הזיכרונות ממשבר הדוט-קום של שנת 2000 עדיין צרובים בתודעת עמק הסיליקון, והדמיון לבהלה הנוכחית לבינה המלאכותית מעורר לא מעט חששות. אלא שניתוח מעמיק מגלה הבדלים תהומיים: החל מהמעורבות של ענקיות הטכנולוגיה, דרך הרגולציה המקלה ועד ליציבות המודלים העסקיים.
האם הפעם זה באמת שונה, או שההיסטוריה עומדת לחזור על עצמה? ב"ניו יורק טיימס" נדרשו לנתונים והציעו נקודת מבט אלטרנטיבית למה שהפך לאחרונה לפחד הגדול של משקיעי הטכנולוגיה וכלכלני העולם - בועת ה-AI.
4 צפייה בגלריה
מימין: אילון מאסק, סונדאר פיצ'אי, ג'ף בזוס, ומארק צוקרברג בהשבעה של דונלד טראמפ. העולם השתנה
(צילום: Saul Loeb, Reuters)
משהו מרגיש מוכר
עבור ותיקי התעשייה, התחושה באוויר מוכרת להחריד. תחילת שנות ה-2000 סימנה את סופה של תקופה פרועה של אופוריה טכנולוגית, הידועה בשם בועת הדוט-קום. כשזו התפוצצה במרץ 2000, היא הותירה אחריה הרס כלכלי נרחב: למעלה מ-5 טריליון דולר נמחקו משווי השוק, האבטלה בארה"ב זינקה מ-4% ל-6%, והמשק העולמי נכנס למיתון שהשלכותיו הורגשו במשך שנים.
כעת, עמק הסיליקון נמצא בעיצומה של אופוריה חדשה, והיא מהפכת הבינה המלאכותית. הרטוריקה על "עולם חדש ומופלא" זהה כמעט לחלוטין לזו של שנות ה-90. שוב משקיעים הון עתק, לעיתים על ידי אותם אנשים בדיוק באותן חברות, ושוב סטארט-אפים שקמו רק אתמול זוכים להערכות שווי דמיוניות. אולם, חפירה בנתונים ובמגמות העולמיות חושפת תמונה מורכבת יותר, המרמזת כי התוצאה עשויה להיות שונה בתכלית.
ההבדל המהותי ביותר בין אז להיום טמון בזהות השחקנים. בועת הדוט-קום התבססה על סטארט-אפים שבריריים שהיו לא הרבה יותר מאשר רעיון וקבוצת מהנדסים. לעומת זאת, מהפכת ה-AI הנוכחית ממומנת ומנוהלת על ידי חברות בשווי טריליוני דולרים כמו מיקרוסופט, גוגל ומטא.
בניגוד לחברות האינטרנט של שנת 2000, הענקיות של היום אינן בסכנת קריסה. אמזון לא מוכרת פחות מוצרי צריכה כשהיא משקיעה מיליארדים במרכזי נתונים, וגוגל לא מוכרת פחות פרסומות כשהיא מפתחת מודלי שפה. ג'רום פאוול, יו"ר ה"פדרל ריזרב", ציין לאחרונה כי העוצמה הפיננסית הזו היא סיבה לאופטימיות: "לחברות הללו יש מודלים עסקיים אמיתיים ורווחים, וזה שונה לחלוטין מבועת הדוט-קום".
ההבדל בסדרי הגודל הוא בלתי נתפס. בשיא בועת הדוט-קום, שלוש החברות הגדולות ביותר דאז -סיסקו, מיקרוסופט ואינטל - הוערכו כל אחת בכ-500 מיליארד דולר. כיום, אנבידיה לבדה, יצרנית השבבים שמהווה את המנוע של המהפכה הנוכחית, מוערכת בכ-4.5 טריליון דולר. למעשה, השווי המצרפי של ענקיות ה-AI כיום עולה על השווי של כל שוק המניות האמריקאי בשנת 2000 (17 טריליון דולר).
ובעוד שבשנת 2000 כ-80% מהשקעות ההון-סיכון הופנו לחברות אינטרנט, השנה כ-64% מופנים לסטארט-אפים בתחום ה-AI. המונח הטכני הוא "לשים את כל הביצים בסל אחד", אך המשקיעים טוענים כי הסל הפעם חזק הרבה יותר.
הטכנולוגיה שזורה בגיאופוליטיקה
ההקשר העולמי מספק זווית נוספת ליציבות (או לסיכון) של השוק. בארה"ב, ממשל טראמפ הנכנס צפוי להסיר חסמים רגולטוריים ולתמוך בהתפתחות ה-AI, בניגוד לממשל קלינטון בשנות ה-90 שבלם את מיקרוסופט בתביעות הגבלים עסקיים (מוצדקות מאוד יש לציין, ר"ק).
באירופה, חוק הבינה המלאכותית (AI Act) מציב רף מחמיר יותר של פיקוח, מה שעשוי להאט את האימוץ ביבשת אך לייצר יציבות לטווח הארוך. במזרח, סין מנהלת מרוץ חימוש טכנולוגי משלה עם ענקיות כמו באידו וטנסנט, אך סובלת ממגבלות יצוא שבבים אמריקאיות (שלאט לאט נחלשת כפי שנראה השבוע עם אישור הנשיא טראמפ ליצוא שבבי הדגל של אנבידיה לסין, ר"ק). העובדה שהמהפכה הנוכחית היא גם זירת התגוששות גיאופוליטית מבטיחה זרימת הון ממשלתית, דבר שלא היה קיים באותה עצימות בשנות ה-90.
