"אני חי כאן יותר מ-50 שנה והמתח והפיצול שאני רואה מסביב הם חסרי תקדים. מה שמטריד אותי במיוחד הוא כי לראשונה בחיי, אני שומע אצל צעירים נימות שלא היו בעבר, לרבות הטענה 'זאת לא המדינה שלי' או 'אני לא רואה את העתיד שלי במדינה הזו'", אומר פרופ' סרגיו דלה פרגולה בשיחה עם כלכליסט.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הדמוגרף הבכיר, מומחה לסטטסטיקה ודמוגרפיה מהאוניברסיטה העברית, מוסיף כי המציאות הפוליטית והכלכלית היא פטאלית ומביאה עמה משבר זהות עמוק בעיקר בקרב צעירים.
לפי סקר שערכה התאחדות הסטודנטים, הנתונים קשים. בגל הראשון של הקורונה כ-47% מהיוצאים לחל"ת היו בני 20 עד 34 - כ-400 אלף צעירים - בעיקר בענפים אשר שותקו חלקית או באופן מלא. עוד עולה מהסקר כי בשיא המשבר שיעור האבטלה בקרב סטודנטים הגיע ל-40%. אם לא די בכך, מחצית מתוכם אינם זכאים לדמי אבטלה. רבע מהסטודנטים מדווחים כי הם זקוקים לסיוע כדי לעמוד בחובותיהם הכלכליות, ורבים מהם חזרו לגור עם הוריהם.
צעדת מחאה בתל אביבצעדת מחאה בתל אביב
צעירים מוחים בתל אביב
(צילום: מוטי קמחי)

"נוצר כאן דור אבוד של צעירים"

"הראשונים שנפגעים הם הצעירים", מציין דלה פרגולה. "זו השכבה הכי רגישה. ברגע שיש פגיעה כלכלית כמו עכשיו, הראשונים שחוטפים הם הצעירים כי הם במשרות זמניות, ללא תנאים, ללא קביעות, ובעיקר בעבודות מזדמנות. לכן, הבעיה הכלכלית השוטפת פוגעת בהם באופן עצום, ולכן ההתמרמרות בשכבה הזו יותר מורגשת".
לדברי דלה פרגולה, "הצעירים אומרים לעצמם: אין לי עבודה, אין לי פרנסה, אין לי גישה לדיור, ולא פחות חשוב, מתייחסים אליי כבוגד, כאנרכיסט, ואפילו כחייזר וכישות שלילית. זה מאוד פוגע. אותו צעיר אומר לעצמו: אני פטריוט ישראלי אבל אני לא רואה כאן שום אופק. ולכן המקום הזה פחות ופחות מעניין אותי. יש המון מקומות שקטים וטובים כמו קנדה, אוסטרליה, אפילו אנגליה. לטעמי, זו ההשלכה החמורה ביותר במשבר הקורונה".
פרופ' סרג'יו דלה פרגולה פרופ' סרג'יו דלה פרגולה
פרופ' סרגיו דלה פרגולה: "אם יהיו פחות צעירים זו תהיה אבדה קשה לכלכלת ישראל. מערב אירופה הזדקנה ובעקבות כך היא נמצאת במשבר חמור וחבל שזה יקרה גם אצלנו"
יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות שלומי יחיאב הגיש לממשלה לפני כמה ימים תוכנית כלכלית לסיוע לצעירים הנחשפת לראשונה בכלכליסט (ראו בהמשך למטה). לדבריו, "יש כמה וכמה ממשלות שכבר גיבשו ואפילו החלו ליישם תוכניות ממשלתיות ממוקדות צעירים. אני באמת מקווה שיתעשתו מהר ושלא יקרה כאן מה שקרה באירופה ב-2008 שיום אחד קמו והבינו כי אבטלת צעירים לא הייתה אפיזודה חולפת אלא בעיה מבנית ושנוצר דור אבוד של צעירים שסיימו לימודים, ולא רק שנכנסו לחובות כי לא מצאו עבודה, אלא גם נכנסו לעבודות שלא רצו ובשכר נמוך".
יחיאב אומר כי כבר רואים סטודנטים נושרים או מסיימים את התואר ואין להם איפה לעבוד. "נדרשת מהממשלה לקיחת אחריות על העתיד שלנו שהוא בעצם לא רק שלנו אלא של המשק כולו. אנו אמורים להיות הגב של המשק ופשוט מקריסים אותנו".
שלומי יחיאב, יו"ר התאחדות הסטודנטיםשלומי יחיאב, יו"ר התאחדות הסטודנטים
יו"ר התאחדות הסטודנטים שלומי יחיאב: "מודל החל"ת נכשל. הוא לא מצליח להזרים עובדים למשק, לבטח לא צעירים. חייבים לשנות את שוק העבודה לכזה שיתאים לנו"
(צילום: התאחדות הסטודנטים)
דלה פרגולה מרחיב את הנקודה הזו ומצייר תמונה קודרת. "הצעירים הם קריטיים כי הם המנוע של הקיום הכלכלי החברתי של ישראל. היתרון העצום שלנו, בעיקר כאשר אנו משווים עצמנו למדינות אחרות לרבות אירופה, שיש לנו אוכלוסייה צעירה מאוד. שיעור הצעירים הוא גבוה משמעותית לעומת המדינות המפותחות אחרות. הרכב גילאים צעיר הוא זה שאפשר לשמור על מבנה גילאים מאוזן וכתוצאה מכך על שיעור קשישים הרבה יותר נמוך לעומת מדינות מערביות אחרות, לרבות איטליה, גרמניה ויפן. לדבר הזה יש יתרונות רבים לכלכלה: כוח אדם צעיר, פחות צורך ביבוא עובדים, נטל קטן יותר על האוכלוסייה כדי לממן את הגיל השלישי.
"אם יהיו פחות צעירים, זו תהיה אבידה קשה לכלכלת ישראל. מערב אירופה הזדקנה ובעקבות כך היא נמצאת במשבר חמור וחבל שזה גם יקרה אצלנו, כי הדבר יאלץ אותנו לייבא עובדים זרים שהפכו שם לצורך ולא רק לאופציה".

