זו סצנה קלאסית מסרטים על ניו-יורק. רכבת נעצרת בתחנה - גרנד סנטרל היפהפייה והמבריקה או פן סטיישן המכוערת והמלוכלכת - ופולטת מתוכה מאות בני אדם ממהרים, שנתקלים במאות אנשים אחרים שירדו מעוד רכבת ועוד רכבת ועוד רכבת. האלפים האלה יוצאים בחצי ריצה לרחובות של מנהטן, שם הם מתערבבים בעוד המוני בני אדם, וכולם צועדים בדחיפות על מדרכות שלעולם לא יהיו רחבות דיין בשביל כל כך הרבה הולכי רגל. קאט.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מעבר מהיר למציאות, נובמבר 2020. הרכבות עוצרות באותן התחנות ופולטות מתוכן כמה עשרות עוטי מסכות שצועדים לאט, במרווחים גדולים זה מזה - גם כי חייבים וגם כי פתאום יש הרבה מקום. הם מגיעים לאולם המרכזי הריק של גרנד סנטרל, תחנת רכבת יפה כל כך שהיא אתר תיירות בפני עצמו, עוברים את מסעדות הג'אנק פוד הסגורות כולן ויוצאים לרחובות מנהטן. שם הם מתערבבים במה שנשאר מהעיר העצומה, המלהיבה, המרתקת, המרגשת, המקום שגם בתקופות הקשות ביותר שהעולם זוכר היה התקווה הגדולה האחרונה. כל עוד ניו-יורק חיה ונושמת, אמרנו לעצמנו, הכל יהיה בסדר.
העיר באפור. רחובות  ניו יורק בצל המשברהעיר באפור. רחובות  ניו יורק בצל המשבר
העיר באפור. רחובות ניו יורק בצל המשבר
(צילום: AP)
אבל עכשיו, בפעם הראשונה בימי חייהם של הקשישים ביותר, ניו-יורק נושמת בכבדות. וירוס הקורונה, זה שפוגע בעיקר בדרכי הנשימה, עשה את הנזק הגדול ביותר שלו ללב הפועם של אמריקה. אזור הטיימס סקוור שומם. גורדי השחקים ריקים כי כולם עובדים מהבית. באוטובוסי תייירים דו-קומתיים יושבים עשרה נוסעים. המעבורות הענקיות מגיעות לפסל החירות כמעט ריקות. המלונות בתפוסה מינימלית. יעד התיירות הפופולרי ביקום עומד עכשיו עירום ממבקרים. פתאום מבינים עד כמה התיירות עשתה את המיתוס של ניו-יורק, רואים את זה בכל מקום, אבל בעיקר במדרכות. ככל שהמדרכה מרווחת ונעימה יותר להליכה, כך עצוב יותר בלב.

24 אלף מתים

וירוס הקורונה, חכם ואכזרי, ידע מה הוא עושה כשהגיע קודם כל לניו-יורק. בתוך ימים ספורים בחודש מארס שותקה העיר לחלוטין. כשהצליחה להרים קצת את הראש שלושה חודשים אחרי היא קברה יותר מ-24 אלף בני אדם ורשמה עד היום קרוב ל-300 אלף נדבקים. ואף שנדמה כי ניו-יורק הצליחה להשתלט יחסית על התפשטות המגפה, היא בשום שלב לא הצליחה לעצור את ההידרדרות הכלכלית.
יעבור זמן רב עד שהמסעדות ייפתחו, שאפשר יהיה ללכת לתיאטרון, שהסאבוויי תקלוט יותר אנשים מהמקום שיש להיעבור זמן רב עד שהמסעדות ייפתחו, שאפשר יהיה ללכת לתיאטרון, שהסאבוויי תקלוט יותר אנשים מהמקום שיש לה
יעבור זמן רב עד שהמסעדות ייפתחו, שאפשר יהיה ללכת לתיאטרון, שהסאבוויי תקלוט יותר אנשים מהמקום שיש לה
(צילום: רויטרס)
הפגיעה האנושה היא בראש ובראשונה בתיירות, שעל פי ההערכות לא תתאושש לחלוטין לפחות עד 2025. קריסת התיירות היא הסיבה העיקרית לכך שכלכלת ניו-יורק נפגעה קשה יותר מכל עיר גדולה אחרת בארה"ב. הזינוק בתיירות בשנים האחרונות היה אחד מעמודי התווך של כלכלת העיר, ותמך במאות אלפי עובדים במגוון תעשיות, ממלונות, דרך מסעדות, ועד ברודוויי. אבל עכשיו אין איש במלונות, אי-אפשר ללכת למסעדות, ומי יודע מתי ברודוויי תחזור. ב-2019 ביקרו בניו-יורק 66.6 מיליון בני אדם, מספר שיא, והיא הייתה אמורה לשבור את השיא הזה השנה. עכשיו מעריכה סוכנות קידום התיירות בעיר, NYC & Company, כי מספר המבקרים ב-2020 יגיע אולי לשליש מהשנה שעברה.

