"ממנהל גדול הפכתי לאחד שמוכר מוצרי מזון כמו 'אחרון הרוכלים', ומכרים היו עוברים ושואלים אם אני צריך כסף - אבל אני שמח וגאה בשינוי שעשיתי". כך אומר הדר איזנר (62) מרמת השרון, שלפני הקורונה עבד במשך 35 שנה בתור מארגן ומדריך טיולים במשרד נסיעות גדול, שגם היה שותף בו, ולאחרונה פתח עסק לאוכל ביתי מוכן.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בין העסקים שנסגרים ובצל המצב הכלכלי הקשה נראים ניצנים של עסקים חדשים בשטח, ונשאלת השאלה האם הקורונה גרמה לנו, הישראלים, שקוראים לעצמנו אומת הסטארט-אפ והחדשנות - להירתע מפתיחת עסקים בתקופה הזאת, או שאולי דווקא להפך?
מנתונים שפרסמה לאחרונה רשות המיסים עולה כי בין מרץ לספטמבר השנה נפתחו 55,031 תיקי עוסקים חדשים במע"מ, לעומת 71,873 תיקים בתקופה המקבילה ב-2019. מדובר אמנם בירידה של כמעט 25%, אך עם זאת במספר לא מבוטל של עסקים שנפתחו למרות המשבר.
"התאהבתי בבישול". הדר איזנר שפתח עסק להזמנות אוכל"התאהבתי בבישול". הדר איזנר שפתח עסק להזמנות אוכל
"התאהבתי בבישול". הדר איזנר שפתח עסק להזמנות אוכל
(צילום פרטי)
"הגענו לפרוץ הקורונה במצב די טוב מבחינת תשתית ליזמות", אומר פרופ' אהוד מניפז, שכותב דו"ח לאומי על יזמות וחדשנות בישראל ב-20 השנים האחרונות. "מספר העסקים שנפתחים בארץ בשנה הוכפל בעשור האחרון. הרבה אנשים רוצים לפתוח עסק, ובמחקר האחרון, שהתייחס לשנת 2019, נמצא כי 13 מתוך 100 אנשים בארץ מעוניינים לפתוח עסק באותה שנה או נמצאים בשלבים ההתחלתיים של פתיחת עסק. עוד עולה מהמחקר כי בשנה שעברה כמעט שליש מהישראלים התכוונו להקים עסק חדש בשלוש השנים הקרובות".
לדבריו, "לא פורסמו עדיין ממצאים מתקופת הקורונה, אבל אין לי ספק שהעובדה שהיזמות בישראל גבוהה יחסית למדינות בעולם תעזור לנו לצאת מהמשבר מהר יותר".
עד שיהיו נתונים עדכניים בנוגע להשפעת הקורונה על רמת היזמות בישראל, בדקנו מי הם האנשים שלא נרתעו ופתחו עסק בימי הקורונה, ומה גרם להם לעשות את השינוי.

"הרגשנו שצריך לקום ולעשות"

עילי פרבשטיין (29) וניל דוניו (28) מתל אביב, לא תכננו להפוך ליצרנים ומשווקים של מותג חדש בשלב זה של חייהם. פרבשטיין עבד כרכז בעמותת "הגל שלי", שעובדת עם נוער בסיכון דרך גלישת גלים, ודוניו היה מעורב בעסקי חיי הלילה בתל אביב. הקורונה, כמובן, הוציאה אותם לחל"ת.
"שנינו גולשי גלים, והכרנו בשירות הצבאי שבו היינו ביחד בצוות בחיל הים", מספר פרבשטיין. "ניסינו לחשוב איך לנצל את ההזדמנות ששנינו פנויים כדי להתחבר וליזום משהו, ובסגר הראשון היו גלים מטורפים ואסור היה לצאת לגלוש. חשבנו איך להכניס את הגלים לתוך החדר והתחלנו לייצר באלאנס בורד, שזה דמוי גלשן מעץ שמאפשר עבודה על יציבות ושיווי משקל. בהמשך קראנו למותג statera (איזון, בלטינית).
ניל דוניו ועילי פרבשטיין ניל דוניו ועילי פרבשטיין
ניל דוניו ועילי פרבשטיין
(צילום: אריאל שלג)
"הרגשנו שאיזון זה בדיוק מה שאנשים צריכים בתקופה הזאת, גם מעבר לקטע הפיזי. התחלנו לעבוד בנגרייה של אבא של דוניו, שיחקנו עם העץ והצבעים ואחרי שהכנו את הבורד הראשון הסתכלנו ואמרנו 'וואו'. ממש אהבנו את המוצר".
לא מרתיע לפתוח עסק חדש בתקופה כזאת? "עוד בתחילת הקורונה הבנו שהמדינה בכאוס אמיתי ושאי אפשר לסמוך על כלום, אז הרגשנו שצריך קודם כל לקום ולעשות, כי אף אחד לא יעשה בשבילנו".
(צילום: Roco Runs)
עוד מספרים השניים כי "כל מי שדיברנו איתו מאז אמר לנו לעבור לייצר בסין, אבל אנחנו מתעקשים לקנות הכל מספקים מקומיים כדי שהדבר הזה יהיה כחול לבן וייצר פרנסה בארץ. אנחנו גם עובדים עם מסגרות לנוער בסיכון כדי שהעסק ישמש כפלטפורמה לתעסוקה למי שצריך.
"היום אנחנו עובדים במתחם תעשיינים משותף בדרום תל אביב, שזה פיתרון מעולה לעצמאים כמונו, שלא רוצים בתקופה כזאת להשכיר סטודיו ולהיכנס להתחייבויות. זה גם מצע מצויין לשיתופי פעולה עם כל מיני יוצרים אחרים שמגיעים למתחם".
באלאנס בורד. "איזון זה מה שצריך עכשיו"
(קרדיט: יותם קצור ודודי אייזנטל)