מובטלים שקופים

"אני מאוד מקווה שמישהו שם בירושלים יתעורר", מסביר פרופ' צבי אקשטיין, המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר ודיקן הפקולטה לכלכלה בבינתחומי. לדבריו, הפוקוס חייב להיות על האוכלוסייה בגילאי 34-24 שכן לגבי האוכלוסייה שבין 18 לבין 24 רובה נמצאת בלימודים, או בצבא, או בטיול בחו"ל, ולכן היא פחות רלבנטית לחשש שמתעורר כעת.
אקשטיין אומר כי יש רק יוצא מן הכלל אחד: האוכלוסייה הערבית בגילאים האלו. הוא סבור כי יש ליצור פתרון ייחודי לבני המיעוטים אחרי שהם מסיימים את התיכון. "הם לא מתגייסים, לא טסים, וחלקם הגדול גם לא רוכש השכלה גבוהה. זו אוכלוסייה שהוזנחה ב-75 השנים האחרונות ונדרשים לגביה פתרונות ייעודיים שחייבים לבוא כהכשרה מקצועית".
לדבריו, גם בקרב האוכלוסייה הכללית יש שכבה של בני ה-24-22 שלא הלכה לאוניברסיטה, שלא טסה, שהיא בעלת תעודת בגרות חלקית, עם מיומנויות נמוכות, שחייבת חיבור להכשרות מקצועיות. "זו קבוצה משמעותית של כמה עשרות אלפים שלא מחוברת לשום מנגנון או פתרון", הוא מציין.
עם זאת, אקשטיין, שהקדיש חלק ניכר מחייו לסוגיית התעסוקה, מבקש לשים את אור הזרקורים לקבוצה של "צעירים מבוגרים", כלומר בני ה-35-25. "זו קבוצה גדולה מאוד, מורכבת גם מיהודים לא חרדים, גם מערבים וגם מחרדים - שהיא הקבוצה שעליה צריכים להתמקד ולא התקשורת ולא הממשלה מבדילות אותה מבין כל השאר", הוא מלין. "גם אלו שכן רכשו השכלה גבוהה לא רכשו מיומנויות משמעותיות. אלו צעירים שרק נכנסו לשוק עבודה, שאין להם הכשרה מתאימה. בגלל המאפיינים האלו הם משתייכים לקבוצה הראשונה שפוטרה או הוצאה לחל"ת.
"מדובר על כמחצית מהאנשים שהיום נמצאים מחוץ לשוק או מפוטרים או בחל"ת, משהו כמו חצי מיליון איש, אשר להערכתי כמחצית מהם עונים לתיאור הזה. זו הקבוצה הראשונה שחייבת פתרונות תעסוקה ואין כרגע תוכנית לגביה. אני מדבר על הקמת מנגנון ענק שחייב לכלול בתוכו מבחני תעסוקה, הכוונה, הכשרה וגם השמה - את כל ארבעת הדברים האלו. וכעת, אין שום שירות ממשלתי מאורגן שנותן להם תשובות בצורה כוללנית. אין לגביהם שום אסטרטגיה".
פרופ' צבי אקשטיין, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראלפרופ' צבי אקשטיין, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל
פרופ' צבי אקשטיין: "אחת הטעויות הקשות ביותר של המדינה היא חוסר הפיתוח וההכשרה במקצועות הבריאות שם יש מחסור משמעותי של עובדים. כמו גם בתחומי הדיגיטל"
(צילום: טל שחר)

