צפו: בגיל 94 דריו סחרוף לא מפסיק לעבוד בחנות המשקפיים שלו
(צילום: ירון שרון)
הפריחה המחודשת של רחוב דיזנגוף בתל אביב מורגשת לכל אורכו: בתי קפה, מסעדות, חנויות שיקיות והכיכר החדשה בה הושקעו עשרות מיליוני שקלים. לא רחוק ממנה, מצוי הפסאז' המיתולוגי - מעבר פנימי הממוקם במפגש עם רחוב פרישמן, סמוך למה שהיה קפה כסית המיתולוגי. כמו במין אזור דמדומים, בפתחו חנות אורגנית טרנדית ובפנים למרות השיפוץ שנעשה עבור הפיכתו למשכנו החדש של תיאטרון בית לסין, נראה כאילו הוחשך וקפא בו הזמן.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
צמוד לקיוסק טוטו וחנות פרוות כבדות, נמצאת ממלכת האופטיקה של דריו סחרוף בן ה-94, שנפתחת רק יום אחד בשבוע - מדי שישי ובין מגירותיה מסתתר אוצר שהוא גן עדן להיפסטרים. דגמים של מסגרות של המותגים הכי גדולים: פראדה, קוואלי, טום פורד, שאגאל ומיו מיו, וינטאג' אמיתי מלפני 30 שנה. "זה מלפני 20 שנה, דגם מתקפל, צרפתי", הוא שולף בגאווה זוג משקפיים יפיפה, עם פטנט מיוחד וסטייל שכל סטייליסטית הייתה רוצה לשים עליו את היד, ונראה שיוצר הרבה קודם. בחדר הבדיקה שמאחור ניצבים לצד הפוקומטר מכשירי בדיקה מלפני 50 שנה, שמורים היטב.
2 צפייה בגלריה
מימין: הבן הצעיר ערן סחרוף, שמפעיל את החנות עם אבא שלו דריו (במרכז), ברי סחרוף ורוזי סחרוף הבת האמצעית
(צילום: קרן נתנזון ויץ)
משפחת סחרוף עלתה לישראל בשנת 1961 מאיזמיר שבטורקיה, שם התפרנסו כבעלי חנות שעונים ומשקפיים. דריו ואחיו הגדול אלברט רכשו מבעוד מועד את המקום כדי לייצר לעצמם עוגן תעסוקתי. בנוסף, כדי להעמיק את הידע, למד בהמשך סחרוף אופטיקה בלונדון לטובת דיפלומה. עם פתיחת החנות, במרכז העניינים של הברנז'ה התל אביבית, סמוך לקפה רוול שנחשב מקדש הרכילות של העיר, קפה כסית חביב האמנים, השחקנים והמשוררים וממש מתחת לתיאטרון הקאמרי הישן - היא הפכה למוקד עלייה לרגל של שלל ידוענים וכוכבי התקופה. "גילה אלמגור קנתה כאן, בני אמדורסקי, בת שבע דה רוטשילד, אייבי נתן שפתח כאן בפסאז' מסעדה והצייר יוסל ברגנר שנתן ציור שלו וחתם עליו", הוא נזכר.
איך היה רחוב דיזנגוף כשפתחת?
"כשהגעתי לכאן הייתי האופטיקאי הצעיר היחיד בכל תל אביב, כולם היו אנשים ותיקים. הבאתי סחורה במזוודה שלי מהחנות בטורקיה, וככה התחלתי. בפסאז' היה רק אותי ואת נעלי חביב. היה כאן קיוסק מפורסם, היחיד שמכרו בו טוסט ומילקשייק והיו באים אליו אפילו מבאר שבע. גם אלי היו באים מרחוק, כל אחד רצה לקנות סחרוף. השיא היה עד תחילת שנות ה-70, הייתי סוגר את החנות בשעות 13:00-16:00 ובזמן הזה הייתי מכין את ההזמנות של המשקפיים. לפני הפתיחה היו כבר אנשים מחכים בדלת. הייתי מחזיק דוגמאות יוצאות מהכלל, לא צורות קלאסיות, והייתי מוכר בתור אופטיקאי שמוכר דברים מיוחדים".
השנים עשו את שלהם לרחוב, הוא עלה וירד במד הפופולריות, סבל מעבודות תשתית עירוניות בלתי פוסקות ושיפוצים שלא התחשבו בצרכי בעלי העסקים כמו אלו של בית לסין, אבל הקונה הקבוע והמפורסם ביותר של דריו, הוא לא אחר מאשר בנו הבכור, ברי. באמצע שנות ה-90 סחרוף הבן אחרי הפרידה מרמי פורטיס, הפך למותג עצמאי ונחרט בפסגת הרוק בישראל לדורותיו, חמוש תמיד במשקפי ראיה ושמש איקוניים.
"מאז שיש לברי להקה, הוא צריך משקפיים קצת למרחק, והוא כל פעם היה בוחר את המסגרת אצלי. הייתי מכין לו את המשקפיים הכי יפים בחנות", מצהיר דריו בגאווה. "כשצעירים קנו, הייתי מספר שהם קונים אצל אבא של ברי סחרוף".
מבין שלושת ילדיו של דריו ואשתו עדה (86) לה הוא נשוי 66 שנה: ברי, רוזי והאח הצעיר ערן, אף אחד לא רצה להמשיך בקריירה המשפחתית, אבל לערן (56) שעובד כגרפיקאי באוניברסיטה הפתוחה, משהו בכל זאת דגדג. הוא למד אופטיקה וכרגע עוסק בכך רק יום אחד בשבוע, כדי להשאיר את החנות המיתולוגית פתוחה עבור אביו. "היה לי דחף למקצוע הזה, אהבתי לראות ולהתעסק עם כל הברגים, אבל לא היה לי אומץ למכור, כי הייתי מאוד ביישן בקטע הזה", הוא מספר. "כרגע אני עוזר לאבא, הוא מייעץ לי בכל מיני דברים מקצועיים וככה יש לנו זמן איכות ביחד".
דריו, היית רוצה לראות את המקום שוב פעם מלא?
"בגלל הגיל המתקדם שלי, זה לא קל למצוא קונים חדשים. אני לא צריך שתהיה מלאה, כי אני כבר לא יכול להתעסק בזה הרבה ופתוח רק בימי שישי. אבל לקוח או שניים שיבואו זה היה משמח אותי. אני בעיקר שמח להמשיך לעבוד, אפילו בגילי המתקדם יחד עם העזרה של הבן שלי. זה נותן לי סיפוק".
איך נשארים באותו מקום עבודה 60 שנה ועוד עם התשוקה הזו?
"קודם כל זו הייתה פרנסה, דבר שני אהבתי את המקצוע, אופטיקה זו אהבה עד היום. תמיד כשהלקוח היה נהנה מהקנייה אצלי, זה היה כאילו שאני נהנה, בהרבה מקרים גם הייתי מצלצל אחר כך לשאול. גם אם הראיה שלי כבר לא טובה, אני יושב בצד ומוסיף איזו מילה, שזה יפה או מתאים יותר, כי יש לי רקע של יותר מ-50 שנה. יש לי את הבית והחנות. חייתי עם החנות ואני אמות עם החנות ביחד. החיים שלי פה".
