"אני עובד כי אני נאלץ לעבוד. אם הייתה לי אפשרות לא לעבוד, לא הייתי עובד, אלא נהנה מהשנים האלו. לצערי, יכולת הבחירה לא נתונה לי בגלל ההכנסות החודשיות הנמוכות שלי", מספר יאיר קפלן, בן 70 מהרצליה, אלמן ואב לארבעה, יועץ מס עצמאי. קפלן לא לבד. לפי ההערכות, בישראל יש מאות אלפי אזרחים ותיקים שממשיכים לעבוד למחייתם בלית ברירה. הם מוותרים על התוכניות שלהם לפרישה ולא מוצאים זמן פנוי להגשים את כל מה שחלמו עליו.
המקרה של קפלן מעלה את אחת השאלות הכלכליות החשובות ביותר עבור עובדים בישראל: כמה כסף צריך לחסוך לפנסיה כדי לשמור על רמת חיים? לפחות כמו זו שהייתה להם לפני גיל הפרישה.
פנסיה
(צילום: שאטרסטוק)
בהקשר זה יש להזכיר: בינואר 2008 נכנס לתוקף צו פנסיה חובה לעובדים, שחל, בשעתו, על כמיליון עובדים שלא היה להם עד אז הסדר פנסיוני מכוח הסכם קיבוצי או אישי. עד לשנה זו, הפרשת סכום לפנסיה ע"י המעביד הייתה תלויה ברצונו בלבד של העובד, ובחישוב פשוט, בני 67 ומעלה, שאז היו בגיל ממוצע של 50, השלימו כמה עשרות שנות עבודה בלי הפרשה לפנסיה. מכאן שהם חייבים להמשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה, במה שמתאפשר להם וכל כמה זמן שיוכלו.
מכיוון שמערכת הפנסיה בישראל מבוססת על חיסכון מצטבר, הרי שהסכום שאדם יקבל לאחר הפרישה תלוי בכמה כסף הופרש עבורו לאורך השנים, בתשואות שהושגו על החיסכון ובמשך תקופת החיסכון. לכן, עובדים שהרוויחו שכר נמוך בתחילת הקריירה או שהיו להם תקופות ללא עבודה עשויים להגיע לגיל הפרישה עם חיסכון נמוך יחסית, כך גם אלו שלא הופרש עבורם סכום לפנסיה עד 2008.
יאיר קפלןצילום: אלבום פרטימעבר לפנסיה עצמה, אזרחי ישראל זכאים גם לקצבת זקנה מביטוח לאומי. קצבת אזרח ותיק (קצבת זקנה) משולמת מגיל הפרישה בהתאם לגובה ההכנסות של המבוטח, או מגיל הזכאות לקצבת אזרח ותיק (גיל 70) ללא תלות בגובה ההכנסות. נכון ל-2026, קצבת זקנה עומדת על סכום של לפחות 1,838 שקל לתושבי ישראל שמבוטחים בביטוח הלאומי, לגברים ולנשים מגיל 70 שעומדים בתנאי הזכאות. מי שהכנסתם נמוכה מהסכום שנקבע במבחן ההכנסות, יכולים לקבל קצבת זקנה כשיגיעו לגיל פרישה מעבודה. מגיל 80 ומעלה, שיעור הקצבה עולה לסכום של לפחות 1,941 שקל.
"רק התרופות מגיעות לאלפי שקלים"
רונה חדידה, בת 74, נשואה לבעל בן 76, נכה 100%, ואם לשני בנים וסבתא לנכדים, מתגוררת בדירה שכורה בחדרה. היא נולדה בדרום אפריקה ועלתה לארץ לפני 50 שנה. בתחילה התגוררה בקיבוץ מעגן מיכאל, שם למדה באולפן ושם גם הכירה את בעלה שעלה לארץ מארגנטינה. לאחר שנישאו עברו להתגורר בקיבוץ מלכיה בגליל העליון. לאחר חמש שנים בקיבוץ הודיעו על עזיבה. "יש לי תואר בספרנות עוד מדרום אפריקה", היא מסבירה. "ביקשתי לעבוד במקצוע שלי אבל לא אפשרו לי. חמש שנים עבדתי במטבח. רק כשהודענו על עזיבה אמרו שאוכל לעבוד כספרנית. זה היה מאוחר מדי בשבילי, יצאנו משם עם טעם מר בפה".