"הבנתי שנשארתי בלי כלום"

הדר איזנר, שעבד עשרות שנים במשרד נסיעות גדול, כאמור, הבין עוד בדצמבר 2019 שהוא עלול להיות בבעיה. "בסין הפסיקו לטוס, ואז עוד היה לי צפי ל-40 קבוצות גדולות שהיו אמורות להגיע לארץ וכבר שילמו מקדמות. הכל בוטל. במרץ גוייסתי למילואים, וכששחררו אותי הבנתי שנשארתי בלי כלום. לא היה עסק, אפילו את המשרד כבר החזירו וטיולים בטח לא היו. נאלצתי להכריז על חדלות פירעון כי לא יכולתי להחזיר הלוואות, עברתי לדירה קטנה יותר וחשבתי מה אני יכול לעשות.
"אני כבר לא ילד, ובגיל כזה להתחיל מחדש זה בעייתי. בגלל שהתאלמנתי בגיל צעיר ונשארתי לבד עם ארבע בנות, הייתי צריך להאכיל אותן איכשהו, וככה למדתי לבשל. אם תשאלי אותי על מתכון אני לא יודע להגיד, אני יודע לקחת קצת מזה וקצת מזה ולעשות אוכל. תמיד המחמאה הכי גדולה הייתה: 'האוכל נורא טעים אבא', והתאהבתי בבישול.
הדר איזנר הדר איזנר
הדר איזנר
(צילום פרטי)
"בקורונה חשבתי שלאנשים בטח נמאס לבשל. בעל ירקנייה שכן הציע שאעמיד שולחן עם מאכלים ביום שישי בפתח החנות ואתחיל למכור. ככה מכרתי כמה שבועות, ומשם קיוויתי שיתחילו להגיע הזמנות כדי שאוכל להכין מנות לפי הזמנה. אנשים התעניינו, השמועה עברה מפה לאוזן, והתחילו להזמין ממני. בינתיים קראו לי שוב למילואים, אז ביום אני בצבא ובשתיים בלילה אני מבשל. אני גם בא לבשל לאנשים באירועים קטנים בבית".
מרוצה מהשינוי? "זה דורש הרבה עבודה מנטלית, גם לשנות כיוון מבחינה מקצועית וגם לעבור מהצד שתמיד נותן לזה שחושב על כל שקל. אני שמח וגאה בשינוי שעשיתי, אבל בסוף אתה לא הולך עם גאווה לחנות, אלא עם מה שיש לך בכיס".
מהמאכלים שמכין הדר מהמאכלים שמכין הדר
מהמאכלים שמכין הדר
(צילום פרטי)

"החודש הראשון היה נורא"

