפון גם בתצורה המתקפלת החדשה, כך שבסופו של דבר עדיין מרגישים שמדובר באייפון.
בחזרה לטביעת האצבע
אחת ההחלטות התמוהות ביותר של אפל באייפון דואו היא הוויתור על Face ID, מערכת זיהוי הפנים שהפכה כבר מזמן לחלק בלתי נפרד מחוויית השימוש באייפון. במקומה בחרה החברה לשלב חיישן Touch ID בכפתור הצד, שמזהה טביעות אצבע.
חיישני טביעת אצבע קיימים כבר שנים, וברוב המקרים הם עובדים היטב, אבל אחרי שמתרגלים לפתוח את האייפון באמצעות מבט בלבד, בלי להזיז אצבע לכפתור מסוים, החזרה לזיהוי באמצעות טביעת אצבע הרגישה לי כמו צעד משמעותי אחורה, ולקח לי לא מעט זמן להתרגל בחזרה לשיטה הזאת.
גם בגלקסי Z פולד 8 יש חיישן טביעת אצבע, אלא שסמסונג מאפשרת בנוסף לפתוח את המכשיר באמצעות זיהוי פנים. אמנם לא מדובר במערכת אבטחה ביומטרית תלת-ממדית כמו Face ID של אפל, אבל היא מספקת אפשרות נוספת ונוחה למי שמעדיף שלא להשתמש בטביעת אצבע בכל פתיחה של המכשיר.
אפשר כמובן להבין את האילוצים ההנדסיים שכרוכים בשילוב מערכת זיהוי פנים מתקדמת בגוף מתקפל ודק כל כך, אבל עדיין, ויתור על פיצ'ר כל כך מוצלח ונוח זו כנראה אחת הפשרות המאכזבות ביותר במכשיר. אם סמסונג מסוגלים לאפשר זיהוי פנים בפולד 8, גם אם בסיסי יותר, הייתי מצפה גם מאפל לספק אפשרות כזו.
אייפון דואו
(אפל)
מערך צילום
מערך הצילום של האייפון דואו הוא דוגמה נוספת לפשרות שאפל נדרשה אליהן לאור התצורה המתקפלת של המכשיר, שמגיע מצויד בשתי מצלמות אחוריות של 48 מגה-פיקסל, מצלמה ראשית ומצלמה רחבה במיוחד, אך ללא מצלמת טלפוטו ייעודית.
המצלמות עצמן טובות, כאשר עיבוד התמונה של אפל ממשיך לעשות עבודה מצוינת, התמונות חדות, הצבעים נעימים לעין והתוצאות ברוב מצבי הצילום בהחלט מספקות. בשימוש רגיל, קשה לומר שמדובר במערך צילום מאכזב.
אבל מי שמגיע לאייפון דואו לאחר שהיה ברשותו אייפון 17 פרו מקס למשל, כמו במקרה שלי, היעדר מצלמת טלפוטו ייעודית מצמצם את הגמישות בצילום, בעיקר כשמנסים לצלם אובייקטים מרוחקים. אפל אמנם מציעה זום באיכות אופטית של פי שניים באמצעות חיתוך מהחיישן הראשי, אבל זה אינו תחליף מלא למצלמת זום ייעודית.
זו פשרה שאפשר להבין בהתחשב במבנה המורכב של המכשיר, אבל עבור מי שכבר רגיל ליכולות הצילום של דגמי הפרו, המעבר לאייפון דואו הוא לא שדרוג, אלא להיפך.
לצד הפשרות במערך הצילום, אפל הוסיפה פיצ'ר קטן וחביב שמנצל בצורה יצירתית וחכמה את שני המסכים של האייפון דואו. הפיצ'ר, שנקרא Kid Cue, מאפשר להציג על המסך החיצוני אנימציות של דמויות סנופי בזמן שמצלמים באמצעות המצלמות האחוריות. המטרה היא למשוך את תשומת הלב של ילדים קטנים או בעלי חיים ולגרום להם להסתכל על המצלמה.
זה אולי נשמע כמו גימיק, אבל מדובר בשימוש חכם בתצורה המתקפלת. אפל אמנם לא המציאה את הרעיון, גוגל כבר הציעה פיצ'ר דומה במכשירי הפיקסל המתקפלים שלה, אבל זו בהחלט אחת התוספות היותר מוצלחות במכשיר.
תמונות שצולמו עם האייפון דואו
(דניאלה גינזבורג)
(דניאלה גינזבורג)
(דניאלה גינזבורג)
(דניאלה גינזבורג)
תוכנה: לא כל האפליקציות מתאימות למכשיר
אחת הבעיות הגדולות שנתקלתי בהן במהלך התקופה שלי עם האייפון דואו, היא ההתאמה של האפליקציות לשני המסכים של המכשיר. לא מעט אפליקציות עדיין לא יודעות להתמודד כמו שצריך עם יחסי התצוגה, והתוצאה היא שחלק מהן פשוט לא מנצלות את מלוא שטח המסך.
