בית הדין הארצי לעבודה קבע השבוע בפסק דין תקדימי שמעסיק שרוצה לבצע הפרשות לזכויות סוציאליות (חלק מעביד) מהטיפים של המלצר, צריך לקבל ממנו הסכמה מפורשת בכתב. בכך פסקו השופטות ורדה וירט-ליבנה, לאה גליקסמן וחני אופק גנדלר שהבחירה של מסעדת "שגב אקספרס" בראשון לציון לבצע הפרשות מהתשר של המלצרים שלה הייתה מהלך בלתי תקין.
המערערים בתיק הם 15 מלצרים שעבדו במסעדה בשנים 2020-2014. בתווך, במרץ 2018, קבע בית הדין הארצי את הלכת "קיס" - שלפיה כברירת מחדל רשאי מעסיק להשתמש בכספי תשר של עובדיו אך ורק לתשלום שכרם. נקבע שבהעדר הסכמת העובד, המהווה את החריג לכלל, מעסיק אינו רשאי להשתמש בכספי הטיפ כדי לממן את חלקו בהפרשות הפנסיה, ביטוח לאומי וזכויות סוציאליות אחרות. ההלכה נכנסה לתוקף בינואר 2019.
1 צפייה בגלריה
מלצרית בעבודהמלצרית בעבודה
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
חצי שנה לאחר מכן, ביוני 2019, הודיעה המסעדה על כוונתה לשנות את תנאי העבודה של המלצרים, כך שיבוצע ניכוי 20% מהתשרים לצורך מימון תשלום הזכויות הסוציאליות וההפרשות. בהמשך היא הטמיעה זאת בפועל.
בעקבות ההחלטה התאגדו עובדי המסעדה בהסתדרות הנוער העובד והלומד, ובהמשך נוהל בין הצדדים הליך משפטי. בפסק דינו הכשיר בית הדין האזורי את החלטת המסעדה, ונקבע ששינוי התנאים נעשה בהתאם להלכת "קיס", מאחר שהעובדים נתנו לו את "הסכמתם שבשתיקה", הגם שהיו מיוצגים באמצעות ההסתדרות. מכאן הערעור שהוגש לבית הדין הארצי במאי האחרון.
לטענת העובדים, בית הדין האזורי טעה כשראה בהתנהגותם הסכמה לשינוי המקפח. לשיטתם עצם החלטתם להתאגד, כמו גם סירובם לחתום על תנאי העבודה החדשים, מלמדים על חוסר הסכמתם. מכאן, לטענתם, שהחלטת המסעדה להשתמש בטיפים שלהם לביצוע הפרשות חלק מעסיק - אינה כדין.
עו"ד רענן קריב עו"ד רענן קריב צילום: אלי אורן
ואכן, בפסק דינה האחרון צידדה הנשיאה (בדימוס) וירט-ליבנה בעמדת העובדים. היא הסבירה שהפסיקה הכירה אמנם בהעדר מחאה או המשך התייצבות של עובד לעבודה כהסכמה מצדו בהתנהגות לשינוי תנאיו, אלא שלדבריה - אין מדובר בכלל גורף, אלא יש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו.
בפסק הדין הובהר שלפי הלכת "קיס" נדרשת הסכמה מפורשת מצד העובד - ועדיף בכתב - לחריגה מברירת המחדל שלפיה אין להשתמש בטיפים שלו לביצוע הפרשות חלק מעסיק. היא הדגישה שאין מדובר בדרישה של מה בכך "והיא נקבעת בדין הישראלי בכלל, ובדיני העבודה בפרט, במשורה". לדבריה, משעה שבית הדין קבע דרישה זו, לא ברור כיצד יכלה המסעדה להתעלם ממנה, וכי "די בטעם זה כדי לקבל את הערעור".
אגב כך חלקה השופטת על מסקנת בית הדין האזורי שלפיה המערערים אכן הסכימו בשתיקתם להחלטת המסעדה. לעמדתה, בעצם התארגנותם בהסתדרות יש כדי להראות דווקא על אי הסכמתם המפורשת לשינוי בתנאי העסקתם.
לקראת סיום כללה השופטת הנחיה תקדימית בפסק דינה, שלפיה מעתה ואילך הסכמה של עובד לשימוש בטיפים שלו לביצוע הפרשות חלק מעסיק, כחלק מהחריג להלכת "קיס", נדרשת להיות "בכתב", וכבר לא מדובר בהמלצה בלבד.
בנסיבות אלה היא הורתה, בהסכמת יתר השופטות, על החזרת התיק לבית הדין אזורי לצורך חישוב שכר המערערים בתקופה שלאחר שינוי תנאיהם. המסעדה חויבה ב-10,000 שקל הוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ המערערים: עו"ד אסנת לונגמן, עו"ד יעקב אביד ועו"ד לחן שריד • ב"כ המשיבה: עו"ד רונן קינן • ב"כ איגוד המסעדות בישראל: עו"ד גליה מרום • ב"כ עמותת מסעדנים חזקים ביחד: עו"ד עמית גרוס • עו"ד רענן קריב עוסק בדיני עבודה • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין