הישראלים מתנפלים על הסופרים
(צילום: אורי דוידוביץ' , שחר גולדשטיין)
"מכרנו שישה מיליון קופסאות של שימורי תירס מאז שהחלה בהלת הקניות בגלל הקורונה. התירס הוא מלך השימורים, ואחריו גרגרי חומוס ורסק עגבניות". כך אמר ל-ynet פיני גורביץ', מנכ"ל זנלכל (יכין), יצרנית שימורים וירקות קפואים מאלון תבור שבשליטת משפחת שיינפלד.
לפי נתוני סטורנקסט, בשבוע הראשון של מרץ זינקו מכירות מוצרי הצריכה ב-17.9% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. "אנחנו מייצרים 15 סוגי ירקות מקוביות סלק מבושל ועד אפונה וגזר. התירס הוא הנמכר מכולם, אם כי בכמה סניפים אנשים פשוט קנו את כל סוגי השימורים שהיו על המדף", אומר גורביץ'. "ב-10 הימים האחרונים אנחנו עובדים סביב השעון למעט שבת, ומעסיקים 70 עובדים כדי להכפיל את האספקה לקמעונאים כי גם הם צוברים מלאי".
אנשים צברו מלאים. מהו אורך חיי המדף של קופסת שימורי ירקות?
"בעיקרון שלוש שנים, אבל מכיוון שהייצור נעשה עוד לפני הקנייה אני ממליץ להשתמש במוצר עד 27 חודשים מיום הקנייה".
עד הקורונה שימורים בקופסה לא היו אופציה מעודפת?
"יש לשימורים, מעצם שמם, דימוי לא מוצדק, אף שהענף יציב במכירות. בשימורים אין חומר משמר. ברור שעדיף לאכול ירק טרי, אבל אם אין אפשרות, ההתייחסות לשימורים צריכה להיות זהה לירק שבישלת בבית. אני פשוט מבשל במקומך. בקרוב יהיו לנו מדבקות ירוקות על הקופסאות".
לדבריו, "אנחנו משתמשים רק בתוצרת המקומית של החקלאים. את הירקות שאנחנו משתמשים בהם לא קונים בשוק. חקלאים מגדלים אותם בשבילנו. אנחנו מעבדים בכל שנה 80 אלף טון גידולים חקלאיים שמגיעים בעיקר בעונת הקיץ והם מוזמנים תשעה חודשים מראש. את מה שהחקלאים לא מצליחים לספק לנו אנחנו לא יכולים לייצר".
"היבוא פוגע בנו"
כיום מתחרים החקלאים בישראל עם המוצרים המיובאים, שנוגסים בנתח מהשוק. "נשארו בארץ כחמישה מפעלי שימורים בלבד. המוצרים המיובאים מתחרים בנו, בעיקר שימורי עגבניות מאיטליה ומספרד. זו תחרות לא הוגנת ממדינות שבהן החקלאות מסובסדת ועלויות הייצור זולות יותר. התחרות הזאת פוגעת בתעשייה המקומית ובמגדלים", הוא אומר.
לדבריו, "שטחי גידול העגבניות בארץ צומצמו מחוסר כדאיות כלכלית לחקלאים, שהיו צריכים להתמודד עם יבוא עגבניות מטורקיה ומוצרי עגבניות מוגמרים ושימורי תירס מהונגריה ומתאילנד, על חשבון המגדל המקומי. בארץ אין סבסוד לחקלאים, עלות המים בחו"ל נמוכה יותר כי שם בדרך כלל גשום יותר ולא נדרשת השקיה יזומה. כיצרן שימורים אני צריך להתמודד עם יבוא מסובסד. לכן אני מוגבל במחיר שאני מסוגל לשלם לחקלאי, ואז לחקלאי לא שווה לגדל. יש גידולים שמשנה לשנה פוחתים. כל זמן שאין מצב חירום כמו עכשיו הכל נראה בסדר, אבל כעת רואים את חהשיבות של אספקת המזון המקומית".
גורביץ' מוסיף כי "מדינות גדולות מאיתנו שומרות על ביטחון תזונתי ומגבילות יבוא. יש לנו מלאים והתעשייה עדיין מתקיימת, אבל תעשיית השימורים והקפואים סובלת מאוד, החקלאים סובלים, וגם אנחנו. מצד אחד, צריכים לתת פרנסה סבירה לחקלאי שסובל מהתייקרות כל שרשרת הייצור שלו, ומצד שני גם אנחנו כתעשייה סובלים מהארנונה שמתייקרת, שכר המינימום שעולה והתחרות מהיבוא".
"קטגוריית השימורים יציבה", מסכם גורבי'ץ, "80% מבתי האב צורכים שימורי ירקות ופירות. אבל יש לקטגוריה הזאת שם בעייתי - שימורים, אף שאין בהפ חומר משמר. ברור שאין כמו ירק טרי, אבל אי אפשר לקנות רק ירק טרי, ולא כל ירק מוצאים בכל השנה".