הדבר מורגש במיוחד כשהמכשיר סגור - במקום שהתוכן יוצג מקצה לקצה, באפליקציות רבות נותר בצד ימין שטח שחור וריק, ללא שום שימוש. המסך החיצוני ממילא קטן יחסית, וכשחלק משטחו אינו מנוצל, גם פעולות פשוטות כמו גלילה, קריאה או שימוש במקלדת הופכות לפחות נוחות.
אפשר להניח שככל שהאייפון דואו יהפוך לנפוץ יותר בחודשים הקרובים, מפתחים נוספים יתאימו את האפליקציות שלהם לתצורה החדשה, אבל לפחות כרגע מדובר בבעיה מציקה שמורידה מהאפקט של השימוש באייפון מתקפל.
חיי סוללה
כדי להתמודד עם האתגר של שילוב סוללה בגוף מתקפל ודק במיוחד, אפל בחרה בפתרון של שתי סוללות נפרדות, אחת בכל מחצית של המכשיר. שתיהן פועלות יחד כמערכת אחת, במטרה לנצל בצורה מיטבית את המקום הפנוי בתוך הגוף. אלא שבפועל, חיי הסוללה פחות הרשימו אותי. למרות הפתרון ההנדסי של שתי סוללות, האייפון דואו פשוט לא סיפק את זמן העבודה שציפיתי לקבל ממכשיר דגל של אפל ומצאתי את עצמי נאלצת להטעין אותו פעם נוספת בשעות אחר הצהריים.
חלק מהעניין נובע כמובן מהתצורה עצמה - בעוד שהמסך הפנימי הגדול הוא אחת הסיבות המרכזיות לרכוש סמארטפון מתקפל, הפעלת מסך גדול דורשת יותר אנרגיה. כך יוצא פרדוקס שבו היתרון המרכזי של המכשיר מגיע עם מחיר מבחינת צריכת החשמל.
זה לא אומר שהאייפון דואו מציג חיי סוללה גרועים יותר מכל מכשיר מתקפל מתחרה, אבל מבחינתי התוצאה הייתה מאכזבת. ובכלל, הגיע הזמן שהיצרניות המערביות והקוריאניות יתחילו להדביק את הקצב של היצרניות הסיניות, שכבר כמה דורות מציגות סמארטפונים עם סוללות גדולות בהרבה.
סוללה בכל צד. אייפון דואו
(אפל)
קחו למשל את החברות הונור ו-Vivo - בעוד שהאייפון דואו מסתפק בסוללה בקיבולת של 4,883 מיליאמפר-שעה, ה-Honor Magic V6 מציע סוללה של 6,660 מיליאמפר-שעה, וה-Vivo X Fold 6 מגיע בגרסתו הגלובלית ל-6,900 מיליאמפר-שעה. מדובר בפער משמעותי, במיוחד בהתחשב בכך שגם אלה מכשירים מתקפלים ודקים במיוחד.
למעשה, ההונור מצליח להכניס סוללה גדולה בהרבה לגוף שעוביו 8.75 מ"מ בלבד כשהוא מקופל. כך שבזמן שאפל וסמסונג עדיין מנסות לאזן בין עובי המכשיר לקיבולת הסוללה, היצרניות הסיניות כבר מוכיחות שאפשר לקבל את שניהם.
מאחורי הפער הזה עומדת בין היתר טכנולוגיית סוללות הסיליקון-פחמן, המאפשרת לדחוס יותר אנרגיה לאותו נפח, וכבר הפכה לחלק בלתי נפרד ממכשירי הדגל של כמה מהיצרניות הסיניות. כמובן, קיבולת גדולה יותר לא בהכרח מתורגמת לזמן עבודה ארוך יותר, משום שגם יעילות המעבד, המסכים ומערכת ההפעלה משחקות תפקיד משמעותי.
ובכל זאת, קשה להתעלם מהעובדה שבמכשיר שעולה כ-8,000 שקלים, אפל מציעה סוללה קטנה משמעותית מזו של חלק מהמתחרות. אפשר להעריך את האופטימיזציה של אפל ואת היכולת שלה להפיק זמן עבודה סביר מסוללה קטנה יחסית, אבל זה לא משנה את העובדה שמבחינת טכנולוגיית הסוללות עצמה, היצרניות הסיניות נמצאות כיום צעד משמעותי לפניה.
עמידות: שריטות מפתיעות
אחת האכזבות הגדולות שלי מהאייפון דואו לא הייתה קשורה לביצועים או למצלמות, אלא דווקא לאיכות הגימור החיצונית. אחרי כשלושה ימי שימוש בלבד הבחנתי בשריטות על מסגרת המכשיר. לא הפלתי אותו או פגעתי בו בשום דרך דרמטית - השריטות הופיעו במהלך שימוש רגיל, וזה הפתיע אותי מאוד לרעה.
אפל השקיעה מאמצים רבים בהנדסת הגוף של האייפון דואו, שכולל שלדת טיטניום ומנגנון קיפול מורכב, והיא מבקשת עבורו מאות דולרים יותר ממה שהיא מבקשת עבור מכשיר האייפון 18 פרו מקס, כך שאתם יכולים לדמיין לעצמכם את ההפתעה הגדולה שלי כשראיתי את השריטות האלה.