נאום הניצחון של ביידן בניו יורק. תושבי ניו יורק תמכו במהפך, אך עדיין מצפים לשיפור בכלכלה
(צילום: עידן ארבל, אבי חי)

חברות שמנהלות סיורי אוטובוסים בעיר איבדו כמעט לגמרי את העסקים. רובן רשמו ירידה של יותר מ-90% מאז פברואר. לפני המגפה, כל אוטובוס כזה איכלס בממוצע 80 איש כשהתפוסה המלאה עמדה על 89. כעת, בשיא הפעילות בסוף השבוע יש 35 איש, וכשמגיע יום שני יושבים באוטובוס הדו-קומתי 10 תיירים במקרה הטוב.
מאות מסעדות וכמה מלונות גדולים נסגרו לתמיד. לפני ההשבתה במארס סיפקה תעשיית האירוח 400 אלף משרות וגילגלה 46 מיליארד דולר. שבעה חודשים לאחר מכן, בסוף אוקטובר, יותר מ-1.3 מיליון תושבי ניו-יורק קיבלו דמי אבטלה, ושיעור האבטלה בעיר הוא 14.1%, יותר מכפול מהרמה הלאומית. הכנסות מס ההכנסה מתושבי ניו-יורק צפויות לרדת השנה ב-2 מיליארד דולר. מדדים כלכליים רבים מצביעים על כך שניו-יורק תעמוד בפני משבר פיננסי ממושך, כמותו לא הרגישה מאז שנות ה-70.
בקיץ עוד הצליחה העיר להשאיר את הראש מעל המים. אפשר היה לפחות ללכת למסעדה ולשבת בחוץ. עכשיו בא החורף, אז אין דבר כזה לצאת למסעדה, אין ברודוויי, המוזיאונים פתוחים בתפוסה מינימלית, בתי קולנוע פתוחים חלקית ומעט מאוד בני אדם באים, והסאבוויי המיתולוגית מעולם לא הייתה במצב כלכלי קשה יותר. לא רק שרוב הקווים לא פועלים בלילות, הרבה פחות אנשים מעיזים לעלות על הרכבת התחתית המפורסמת בעולם, ובשבוע שעבר נודע כי מחלקת התחבורה של ניו-יורק מתכוונת לפטר מאות עובדי סאבוויי.
כמו מדינות רבות אחרות, ביקשה ניו-יורק תמיכה מהממשל הפדרלי, אבל דונלד טראמפ לא רק שלא הסכים לעזור, הוא איים לקצץ בתקציבים הרגילים המיועדים לניו-יורק. טראמפ, אושיה ניו-יורקרית כל חייו, נוטר גם למושל המדינה אנדרו קואומו וגם לעיר שהפנתה לו את הגב, ובכל הקדנציה שלו העניש שוב ושוב מדינות שלא הצביעו בשבילו. אם הוא היה מנצח בבחירות האחרונות הייתה ניו-יורק נחנקת לגמרי על ידי הממשל.
מסעדה בניו יורקמסעדה בניו יורק
מאות האלפים שהועסקו בענפי הקמעונאות, המסעדות והשירותים ואיבדו את עבודתם לא יכולים לעמוד בשכר הדירה
(צילום: AFP)