"כל גוף מציג נתונים אחרים"

בשבוע עבר נחשפו בכלכליסט המלצות צוות התעסוקה הבין-משרדי שהקים ראש הממשלה בנימין נתניהו. העיקרון שמאחורי המסקנות הוא יצירת "מקלות" לצד "הגזרים" וההטבות שכבר מקבלים המובטלים. לרבות חובת התייצבות בלשכות התעסוקה וכניסה לתוכניות להכשרה מקצועית שיורחבו ברוח שאקשטיין מדבר עליה.
"חייבים גישה אסטרטגית כוללנית שיש לה כל המרכיבים", אומר אקשטיין. "ראשית, מבחני תעסוקה. ישראלי שנמצא יותר מ-6 חודשים באבטלה או בחל"ת ולא חזר לשוק, צריכים לחייב אותו להתייצב למבחני תעסוקה, לפחות באופן דיגיטלי. הוא חייב לקבל הכוונה מקצועית תוך ניתוח של הביקושים בשוק העבודה, כי יש כמה כאלו שהיו רוצים מאוד להתחיל לעבוד ומיד אבל לא יודעים איפה יש משרות פנויות. צריכים לבחון אם הוא מתאים לאיזו עבודה, מה הכישורים שלו, המיומנויות שלו, האם מתאימה לו הכשרה מקצועית, איזו הכשרה. חייבים להבין מה מצבו: נשוי, רווק, עם ילדים, איפה הוא גר? ועוד שאלה חיונית: האם בן או בת הזוג שלו מועסק? כי הכי בעייתי זה משק בית של זוג נשוי עם ילדים שבהם שני בני הזוג אינם עובדים".
אלא שלדברי אקשטיין, לצורך כל אלה צריך מערכת הכוונה שיודעת לנתח את השוק וכמובן חייבים נתונים. "אין לנו אפילו מערכת נתונים טובה", הוא אומר. "אצלנו לכל גוף יש מערכת נתונים אחרת, עם נתונים אחרים, והמערכות לא מדברות זו עם זו", מסביר אקשטיין. "גם צוות התעסוקה מתחיל את הדו"ח שלו עם המלצה ברורה למהפכה של ממש בתחום נתוני התעסוקה, לא פחות. אך ההמלצות על הנייר וטרם מונה הצוות שצריך להתחיל להניע את השינוי המוצע".
אקשטיין מבקש להזכיר כי הקורונה גם מייצרת משרות, בעיקר לצעירים. "אחת הטעויות הקשות ביותר של המדינה היא חוסר הפיתוח וההכשרה במקצועות הבריאות, שם יש מחסור קשה של אנשים וגם של הכשרה מקצועית: מרוקחים, רופאי שיניים, רנטגניסטים. יש כאלו שהולכים ללמוד בג'נין". אקשטיין מזכיר עוד תחומים שהמדינה טרם התעוררה לטפל בהם. "יש כאן תחומים חדשים לגמרי והם קשורים לדיגיטל. למשל, יש עכשיו רכישה המונית של מחשבים לבית הספר - מי מתפעל ומתחזק אותם? מי מסביר למורים איך להשתמש בהם? האם כבר הוקם צוות זום בכל מוסד להשכלה גבוהה? האנשים בעולם ממש זקוקים לכל המערכות החדשות הללו אבל לא מכירים אותן. יש כאן ביקוש עצום", הוא מסכם.
ישראל כץישראל כץ
שר האוצר, ישראל כץ
(צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

"תעודת כישלון לממשלה"

אלא שממשלת ישראל לא זזה עדיין מהצעדים הראשונים שנקטה. "מודל החל"ת הנוכחי נכשל. נקודה. הוא לא מצליח להזרים עובדים למשק, בוודאי לא צעירים", מסביר יחיאב ומוסיף כי "מבחינת הצעירים מדובר בפגיעה כפולה כי גם תזרימית הוא פוגע בנו. הרי דמי אבטלה הם פונקציה של שכר שבקרב צעירים הוא מאוד נמוך. אנו חייבים גם לשנות את שוק העבודה לכזה שיתאים לנו. התפקיד שלנו הוא לייצג את הצעירים ולא לבנות תוכניות כלכליות, זו עבודה של הממשלה. עצם העובדה שאנו נאלצים לבנות תוכנית לצעירים זו תעודת כישלון לממשלה הזו".
לדברי יחיאב, יש התעלמות מוחלטת מהצעירים. "העתיד של הצעירים לא נמצא בסדרי עדיפויות של הממשלה, לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך. המהלכים שהממשלה מקדמת לא מצליחים להקטין את האבטלה בקרב צעירים כי הם נאלצים להישאר בבית בחל"ת, ומצד שני המעסיקים לא פותחים את הדלתות לצעירים".
דלה פרגולה מוסיף ומדגיש את הנקודה הזו. "הדבר הכי המוזר הוא שאני לא שומע אף פוליטיקאי שמתייחס לסוגיה הזו של הצעירים. אף שיש 36 משרדים ו-52 שרים וסגני שרים, לרבות משרד לגימלאים, אין לנו משרד לפיתוח הנוער. הם יכלו לחשוב על זה, לא? היעדר משרד כזה רומז על כך שהסוגיה רחוקה מהמחשבה שלהם וזה טעות גדולה. לא חושבים כאן במונחים של טווח ארוך. אין ראייה אסטרטגית. גם לא ראש הממשלה שרוצה תקציב חד-שנתי כי הוא טוען שהוא לא יודע מה יקרה בינואר. זה חוסר אחריות", מסכם דלה פרגולה.

