צפו: החתימה על "עסקת החבילה" במשרד האוצר
"הגענו לרגע מדהים", הצהיר היום (ד') שר האוצר, אביגדור ליברמן, כאשר חיוך רחב נסוך על פניו, בעת ההכרזה על החתימה על "עסקת חבילה" ראשונה במשק מזה 37 שנים.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
איך שאלו הגששים החיוורים במערכון המיתולוגי שלהם מהמוסך: "אז מה היה לנו פה בעצם?" - ואנחנו "שואלים" את הבדיחה ההיא על ה"אין מנוע" כדי לנסות ולהשיב על השאלה הזאת בכל הקשור ל"עסקת החבילה" ההיסטורית שכנראה לא בדיוק כל כך היסטורית, אולי קצת יותר היסטרית, שעות לפני תחילת ההצבעות הגורליות לקיום הממשלה על תקציב המדינה.
אז נכון. האמת היא שמדובר באירוע היסטורי במשק הישראלי, אולם ב"עסקה" החדשה מצאנו יותר מה שאין בה מאשר מה שיש בה. בעיקר מפליא שראשי ההסתדרות, המעסיקים ואנשי אגף השכר במשרד האוצר כבר דנים בעסקה הזאת חודשים כה ארוכים - עוד מימי הממשלה הקודמת - ובסופו של יום על מה שהושג בה, ושהכל ניחשו כבר חודשים שיקרה, היה ניתן לחתום בדיונים של כמה שעות.
לאן נעלם קיצור שבוע העבודה והסופ"ש הארוך?
נתחיל דווקא במה שאין בה. אין העלאות שכר, למרות האינפלציה שהרימה ראש השנה וההתייקרויות הצפויות בהמשך. אין בעסקה גם הפחתות שכר במגזר הציבורי, שאותן הבטיחו באוצר שוב ושוב. אין גם צמצום בכוח אדם במגזר המנופח, שאותו מבטיחים במשרד האוצר כבר שנים ("השמן והרזה" של נתניהו, זוכרים)?
והחמור מכל - שוב לא נוצלה ההזדמנות ולא נקבע פעם אחת ולתמיד סולם שכר אחיד וברור במגזר הציבורי, שהוצע כבר בדו"ח "ועדת זוסמן" בשנות השמונים. סולם כזה הגדיר אז במדויק את השכר במקצועות ובדרגות למיניהן והיה מביא לכך שאחות לא תשתכר יותר מרופא ואיש תחזוקה לא יקבל שכר גבוה יותר מהסמנכ"ל.
ומה עוד אין ב"הסכם ההיסטורי"? אין קיצור שבוע העבודה, דרישה של ההסתדרות עוד מימי ראשיה הקודמים, לפני שנים. וזאת יש לדעת: בישראל עובדים בכל שבוע 5-4 שעות יותר מאשר ברוב המדינות המתקדמות בעולם.
ואין גם, כמה לא מפתיע, אימוץ של תוכנית סופי השבוע הארוכים - מיום חמישי בערב ועד יום שני בבוקר - שאותם הבטיחו לנו בעבר עוד ב-2003 שר האוצר סילבן שלום, לפני שנתיים שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן, וגם יותר מפעם אחת ראש הממשלה היוצא, בנימין נתניהו.
שכר המינימום לא מכסה אפילו את ההתייקרות של 2021
נכון. יש ב"עסקה ההיסטורית" העלאה ראשונה מזה חמש שנים, שתתבצע בהדרגה מחודש אפריל 2022, של שכר המינימום. אולם, גם כאן "נדפקו" העובדים. 100 שקל יותר בחודש אפריל של השנה הבאה לא יפצו אפילו על ההתייקרויות של השנה הנוכחית. מדובר בהעלאה של פחות מ-2% (מ-5,300 ל-5,400 שקל), שאינם מכסים אפילו את ההתייקרויות של 2021 בלבד, שכבר הסתכמו בתשעה החודשים הראשונים של השנה ב-2.5%.
