בתחילת שבוע הבא תתקיים בביתו של שוקי מדנס, מייסד ובעלים של מדנס סוכנות לביטוח, מסיבת פרישה לאחד העובדים. פרט "שולי": העובד בן 95. "מדובר בעובד המבוגר ביותר מבין 400 עובדי החברה, שביקש לפרוש לאחר עשרות שנים בחברה. כמובן שאישרנו לו והוא יקבל גם שנת הסתגלות", מספר מדנס. "אם העובד/ת רוצים להמשיך ותורם לחברה, למה להכריח אותו לפרוש? רק בגלל הגיל השרירותי שנקבע בחוק כגיל הפרישה? גם אני, בן 76, ממשיך לעבוד ופעיל כרגיל, ללא כוונה להפסיק".
בישראל, הגיל בו ניתן לפרוש מעבודה לגמלאות, נע בין 62 ל-65 לנשים ו-67 לגברים. חוקית, גיל 67 מסומן כגיל פרישת חובה, לנשים ולגברים, כשהמעסיק רשאי לחייב עובד בגיל זה לפרוש לגמלאות. אם העובד מבקש להמשיך ולעבוד, על המעסיק לשקול את הבקשה באופן פרטני. במקביל, יש להדגיש, שגיל הזכאות ליציאה לפנסיה מוקדמת בישראל הוא 60, ואף למטה מזה בחברות וארגונים מסוימים.
טראמפ ונתניהו. הגיל הוא רק מספר?
(צילום:SAUL LOEB / AFP)
לפני כחודש נודע שבאוצר בוחנים העלאה הדרגתית של גיל הפרישה ל-70, ואולי גם את ביטול גיל פרישת החובה. ההסבר הוא שהעלאת גיל הפרישה תיטיב עם בני הגיל השלישי בריאותית, נפשית וכלכלית, תגדיל את הקצבה החודשית בפנסיה ותעלה את שיעורי הצמיחה והתפוקה במשק, כשהחיסרון הוא פגיעה בעובדים מבוגרים שמרגישים שחוקים, ובכאלו שיתקשו למצוא עבודה. לצורך השוואה, בדנמרק עומד גיל הפרישה על 70, באיטליה ואסטוניה על 71, ובפינלנד כל עובד יכול להמשיך בחצי משרה בכל גיל, אם הוא בריא ורוצה לעבוד.
"בגיל 65 צריך להפוך את העובד למנטור"
שאלת גיל הפרישה הולכת ומתחזקת בשנים האחרונות. התפתחות הטכנולוגיה והרפואה מובילים לעלייה בתוחלת חיים הממוצעת, שחוצה את גיל ה-80, ורצון בקרב בני הגיל השלישי להמשיך לעבוד, להרגיש רלוונטיות ומשמעות בחייהם. לפה יש גם להוסיף את התחום הרפואי ה'לוהט', שהולך ומתפשט: Longevity, 'אריכות ימים מיטבית'. בבסיס התחום עומד הרעיון להעלות את מספר שנות החיים, אבל לא רק להאריך, אלא גם לחיות אותם באיכות חיים טובה.
"לדעתי, נכון להשאיר את מי שעומד לפרוש במערכת, אם הוא רוצה כמובן, עד גיל 70", אומרת אביבה שמר, לשעבר סמנכ"לית שיווק, דוברות ושירות במרכז הרפואי איכילוב בת"א. שמר, שפרשה מרצונה לפני כחמש שנים, לאחר 26 שנים בתפקיד, מתייחסת בעיקר לעובדים בתפקידי ניהול בכירים. "במערכות ציבוריות מסודרות מתחילים להכין לעובד הבכיר את תיק הפרישה כשנה לפני הפרישה, ובמקביל מחפשים את המחליף. הדבר הנכון שמערכת רצינית צריכה לעשות זה להאריך את גיל הפרישה עד 70, כשמגיל 65, הבכיר הופך למנטור של מי שיחליף אותו בתפקיד, אפילו על תקן של חצי משרה".
אביבה שמר. "אם העובד רוצה, צריך להשאיר אותו בתפקיד"צילום: אלבום פרטיפרשת בגיל 65. עד כמה ההחלטה הזו הייתה מוצדקת מבחינה קוגניטיבית ורגשית?
"יש חשיבות לגיל הכרונולוגי. אני מודה. בשנה האחרונה לפני הפרישה הרגשתי קצת יותר עייפה, אבל זה לא הפריע לי לרגע בתפקוד היומיומי. יכולתי להישאר עד גיל 67 בלי שום בעיה".
נתקלת, יש להניח, ברופאים ואחיות שעבדו עד גיל הפרישה.
