צפו: סיכום שנה כלכלי
(צילום: שחר גודלשטיין)

ערב ראש השנה אשתקד צעדה כלכלת ישראל בתחומים רבים בצמרת הטבלה העולמית. היום זה נראה כמו חלום רחוק שלפתע התעוררנו ממנו במשבר הקורונה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אילו רק ניתן היה למחוק מהלוח את שנת תש"פ - הכל היה נראה נפלא. אולם, למחוק את השנה הקשה ביותר לכלכלות ישראל והעולם, כנראה מאז ומעולם, אי אפשר לצערנו. וכך, ערב ראש השנה תשפ"א, הנתונים מלפני שנה נראים דמיוניים, כאילו נלקחו מסיפור אגדה מופלא, והמצב הכלכלי בישראל הוא בכי רע. אפילו רע מאוד.
הפגנת העצמאיים בתל אביבהפגנת העצמאיים בתל אביב
כ-740 אלף ישראלים נותרו עדיין ללא עבודה. הפגנת העצמאים בתל אביב
(צילום: מוטי קמחי)
כך למשל, לפני כשנה שיעור האבטלה היה 3.5%, הצמיחה נשקה ל-4%, החוב הישראלי ביחס לתוצר היה נמוך מ-60%, מחירי הדירות ירדו, תוכניות ה"נטו" שהגה שר האוצר לשעבר משה כחלון עדיין היו בתוקף וגרמו להורדות מחירים רבות, והגירעון בתקציב היה "רק" 50 מיליארד שקל.
והיום? האבטלה עומדת על כ-10% לפי הנתונים המקלים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וכ-18% לפי נתוני שירות התעסוקה, כאשר יחד עם המצויים בחופשות ללא תשלום נותרו עדיין ללא עבודה כ-740 אלף ישראלים, שעבדו ברובם הגדול עד לא מכבר.
הצמיחה היא שלילית, בשיא חסר תקדים של מינוס 8% במחצית הראשונה של השנה. החוב הישראלי זינק בשליש ומגיע לכ-80% מהתוצר. מחירי הדירות חזרו לעלות ומבצעי ההנחות במיסים מסתיימים בקול ענות חלושה.
הגירעון זינק פי שלושה והגיע לסביבות 150 מיליארד שקל, דבר שיוצר בור גדול לקופת המדינה. זאת בגין הוצאות הענק הנלוות למשבר הקורונה. חלקו הגדול נתון במה שמגדירים במשרד האוצר "קופסאות" - המצאה תקציבית המשולה לישראבלוף, כאילו הכספים שהוציאה הממשלה בעקבות המשבר חולקו מאיזו קופת חיסכון נסתרת שהחביאה הממשלה.
וכך, שנת תש"פ הייתה שנה כלכלית גרועה ואבודה, כנראה יותר מכל שנה אחרת בתולדות המדינה בת ה-72, שבגילה כבר עברה את גיל הפנסיה ומצבה כרגע לא טוב מזה של חלק מהפנסיונרים, שעוד עלולים לספוג קיצוץ בפנסיה שלהם במהלך שנת תשפ"א.
בנימין נתניהו וישראל כץ סיור במפעל גילרו בבית שמשבנימין נתניהו וישראל כץ סיור במפעל גילרו בבית שמש
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כץ
(צילום: עמית שאבי)