ובכלל, שכר המינימום בישראל נמוך עד מאוד. אומנם שר האוצר ליברמן התגאה היום שהוא "גבוה יותר מאשר בצרפת ובקנדה", אבל שכח לציין כמה נתונים אחרים. בגרמניה למשל, יעלה שכר המינימום, על פי ההסכם הקואליציוני שגובש שם, ל-12.5 אירו בשעה, שהם כ-45 שקל לשעה. בכ-30 מדינות בארה"ב כבר קפץ והוכפל שכר המינימום השנה מ-7.5 דולר ל-15 דולר לשעה, שהם בערך 46 שקל לשעה.
בישראל לעומת זאת, יעלה שכר המינימום ב-2022 לשעה אחת מ-29.12 שקל כיום, רק בכ-2%. אפילו ל-30 שקל הוא לא יגיע באביב הבא. וב-2023 יקבלו המשתכרים את המינימום המותר עוד 100 שקל. "ביג-דיל" ממש. הם כמעט יהפכו למיליונרים.
6,000 שקל בדצמבר 2025 יהיה שכר מינימום מביש. עד אז יעלו המחירים עוד והעובדים יקבלו שכר מינימום שבקושי יעלה בהדרגה ב-200-100 בשנה. זה לא "הישג" לעובדים. בהחלט הישג נאה למעסיקים. ולמי שיטען שהעלאת שכר המינימום תגרום לאבטלה - דווקא השנה זוכה בפרס נובל כלכלן שקבע שהוכח כי העלאה של שכר המינימום לא מביאה ליותר אבטלה.
ועוד מהלך שיפגע בעובדים ב"עסקה ההיסטורית" הוא הקיזוז בשעות הנוספות. המעבר (וזאת באמת היסטוריה) מחישוב שעות עבודה יומיות לחישוב חודשי, תגרום לכך שעד 17 שעות נוספות שנעבדו בחודש עלולות להפוך לשעות עם שכר רגיל (לא 125% או 150% יותר) - אם העובד החסיר בחודש שעות עבודה בשכרו הרגיל.
גם יום החופש הנוסף בשנה הוא לעג לרש. במדינות שונות כבר עברו לעבוד במפעלים ארבעה ימים בשבוע. במדינות רבות יש בין 14 ל-26 ימי חופש בשנה. בישראל עולים במגזר הציבורי מ-12 ל-13. אפילו ניסיונות ההסתדרות (הצודקים) להשיג עוד שני ימי חופש בשנה לעובדים לא נענו.
אז מה בכל זאת היה לנו כאן?
הסכם היסטורי. זה נכון. טוב לעובדים? אם העלייה בשכר המינימום אחרי חמש שנים ועוד יום חופש ייחשבו להישג - אז כן. טוב למעסיקים - כל הכבוד לאוצר ולדובי אמיתי, נשיא המגזר העסקי, שהצליחו בשנת קורונה דווקא להביא להישגים למגזר העסקי ולקופת המדינה.
ועוד מילת אגב אחת: בימים האחרונים, ובעיקר היום, ערכו החותמים על "עסקת החבילה" מתקפה תקשורתית, כדי להדגיש כל אחד את חלקו בהסכם. "תכתוב את שמי לפני ההוא", ביקשו החותמים בזה אחר זה, "למה להוא נתתם 150 מילות תגובה ולנו רק 50", התרגזו המצוטטים.
מצער מאוד שביום חג מתקוטטים בכירי המשק, מי יוזכר לפני מי, מי תרם יותר, מי חתם ראשון, מי ישב לילות שלמים במשא-ומתן ומי חשוב יותר מרעהו. "אני שמח שהכל התנהל ברוח חברית טובה", התפאר היום ליברמן. אז אדוני השר, נראה שלא כל כך עדכנו אותך בפרטים הקטנים. "אווירה חברית" לא ממש הייתה בין חלק מהחותמים.
