אחת ההשפעות המרכזיות לרעה של רפורמת "צדק תחבורתי" היא ירידה חדה בהיקף התיקופים. בכנס התחבורה הציבורית השנתי של ההסתדרות הלאומית המתקיים באילת, הודה מנכ"ל הרשות לתחבורה ציבורית, עידן מועלם, כי מדובר במשבר של ממש. "רק אחד מחמישה מתקף", הוא אמר, והוסיף "תיקופים זו בעיה אדירה ואנחנו תרמנו לה".
לדבריו, עצם הרחבת ההטבות, ובראשן הורדת גיל הנסיעה החינמית מ-75 ל-67, יצרה מציאות שבה נוסעים רבים שזכאים לנסיעה חינם אינם מבינים מדוע עליהם לתקף כלל. "מאוד קשה לנוסע שלא משלם להבין שהוא צריך לתקף. ככל שאנחנו נותנים יותר הנחות - אנחנו מגדילים את האי-תיקוף", הוא מסביר.
אלא שהבעיה רחוקה מלהיות טכנית בלבד. כששרת התחבורה מירי רגב הייתה מחוץ לאולם מועלם נזהר להזכיר שאחת הסיבות המרכזיות לאי התיקוף היא התייקרות המחיר לנסיעה עבור מי שלא זכאי להנחות. זו כמובן השתלשלות של מחאת נוסעים שקטה שהתרחבה בשנה האחרונה מאז שמחיר הנסיעה באוטובוס עלה מ-6 שקלים ל-8 שקלים, כדי לספוג את ההנחות של הרפורמה של רגב.
נתוני התיקוף הם הבסיס שעליו נשענת כל מערכת תכנון הקווים, התדירויות והתקציבים. כאשר נוסעים רבים אינם מתקפים, האוטובוסים נראים במערכות כאילו הם חצי ריקים, גם אם בפועל הם עמוסים. המשמעות ברורה: קווים לא מתוגברים, תוספות שירות לא מאושרות, ורשויות מקומיות שמתקשות להצדיק דרישה לתקציב נוסף. "אנחנו יושבים עם ראשי רשויות ורואים פחות עומס בנתונים ממה שקורה בפועל, וזה נגרם מאי-תיקוף", אומר מועלם. התוצאה, לדבריו, היא פגיעה ישירה בשירות.
ברשות מנסים כעת לתקן את הנזק. מועלם מציין כי מוקם אגף ייעודי שיתמקד בטיפול בתופעה, כולל שיתופי פעולה עם חברות הייטק למציאת פתרונות טכנולוגיים. אך העובדה שהרשות נדרשת להקים אגף שלם כדי להתמודד עם תוצאה צפויה של מדיניות ההנחות מעלה שאלה רחבה יותר: האם הרפורמה יושמה מבלי להיערך להשפעותיה התפעוליות וההתנהגותיות?
הכוונה להרחיב זכויות ולחזק אוכלוסיות מוחלשות ראויה, אך במבחן הביצוע נדמה שהמערכת יצרה תמריץ שלילי שמכרסם ביכולת שלה לנהל את עצמה. כאשר המדינה מעניקה נסיעה חינם אך אינה מצליחה להבטיח תיקוף, היא לא רק מאבדת הכנסות – היא מאבדת שליטה בנתונים שעל בסיסם נקבע עתיד התחבורה הציבורית. ובמערכת שגם כך מתקשה לשכנע ישראלים להשאיר את הרכב בבית, זהו מותרות שהיא לא יכולה להרשות לעצמה.
אם לא די בכך, בענף שבו חסרים כ-5,000 נהגים ומדי יום המחסור גדל. כאשר תקציב התחבורה הציבורית נפגע בכ-650 מיליון שקל בשנה של אי תיקוף של נוסעים, כך גם נפגעת היכולת לאתר תקציב עבור העלאת השכר לנהגים ולעודד את מי שעובד להישאר בענף ואת מי ששוקל להיכנס למקצוע, לעבוד בו.