שנת קיפאון

גם הקיפאון בקידום תוכניות כלכליות בשנה שחלפה הוא חסר תקדים. בראשית תש"פ שוב הלך עם ישראל לבחירות, בפעם השנייה תוך פחות מחצי שנה, וכך עשה גם, בפעם השלישית, במחצית שנת תש"פ. כל אותו זמן נאלצה הממשלה להקפיא כל רפורמה כלכלית, מאחר שבזמן מערכות בחירות אסור לממשלת המעבר לבצע שום מהלך כלכלי בעל משמעות, פן ייחשב כתעמולת בחירות.
זאת ועוד: מראשית שנת 2019, ארבעה חודשים אחרי תחילת תש"פ, המדינה גם פעלה ללא תקציב מאושר. הקיפאון אף העמיק עוד וכך נאלצה המדינה לפעול מדי חודש, ממש עד היום, באין תקציב מדינה מאושר, לפי הוצאה של 1 חלקי 12 מתקציב המדינה הלא מעודכן של שנת 2019, שממש לא מתאים להתמודדות עם משבר הקורונה.
הייתה זאת שנה של דחיית רפורמות חשובות וביצוע מהלכים כלכליים שהמשק נזקק להן מאוד כבר שנים. כך נבלמו תוכניות רבות בתחום התחבורה, כמו גביית אגרות גודש בכניסות לערים הגדולות, מה שהיה מקצר את הפקקים בשעות העומס. גם תוכניות ליצירת נתיבים חדשים לתחבורה הציבורית נכנסו לקיפאון עמוק, באין תקציב מדינה מאושר. בנוסף הוקפאו גם תוכניות לשבילי אופניים חדשים ובחינת הצעה למתן הנחות ניכרות לאביזרי בטיחות חיוניים לכל סוגי כלי הרכב.
כך עוכבו גם תוכניות מורכבות להנחת מסילות חדשות של רכבת ישראל, כולל תחילת פרויקט הרכבת לאילת המעוכב כבר 30 שנה. נידחה זירוז הנחת המסילות ברכבות הקלות בתל אביב ובירושלים ולא ניתן היה אפילו לתכנן עד תום את רפורמת המס, שאמורה להטיל על בעלי המכוניות הפרטיות מס לפי מספר הקילומטרים שהם נוסעים, בשל הגביה ההולכת ופוחתת של המס על הדלק, המוחלף במכוניות המונעות בחשמל.
בשנת תש"פ, חרף כל התוכניות הקיימות והתוואי שכבר אושר באוצר, לא הועלה גם גיל הפרישה לנשים, שכבר שמונה שנים מבקשים להעלותו, כדי למנוע את הצורך בפגיעה אקטוארית בקרנות הפנסיה הוותיקות וקיצוץ תשלומי הפנסיה לעמיתים.
תקציב הביטחון זכה אמנם לתוספות חירום, בשליפות תקופתיות מהמותן (בגלל איומי איראן, הפרחת בלוני תבערה מרצועת עזה והתגברות הסכנות בגבול הצפון), אך עדכון דחוף שתוכנן לתוואי הקיים, תוך התייעלות במערכת הביטחון, נדחה גם הוא. והדחייה לא רק שלא תיטיב עם אנשי הקבע, אלא דווקא בגינה הם עלולים לשלם בהרעת תנאיהם יותר מאשר אילו קוימה כבר רפורמה מתבקשת.
גם הסכמי השכר החדשים במשק לא נחתמו בשנת תש"פ. ראשי משרד האוצר וההסתדרות אמנם נפגשים מדי פעם, אך התקדמות של ממש לא מושגת, באין כלל ביטחון מה יהיה עתיד ממשלת האחדות המפולגת.

