סוף לפרשת הסלמונלה בשוקולד: חברת כלל ביטוח תשלם 30.5 מיליון שקל לשטראוס אחרי שביהמ"ש המחוזי ת"א יפו אישר הסכם פשרה מול שטראוס ומחזיקת מניות בה חברת אוליר סחר, במסגרת תביעה נגזרת לגילוי מסמכים שהגישה האחרונה. בתביעה נטען ששטראוס כשלה בפיקוח, ידעה על הזיהום ואיחרה לדווח עליו וסיכנה בריאות צרכנים.
הסכם הפשרה גובש בתום משא ומתן שניהלה ועדה בלתי תלויה שבדקה את התנהלות שטראוס ונושאי משרה בה במסגרת פרשת זיהום הסלמונלה במפעלי השוקולד והממתקים של החברה באפריל 2022, מול מבטחת החברה ובאי כוח חברת אוליר. נקבע כי חברת הביטוח כלל תשלם לשטראוס סכום של 27 מיליון שקל כפיצוי סופי בגין האירוע וסך של 3.5 מיליון שקל המיועדים לגמול לאוליר, שכר טרחה לבאי כוחה והחזר הוצאות. התשלום מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל הטענות והעילות נגד נושאי המשרה ובעלי התפקידים בחברה בקשר לאירוע הסלמונלה. שטראוס דיווחה שהנזק שנגרם לה מהפרשה עומד על 293 מיליון שקל.
מה גרם לזיהום: יונים, מבנה לקוי או אבקות חלב מתנובה?
הוועדה הבלתי תלויה בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל, בחנה את התנהלות החברה ונושאי המשרה בה לפני האירוע ואחריו וקבעה כי לא הופרה חובת אמונים של הדירקטוריון ולא נמצאו ראיות לפעולה מתוך אינטרסים זרים או עצימת עיניים מכוונת לפני אירוע הזיהום וגם במסגרת גילוי הזיהום, הריקול שנערך, סגירת המפעלים, ניקויים ופתיחתם מחדש.
נקבע כי לפני האירוע, התקיימו מערכות פיקוח ובקרה נאותות בחברה, וכי הדירקטוריון טיפל באופן סביר ב"דגלים אדומים" שהובאו לידיעתו.
לגבי נושאי משרה ובעלי תפקידים נמצא כי התנהלות דרגי הניהול במפעל ובמטה האיכות כן סטתה לכאורה מסטנדרט זהירות מקצועי סביר. הוועדה הצביעה על פגמים ביישום נהלים, פיקוח חסר על עובדים, ואי-מתן משקל ראוי לסיכוני זיהום פתוגני בשוקולד (שנתפס בטעות כסיכון אפסי).
נקבע כי שטראוס בהחלט התעלמה מתלונוות יוניליוור, לקוח שרכש ממנה שוקולד נוזלי, בחודשים שקדמו לאירוע הסלמונלה על המוצרים. הוועדה עמדה על האפשרות שתלונות אלה היוו סממן ראשון להימצאותו של זיהום מיקרוביאלי במפעל, ולו טופלו התלונות אחרת, אפשר שהזיהום היה מאותר בשלב מוקדם יותר. הוועדה מצאה כי נפל כשל באי ביצוע חרף התלונות, לא נערך במפעל תחקיר לזיהוי סיבת השורש. בנוסף, הוועדה סברה כי לכאורה נפל פגם בכך שתלונות אלו והטיפול בהן לא הובאו לידיעת מנכ"לית חטיבת הממתקים.
למרות הכשלים שנמצאו, הוועדה ציינה כי לא ניתן לקבוע בוודאות מה היה מקור הזיהום שכן היו פה פגמים רבים: יונים שחדרו למפעל, נזילות מהגג לתוך המפעל, מרווחים וסדקים ברצפת המפעל ומערכת ניקוז ישנה במפעל שהובילו לעליית נוזלים לרצפתו, שתי אצוות אבקת חלב שסופקו מתנובה ונמצאו חיוביות לסלמונלה (אך היו סגורות) נזילות של חומר מפריטי ציוד שונים ותקלות בממיס השומן החלבי, ולכן קיים קושי משפטי להוכיח קשר סיבתי בין המחדלים לבין הנזק הסופי. במפעל נמצאו כמה תתי סוגי סלמונלה וייתכן שהיו כמה מקורות לזיהום ילד עם התנהלות העובדים במפעל, תהליך הייצור והחלטות ניהוליות.
הוועדה קבעה כי מרגע גילוי החשד לזיהום, שטראוס פעלה במהירות ובשקיפות מול משרד הבריאות ובאופן סביר בכל הנוגע להחלטה על הריקול (החזרת המוצרים) והדיווח לציבור. היא הגיעה למסקנות אחרי עיון באלפי מסמכים, ניהול 47 פגישות מוקלטות שסוכמו בדו"ח של 225 עמודים.
חובה להקים מערכות דיווח וניטור
השופט אריאל צימרמן אישר את הסכם הפשרה ונתן לו תוקף של פסק דין בקובעו כי הוא "סביר, ראוי ומשרת את טובת החברה". נקבע כי הפיצוי משקף נכונה את הסיכויים והסיכונים בניהול הליך משפטי ממושך, במיוחד לאור הקושי להוכיח קשר סיבתי.
כן קבע כי התנהלות דרגי הביניים ומנהלי המפעל סטתה מסטנדרט זהירות סביר. יחד עם זאת, לא ניתן לתבוע אותם בשל הקושי בהוכחת קשר סיבתי ישיר בין גורם אחד מסוים שגרם לזיהום.
בפסק הדין, ביהמ"ש אימץ את הלכת "Caremark" מדלאוור בקובעו כי על הדירקטוריון מוטלת חובה אקטיבית להקים מערכות דיווח וניטור, בעיקר בנושאים שהם בליבת העסק כמו בטיחות מזון. עם אישור הפשרה, נדחתה הבקשה לגילוי מסמכים שהגישה חברת אוליר מסחר ותעשיות.
