יו"ר התאחדות הסטודנטים על המשבר הכלכלי
(צילום: שלומי דודפור)

בין שלל המגזרים שנפגעו מאוד מהקורונה בולטים הסטודנטים, שרבים מהם נאלצו לגלות שתחום הלימוד שבחרו בו פחות רלוונטי לתקופתנו - או שהרבה יותר קשה למצוא בו עבודה כיום. לא רק שלסטודנטים אין ניסיון בתחום, הם גם צריכים להילחם על כל משרה מול מאות אלפי מובטלים בשוק שהפך לתחרותי וצפוף.
>>לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בחודש שעבר אתר "לימודים בישראל" ערך סקר בקרב 470 בוגרי תואר ראשון, ועולה ממנו שבעוד שבשנת 2019 כמחציתם הזדקקו לכחמישה ראיונות עבודה עד שמצאו את המשרה הראשונה, למסיימי הלימודים בצל משבר הקורונה המשימה הרבה יותר קשה. 89% מהבוגרים הטריים לא מוצאים עבודה במקצוע, כאשר יותר מ-40% מהם מחפשים עבודה כבר יותר מחצי שנה. 35% מהמשתתפים העידו שאף לא זומנו לראיונות.
צעדת מחאה בתל אביבצעדת מחאה בתל אביב
הצעירים מרגישים שקופים. הפגנה בצל המשבר הכלכלי
(צילום: מוטי קמחי)
"בתקופה הזו, הסיכוי שמישהו ימצא עבודה שלא באמצעות קשרים אישיים פוחת", חוששת ד"ר ענת רפופורט, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית ויועצת לאתר "לימודים בישראל". "האתגר הגדול של כל סטודנט או מי שעושה את צעדיו הראשונים בעולם העבודה הוא להיות יצירתי ופרואקטיבי בחיפוש עבודה, מבלי לוותר על ניסוח איכותי של קורות החיים".

תנו לצעירים צ'אנס

שוחחנו עם שלושה סטודנטים שזה עתה סיימו תואר במקצועות שונים, כולם אישרו את הקושי והתסכול של בוגרי תואר שנפלטים היישר מספסל הלימודים למעגל האבטלה מבלי לראות מוצא. "חבל שאנחנו שקופים בעיני מקבלי ההחלטות. אנחנו דור העתיד של המדינה, מישהו צריך להתעורר ולתת פתרון יצירתי גם בסקטור שלנו", אמר לנו נדב קדוש (25) מאשדוד, שסיים לימודי מינהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר.
קדוש היה אמור להתחיל תפקיד במסגרת הצבא, אך גם בצה"ל הוקפאו הגיוסים בשל המצב. "זה מתסכל להשקיע שנים בלימודי מקצוע שבחרתי, שלא לדבר על העלות הכספית, ובסוף אני מוצא את עצמי מחוסר עבודה. שלחתי קורות חיים לכל עבר, מנסה להפעיל קשרים. הכל תקוע, אין משרות פנויות. אני פונה למעסיקים שייתנו צ'אנס לרוח הצעירה בתקופה זו".
עדי לוטפי (25) מרחובות מסיימת בימים אלו שנה ג' בלימודי מינהל עסקים במרכז האקדמי פרס. "בחודשים האחרונים אני מחפשת כל הזמן משרה פנויה אבל לא מוצאת כלום. אני פונה לכל הכיוונים אבל כלום לא מתרומם, שולחת קורות חיים ולא חוזרים אליי. יש בעיה בכל הענף כרגע. לא מקבלים עובדים חדשים ולהפך, אני שומעת רק שמפטרים במקצוע. התמונה פשוט עגומה. נראה שאיאלץ להמשיך להתפרנס ממלצרות".
גם למלצרים לא קל בתקופה הזו.
"נכון. לאור ההגבלות יש הרבה פחות לקוחות ולכן יש ירידה גדולה בהכנסה. גם בן זוגי סטודנט לכלכלה ועובד כברמן, ונראה שגם ימשיך כך כי הכל תקוע. זה עדיף על להיות מובטלים. הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות יתחשבו גם בנו. במקום לצאת לחיים עצמאיים אנחנו נתלשים מלימודים אקדמיים עם תואר ביד שאפשר רק לתלות כתמונה על הקיר. אני מוכנה שיקבלו אותי אפילו רק בשביל התמחות, שלפחות אתחיל לרכוש ניסיון בתחום, אבל גם לזה לא פותחים לי שער".
יובל שטינפלד (28) מת"א בדיוק מסיימת ארבע שנות לימודי עיצוב אופנה במכללת שנקר, אחרי שהשקיעה בתואר את כל החסכונות שלה ("למעלה ממאה אלף שקל") ועכשיו מצאה עצמה מול תעשייה קורסת. "מעצבי אופנה בעלי שם בארץ ובעולם סוגרים מדי יום את הסטודיו, מעצבי שמלות כלה וערב יוצאים לרחובות להפגין. בכל הקשור לאופנה ותרבות המצב בכי רע".
שטינפלד החלה לחפש עבודה בתחום כבר בתקופת הסגר, כמה חודשים לפני סיום התואר. "כבר אז הבנתי שיש מצוקה בענף, יש מעצור להגשמת החלום שלי לעבוד במקצוע שבו השקעתי ארבע שנים בלימודים מאוד קשים ומורכבים. הבלבול מוביל אותי לחשוב שאולי אני צריכה לעשות הסבה מהירה לעיצוב במסלול אחר שאינו אופנה, אבל גם אין מי שיכוון אותך בימים שכאלו. התחושה שלי היא שאנחנו שקופים בעיני מקבלי ההחלטות. צריך לבוא לקראתנו ולא להתעלם מאיתנו. לי למשל אין גם דמי אבטלה, אני תלויה בין שמיים וארץ".