17 בינואר היה אמור להיות יום חגיגי עבור המדינות החברות באיחוד האירופי. אחרי כמעט 25 שנות משא ומתן, טסו בכירי הפרלמנט של האיחוד לאסנסיון, פרגוואי כדי לחתום על הסכם הסחר החופשי בין האיחוד לבין מרקוסור, גוש הסחר הדרום אמריקני.
זו לא הייתה רק ההמתנה הארוכה, החיבור הנדיר בין מדינות האיחוד, וההתגברות על מכשולים עקשניים כמו החוואים והאיכרים הצרפתיים, אלא התחושה כי סוף כל סוף משהו חיובי, מאוחד, קורה בין מדינות הגוש לאחר תקופה בת כמעט ארבע שנים של סטירות גיאופוליטיות וכלכליות מרוסיה, סין וארצות הברית של דונלד טראמפ. כמובן שעוד באותו היום, טראמפ כבר הכריז כי הוא עומד להטיל מכסים מדורגים (10% ואז 25%) על כמה ממדינות האיחוד, בגלל סירובן להעניק לו את גרינלנד במתנה.
הכתובת הייתה מזמן על הקיר, עכשיו היא כבר זעקה בצורה שאי אפשר היה להתעלם ממנה עוד. אחרי שאירופה נגמלה מהאנרגיה הזולה מרוסיה, אחרי שסין הפכה לבת תחרות שלה בשווקי הייצוא העולמיים, לאחר שארצות הברית הבהירה לאיחוד האירופי כי הוא צריך לעמוד בפני עצמו מבחינה ביטחונית, מדינות האיחוד והפרלמנט האירופי הפנימו: המשטר הנוכחי בוושינגטון הוא לא משהו שאפשר לסמוך עליו. הם חייבים לפתח עצמאות כלכלית מארה"ב.
שיתוף הפעולה בין הכלכלה השנייה בגודלה בעולם לרביעית
צעד ראשון וענקי לעצמאות כזו התרחש ביום שלישי, כשהאיחוד האירופי חתם עם הודו על הסכם סחר חופשי, במה ששני הצדדים כינו "האמא של כל ההסכמים". ההסכם החדש יבטל את המכסים בין הצדדים על יותר מ-90% מהסחורות (בדומה להסכם שנחתם עם מדינות דרום אמריקה). "זהו מסר ששיתוף פעולה הוא התשובה הטובה ביותר לאתגרים שמציב העולם היום", אמרה אורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית.
שיתוף הפעולה בין הכלכלה השנייה בגודלה בעולם לרביעית, יניב פירות רבים למדינות האיחוד: הן תשלמנה בכל שנה 4 מיליארד אירו פחות במכסים, התחזיות הן שהייצוא יתפח פי 2 עד 2032 מהייצוא ב-2024 (49 מיליארד בסחורות ועוד 25 מיליארד בשירותים).
ההסכם החדש גם יעניק יתרון גדול לחברות אירופיות על פני חברות ממדינות עם נטל מכסים גבוה יותר. האיחוד גם יאפשר למדינות אירופה ליהנות מכוח עבודה הודי מוכשר בעיקר בתחומי הטכנולוגיה. שוק הרכב המקרטע של גרמניה אמור להיות אחד המוטבים המיידים של ההסכם: בשנה שעברה מכרו פולקסווגן ומרצדס כמעט 3.5 מיליון כלי רבב בסין, למרות ירידה חדה במכירות. בהודו, עם 110% מכסים, שתי החברות הללו מכרו 135 אלף רכבים. הודו, שהכלכלה שלה נמצאת בצמיחה של יותר מ-6% בשנה, מתוכננת להוריד את המכסים על הרכבים ל-10% תוך עשר שנים. הייצוא הגרמני להודו עומד על אחוז אחד מתוך כלל הייצוא של המדינה, ההסכם החדש עומד להקפיץ אותו.
הודו היא הפרטנרית המושלמת
אירופה חיפשה פרטנרים כלכליים חדשים, והודו הייתה השוק המושלם: גם מדינה בהתפתחות כלכלית עם כוח קנייה עצום, וגם מדינה שנפגעה קשות מהטלת המכסים של טראמפ בשיעור 50%.
כדי להגיע לאוטונומיה כלכלית, אירופה חייבת להניע במהירות רפורמות ברגולציות ואפשרות לעסקים ורעיונות, בעיקר בתחומי הטק והאינטליגנציה המלאכותית, ולא להיתקע בסבכי הבירוקרטיה ולאפשר ליבשת לנוע מהתעשיות הישנות שלה לעולם הדיגיטלי. להשקיע הרבה יותר במחקר ופיתוח.
בנוסף לכך היא חייבת להמשיך ולהתנתק מהתלות שלה במדינות אחרת לייצור, ולהתבסס יותר על תוצרת ותעשייה אירופית, ולמצוא דרכים כדי להקטין את ייבוא המתכות הנדירות והאנרגיה. ודרוש שינוי גם ב-DNA האירופי. במקום שהרווחים של הציבור ישכבו בבנקים, אירופה זקוקה למדיניות שתשכיח קצת את נושא החוב, ותעודד יותר ויותר השקעות פרטיות של קרנות גידור. הממשלה הגרמנית עשתה כבר צעד אחד בנושא הזה עוד לפני שהוקמה הקואליציה, כשהעבירה החלטה בפרלמנט שמאפשרת לגרמניה להיכנס לחוב גבוה יותר מזה שהיה מותר לפי החוקה עד אז.
אירופה נחשבת ליבשת שלוקחת את הזמן שלה עד שהיא מחליטה לזוז לכיוון מסויים. עוד כנס, עוד פסגה, עוד שיחות שבסופן לא מגיעים להחלטה. אבל לאירופה אין זמן. היא עוברת כעת טלטלה גיאופוליטית וכלכלית שאין דומה לה. כל מה שהיא יכלה לסמוך עליו, איננו.
זה לא רק השבר מול רוסיה וסין, ומול ארה"ב שנחשבה פרטנרית ללא שאלות. זו גם התלות האירופית בשווקי חוץ שגורמת לטלטלה הזו. כשרוסיה פלשה לאוקראינה והמערב דן בסנקציות נגדה, סך כל הייצוא של ארה"ב לרוסיה עמד על 5 מיליארד דולר. האיחוד האירופי, לעומת זאת, ייצא ב-90 מיליארד דולר בשנה לרוסיה.
אם לוקחים בחשבון את האופי של האירופי וחילוקי הדעות התכופים בין המדינות המרכיבות את האיחוד, שני ההסכמים האחרונים מהווים פריצת דרך משמעותית. אירופה הבינה מהמשבר הזה בעיקר שהיא אינה יכולה לשים את כל הביצים שלה בקן אחד. שהיא חייבת לפזר את ההשקעות, הסיכונים ואת קווי האספקה שלה בין כמה מדינות וגושים, ולא להסתמך על מדינה וספק אחד. הודו ודרום אמריקה היו רק הסנוניות הראשונות: האיחוד האירופי נמצא כבר במשא ומתן להסכמי מכסים עם אינדונזיה, יפן ואיחוד האמירויות.