הם עברו לאשקלון ומשם למושב עידן בערבה, בו התגוררו ועבדו כחקלאים במשך 12 שנה. לאחר מכן, בעקבות לחץ משפחתי נדדו לארגנטינה, ולאחר שנתיים שם חזרו ארצה, הפעם לנתניה. "במשך כשנה עבדתי כמזכירה, זה היה סיוט. ב-1993, לאחר כל הנדודים התחלתי לעבוד כספרנית במדרשת רופין. עבדתי עד גיל 67, גיל הפנסיה. נהניתי מכל רגע וגם השכר היה לא רע". בעלה, היא מדגישה, מהנדס תעשייה וניהול, מעולם לא עבד במקומות מסודרים, כך שאין לו פנסיה.
ביטוח לאומי
(צילום: נמרוד גליקמן)
מה הסכום החודשי ממנו אתם מתקיימים?
"יש לי יש פנסיה בגובה של כ-5,000 שקל ממדרשת רופין, מביטוח לאומי אני מקבלת כ-4,000 שקל לחודש, כי עבדתי עד גיל 67, ובעלי מקבל כ-3,500 שקל בחודש. ביחד זה נראה סביר, אבל קשה. רק התרופות וההוצאות החודשיות מסתכמות במאות עד אלפי שקלים. ברופין לא יכלו להשאיר אותי לאחר גיל 67, זה החוק.
"בהתחלה חשבתי שנסתדר עם הסכום הזה. כשהבנתי שלא, מצאתי עבודה בחצי משרה בספרייה במכמורת. אני נהנית לעבוד, קמה בכל בוקר בשמחה ומשתכרת כ-3,500 שקל בחודש. אין לנו חסכונות. אני חוששת מהרגע בו לא אוכל לעבוד יותר. אני כבר בת 74, אין יום שאני שואלת את עצמי עוד כמה שנים אוכל להמשיך כך. אני לא רוצה להגיע לאריכות חיים אם לא אהיה בריאה ולא יהיה לי כסף לטפל בבעלי ובעצמי, בוודאי שלא רוצה שילדיי יצטרכו לעזור לי. זה הרי צריך להיות להפך, ואני לא יכולה לעזור להם".
מה עם דירה משלכם?
"רצינו אבל זה לא התאפשר. כשמצאנו דירה קטנה והצלחנו להגיע לסכום ראשוני, הבנק לא איפשר לנו לקחת משכנתא, בגלל הנכות של בעלי. הציעו לנו לקחת משכנתא על שם הילד, אבל אם היינו עושים זאת מה הוא היה עושה כשרצה לקחת משכנתא לדירה משלו? מאז עברו למעלה מ-20 שנה. בעלי עדיין חי, וטוב שכך, ואין לנו דירה משלנו. את 5,000 השקלים שבכל חודש אנחנו משלמים כשכר דירה, יכולנו להחזיר כמשכנתא".
אז כמה לחסוך?
"אין מספר אחד שמהווה תשובה חד משמעית לשאלה כמה כסף צריך לחסוך לפרישה", אומר אבי גסנר, מומחה לתכנון פרישה פיננסי, ומציין את אחד המונחים המרכזיים בחישוב גובה חיסכון לפרישה: "שיעור תחלופה", כלומר, כמה אחוזים מהשכר האחרון ייכנסו לחשבון הבנק ביום שלאחר הפרישה".
לפי כלל אצבע מקובל בעולם הפיננסי, אדם זקוק לקצבה בגובה של 60%-70% מהשכר האחרון כדי לשמור על רמת החיים לאחר הפרישה. "המינימום הנדרש לחיים בכבוד לאחר הפרישה הוא מאוד סובייקטיבי. יש כאלו שחיים על 5,000 שקל - וחיים. עם זאת, צריך לקחת בחשבון שבתקופת הפנסיה חלק מההוצאות יורדות, אבל מנגד יש הוצאות אחרות שעשויות לעלות עם הגיל כמו בריאות, תרופות ופנאי", אומר גסנר.