אייפון דואו, עם שריטה ברורה בצד השמאלי התחתון של המכשיר
(דניאלה גינזבורג)
זה לא אומר שיש בעיה מבנית במכשיר עצמו, וזה כמובן לא אומר שכל המכשירים יישרטו באותו האופן, אבל שוב פעם אני חייבת לחזור לנקודת המחיר. כשחברה, כל חברה, מבקשת מהצרכנים לשלם 2,000 דולר עבור סמארטפון, דברים מהסוג הזה הם בבחינת בלתי ייסלח.
ומה לגבי הדיווחים על השברים במסך?
ואם השריטות במסגרת היו אכזבה, הרי שהדיווחים שהחלו להצטבר ברשת בימים האחרונים מעוררים שאלות משמעותיות יותר לגבי עמידותו.
בקצרה - זמן קצר לאחר שהמכשיר הגיע לחנויות ב-23 באוקטובר, החלו משתמשים לפרסם תמונות וסרטונים של מכשירים שבהם המסך הפנימי נסדק לאורך אזור הקיפול, לעיתים בתוך שעות ספורות או ימים בודדים מרגע הרכישה. בחלק מהמקרים תיארו הרוכשים תחושה של התנגדות חריגה בעת פתיחת המכשיר, ולאחריה רעש פיצוח, סדק במסך או קווים בהירים שהופיעו בתצוגה.
והדיווחים האלה לא מבוססים רק על פוסטים אנונימיים ברשתות החברתיות. העיתונאי והאנליסט מארק גורמן מ"בלומברג" אימת באופן עצמאי יותר מחצי תריסר מקרים, לאחר שקיבל מלקוחות תמונות של הנזק או תיעוד של הפניות שלהם לשירות הלקוחות של אפל.
ב-26 באוקטובר אפל בעצמה הכירה בקיומה של התקלה. בהצהרה לתקשורת מסרה החברה כי היא מודעת לבעיה המשפיעה על המסך הפנימי במספר קטן של מכשירי אייפון דואו, והנחתה משתמשים שנתקלו בה לפנות לשירות AppleCare לצורך החלפת המכשיר. בהמשך העבירה החברה גם הנחיות לטכנאים בחנויות ובמעבדות המורשות כיצד לטפל במקרים הללו.
אפל לא הסבירה מה גורם לתקלה, אך מומחי התיקונים של iFixit העלו אפשרות שאחד הרכיבים במנגנון הציר אינו נע למקומו כראוי בזמן הפתיחה, וכך נוצר לחץ על המסך. מדובר בהשערה הנדסית בלבד, ולא במסקנה שאושרה על ידי החברה.
אייפון דואו עם מסך שבור
(רשתות חברתיות)
חשוב להדגיש כי אין כרגע נתונים שמאפשרים לקבוע עד כמה התקלה נפוצה. אפל טוענת שמדובר במספר קטן של יחידות, וחלק מהתמונות שהופצו ברשת התגלו גם כמזויפות ונוצרו באמצעות בינה מלאכותית.
במכשיר שבדקתי לא נתקלתי בשבר במסך הפנימי, ולכן איני יכולה להעיד על התקלה מניסיון אישי. ובכל זאת, עצם קיומם של מקרים מאומתים שבהם המסך המרכזי של מכשיר חדש ויקר כל כך נשבר בתוך ימים בלבד, מעלה שאלות לגבי העמידות שלו, גם אם עדיין לא ברור מה היקף הבעיה.
בשורה התחתונה
האייפון דואו הוא ללא ספק אחד המוצרים המסקרנים ביותר שאפל הוציאה בשנים האחרונות. מבחינה הנדסית מדובר בהישג מרשים, והוא מצליח להביא את חוויית האייפון המוכרת לתצורה מתקפלת, עם מסך גדול וביצועים מצוינים.
אבל אחרי תקופה עם המכשיר, קשה לי להתעלם מכמות הפשרות שנדרשות מהמשתמש - החל מהנוחות של המסך החיצוני, דרך הוויתור על Face ID ומערך הצילום הפחות מתקדם, ועד לחיי הסוללה ולסימני השחיקה שהופיעו מוקדם מהצפוי.
מה שמאכזב במיוחד הוא שאפל לא הייתה צריכה להמציא את הסמארטפון המתקפל. היו לה שבע שנים ללמוד מהמתחרות ולראות מה עובד ומה לא, ובכל זאת, היא עדיין לא הצליחה להציג מוצר שמרגיש בשל מספיק כדי להצדיק את המחיר הגבוה שלו.
בסופו של דבר, האייפון דואו הוא מכשיר שקל להתרשם ממנו, אבל קשה להמליץ עליו. במחיר של יותר מ-8,000 שקל, אפל מבקשת מהמשתמשים לשלם יותר ולקבל פחות בכמה תחומים שכבר הפכו לסטנדרט באייפונים הרגילים שלה. ייתכן שהדור הבא יהיה מוצלח יותר, אבל נכון לעכשיו, אני מעדיפה להישאר עם האייפון 17 פרו מקס שלי.
