דיירי אחד ממגדלי היוקרה האייקוניים ביותר בניו יורק תובעים את היזמים הישראלים, אבי שמש ושאול קובה, בטענה להונאה רחבת היקף והסתרה מכוונת של ליקויי בנייה מסוכנים. ועד הדיירים של מגדל "432 פארק אווניו", שמתנשא לגובה של כ-425 מטר בלב "שורת המיליארדרים" של מנהטן מול סנטרל פארק, טוען כי היזמים הסתירו מידע מהותי על אלפי סדקים חמורים בחזית המבנה - חלקם באורך ועומק של עד 25 סנטימטרים - שגרמו לנזקי מים, קורוזיה בעמודי הבניין ופגיעה חמורה בערך הדירות, שמחירן נע בין 10 ל-90 מיליון דולר. סכום הפיצויים הנדרש: למעלה מ-165 מיליון דולר.
הפגיעה בערך הדירות, שעליה מלינים הדיירים בתביעתם, מקבלת בחודש האחרון ביטוי מוחשי בשטח. כך למשל, דירה 94A, שמשתרעת על פני חצי קומה בגובה של כ-425 מטרים, ומציעה נוף פנורמי לסנטרל פארק, חזרה לאחרונה בשקט לשוק במחיר של 26.95 מיליון דולר.
הדירה הוצעה במקור ב-32 מיליון דולר ב-2022, ירדה ל-30 מיליון דולר בדצמבר 2024, וכעת סופגת את הקיצוץ השני שלה בתוך שנה וחצי - צניחה של יותר מ-13% מהמחיר המקורי. למרות נתוני הפתיחה המרשימים הכוללים תקרות בגובה כ-4 מטרים, גימורי יוקרה, וחלונות ענק, הרוכשים לא ממהרים לקנות והנכס עומד מיותם כבר כמעט שנתיים.
למעשה, בשנה החולפת נמכרה בבניין דירה אחת בלבד - דירת שלושה חדרים שנסגרה תמורת 14.65 מיליון דולר, כ-5.5 מיליון דולר מתחת למחיר המבוקש המקורי שלה. כיום, 11 דירות נוספות מוצעות למכירה, במחירים שנעים לרוב סביב 7,000 עד 8,000 דולר לרגל רבוע.
בסוכנות הנדל"ן הניו יורקית דאגלס אלימן הסבירו את חוסר הדחיפות של הקונים: "היה כל כך הרבה הייפ סביב הבניין הזה. זה כמעט כמו שמנפחים מניה והיא יוצאת להנפקה במספר מטורף, אבל שנתיים לאחר מכן אתה רואה שהיא הונפקה ב-100 ויושבת על 50 עד 60 דולר. זה לא אומר שהחברה חסרת ערך, זה רק אומר שהם תמחרו אותה ביתר ויצרו סביבה באזז מוגזם מהרגע הראשון". לפי החברה, בעוד שהתביעות והתלונות על ליקויים מבניים תורמות למצב, הבעיה המרכזית כרגע היא תמחור שמנותק מהמציאות הנוכחית של השוק.
המגדל, שתוכנן בידי האדריכל הנודע רפאל וינולי ונחנך ב-2015, היה בשעתו מגדל המגורים הגבוה בעולם - והשלישי בגבוהו בארה״ב - ונחשב לסמל ראוותני של עידן הכסף הגדול בניו יורק. הוא גם נחשב לאחת ההצלחות הגדולות של יזמות הנדל"ן הישראלית בארה"ב. אבי שמש ושאול קובה, לשעבר קיבוצניקים מקיבוץ סופה שעבדו כגננים בהרצליה, היגרו לארה״ב, הקימו את CIM בשנות ה-90 והפכו אותה לאחת מחברות הנדל"ן הגדולות במדינה, עם נכסים בשווי של כ-30 מיליארד דולר. את 432 פארק, שנבנה על חורבות מלון דרייק ההיסטורי, הם הגדירו כ"גולת הכותרת" של פעילותם. השניים שומרים על פרופיל תקשורתי נמוך, וכמעט שאינם מתראיינים. גם לכתבה זאת סירבו להתייחס.
"פצצת הזבל" שמעירה דיירים
אך הדיירים עצמם גילו עד מהרה שבפנים – העסק מתפורר. כבר מתחילת האכלוס נרשמו תלונות רבות מצד הדיירים על ליקויים מהותיים: הצפות, מעליות תקועות, רעשי חריקה חזקים, דלתות שלא נסגרות, תשתיות חשמל לקויות, קירות מתקלפים ומה שהם מכנים "פצצת הזבל": בעת שימוש בצינור האשפה האנכי, שקיות הזבל מהקומות העליונות נופלות בעוצמה כה רבה, עד שהרעש שנוצר בקומת הקרקע מזכיר פיצוץ שמדיר שינה מעיניהם.