"בוודאי. הכרתי רופאים ואחיות שתפקדו נפלא עד לרגע הפרישה, ויכלו להמשיך. במקביל יש רופאים ואחיות שהוצאו לפנסיה בגילים צעירים יותר מסיבות רפואיות ואחרות. בעיקרון, יש גיל ורגע שצריך להגיד בו 'די', אם מרגישים את העייפות והכובד. עם זאת, אני מכירה לא מעט רופאים שהמשיכו בעבודתם לאחר גיל הפנסיה כרופאים פרטיים או במערכות פרטיות, והם עמוסים בעבודה גם היום".
"השאלה עד איזה גיל אפשר לעבוד היא מיושנת"
שרירותית אפשר לחלק את המקצועות בשוק העבודה ל'פשוטים' ו'מורכבים', זאת באשר לאחריות הנדרשת מהעובדים. אין דומה תפקידו של פועל ייצור במפעל או של קופאי בסופר, כשכל עבודה מכבדת את בעליה, לתפקידים כדוגמת רופא או שופט, שכל פעולה או הכרעה שלהם עלולה לפגוע בחיי אדם. לפה נכנסת גם שאלת גיל המנהיגים שמובילים מדינות. נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שציין החודש 80, אמנם דאג לטעון כלפי המתחרה שלו, הנשיא הקודם ג'ו ביידן, שהוא זקן מדי, כשבפועל היה מבוגר ממנו בשלוש שנים בלבד. אבל גם בריאותו הפיזית והנפשית של טראמפ עומדת לעיתים בסימן שאלה.
למרות הצהרת רופאו האישי, שהוא בריא לגמרי עם לב של בן 65, זכורים שטפי הדם שנראו על ידיו של טראמפ, או שתועד שאינו שומע היטב והיותו עם עיניים עצומות מעייפות במהלך אירועים פומביים. אם בנשיא עסקינן, יש להזכיר את שמעון פרס ז"ל, שנבחר לנשיאות כשהיה בן 84 ותפקד ללא בעיות עד גיל 91. כשמדובר בראשי ממשלה, הרי שחרושת השמועות סביב בריאותו וכשרותו הפיזית של בנימין נתניהו, בן ה-76, אינה פוסקת. שאלות רבות בנושא פתוחות, כמו הטיפול שהוא מקבל בסרטן הערמונית, או כשירותו הנפשית בהתחשב בהיותו נאשם בתיקים פליליים.
שמעון פרס ז"ל. נבחר בגיל 84 לנשיאות המדינה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בבחירות הקרובות יעמדו להכרעת הציבור מועמדים אחרים לראשות הממשלה, חלקם גם חצו כבר את גיל הפנסיה כמו למשל אביגדור ליברמן בן ה-68 או גדי איזנקוט בן ה-67 ואילו נפתלי בנט, הצעיר מכולם, בן 54. אי אפשר להתעלם גם מהעובדה שמנהיג הציבור החרדי-הליטאי, הרב אפרים דוב לנדא, שקובע מהלכים וגורלות, בן 96.
"הסיפור אינו גיל הפרישה אלא מעבר של חשיבה על גיל כרונולוגי לחשיבה על גיל תפקודי", אומר ד"ר ניצן ענו, מנהל תחום הלונג'ביטי במכבי שירותי בריאות ומייסד לונג'רני (lonjourney). ענו, שפנה ללימודי הרפואה לאחר שהיה בידיו כבר תואר בפילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה, עשה זאת כי הסתבר לו שהאתגר המשמעותי ביותר העומד בפני האנושות הוא הארכת תוחלת החיים ושיפור איכותם.
ד"ר ניצן ענוצילום: עופר חג'יוב"השאלה עד איזה גיל אפשר להמשיך לעבוד היא מיושנת", הוא אומר. "אין גיל אחד בו אדם הופך ללא כשיר, כמו שאין גיל אחד שבו כולם בריאים או חולים. גיל הפרישה, בסוף, הוא מספר משפטי וכלכלי - ולא מושג רפואי. אותנו כרופאים מעניין התפקוד. לראות ולהבין איך האדם זז ואיך הוא ישן, ואיך הוא מתמודד עם סטרס או עם מחלות כרוניות, והאם העבודה שהוא עובד מתאימה ליכולות הנוכחיות שלו? יש אנשים בני 70 שיכולים להמשיך לעבוד, ויש שלא. האם הוא יכול להמשיך לעבוד ולתרום מבלי שהעבודה תפגע בבריאותו או בבריאות של הסובבים אותו, או שלא תפגע בחברה בה הוא עובד או במדינה אותה הוא מנהל. לכן הדיון העתידי צריך להיות סביב כשירות תפקודית וגמישות תעסוקתית".
מה קורה קוגניטיבית בגיל מבוגר?
