עובדי המאפיה הישראלית מודיעים לבעלים שהחליטו להתאגד
(מתוך חשבון האינסטגרם @breakingbreadsunionmxtaliajane)
המאבק על התאגדות עובדי רשת המאפיות ברדס בניו יורק עלה מדרגה בימים האחרונים, עם טענות חדשות של ועד העובדים המתגבש, לצד סרטון שפורסם ברשתות ותיעד עימות ישיר של עובדים חבושי כאפיות עם בעלי החברה הישראלים, גדי פלג ויונתן פלומן.
בסרטון נראים נציגי העובדים פונים אל פלג בתוך סניף הרשת כדי להכריז על ההתאגדות. הם שואלים אם הוא יודע באילו תנאים הם נאלצים לעבוד, ואם הוא בכלל "יודע להכין קרואסון". פלג משיב שהוא "די מפחד" מהם בשל הכאפיות שלבשו, ומסרב לשוחח עם אחת מנציגות הוועד בטענה שאינה עובדת עוד ברשת. היא משיבה כי פוטרה לאחר שניסתה להתאגד. פלומן מוצג בין היתר כ"חייל לשעבר". את הסרטון תיעדה עיתונאית עצמאית "מתמחה במחאות" בשם טליה ג'יין, שהכחישה כי הוזמנה מראש על ידי העובדים. בעבר גם הכחישה שהוזמנה מראש לסיקור המחאות הפרו-פלסטיניות בקמפוס קולומביה וברחבי העיר, והייתה שם בצירוף מקרים רגע לפני שהתפרצו.
לטענת העובדים, מאז שצילמו את הסרטון לפני כשבועיים, הבעלים "מבלים את רוב השעות שלהם במאפייה", מסתובבים בין מדפי הבבקה, תולשים פליירים של האיגוד מקירות חדר המנוחה אחרי סיום המשמרות ואף שכרו יועצים חיצוניים שמקיימים מפגשים עם הצוות ומפיצים "שקרים על איגודים בשלוש שפות שונות".
הקבוצה, המכנה את עצמה Breaking Breads, מתארת את התנהלות ההנהלה כ"מסיכה של ידידות שמסתירה פחד", ומוסיפה בנימת ספרות-מטבח: "כוחם מתמוסס בקלות כמו קרואסון שקדים חתוך רע שטובל ביותר מדי סירופ סוכר".
הקבוצה ביקשה לעודד את העובדים: "אנחנו מחליפים זה את זה במשמרות ברגע האחרון בלי לשאול שאלות, מתחלפים בעבודה במקפיאים כשמישהו מאיתנו חולה, ומציירים בקמח כדי לעודד אחד את השני. בליבנו, אנחנו כבר אנשים חופשיים".
העובדים טוענים לדיכוי שיטתי מצד ההנהלה: מצלמות גם בתאי הלבשה, ציוד שבור, יחס משפיל, איסור לדבר בערבית, ואווירה כללית שמונעת מעובדים להביע את זהותם הדתית. "אנחנו עובדים ללא הפסקה, נרדמים בתור לשירותים, ולא מקבלים תוספת על שעות נוספות", נמסר. מאז פרסום הדרישות, הנהלת הרשת שיפצה ציוד וחילקה סוודרים לעובדים, אך הוועד טען שמדובר בניסיון פלסטי בלבד לרכך את הביקורת.
"מכינים בבקה, לא עוסקים בפוליטיקה"
אלא שמעבר לתנאי העסקה, דרישות לשכר הוגן, לוחות זמנים יציבים, וסביבת עבודה מכבדת ובטוחה - העובדים הציבו גם דרישה מדינית חריגה: הפסקת "התמיכה בכיבוש הישראלי". הם דורשים מההנהלה לחדול ממתן שירותים לאירועים "פרו-ציוניים", לא לאפות עוגיות עם סמלים ישראליים ולא לתרום לארגונים הפועלים במדינה. הדרישות, שפורסמו לראשונה ב-ynet, עוררו סערה. בסוף השבוע הגיעו מאות תומכים להפגנה מול סניף הרשת באפר ווסד סיד, חלקם עטו מדבקות "ציוני" ונופפו בדגלי ישראל. יוזם המחאה, שי דוידאי, עד לאחרונה פרופסור פרו-ישראלי בולט באוניברסיטת קולומביה, כינה את המהלך "מלחמה אידיאולוגית במסווה של זכויות עובדים" והאשים את הוועד ב"ניסיון לצוד יהודים בשם רדיקליות".