אנטון (31) ויסמין (30) יושי מתל אביב, מצאו עצמם מובטלים אחרי שנים שבהם חיו סביב העבודה. "המסעדה שאנטון עבד בה כטבח נסגרה, האירועים שהיו מתוכננים בוטלו, וגם אותי הוציאו לחל"ת מהחברה שעבדתי בה", מספרת יסמין.
"החודש הראשון היה נורא, פתאום הבנו שאנחנו ממש בבעיה. ישבנו בבית ותוך כדי שיחה עלה הרעיון לייצר מארזי סושי למכירה. חשבנו שכולם מחפשים עכשיו תעסוקה וכולם פתאום רוצים לדעת לבשל - אז נכין מארז שעונה על הצרכים של התקופה ומסייע לאנשים להכין סושי".
"אחרי שעשינו צילומים מקצועיים למארזים הייתה עלייה מטורפת במכירות". מארזי סושף "אחרי שעשינו צילומים מקצועיים למארזים הייתה עלייה מטורפת במכירות". מארזי סושף
"אחרי שעשינו צילומים מקצועיים למארזים הייתה עלייה מטורפת במכירות". מארזי סושף
(צילום: תמר גוזנסקי)
יסמין מספרת שההתחלה לא הייתה קלה. "לשנינו אף פעם לא היה עסק של ממש, לא הכרנו ספקים, ובאותה תקופה של הסגר הראשון אף אחד לא עבד וכל המפעלים היו סגורים. התחננו לבעלי חנויות שיאפשרו לנו לקנות מהם ואף אחד לא הסכים. לקח לנו חודש וחצי להצליח לייצר מוצר ראשוני. מי שעיצב לנו אותו הוא בן זוגה של אחותי שהוא מעצב צעיר, אז התאים לו לקחת את זה כפרויקט.
"בשבועות הראשונים של המוצר, כשעוד ייצרנו אותו בבית, הייתה התעניינות - אבל מי שבעיקר קנו היו בני משפחה וחברים. אחרי שעשינו צילומים מקצועיים למארזים הייתה עלייה מטורפת במכירות, ובאותה תקופה גם הוצאנו ערכות שמתאימות לסדנאות זום והרבה חברות התחילו להתעניין בזה ולקנות אותן לעובדים, יחד עם סדנה שאנחנו מעבירים להם מרחוק.
"עכשיו המטרה שלנו היא להגדיל את העסק ולייצר עוד ועוד סוגי מארזים. גם מדינות אחרות בעולם פנו אלינו וזו אכן ערכה שאפשר לייצא, אז אנחנו בודקים עדיין מה ואיך כדאי לעשות".
ובנימה אישית? "אנטון ואני בני זוג כבר שש שנים, ורק השנה התחלנו באמת לבלות ביחד. כל השנים שנינו היינו מאוד עמוסים בעבודה, אז עכשיו כיף לעבוד ביחד, יש לנו משהו משלנו וגם הולך טוב - אז אנחנו מרוצים".
אנטון יושי אנטון יושי
אנטון יושי
(צילום: תמר גוזנסקי)

"הקורונה הרי לא תישאר כאן לנצח"

ענת חזן (28) ודניאל דיקסטרו (31) תמיד חלמו לפתוח בית קפה. דווקא בזכות הקורונה - החלום הפך למציאות. "עבדתי בתחום ההפקות, ובדיוק התחלתי עבודה במשרד הפקות נחשב וגדול, ואז הגיעה הקורונה", מספרת חזן.
ענת חזן ודניאל דיקסטרו בבית הקפה החדש שלהם ענת חזן ודניאל דיקסטרו בבית הקפה החדש שלהם
ענת חזן ודניאל דיקסטרו בבית הקפה החדש שלהם
(צילום פרטי)
"כשעברנו לראשון לציון השנה ראינו שיש נכס נחמד ליד הבית שלנו, והתחלנו לפנטז מה יקרה אם ניקח אותו ונהפוך אותו לבית קפה. לא חשבנו שזה יקרה עכשיו, אבל כשמצאתי את עצמי בלי עבודה בתחום ההפקות, שאותו למדתי ובו התכוונתי לעבוד - החלטנו שזה הרגע".
חזן ודיקסטרו התחתנו לפני חודשיים וכמה ימים אחרי החתונה כבר החלו בשיפוצים. "אבא של דניאל מתעסק בקפה כבר שנים ומייצר מותג קפה בארץ, אז מהבחינה הזאת היינו מסודרים. אפשר למצוא אצלנו קפה משובח שאפשר גם לקחת הביתה במשקל, כריכים שאנחנו מכינים, וגם פרחים שאנחנו מוכרים אצלנו.
"כרגע אנחנו כבר עובדים, אבל בינתיים רק בטייק-אווי עד שנוכל להכניס לקוחות לישיבה. בכל מקרה אנחנו יודעים שהקורונה לא תישאר כאן לנצח אז אנחנו בגישה שעכשיו יהיה קצת מאתגר, ואחרי שזה ייגמר אנשים כבר יכירו אותנו. בכל דבר יש חששות וסיכונים, שום דבר לא מגיע בקלות, אז אנחנו עובדים קשה ומתרגשים לקראת ההמשך".
"אנחנו בגישה שעכשיו יהיה קצת מאתגר, ואחרי שזה ייגמר אנשים כבר יכירו אותנו". קפה ופרח"אנחנו בגישה שעכשיו יהיה קצת מאתגר, ואחרי שזה ייגמר אנשים כבר יכירו אותנו". קפה ופרח
"אנחנו בגישה שעכשיו יהיה קצת מאתגר, ואחרי שזה ייגמר אנשים כבר יכירו אותנו". קפה ופרח
(צילום פרטי)

