האם לתת עדיפות לתעשייה כחול לבן בזמן הקורונה?
(צילום: שמוליק דודפור)
"העדפת תוצרת הארץ היא אסטרטגיה לאומית, ולא רק של מדינת ישראל אלא של מדינות רבות. יש לה תרומה לתוצר הלאומי ולתעסוקה. אם רוצים שיהיו פה מקומות עבודה, צריך שתהיה פה תעשייה", כך אמרה הבוקר (ראשון) נעמה קאופמן פסי, משנה ומ"מ מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה, בכנס הווירטואלי "אסטרטגיית יציאה" של ידיעות אחרונות ו-ynet.
"אנחנו מעדיפים תוצרת כחול לבן", טען רמי לוי, הבעלים של רמי לוי שיווק השקמה, "אבל בסוף צריך שהצרכן יוכל לקנות את המוצרים. שמן זית אפשר לייבא ולמכור לצרכן ב-15 שקל בעוד שתוצרת הארץ נמכרת ב-30 שקל. המדינה צריכה לעזור לחקלאי - לתת לו מים בחינם, לסייע לו בעלות הגידול - כדי שגם השמן זית שלו יעלה 15 שקל. היום מי שעוזר לחקלאי זה הצרכן".
לוי נותן דוגמה נוספת, "בארץ מגדלים רק 13% מהצריכה של הדגים בישראל. כלומר, 87% מהדגים מיובאים. מה עשו? כדי להגן על אותם 13% הטילו מכס של 150% על הדגים שמייבאים. מי משלם אותם? האנשים שרוצים להביא אוכל הביתה".
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"מיליארד שקל של רכש ציבורי תורם 6,000 מקומות עבודה ו-700 מיליון שקל לתוצר", הוסיפה קאופמן פסי. "אני מפצירה מכולם לרכוש כחול לבן אחד מהשני כאנשי עסקים כדי לדאוג כאן לאיזון חוזר. משבר הקורונה הוכיח שחלק מביטחון תזונתי זה תעשייה מקומית ואנחנו צריכים לעודד אותה. צריך לאזן בין תעשייה מקומית לבין ייבוא. אנחנו רוצים משק תחרותי אבל יש גם חובה אסטרטגית לדאוג לעצמאות ייצורית ותפקודית במדינת ישראל".
תוצרת ישראלית במחיר תחרותי - זה אפשרי?
"אנחנו יכולים להיות תחרותיים, הכל עניין של החלטות ממשלה", אמר אחי סיטבון, חקלאי שמגדל עגבניות. "היום אנחנו משלמים הרבה אגרות, התשומות שלנו מאוד יקרות, למשל מחירי המים הגבוהים. בשביל לייצר מוצר אני צריך להשקיע בו הרבה כסף ואז זה יקר לציבור".
לדבריו, "אין לי בעיה עם יבוא אבל צריכים לקחת בחשבון גם אותנו ולתת לאזרח לדעת מה הוא קונה ומה הוא אוכל. אם עושים תחרות, שתהיה הוגנת עד הסוף. היום על הכפתור של החולצה שלי רשום - יוצר בסין. אני יכול לבחור אם אני רוצה לתמוך בחייט ישראלי או לתמוך בחייט סיני וביבואן שהביא את הסחורה מסין".
סיטבון קרא לממשלה "לחוקק חוק שמחייב סימון תוצרת ישראלית או תוצרת זרה". לדבריו, "בגבינות, בבשר, בתעשייה ובטקסטיל מסמנים את התוצרת. אבל בפירות וירקות אין חוק שמחייב לסמן את הסחורה, למרות שמדובר בבריאות הציבור".
"הממשלה צריכה לעשות תכנון לטווח ארוך, שתחליט איפה היא רוצה לראות את החקלאות, אם בכלל, ב-30 או 50 שנה הקרובות", אמר סיטבון. "חקלאות זה לא מעכשיו לעכשיו, לא שמים עגבנייה ויש משטח בסופר. צריך להכין את החלקה, לשתול, לגדל ורק אז מגיעים לקטוף".
חברות הבנייה הזרות מפילות את התעשייה
"ראינו מה קרה לתעשיית הטקסטיל, היא נעלמה מהמפה", אמר ראול סרוגו, נשיא התאחדות בוני הארץ, נשיאות המגזר העסקי. "היום אתה רוצה לקנות חולצה ישראלית, אתה לא יכול כי אין ממי לקנות". לכן, לדבריו, "המדינה צריכה לעזור לחקלאים וגם להטיל מכסות על ייבוא תוצרת חקלאית".
סרוגו התייחס בדבריו גם לענף הבנייה וציין כי "בענף זקוקים לעובדים הזרים", אך הדגיש ש"על כל עובד זר יש שלושה עובדים ישראליים". לדבריו, "יש קורלציה מוחלטת - ככל שיש יותר עובדים זרים, יש יותר עובדים ישראליים בענף".
"הבעיה בענף הנדל"ן היא החברות הזרות", הסביר סרוגו. "החברות הזרות שנכנסות לעבודה בישראל במכרזים מפילות את כל תעשיית הבנייה. מנהלי עבודה, עוזרי בטיחות, קבלני משנה - כולם מבחוץ".
רכש ממשלתי והסתכלות לטווח ארוך
לדברי עמית בן צור, מנכ"ל מכון יסודות, "הכל עניין של תמהיל ומינון. אבל לא מינון שמסתכל שנת תקציב אחת קדימה לסוף 2021 אלא מסתכל ל-2030 ו-2040". לדבריו, "בישראל מסרבים להבין שתפקיד הממשלה הרבה יותר חשוב וגדול. הממשלה היא הגוף שיכול לקחת סיכון, להכניס חדשנות, להשקיע, לפתח ולהאיץ את הכלכלה".
בן צור סבור כי על "הממשלה לנהל מדיניות אסטרטגית כלכלית ולא מדיניות טקטית עסקית לטווח הקצר. בואו נצא רגע מהדיון המקובע שרכש ממשלתי בוחנים רק על ידי המחיר שהממשלה משלמת וכמה שקלים היא יכולה להרוויח. ההסתכלות צריכה להיות הרבה יותר רחבה, רכש ממשלתי הוא כלי רב עוצמה ורב מימדי שיכול להכניס חדשנות לתוך ענפים שנמצאים בנסיגה כבר הרבה שנים".
בן צור הסביר איך ממשלות יכולות לפעול באפקטיביות. "אם לממשלה יש בעיה והיא מחליטה שכל מי שיפתור אותה היא תרכוש ממנו שירותים - כך גורמים לעסקים להיות חדשניים".