בן הורוביץ, מקרן אנדריסן-הורוביץ הידועה, משקיע הון-סיכון מנוסה שהחל את דרכו בנטסקייפ המיתולוגית, מסביר את ההבדל הטכנולוגי: "האינטרנט היא רשת שהערך שלה עולה ככל שיותר אנשים מחוברים. ב-1996 רוב העולם לא היה מחובר. AI, לעומת זאת, הוא מחשב. הוא מספק ערך מיידי". ג'וזפה סטה מחברת ההשקעות Reflexivity מעריך כי אימוץ ה-AI מהיר פי 15 עד 60 מאימוץ האינטרנט המוקדם.
יש סיבה לדאגה
עם זאת, לא הכל ורוד. החשש הגדול ביותר הוא חזרה של פרקטיקות הונאה שאפיינו את הבועה הקודמת, כמו עסקאות סיבוביות לניפוח הכנסות (בדומה לפרשת Homestore.com). כבר כיום עולות שאלות לגבי רשת העסקאות הסבוכה בין חברות ה-AI הגדולות, אם כי אנליסטים בג'יי.פי מורגן טוענים כי הפעם "ההון רודף אחרי ה-AI, ולא להיפך".
הורוביץ מציין זאת עם פרדוקס מעניין: "הסימן הברור ביותר לכך שאנחנו לא בבועה, הוא שכולם מדברים על בועה. בועות אמיתיות נוצרות כולם משוכנעים שהמחיר לא יכול לרדת". בינתיים, נראה שהשוק עדיין לא שם. אבל מנגד, ישנם גם אלה שמאמינים שאנחנו אמנם בבועה, אבל בועה טבעית שתקדם את האימוץ של טכנולוגיות ה-AI. כך למשל טען ג'ף בזוס, מייסד אמזון, שמבין משהו בבועות טכנולוגיה ושחווה את זו של הדוט.קום מקרוב מאוד.
לדבריו, בכל מצב של אימוץ טכנולוגיות חדשות נוצרות בועות עקב הנהירה של המשקיעים. הוא ציין את בועות הנפט, הרכבות, המכוניות והחשמל. כולן נוצרו לאחר שהטכנולוגיות האלה הבשילו וחדרו לשוק העולמי. לדבריו מדובר במצב טבעי. עוד הו מציין שהשוק יודע לאזן את עצמו לאחר התפוצצות של בועות כאלה ושהן חיוניות להצלחת השינוי.
עם זאת, אין ספק שבועת ה-AI מייצרת דאגה. ההשקעות המצרפיות באימוץ AI, ללא שיש מודל עסקי ברור ומקובל, מגיעות לסכומים שלא ברור כיצד אפשר לחזות את ההחזר על ההשקעות המטורפות האלה.
מספר הזהב הוא 400 מיליארד דולר. זהו סכום ההשקעה המצרפי (CapEx) המוערך של ארבע הגדולות (מיקרוסופט, גוגל, מטא, ואמזון) בתשתיות AI בשנת 2025 לבדה. כאשר עד השנה כבר הושקעו כ-600 מיליארד דולר בתחום על ידי כל השחקנים, כך על פי הערכות קרן ההון-סיכון הוותיקה "סקויה".
למעשה, אם מרחיבים את היקף ההשקעות לתחומים משיקים כמו הקמה של מרכזי נתונים - והתשתית האנרגטית הנדרשת להפעלתם - מגיעים כנראה לסכומים גדולים יותר בהיקף של טריליונים. חברות ה-AI בונות על הביקוש מצד התעשייה והציבור הרחב, אבל עכשיו כבר ברור שמכירת מינויים לשימוש בצ'אטבוט ב-20 דולר לחודש הוא לא מה שיאפשר לחברות להחזיר את ההשקעה.
הן מצפות להכנסות הגדולות מצד חברות וארגונים שיאמצו את הטכנולוגיה החדשה, אבל לצערן, הלקוחות הפוטנציאליים מתמהמהים. זה לא מפתיע, חברות מתחומי כלכלה מסורתיים יותר כמו תעשייה ושירותים, נוטות להיות הרבה יותר שמרניות בהוצאות התשתית שלהן ולא סביר לראות אימוץ מסיבי מצידן ללא שהן מסוגלות לחשב את היתרונות הכלכליים של ה-AI.
כך היה למשל עם טכנולוגיות המחשוב ענן, שכיום נראות לנו רגילות, אך לקח לחברות הטכנולוגיה שנים להצליח למכור ללקוחות ארגוניים בעולם - יותר מ-10 שנים למעשה. נראה שהפער הזה עשוי להמשיך לתדלק את החשש של המשקיעים מהתפוצצות הבועה. אבל אין ספק שהבינה המלאכותית תחדור בסופו של דבר לחיינו באופן מלא - רק שזה עשוי לקחת יותר זמן ממה שענקיות הטק היו רוצות.