"דווקא בתקופה כזאת יש מקום ליצירתיות"

גם בתחום האירועים, שנפגע אנושות מהקורונה, מסתבר שצומחות יוזמות חדשות. בנות הדודות יובל אלנקוה (23) וספיר שעיה (24) שתמיד חלמו לפתוח עסק ביחד, החליטו שלמרות החששות מהתקופה, הגיע הזמן: "פתחנו עסק של שולחנות קינוחים לאירועים. אנחנו מכינות קינוחים מעוצבים ומסדרות את זה בשולחן גדול ומגוון, כשהכל ייחודי לאותו אירוע", מספרת אלנקוה.
יובל אלנקוה וספיר שעיה יובל אלנקוה וספיר שעיה
יובל אלנקוה וספיר שעיה
(צילום פרטי)
"אנחנו בנות דודות מאוד קרובות ומהילדות אנחנו עושות הכל ביחד. בשנים האחרונות התחלנו להתעניין בתחום האפייה והקונדיטוריה, ולאחרונה הכנו קינוחים למסיבת רווקות של בת דודה ושם הגיע הרעיון לעצב את הקינוחים בשולחן ענק. בהתחלה ראינו את זה בתור תחביב ולאחר פניות מרובות החלטנו להפוך את זה למשהו עסקי.
"לפני הקורונה כל אחת מאיתנו הייתה שקועה בלימודים ובעבודה, ולא מצאנו זמן לעסוק באהבה שלנו. המשבר נתן לנו הזדמנות מדהימה לפתוח את העסק. יש כמובן הרבה אנשים שנפגעו מהקורונה וזה כואב, אבל במקרה שלנו ושל עסקים קטנים נוספים שנפתחו, נראה שדווקא בתקופה כזאת יש מקום ליצירתיות".
 YSweet_table YSweet_table
YSweet_table
(צילום פרטי)
לא חוששות לפתוח עסק לאירועים בתקופה של הגבלות? "אין ספק שיש חשש, השולחנות שלנו מתאימים לאירועים עם כמות יחסית גדולה של אנשים ובתקופה הזאת פחות אפשר לעשות זאת. חוץ מזה קשה לעשות התאמות להנחיות שמשתנות בכל רגע. אבל מעבר לזה אנחנו מצליחות לפעול גם בתקופה הזאת לפי ההנחיות, ומאושרות שיש לנו את ההזדמנות לעשות זאת".

"אמנם אני ישן 4 שעות בלילה, אבל אני מאושר"

גיל אקרמן (37) עבד במשך שנה על רשת בורקסים שתכנן לפתוח בניו יורק. בפברואר הכל היה מוכן למהלך אחרי לא מעט ביקורים שלו בתפוח הגדול, ואקרמן עזב את הדירה בתל אביב לקראת המעבר. קצת לאחר מכן, אירועים בחברת הקייטרינג שלו החלו להתבטל, מדינה אחר מדינה נסגרה, ואז נפלה עליו ההבנה שהעיתוי לפתיחת עסק מזון במדינה אחרת בעייתי, בלשון המעטה. "אז שאלתי את עצמי את השאלה הכי מפחידה: לאן הולכים מכאן, מאיפה מתחילים?", אומר אקרמן.
גיל אקרמן עם שיח שומר ברגיל אקרמן עם שיח שומר בר
גיל אקרמן עם שיח שומר בר
(צילום עצמי)
"ישבתי בבית מבואס, והתחלתי לעשות שיעורי בישול בפייסבוק לכל המשפחה. אנשים שצפו שאלו אותי למה שלא אמכור את חומרי הגלם, וכך דבר הוביל לדבר ופתחתי עסק למשלוחי ירקות ופירות תוצרת הארץ. בינתיים יש לנו כבר מאות לקוחות באזור המרכז ואני מקבל בקשות מכל הארץ שאשלח לעוד אזורים. אני לא מאמין שכל זה קרה ב-5-4 חודשים, זה הזוי.
"אני אומר תודה יום-יום, אמנם אני ישן ארבע שעות בלילה כי יש כל כך הרבה משימות, אבל אני מאושר ושמח בחלקי וחושב שזאת ברכה שאני יכול להנגיש ללקוחות את התוצרת המעולה שיש בישראל".