צפו: מנכ"ל משרד האוצר על משבר הקורונה
(צילום: ערוץ כנסת)


שכרם של כל בעלי המשרות במגזר הציבורי צמוד לעלייה בשכר הממוצע במשק, ומתעדכן מדי שנה. כך, בינואר 2020 עלה ב-2.8% שכרם של חברי הכנסת, ראש הממשלה, נשיא המדינה, שופטים וכו'.
לאחר ההעלאה, חבר/ת כנסת משתכרים 45 אלף שקל בחודש; שרים, יו"ר הכנסת ומבקר המדינה, 51 אלף שקל; ראש הממשלה 56 אלף; נשיא המדינה 65 אלף שקל; ונשיאת בית המשפט העליון, מעל 82 אלף שקל. משכר זה תיגזר גם הפנסיה של אותם בכירים. בנוסף, השכר לא כולל הטבות (כמו מעון, רכב פלוס נהג, אבטחה, משרד, החזר הוצאות ועוד).
מליאת הכנסתמליאת הכנסת
מליאת הכנסת
(צילום ארכיון: ערוץ הכנסת)
עוד בינואר לא הבנתי למה שכר ח"כים צריך להיות פי ארבעה ויותר מהשכר הממוצע במשק, אך שתקתי. בכל זאת, 120 נבחרי ונבחרות ציבור, שבין בחירות לבחירות עושים לילות כימים למען החברה והמדינה - למה שעיני תהיה צרה בתוספת השכר שהם אישרו לעצמם? אז מה אם הח"כים עבדו, נטו, רק חודשיים וחצי בשנת 2019? בסך הכל מדובר בעוד 1,300 שקל לחודש לח"כ לעומת השנה הקודמת. נכון ש-15 חברי כנסת סירבו לתוספת (מישראל ביתנו, ליכוד, עבודה וכחול לבן), אבל גם אם נקזז את אותם צדיקים מדובר בגידול שנתי של כ-2 מיליון שקל לתקציב. בקטנה.
שיעור האבטלה כבר עומד על 22%, לא כולל פרילנסרים ועצמאים. רבים פוטרו או ששכרם קוצץ. כולם נאלצים לחרוק שיניים ולהדק את החגורה כדי לעבור את כל זה, ויהיו גם כאלה שיקרסו
אלא שעכשיו כבר קשה לשתוק. מעל 22% מהשכירים מובטלים. למעשה, שיעור האבטלה האמיתי גבוה יותר, כי הנתון לא כולל פרילנסרים, עצמאים, בעלי עסק קטן וחברות קטנות. מבין מי אשר שפר מזלם ולא הוצאו לחל"ת או פוטרו, רבים ספגו קיצוץ בשכר או בנפח הפעילות ופרנסתם נפגעה. כל אזרחי המדינה נושאים את המשבר הנורא הזה, יושבים בבית, מסתדרים עם מה שיש, לא ישנים בגלל שכר הדירה או המשכנתה, חורקים שיניים כדי לעבור את כל זה, ויהיו גם כאלה שיקרסו.
אצלנו, בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספריית פועלים, הוצאתי לחל"ת 80% מהעובדים - כולם חברים יקרים ועובדים מעולים. זו הייתה אחת ההחלטות הקשות שקיבלתי, אבל לא הייתה ברירה. במקביל, בהנהלה קיצצנו 50% משכרנו. כשחנויות הספרים סגורות והמשק בעוצר, ורק אתר האינטרנט שלנו פעיל (ותודה עמוקה לכל מי שקונים אצלנו ותומכים בנו בימים קשים אלו!), אין כמעט איך לשלם את שכר העובדים - גם אם הוא צנוע, ורחוק מהשכר בהיי-טק או משכרו של ח"כ.
נגה אלבלך. צילום: יח"צנגה אלבלך. צילום: יח"צ
נגה אלבלך. צילום: יח"צ
(יח"צ)
העצירה בפעילות הייתה מיידית. תוך כמה ימים נגמר לנו הביזנס והמכירות כמעט פסקו. בבת אחת עצרנו עריכות, הגהות, הדפסות, יוזמות שהתבשלו, אירועים ספרותיים. בבוקר קמתי, ולא ידעתי שבהמשך היום אוציא לחל"ת 30 עובדים כמעט.
מבחינה מסוימת עובדי ההוצאה השכירים הם בני מזל, כי הם זכאים לחל"ת ודמי אבטלה. אבל כשהוצאת ספרים נפגעת, מעגל הפגיעה רחב. כמו בדומינו אכזרי, כשהראשון נופל הוא מפיל אחרים, ובמקרה שלנו אלה עשרות אנשי מקצוע, שעם חלקם אנחנו עובדים שנים. מתרגמים/ות, עורכים/ות, מעצבים/ות, נָקַדים, סָדַרים, דָפַּסים, סוכנויות ספרות, ספקי נייר - כולם פרילנסרים או בעלי עסקים שכרגע לא זכאים אפילו לדמי אבטלה. אבני הדומינו נופלות כולן, אבל לחלקן יהיה קשה יותר לקום.
אני לא מתלוננת. אנחנו נתגבר. אבל אני כמהה לקצת יותר הגינות, צדק, שוויון. יש עכשיו משבר עולמי בקנה מידה שלא הכרנו, לא רואים את סופו וכולנו חורקים שיניים. אבל נדמה שבמצב הזה יש רק מגזר אחד חסין כלכלית - המגזר הציבורי. לא רק בכירים, אלא כל עובדי משרדי הממשלה, חברות ממשלתיות, הצבא. שכרם יוצא מהקופה הציבורית, אבל הם כאילו לא חלק מהציבור. הם אולי היחידים שלא נפגעו. חלקם יושבים בבית ומקבלים שכר חודשי מלא.
בעיניי, המילה הכי חשובה אינה אושר, אהבה, רווחה או שלום - אלא סולידריות. כשאזרחי ואזרחיות המדינה שקועים עד צוואר במשבר, כשהגירעון התקציבי במדינה עומד לנסוק (וכולנו נממן אותו בעתיד במסים והיטלים), הדעת לא סובלת שכר חודשי של 45 אלף שקל ברוטו לחבר/ת כנסת, או 82 אלף לנשיאת העליון. בימים כאלו קשה גם להסכין עם מה ש"עובר" בימי שפע, למשל שפורשי צה"ל מקבלים פנסיה שמנה, ובמקביל שכר גבוה כח"כים או שרים. הרי כל הכספים האלה יוצאים מאותה קופה ציבורית, למה אף אחד לא קובע תקרה כלשהי?
כעת צריך להפגין סולידריות. כזו שתיקח חלק במאמץ, תפחית בשכר המגזר הציבורי, וכך תקל על הקופה הציבורית, -כי כל שקל חשוב.
וזה פונה גם אליכם, הח"כים. עליכם לדעת ש-45 אלף שקל, עכשיו אבל גם בכל זמן אחר, נשמעים לרובנו כמו מדע בדיוני, לא פחות ממגיפת הקורונה. היו סולידריים. צנועים. עשו מעשה, והפחיתו בשכרכם. הצעד הזה הוא יותר מסימבולי.
הכותבת היא מנכ"לית הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספריית פועלים