אחת ההוצאות המעיקות ביותר על משק בית בישראל היא על דלק למכונית וסולר לחימום. ההוצאה על דלקים ואנרגיה בכלל היא גם אחת המשמעותיות ביותר בתעשייה, במסחר ולעלויות התחבורה. כל אלה יחדיו מסבירים את העניין הרב במחירי הדלק של כל אזרח וחברה בישראל, כמו גם בעולם כולו.
והנה הלילה שוב קפצו מחירי הדלק בתחנות ושוב נראו בהן תורים, תופעה ששכחנו כבר בשנה החולפת וחזרה לחיינו מ-1 בינואר השנה, כאשר הממשלה החליטה שלא להמשיך את מתן ההנחה במס על הדלק - ומחיר הנוזל היקר התייקר עוד יותר.
אחת התוצאות הנלוות המדאיגות, הנובעת מעליית מחירי הדלק לסוגיו, היא "תרומת" ההתייקרות לאינפלציה. למשל, העלייה החודש תתרום כ-0.1% למדד חודש אפריל, לאחר שגם בכל אחד משלושת החודשים האחרונים המדד הושפע בשיעור דומה של עוד עלייה באינפלציה בעשירית האחוז. קצב כזה משמעותו בשנה שלמה 1.2% אינפלציה רק מהתייקרות הדלק.
והממשלה מצויה בדילמה. אז מה נעשה אם מחיר הנפט בעולם ימשיך להאמיר, בין השאר באשמת החות'ים שתוקפים אוניות ומכליות סמוך לים סוף? האם לחזור ולסבסד את מחיר הדלק מכספי תקציב המדינה הגירעוני?
אחדים מהשרים מצדדים בצעד כזה ובראשם שר האנרגיה אלי כהן, שכבר הזהיר מהנטל הנוסף שנופל על הציבור ומהתפרצות מחודשת של אינפלציה גבוהה מהרצוי. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' המשיך בשנת כהונתו הראשונה את הפחתת המס על הדלק וצידד בה, אולם בשל הגירעון העצום, עקב המלחמה שפרצה באוקטובר, החליט להפסיק בינואר השנה את הסבסוד שכבר עלה לקופת המדינה 3.5 מיליארד שקלים.
אתמול היה זה נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, שהתבקש על ידנו להתייחס להתייקרות הגדולה של הדלק. הנגיד שלל את חידוש הפחתת המס, ציין שצעד כזה לא נהוג בעולם והבהיר כי בעת הזאת אי-אפשר להכביד עוד על תקציב המדינה הגירעוני.
וכך, בלית ברירה, ההכבדה מהזינוק הנמשך במחיר הדלק בתחנות ימשיך להכביד על הכיסים שלנו, האזרחים, וללבות את האינפלציה בישראל.
אפשר רק להתנחם בהלצה על האיש שטען שהעלאת מחיר הדלק ממש לא מעניינת אותו: "אני ממילא ממלא תמיד ב-100 שקל".