כלי תקשורת כמו ניו יורק טיימס, הגרדיאן וטיים דיווחו בהרחבה על הפרשה, וההנהלה ניסתה להנמיך את הלהבות. "ברדס בייקרי בנויה על אהבה ודאגה לצוות. אנחנו מכינים בבקה, לא עוסקים בפוליטיקה", נמסר אז. החברה לא מסרה תגובה לפניית ynet בנושא הטענות החדשות. גם ראש העיר זוהראן ממדאני, תומך נלהב של התאגדויות עובדים, סירב להגיב לעימות בברדס, אף שבמקביל בירך על התאגדות דומה ממש בסמוך, זאת של עובדי מוזיאון המטרופוליטן. שני מהלכי ההתאגדות לוו על ידי איגוד עובדי הרכב האמריקני (UAW), מהחזקים והמשפיעים בארצות הברית. בעשור האחרון הוא התרחב הרבה מעבר לעובדי התעשייה ונכנס יותר ויותר לתפקיד של גוף שמסייע להתארגנויות במגזרים נוספים. בעבר קרא להפסקת ה"ג'נוסייד" בעזה וקידם יוזמות לחרם כלכלי על ישראל.
פרופ' שמואל אסטרייכר, מומחה לדיני עבודה מאוניברסיטת ניו יורק (NYU), חיזק את הדברים וציין כי "סירוב של עובד לבצע משימה מסוימת מטעמים פוליטיים - כמו הכנת מוצר עם סמל ישראלי - אינו מוגן, והמעסיק רשאי לפטרו. זה העסק של המעסיק, לא שלו"
למרות הרעש התקשורתי והסרטונים הוויראליים, מומחים לדיני עבודה בארצות הברית מצננים את ההתלהבות סביב סיכויי המאבק. פרופ' הארי כץ, מומחה למשא ומתן קיבוצי באוניברסיטת קורנל, מסביר כי הדרישה להפסקת התמיכה בישראל אינה נחשבת ל"נושא חובה" במשא ומתן קיבוצי. לדבריו, "זה נושא לא לגיטימי", וגם אם האיגוד יזכה להכרה רשמית, ההנהלה רשאית לסרב לחלוטין לדון בנושאים שאינם קשורים ישירות לשכר ותנאי עבודה.
פרופ' שמואל אסטרייכר, מומחה לדיני עבודה מאוניברסיטת ניו יורק (NYU), חיזק את הדברים וציין כי "סירוב של עובד לבצע משימה מסוימת מטעמים פוליטיים - כמו הכנת מוצר עם סמל ישראלי - אינו מוגן, והמעסיק רשאי לפטרו. זה העסק של המעסיק, לא שלו. למעסיק יש זכות לקבוע מי הם לקוחותיו, ולעובד אין הגנה משפטית בסירוב לשרתם על רקע אידיאולוגי. אם עובדים רק מביעים עמדותיהם - זה סיפור אחר, אך אין להם זכות לכפות את ערכיהם על ההנהלה. זכות המחאה קיימת, אך זכות הניהול נשארת בידי הבעלים".
עם זאת, טענה אחת של העובדים עשויה להיות בעלת תוקף משפטי משמעותי: הטענה כי נאסר עליהם לדבר ערבית במקום העבודה. פרופ' אסטרייכר מציין כי אם איסור כזה חל על עובדים במטבח שאינם באים במגע עם הקהל, מדובר בהוראה בעייתית שעשויה להוות עילה לתביעה.
הוועד טוען כי הצליח לגייס יותר מ-30 אחוזי תמיכה מתוך 300 העובדים של הרשת. זהו הרף המינימלי הנדרש בחוק כדי לפנות למועצה הלאומית ליחסי עבודה (NLRB) בבקשה לקיים בחירות לנציגות איגוד. עם זאת, המומחים מצביעים על כך שמדובר בשיעור תמיכה נמוך באופן מסוכן לשלב זה. מארגני איגודים שואפים בדרך כלל להגיע לתמיכה של כ-70 אחוזים לפני שהם יוצאים למהלך פומבי, שכן הלחץ מצד ההנהלה ותחלופת העובדים הגבוהה בענף הקמעונאות שוחקים את התמיכה עד למועד ההצבעה. "לטעון שיש להם קצת מעל 30 אחוז מרמז שיהיה להם קשה מאוד אם זה יגיע לבחירות", הוסיף כץ.
אם המועצה תאשר את הבקשה, הבחירות יתקיימו תוך כחודש וחצי, ובמידה ש‑Breaking Breads תזכה במרב הקולות, יידרשו שבועות או חודשים נוספים להסדרת מו"מ קיבוצי. עד אז, למרות השם, איש מהצדדים לא מתכוון "לשבור לחם" יחד: העובדים ממשיכים לגייס תמיכה ברשתות החברתיות וברחובות, ההנהלה נשענת על קהל לקוחות נאמן שמקפיד להפגין נוכחות, והקרב על הבבקה - רחוק מסיום.