אבי גסנרצילום: שייר הילה לדבריו, "הסכום שמקבלים מביטוח לאומי לא מספיק לרמת חיים סבירה ללא חיסכון פנסיוני נוסף. לכן חייבים להגיע לגיל הפרישה כשיודעים בדיוק מה יש וכמה בחשבון הבנק, כדי לפרוש בכבוד. אבי, ז"ל, תמיד היה אומר לי 'מכל לירה שאתה מרוויח, שים חצי בצד ליום סגריר'. אנחנו כבר מזמן לא בעידן של לירות, אבל העיקרון לחיסכון חייב להישמר לקראת גיל פרישה. המלצתי היא, שכל אחד יקח 20% מהנטו שלו, שזה 10% מהברוטו, וישים בצד ולא ייגע בזה. זה בנוסף לכל החסכונות הפנסיוניים שמחוייבים להפקיד. מעבר לזה אני ממליץ על ביטוח פרטי לבריאות ותרופות. כמה עשרות שקלים בחודש יוכלו לכסות על הוצאות בריאות, שעולות עם הגיל, ועלולות להגיע לסכומים גבוהים במיוחד. צריך לנצל את הזיקנה כדי ליהנות ממנה ולא לקום בבוקר עם טרדות כלכליות
"מעולם לא עלה בדעתי שיפרישו לי לפנסיה וכמה אצטרך את זה בעתיד", אומרת גולדי רוט סבן, בת 69, גרושה, מתגוררת בדירה שכורה ברמת גן. רוט סבן לא עבדה מעולם במקום מסודר לאורך זמן. בעבר הייתה קואצ'רית ומשפחה אומנת, בעיקר הקדישה זמן לגידול ילדיה ולמשפחתה. "מה שיש לי היום זה הקצבה העלובה של ביטוח לאומי. שמישהו יסביר לי איך אפשר לחיות מזה? אני חייבת לעבוד. היום אני מנהלת משרד של חברה. טוב לי שם. אני מקווה שאוכל להמשיך לעבוד בה, בלעדיה לא הייתי יכולה לסגור חודש".
גולדי רוט סבן צילום: אלבום פרטייש לציין שלרוט סבן, שמתגוררת לבדה, יש דירה קטנה בבאר שבע. "אני משכירה אותה בתמורה ל-2,500 שקל בחודש, וביחד עם עוד 2,500 שקל מביטוח לאומי, נכנס לחשבון הבנק שלי בכל חודש 5,000 שקל". היא מוסיפה עוד 2,500 שקל לחודש לדירה קטנה שהיא שוכרת, כדי להיות קרובה לילדיה ונכדיה. כדי להגדיל הכנסות, היא עובדת כמנהלת משרד ומרוויחה 5,000 שקל לחודש. "אני מסתדרת עם 10,000 שקל לחודש, רק חוששת מהעתיד".
כלומר?
"כבר היום אני קצת עייפה. אני מתחילה לשאול את עצמי מה יהיה בעוד כמה שנים. ממה אחיה אם לא אמשיך לעבוד. גם אם אחזור לבאר שבע, איך אפשר להתקיים מ-2,500 שקל ביטוח לאומי? לא אחת אני יוצאת לרחוב ומתחילה לבכות ממה שאני רואה. כמעט כל יום אני רואה אשה מבוגרת הולכת כפופה ואוספת בקבוקים כדי למסור אותם ולקבל כמה שקלים. אני אוספת עבורה בקבוקים, ושואלת את עצמי אם גם אני הולכת להגיע למצב כזה".
יקותיאל משיצילום: עמותת 121יקותיאל משי, מנהל קידום מדיניות וקשרי ממשל בעמותת 121 אומר כי "המדינה חייבת להנהיג קצבת זקנה דיפרנציאלית, ולהעלות את הקצבה למי שאין להם פנסיה או שיש להם פנסיה נמוכה מ-5,700 שקל בחודש, סכום המשקף את שכר המינימום לאחר ניכוי ההפרשות הסוציאליות. במקביל, יש להצמיד את קצבת הזקנה לשכר הממוצע במשק כדי למנוע את שחיקתה לאורך זמן.
"בישראל 2026, יש עשרות אלפי אזרחים ותיקים, שממשיכים לעבוד לאחר גיל הפרישה, ולא מתוך בחירה אלא מתוך צורך כלכלי. רבים מהם מועסקים במקצועות תובעניים, כי הפנסיה שלהם לבדה, לא מאפשרת להם להתקיים בכבוד. לכמחצית מהאזרחים הוותיקים בישראל, אין פנסיה כלל או שהיא נמוכה מאד. המטרה פשוטה: לאפשר לכל אזרח ותיק לחיות בכבוד, ולהפוך את ההחלטה אם להמשיך לעבוד לבחירה, ולא להכרח כלכלי".