שוב בלי בשורה לחינוך, לבריאות ולרווחה

שנת תש"פ לא הביאה גם בשורה לשלושת התחומים החשובים ביותר במשק, חוץ מתחום הביטחון: החינוך, הבריאות והרווחה.
מערכת החינוך לא קיבלה את מיליארדי השקלים שהיא משוועת להם וכך גברה הצפיפות בכיתות ורמת המורים ירדה, בעקבות גיוסי חירום של מורים לא מנוסים וחסרי מיומנות מספקת.
תקציבי ההשכלה הגבוהה קוצצו בתש"פ, תוך העלאת שכר הלימוד לסטודנטים, וזאת בזמן שברבות ממדינות המערב הונהגו בשנים האחרונות לימודי חינם באוניברסיטאות, כמו בארצות סקנדינביה למשל. מתי תהיה כבר בישראל רפורמה אמיתית בתחום החשוב הזה? איש לא יכול לתת את התשובה לכך בימי הקורונה וממשלת המריבות הנוכחית.
מערכת הבריאות בשנת תש"פ, שבמחציתה פרצה בבת אחת מגיפת הקורונה, משולה לחולה קשה, הזקוק נואשות לתרופות לטיפול במחלות הרבות שלקה בהן, והוא מקבל רק זריקות לשיכוך כאבים ולדחיית הרע מכל.
צוות רפואי קורונה בית חולים מאיר כפר סבאצוות רפואי קורונה בית חולים מאיר כפר סבא
מיליארדים עבור הטיפול בקורונה, אבל מבלי שנוספו מאות מיטות חסרות ומבלי שגויסו רופאים. בית חולים מאיר
(צילום: AFP)
עקב פריצת המגיפה הקשה אמנם הזרימו למערכת הבריאות תקציבים דחופים של מיליארדי שקלים, אך אלה נועדו אך ורק לטפל במחלה החדשה, הקורונה. כך אבדה עוד שנה למערכת החשובה הזאת, מבלי שנוספו אלפי מיטות חסרות לבתי החולים, לא גויסו מאות ואף אלפי רופאים ורופאות, אחיות ואחים, החסרים במערכת, לא נרכשו עוד מכשירים מצילי חיים, מלבד בתחום הטיפול בחולי הקורונה – וכך תחשב שנת תש"פ כשנה אבודה במיוחד בתחום הרפואי, הזקוק נואשות לתקציבים ומערכות מצילות חיים.
וכאן בא אולי התחום העצוב מכולם: הרווחה. שישה שקלים תוספת לפנסיה קיבלו לפני קרוב לשנתיים מיליון קשישי הארץ הזאת, שעברו כבר את גיל הפנסיה. בסכום הזה אפשר לקנות במכולת בדיוק גבינת קוטג' אחת.
משפחות ברוכות ילדים זכו בראשית השנה הנוכחית עבור כל ילד לתוספת של שקל אחד (לא, זאת לא טעות סופר) לקצבת הביטוח הלאומי החודשית.
התקציב לנערות בסיכון, לקהילת העיוורים, לסיוע לילדים עם מוגבלות ולמשפחות נזקקות קוצץ, באין תקציב מאושר.
על פי הערכות של הימים האלה במשרד הרווחה ובביטוח הלאומי, דו"ח העוני לשנת 2020 יהיה עצוב ביותר. מספרם של העניים יגדל, בשיעורים שלא הכרנו בעבר.
וכך, דווקא שנה בלבד לאחר שדירוג האשראי של ישראל עלה לשיא בכל הזמנים AA-, הלכה לה שנה שלמה לאיבוד, המשק קפא במקומו, 40 רפורמות לפחות נדחו, חלקן כבר בוטלו, ולדאבון הלב הפוליטיקאים המשיכו לריב על תקציב חד או דו-שנתי עד לסמוך לסיומה של שנת תש"פ, שהפכה באחת ממשגשגת למקרטעת.
שתי סיסמאות הטביע לפני 45 שנים שר האוצר המנוח יגאל הורביץ. הוא נהג לומר בעבר "אין לי", בכל פעם שביקשו ממנו הקצאת תקציבים למה שנראה בעיניו מיותר ולא נכון. כמה שזה היה נכון גם לימים האלה, כאשר אין למדינה תקציב מאושר ואין לה להעביר תקציבים אפילו למה שדרוש.
סיסמתו השנייה הייתה "משוגעים רדו מהגג", כאשר ביקשו ממנו לבצע תוכניות כלכליות הזויות בעיניו. בשנה האבודה, תש"פ, אפילו תוכניות בלתי הזויות לא יצאו אל הפועל. ודומה ש"המשוגעים" עודם שוהים על הגג וניתן רק לקוות שחלקם יירדו ממנו למציאות הקשה של כלכלת ישראל בפתח שנת תשפ"א, שחייבת, ממש חייבת, לכפר על כל תחלואיה הכלכליים של שנת תש"פ.
פרסום ראשוני: 09:43 , 17.09.20