נטישה המונית

יותר מ-300 אלף מתושבי ניו-יורק עזבו את העיר בשמונת החודשים האחרונים. על פי נתונים שפירסם "ניו יורק פוסט", תושבי העיר הגישו 295,103 בקשות לשינוי כתובת בין התאריכים 1 במארס עד 31 באוקטובר. שינוי כתובת אחת יכול כמובן לייצג משק בית שלם, כלומר הרבה יותר מ-300 אלף ניו-יורקרים ברחו מהעיר.
אלה שעוזבים הם בדרך כלל כאלה שיכולים להרשות זאת לעצמם, כלומר מעמד ביניים ומעלה. סקר שערך מכון מנהטן למדיניות מקומית בניו-יורק העלה כי 44% מאלה המשתכרים סכום של 6 ספרות בשנה אמרו כי הם שוקלים לעזוב. רבים מהעוזבים עברו לגור באזור ההמפטונס מנקר העיניים, אבל רשימת הבקשות להעברת דברי דואר כוללת גם מקומות כמו לוס-אנג'לס, פלורידה ואפילו הוואי. יותר ממחצית הנשאלים אמרו כי הם חוששים לשלוח את ילדיהם חזרה לבית ספר.
הסיבה העיקרית שבגללה אנשים עוזבים היא בסופו של דבר חוסר הידיעה מתי תסתיים המגפה והמהירות שבה הכלכלה בעיר תתאושש. מלבד זאת, מאות האלפים שהועסקו בענפי הקמעונאות, המסעדות והשירותים ואיבדו את מקום עבודתם לא יכולים לעמוד בתשלום שכר דירה. לעיר נדרש הרבה מאוד זמן להחליט על פתיחת בתי הספר אחרי הקיץ, מה שאילץ משפחות רבות לעזוב במהירות כדי להספיק לרשום את הילדים במקומות אחרים.
כמו תמיד בעיתות של מצוקה כלכלית בארה"ב, יש גם עלייה בפשע ובמקרי ירי. ויש גם אפקט פסיכולוגי למציאות החדשה: כשהרחובות ריקים קל יותר לראות את הבעיות שהיו שם תמיד. פתאום האשפה הגולשת מהפחים בפינות הרחוב מטרידה הרבה יותר. פתאום ההומלסים בולטים יותר ומעיקים על ניו-יורקרים מבוססים שמעדיפים לא להתמודד עם זה.
בשיא הסגר הפכו יותר מ-60 מלונות לבתים זמניים לכ-9,500 חסרי בית, שהועברו ממקלטים עמוסים כדי למנוע את התפשטות הנגיף. העירייה שילמה 120 דולר ללילה לחדר, וזה נתן למלונות אוויר לנשימה, אבל תושבי אזורים טובים שבהם נמצאים המלונות – כאלה שמגדירים את עצמם "ליברלים" – לא אהבו את השכנים החדשים. היו לא מעט מחאות ובעקבותיהן גם לא מעט עזיבות.
לניו-יורק יש היסטוריה של קאמבקים. היא התאוששה מקטסטרופות כלכליות בשנות ה-70, מגלי אלימות קשים בשנות ה-80, וכמובן מ-11 בספטמבר. אבל וירוס הקורונה מציב לפניה אויב שלא בטוח שאפילו היא תוכל לנצח, לפחות לא בעתיד הנראה לעין. יעבור עוד הרבה זמן עד שהרכבות בגרנד סנטרל ופן סטיישן יחזרו לפלוט ולקלוט מאות אלפי נוסעים ביום, עד שהמסעדות ייפתחו שוב, עד שאפשר יהיה ללכת לתיאטרון, עד שקרונות הסאבוויי יקלטו שוב יותר אנשים מהמקום שיש להם.
בנובמבר 2021 יתקיימו הבחירות לראשות עיריית ניו-יורק. למי שיחליף את ראש העיר המאוד שנוי במחלוקת, ביל דה בלאזיו, מחכה עבודה קשה יותר מלכל קודמיו, אבל אם להישאר בכל זאת אופטימיים, בעלי הדירות להשכרה בעיר בטוחים שהכל יהיה בסדר. הנה, בספטמבר עמדו בניו-יורק 16 אלף דירות ריקות להשכרה, המספר הגבוה ביותר ב-14 שנה, ועדיין אי-אפשר להשיג דירה בגודל של תא כלא במחיר שלא יצריך מכירת כליה.