לטענת הדיירים, חברת CIM Group יחד עם השותף האמריקני הארי מקלו, התעלמו מהתרעות מוקדמות מצד מהנדסים ואדריכלים כבר בשלבי התכנון, לפיהן תערובת הבטון הלבנה וה"אקזוטית" שנבחרה לחיפוי מסיבות אסתטיות בלבד, עלולה להתבקע תחת העומס. ואכן, דוח פנימי של חברה חיצונית שביצעה סקר איכות במגדל מצא קרוב ל-1,900 ליקויים, מהם רבים סווגו כ"ליקויי בטיחות מסכני חיים", כולל דליפות ממערכת כיבוי האש, מערכות מיזוג שאינן עומדות בדרישות תכנון, ורמות לחות חריגות שגרמו לעיוות של משקופים ודלתות. הצעות לתיקון הסדקים נדחו, לפי הטענות, בשל התנגדות הבעלים, שטענו כי הדבר יפגע במראה הנקי של החזית, והציעו במקום זאת שימוש בציפוי סיליקון שקוף, כמו זה המשמש לאיטום היאכטה של האדריכל.
בתביעה נטען כי יזמי הפרויקט הסתירו את המידע מהעירייה ומהקונים, בין היתר באמצעות שינויי נוסח במסמכים רשמיים - למשל עדכון של סעיף שטען כי החיפוי לא "מונע חדירת מים" אלא "נועד למנוע חדירת מים". העירייה מסרה כי לא התקבלה כל הודעה על סיכון מיידי מצד הקבלנים, כנדרש.
הדיירים מבססים את תביעתם החדשה – השנייה במספר שהוגשה ב-2025 בגין "הונאה רחבת היקף" – על בחינה משפטית של יותר משבעה מיליון מסמכים ועל 100 ימי תצהירים שנאספו בתיק הקודם שהחל ב-2021. לאחר שבית המשפט סירב לאפשר להם להוסיף את הממצאים לתביעה הקודמת, הגיש ועד הדיירים כתב תביעה חדש לחלוטין.
מלבד הליקויים המבניים, התגלתה בעיה נוספת: תנודות חריגות של הבניין ברוח. בשל דקיקותו (יחס גובה-רוחב של 15:1), המגדל רגיש מאוד לרוחות עזות. דיירים מדווחים על חריקות, טלטולים, תקרות "זזות" ודלתות שנפתחות מעצמן. מקור ההשראה לעיצוב המינימליסטי הזה של המגדל היה פח אשפה ממתכת שתוכנן ב-1905. העיצוב, שזכה לשבחים בזמן השקת הבניין, נראה כיום לחלק מהדיירים כמו סמל אירוני למציאותם היומיומית. חלקם נאלצו לפנות את דירתם לתקופות ארוכות - אחד הדיירים עזב לשנה וחצי.
האמנית מרינה אברמוביץ', שרכשה דירה במגדל בכ-17 מיליון דולר, סיפרה כי כשנכנסה לדירה היא נאלצה לעלות במעלית משא עם קסדה מאחר שהמעליות עדיין לא פעלו, ובהמשך נתקעה במעלית במשך שעה וחצי. לדבריה, "אם הייתי יודעת מה שאני יודעת היום, לא הייתי קונה כאן דירה". הדיירים גם התלוננו על חוזה המינימום השנתי מול מסעדת השף הפרטית של המגדל, הממוקמת בקומה ה-12 ומנוהלת על ידי השף עטור כוכבי המישלן שון הרגט. ההתחייבות השנתית למסעדה, שפתוחה לדיירים בלבד, עומדת כיום על 15 אלף דולר לדירה, עלייה משמעותית לעומת הרף הראשוני שעמד על 1,200 דולר בלבד.
רשימת הדיירים בבניין כוללת ידוענים, מיליארדרים, שייח'ים ואנשי עסקים. ג'ניפר לופז ושחקן הבייסבול אלכס רודריגז רכשו ב-2018 דירה בקומה ה-36 ומכרו אותה שנה לאחר מכן ב-17.5 מיליון – רווח נאה של 2 מיליון לעומת סכום הקנייה (בטענה שנזקקו למרחב נוסף). לעומת זאת, איל הקמעונאות הסעודי פוואז אל-הוקייר רכש את הפנטהאוז ב-2016 תמורת כ-88 מיליון דולר – העסקה היקרה בבניין. בשנת 2021 הציע אותו חזרה למכירה במחיר של 169 מיליון דולר, אך נכון להיום המחיר נחתך ל-90 מיליון דולר.
עוד ניתן למנות בין דיירי הבניין גם את משפחתו של סוחר האמנות היהודי דייוויד נחמד, ואת מייסד מותג ההלבשה Nautica, דייוויד צ'ו. גם דיירים ישראלים נכללים ברשימה: ג'ואי שוובל, בעלי קבוצת גוטקס אופנה והזכיין של זארה בישראל, רכש דירה בקומה ה-57 בשנת 2016 תמורת כ-13.7 מיליון דולר.
תגובת חברת CIM כפי שצוטטה במסמכי בית המשפט: "החברה דוחה בתוקף את הטענות ותפעל לדחיית התביעה". גם SLCE Architects הכחישו את ההאשמות. מהנדסי WSP והיזם הארי מקלו לא מסרו תגובה, אך מקלו טען בעבר כי ההאשמות בנוגע לליקויי בנייה וסדקים הן "מוגזמות". פניית ynet לדוברי שמש וקובה לא נענתה עד לפרסום הכתבה.