"בסוף המוח מפסיק לעבוד בגיל מסוים, אבל אסור לעשות הכללות בנושא זה. אמנם, בגיל מבוגר רואים, לרוב, ירידה במהירות תגובה וזיכרון עבודה, אבל הירידה הזו קיימת גם בגיל 40, כך שכל מקרה לגופו. למול ירידה במדדים האלו, קיימות תכונות כמו שיקול דעת בוגר וידע מקצועי, ופרספקטיבה נכונה, ויכולת הבנה של דברים מורכבים, שנשמרות היטב במוח האנושי ומהוות יתרון בגיל מבוגר. לכן לא נכון לשאול אם אדם חד או לא באופן כללי, אלא לשאול נכון לתפקיד ספציפי, לאיזה עומס וסביבת עבודה הוא נכנס".
אייריס דגן, יועצת ארגונית וקריירה: "מי שיצליח לתת ערך מוסף לארגון יישאר שם בלי קשר לגיל שלו. אחד מידידיי הקרובים, בן 59 היום, עבד בעבר באינטל, הצטרף לתהליך פרישה מרצון ופרש בגיל 50. כמה שנים לאחר מכן חזר לעבוד. עכשיו הוא עובד באנבידיה, אין לי ספק שהוא לא יפרוש גם בגיל 70"
האם יש מקום לדרוש מאנשים בגיל מבוגר בדיקות כשירות תקופתיות?
"לא חושב שכל מי שרוצה לעבוד בגיל מבוגר צריך לעבור בדיקת כשירות רק בגלל הגיל. צריך להבדיל בין עבודות 'פשוטות' לעבודות עם אחריות וסיכון, כמו עבודה בביטחון או עם מכונות גדולות, ובתפקידים ציבוריים עם אחריות חריגה. שם יהיה מקום למנגנוני כשירות תקופתיים, אבל לא בגלל הגיל, כי בסוף אנחנו לא סומכים באופן עיוור גם על אדם שהוא בן 40 בתפקיד רגיש. גם אדם צעיר יכול להיות חולה או לא מרוכז או מתוח מדי, או אפילו לצרוך סמים, ולא יתאים לתפקיד. המודל צריך להישען על בדיקות שאינן קשורות דווקא לגיל, אלא הערכת כשירות מקצועית ותפקודית בתפקידים שיש בהם אחריות וסיכון אמיתי".
יש גם שיקול כלכלי
נעמה הניג, מנהלת אגף קשרי החוץ במשרד התקשורת, ממשיכה גם בימים אלו בעבודתה, למרות שיכלה לפרוש על פי החוק לפני כשנתיים. הניג, שנושאת בתפקיד תובעני מבחינת זמן ויכולות, שימשה בעבר דוברת משרד הכלכלה והתכנון, והייתה יו"ר מועצת הכבלים והלוויין. שום תפקיד מאלו לא היה פשוט.
למה לא פרשת?
"כששאלו אותי אם אני רוצה לפרוש, כי הרוב פורשים ברגע שהם יכולים, שקלתי והשבתי שלא. כמי שמייצגת את האינטרסים של המדינה בחו"ל, אני פוגשת קולגות רבים שממשיכים בעבודתם למרות גילם המבוגר. יש לי כמה קולגות שממשיכים לעבוד כרגיל כשהם בני 80, למשל מאיטליה וקנדה. לגיל יש משמעות מבחינת רכישת ידע וניסיון שנקנים במהלך השנים. בארגונים שאני נמצאת בהם מעריכים את הידע, הניסיון והיכולות של האנשים המבוגרים שנשארים במערכת גם לאחר גיל 70. הניסיון שלי מסייע לי לייצג את ישראל במקצוענות בלתי מתפשרת וביכולת לייצר קשרים משמעותיים למדינה. אני מרגישה חדה כמו תמיד, לא מרגישה ירידה במוטיבציה וביכולת הקוגניטיבית שלי".
נעמה הניגצילום: ארזה לבנהמה באשר לעייפות?
"כן, אני עייפה לפעמים, יותר מאשר בעבר, אבל היא לא פוגעת בעבודתי, ולא מעט אנשים צעירים ממני לא היו עומדים בקצב שלי. אני מרגישה שאפילו לא הגעתי לשיא ביכולות שלי, מרגישה שאני עדיין לומדת. אני עובדת מסביב לשעון".
סביבך מעלים גבה?
"ממש לא. מעריכים את הידע והתרומה שלי, ואני מרגישה רצויה במערכת. יש לי רשת קשרים מעולה שאני יכולה להביא בעזרתה תוצרים ותועלות למערכת שלנו. אני מודה שלהחלטה יש גם שיקול כלכלי. אם הייתי פורשת, הייתי עובדת על 70% מהשכר, שזאת הפנסיה. כך שלמעשה אני עובדת היום בשביל ה-30%. כאישה שחיה לבד, אני צריכה אותם".
בעצם את אומרת שאם היית נשואה לא היית עובדת בקצב הזה?