כך יחולצו צעירים ממשבר האבטלה

תוכנית החילוץ למשבר אבטלת הצעירים של התאחדות הסטודנטים, שנקראת "נותנים עבודה", נחשפת לראשונה וכוללת מספר צעדים שמוגדרים כ"כהכרחיים על מנת למנוע דור אבוד". היא מורכבת משלושה חלקים: בטווח הקצר - הרחבת רשתות בטחון כלכליות וביצוע פעולות ייעודיות לצמצום האבטלה בקרב צעירים; בטווח הארוך - הטמעת רפורמות באופן ההעסקה לטובת התאמה לשוק העבודה החדש. התוכנית כוללת גם את עיקרון יצירת הדדיות ואיזון בין דורי במימון עלויות היציאה מהמשבר וזו באמצעות הפחתה בשכר בכירי המגזר הציבורי, הפחתה בפנסיות התקציביות והטלת מס עושר.
"יש להציג לציבור תוכנית מפורטת בדבר מקורות המימון לסכומי העתק שהוקצו עד כה ועוד יוקצו בהמשך ולוודא כי המימון אינו מכיסם של בני הדורות הבאים בלבד. על הממשלה לנהוג בחרדת קודש בהלוואות עתידיות ולהוביל באחריות רפורמות לשיקום וייעול של המשק כמקורות מימון נוספים", מפצירים הסטודנטים.
"תוכניות המדיניות הכלכליות שמציעה הממשלה אינן מספקות מענה ראוי לבעיית הצעירים", נכתב בפתח התוכנית שמבקשת השוואת שיעור דמי האבטלה של בני 28 ומטה למדרגה של עובדים מעל גיל 28 וגם הפחתת שכר הלימוד בשנת הלימודים הנוכחית תוך הגדלת הסיוע הממשלתי לסטודנטים בסכנת נשירה ומרקע סוציו-אקונומי קשה. "ללא צעדי מדיניות נוספים, אנו צפויים לחזות בהעמקת המשבר הכלכלי ולצפות לפגיעה ארוכת טווח ביכולתם של הדורות הבאים לשאת בנטל", נכתב.
התוכנית כוללת מספר צעדים מעשיים, בהם אימוץ של מנגנון סבסוד חכם למעסיקים על בסיס דמי אבטלה או חל"ת לצעירים; קביעת יעד תעסוקת צעירים ממשלתי; תקצוב וגיבוש תוכנית לאומית לעידוד צעירים להישאר בנגב ובגליל כמנועי צמיחה ויצירת מרחבי עבודה מרחוק לצעירים מהפריפריה; תוכניות הכשרה מקצועית ייעודיות לצעירים ובמקביל תמיכה ממשלתית ליוזמות של המגזר הפרטי בתחום של הכשרות והשמה לצעירים.
התוכנית מבקשת להרחיב את פרקטיקת ההתמחויות לסטודנטים בשנים מתקדמות ולבוגרי אקדמיה טריים שכן לפי סקר שנערך כמחצית מהם מלינים על כך שאין אפשרות כזו וגם את הסדרת מעמד המתמחה בחוק. על מנת לשפר את מעמדם של הצעירים בשוק העבודה התוכנית מציעה לחוקק חוק של "ניוד זכויות סוציאליות בין מעסיקים ובין מקומות העבודה לצעירים", שכן במדיניות הקיימת "הצעירים סובלים מתנאים סוציאליים מופחתים בכל מעבר: המתנה של שלושה חודשים לצבירת לפנסיה, אי־יכולת לצבירת ימי חופשה ומחלה ודמי הבראה".
כמו כן, הוצע לאמץ את מודל הפלקסקיוריטי בישראל (Flexicurity) - ביטחון תעסוקתי יחד עם גמישות תעסקותית - שהומצא בסקנדינביה ואומץ באיחוד האירופי בהצלחה רבה.