הסערה שהתחילה בשבוע שעבר ונמשכה היום (א') בדיון מיוחד בוועדת הכלכלה בכנסת סביב חלוקת הדיבידנד של ישרוטל וביטולו לא יורדת מסדר היום, כאשר נראה ששיקולי ה"נראות" עולים על שיקולי ה"מהות" - וההנחות שסביבן מתחוללת הסערה לא עולות בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. אז מה בעצם המשמעות של משיכת דיבידנד ולמה גם האוצר משתף פעולה עם הדרישה לבטלו?
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לפני מספר שנים יצאה המדינה ב"מבצע הנחות מס" לחברות שימשכו "רווחים כלואים", כאשר הכוונה הייתה לתמרץ את אותן חברות למשוך את הרווחים שנותרו בחברה ולא חולקו כדבידנדים. מה שגרם למדינה לעודד בעלי מניות למשוך דיבידנדים הוא המס הגבוה בשיעור של כ-25% שבעלי המניות משלמים לקופת האוצר על כל דבידנד שנמשך. באותה שנה הכנסות המדינה היו נמוכות וזאת הייתה אחת הדרכים למלא את קופתה.
לכן, בהיגיון המקצועי היה מצופה מהאוצר, כמי שממונה על הכנסות המדינה, שיעודד את בעלי מניותיה של ישרוטל למשוך רווחים ולא לבטל את הדיבידנד בלחץ הביקורת. כדאי להבהיר - ביטול משיכת דיבידנד אינו "עונש" שמוטל על החברה, אלא רק דחייה, שכן הרווחים שייכים לבעלי המניות וכעת הם "ינוחו" בחברה ויימשכו על ידי בעלים בעתיד - בעיתוי נוח יותר מבחינה ציבורית.
כמובן שיש מי שיטען כי הנראות בעייתית, שכן חברה שקיבלה מהמדינה מענקי קורונה והעלתה את מחירי החדרים לא יכולה באותה העת למשוך רווחים. אולם, לצד הסוגייה של הנראות, נשאלת שאלת המהות.
גם הציבור או לפחות חלק ממנו הפסיד מביטול הדיבידנד - ישרוטל היא חברה הנסחרת בבורסה ולפחות 25% ממניותיה בידי הציבור, שמתחלק בדיבידנד עם משפחת לואיס, בעלת השליטה. גם הציבור שלא מחזיק ישירות במניות ישרוטל הפסיד מביטול הדיבידנד שכן הוא מושקע בחברה דרך קופות הגמל, קרנות הנאמנות, הפנסיה וההשתלמות שברשותו ושמחזיקות במניות.
סערת הדיבידנד והפיצוי - סמנכ"ל הכספים של ישרוטל בוועדת הכלכלה
(דוברות הכנסת)
אם הנראות היא דווקא זו שחשובה לאוצר, הוא יכול היה להתנות את המענקים באיסור חלוקת רווחים באותה השנה (כפי שידע לדרוש מבעליה החדשים של אל על במתווה המקורי של הסיוע לחברות התעופה), וגם רמז שיבדוק החזר מענקים שניתנו לישרוטל.
בנוסף יש לציין כי מהמענקים שחולקו לא רק הרשת הרוויחה, גם המדינה יצאה נשכרת מהם, ובגדול - שכן עלות החל"ת של עובד הייתה גבוהה לאין ערוך ממענק החזרה לעבודה שניתן למעסיק.
הציבור כועס על המחירים היקרים שגבתה ישרוטל במלונותיה בחודשי הקיץ, ואלו אכן היו מאוד יקרים. אך בתוך כך חייבים לציין כי אף אחד לא מחייב את הציבור לנפוש במלונות יוקרה בארץ, גם אם השמיים סגורים. חופשה במלונות היא לא מוצר צריכה חובה כמו קוטג' או דלק. חופשה במלונות חמישה כוכבים היא בהגדרה מותרות, ומעולם לא הייתה ברשימת מוצרי היסוד שהמדינה צריכה לדאוג לספק לתושביה במחירים זמינים.
אם הציבור רוצה להעניש את ישרוטל - עזבו את הדיבידנד, ועשו מה שצרכנים נבונים עושים לעסקים שלדעתם הפקיעו מחירים או התנהלו שלא לטעמם - אל תזמינו אצלם. זה פיתרון הרבה יותר אפקטיבי ומחולל מהדרישות להורדת מחירים.