"חשובה לי עצמאות כלכלית, זה ערך עבורי, לכן גם אם הייתי נשואה היום, הייתי ממשיכה לעבוד, אבל ככל הנראה במינון נמוך יותר. אין ספק שכמפרנסת אני חושבת אחרת".
"שואלים אותי, למה אני ממשך לעבוד. אנשים אומרים לי: 'יש לך שפע כלכלי, הגעת למקום שרצית, לך תעשה חיים'. אני שואל, מה זה לעשות חיים, לשכב על החוף? אחרי שבוע אשתגע. 'לעשות חיים' עבורי זה להמשיך לעבוד ולייצר דברים חדשים", מספר יהודה לשמן, בן 76, יו"ר משותף בחברת התשתיות לסיכו. הוא גם מכהן כסגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, וגם חבר בוועד המנהל של האגודה למען החייל, ובחבר הנאמנים של מכללת רופין. "נכון, לא מעט תפקידים, אבל מי שעסוק, תמיד מוצא זמן", הוא אומר.
יהודה לשמןצילום: התאחדות הקבלניםכמה אתה מתייחס לגילך הביולוגי?
"בגיל 76 אני אחד האנשים הכי יצירתיים בחברה שעובדים בה 500 איש, ומבין תהליכים של חדשנות. לתפקידי בהתאחדות הקבלנים בוני הארץ נבחרתי בבחירות, כשאני בן 75. אני מקדיש חלק ניכר מזמני להעביר לדור הצעיר את הניסיון והתובנות שצברתי בעבודה, חלק משלב בחיים, שאתה מגיע אליו, ולא חושב רק על עצמך אלא גם על אחרים. חבל רק שהמדינה מתעלמת מהשינוי שחל בעולם בכל הקשור לגיל ביולוגי".
עם יד על הלב, אתה חד כמו שהיית לפני עשור?
"אני רגיש למנגנונים שפיתחתי. אם אחוש ביום אחד שאני מתחיל להיות אחד שמטיף מוסר וזקן טרחן, אניח מיד את המפתחות. אני מכיר הרבה אנשים שעובדים אחרי גיל הפרישה. בלסיכו, ראש אגף מכרזים עבר את גיל הפרישה, ומנהלת משאבי האנוש פרשה בגיל 78. עובדים מבוגרים זה גם חוסן לאומי. זה מסייע לשמור על ההון האינטלקטואלי במדינה, חלק מיכולתה להתמודד עם המציאות שהיא נמצאת בה".
"יש שינוי גדול בשוק העבודה. אם השוק היה פעם גילני כלפי החברה, בעיקר בעולם ההייטק, היום יש גיוסים של עובדים מעל גיל 60, גם בחברות ההייטק וגם בחברות יותר פורמליות כמו התעשייה הביטחונית", טוענת אייריס דגן, יועצת ארגונית וקריירה, שמלווה תהליכים בפרישה ופרישה מוקדמת. "כמי שמלווה מפוטרים להגיע לחברות, ויודעת אם הם חותמים או לא, אני רואה איך המספר של אנשים מעל גיל 65 שמשתלבים בעבודה, הולך וגדל. אני גם רואה פורשים שחוזרים לשוק העבודה לאחר שכבר פרשו. גם כאלו שאין להם כל בעיה כלכלית, מחפשים משמעות ואיכות חיים, ולכן לרוב יחפשו משרה חלקית.
אייריס דגןצילום: מיה דרור"מי שיצליח לתת ערך מוסף לארגון יישאר שם בלי קשר לגיל שלו. אחד מידידיי הקרובים, בן 59 היום, עבד בעבר באינטל, הצטרף לתהליך פרישה מרצון ופרש בגיל 50. כמה שנים לאחר מכן חזר לעבוד. עכשיו הוא עובד באנבידיה, אין לי ספק שהוא לא יפרוש גם בגיל 70. אביו, שהיום הוא בן קצת למעלה מ-80, הפסיק לעבוד בגיל 76. הרצון של הדור החדש הוא להמשיך לעבוד בכל גיל".
כמי שרואה אותם מהצד, את בטוחה שעובדים בני 65 ומעלה תורמים לארגון כמו הצעירים שבו?
"בעבר העברתי סדנאות לאנשים מנציבות שירותי המדינה. במקומות כאלו אנשים נרדמים. עובדים שנכנסו לחברה לפחות לפני 20 שנה וישבו על אותו כיסא או מקסימום העבירו אותו קומה למעלה ולא זזו, יירדמו. זו השחיקה. לרוב הם גם אלו שלא ירצו לשמוע על התנדבות או עשייה חברתית, ויבקשו לנוח. פעם היו אומרים 'אל תכתבו את הגיל', והיום כותבים אותו ויש מעסיקים שמחפשים את הגילים המבוגרים יותר".
