עם ההתקרבות לתאריך הנורא של 7 באוקטובר, החלטתי לדגום מקום שנבנה כולו כהוקרה לזכרה של אחת מ-378 הצעירים והצעירות שנרצחו בפסטיבל הנובה. "ל'מאיה" היא מסעדה לטינית שמוקדשת כולה למאי נעים ז"ל, נכדתו האהובה של חברי היקר ושותפי לשידורי הכדורגל, מאמן נבחרת ישראל לשעבר, שלמה שרף. מאי היתה בת בית אצל זוג בעלי המקום, נגה ונעם בסון.
דרום אמריקה בכפר סבא
הבסונים הם זוג עתיר ניסיון וידע בתחום המסעדנות. מאחוריהם שנים של פעילות בקבוצת "קפה נואר", "סבסטיאן" בהרצליה ומסעדת "אוגוסטין" ברעננה (שבה ביקרנו לפני כשנתיים).
אחרי שנים של עשייה במסגרת קבוצתית, החליטו לצאת לדרך עצמאית. היה להם ברור שאת המקום החדש הם מקדישים לזכרה של מאי, הבת של השכנים למושב, ולקידום העמותה שהוקמה לזכרה, "השפיריות של מאי" (תגגלו, תתרשמו ותתרמו אם ידכם משגת, זו מצווה אמיתית). סמל השפירית מעטר את התפריטים ואת הקירות, ונוכח במקום כדי להזכיר את מאי ז"ל, ואת דמותה השמחה, מלאת האור והנתינה.
מבחר מנות במסעדת ל'מאיה. פנינה לטינית באמצע אזור תעשייה מהביל
(צילום: אלון ולנסי)
למען האמת, כששמעתי על המקום הזה לראשונה, אני מודה שנרתעתי קלות. מסעדה לטינית? באזור התעשייה המיוזע של כפר סבא? לא התחבר לי. אבל הזמן עבר והדיבור החיובי על המקום הזה לא הפסיק לזרום. ביקשתי לתת לו עוד קצת זמן כדי להתבסס, להתגבש ולצבור קילומטראז', כדי שהבחינה תהיה הגונה והזרקור עליו יהיה מוצדק, וכאמור - הזמן הנכון הגיע ממש השבוע.
הביס של יהונתן: מסעדת ל'מאיה
(צילום: יהונתן כהן)
אל אזור התעשייה הצפוף והעמוס של כפר סבא הגעתי בשעת צהריים חמה. באחד הרחובות הצדדיים שוכנת "ל'מאיה", מסעדה שאם לא תגיעו אליה במיוחד, לא בטוח שתשימו אליה לב. היא אומנם ממוקמת באמצע הרחוב, אולם כדי להגיע אליה יש לרדת כמה מדרגות, וגם השלט מעט חבוי.
למען האמת, כששמעתי על המקום הזה לראשונה, אני מודה שנרתעתי קלות. מסעדה לטינית? באזור התעשייה המיוזע של כפר סבא?! לא התחבר לי. אבל הזמן עבר והדיבור החיובי על המקום הזה לא הפסיק לזרום
זוהי נקודת תורפה מסוימת בדרך פנימה, אבל היא הופכת מיד ליתרון: בשנייה שמתיישבים בשולחן, נוצר ניתוק מוחלט מההמולה הלחה שבחוץ, מה שמאפשר להתרכז בארוחה, ולהפליג למסע קולינרי באזורים המרוחקים של מרכז ודרום אמריקה.
מסעדת ל'מאיה. הזדמנות להפליג למסע קולינרי באזורים המרוחקים של מרכז ודרום אמריקה
(צילום: אלון ולנסי)
המטבח של "ל'מאיה", כמו גם העיצוב של המקום, נוגע בתרבויות ובטעמים השונים שמגיעים מדרום ארצות הברית ועד לארגנטינה. זה מטבח שישראלים כבר שנים אוהבים, בטיולים ובחזרה מהם, אף על פי שבקולינריה הישראלית הוא בקושי הורגש, עד לשנים האחרונות. לאחרונה ניכרת צמיחה מאוד מרשימה בתחום, ולא רק בתל אביב. הנה, גם בכפר סבא.
לפני כחצי שנה פתחו את "ל'מאיה" לראשונה גם לצוהריים, ויצרו תפריט מותאם. הוא נוגע בכל הטריטוריות של תפריט הערב, אך בגרסה מצומצמת וזולה יותר, כאשר המנות העיקריות (שאינן קטנות בכלל) כוללות תוספת לבחירה, הכלולה במחיר המנה.
מסעדת ל'מאיה. התירס הוא מרכיב מרכזי בתפריט
(צילום: אלון ולנסי)
כשרואים שטווח המחירים במנות העיקריות נע בין 56 שקלים ל-78 שקלים עבור המנה היקרה ביותר, אפשר לומר מילה טובה על הגינות ונדיבות. מעבר לכך, ניכרת מחשבה הולמת על קהלים נוספים, כשבכל אחת מחטיבות התפריט ישנן אופציות טבעוניות, כך שכל סגנון אכילה יכול למצוא את מקומו במסעדה.
בסביצ'ה חשתי בדיספרופורציה קלה ביחס שבין התירס הלבן המתוק לדג. התירס ניצח בנוק-אאוט, כשלא בטוח שזו התוצאה שכיוונו לה. עוד נקודה היא שכמות שמן הזית יצרה פיניש של ים תיכון, ולא התחלה של חוויה לטינית
כאמור, עיצוב הפנים של המקום מייצר תחושה מידית של קפיצה קטנה למרחקים. כשהגעתי המסעדה הייתה די מלאה בלא מעט שולחנות, וסביבנו נשמעה באופן מקסים ספרדית מתגלגלת. זה תמיד מעיד טובות כשבני העדה מהאזור מתענגים על האוכל ומוצאים פה בית.
התחלנו עם סביצ'ה דג (59 שקלים), שהיה רענן וטעים, עם מכות מלח הולמות, חריפות עדינה ושפע של שמן זית עשיר. עם זאת חשתי בדיספרופורציה קלה ביחס שבין התירס הלבן המתוק לדג. התירס ניצח בנוק-אאוט, כשלא בטוח שזו התוצאה שכיוונו לה. עוד נקודה היא שכמות שמן הזית יצרה פיניש של ים תיכון, ולא התחלה של חוויה לטינית.
מסעדת ל'מאיה. עיצוב הפנים של המקום משכיח מיד את הימצאות המסעדה בתוך אזור תעשייה
(צילום: אלון ולנסי)
למרות אלו הביצוע עדיין היה ראוי ביותר לפתיחה. המשכנו לטאקו טבעוני (53 שקלים) - שני טאקוס קטנים אך שמנמנים, עמוסים בעיקר בפטריות צלויות ששימשו ככוכבי המנה.
הטאקו היה סביר, למרות שאי אפשר באמת להתעלות על דג או בשר, אבל בוודאי שזה פתרון טוב לטבעונים. ניסינו גם את הקסדייה (44 שקלים), שהיא בעצם שתי טורטיות ובתוכם תערובת גבינות ועשבי תיבול שנקלו יפה על הגריל והפכו למעין טוסט גבינה מותכת. ביס מושחת ומהנה.
האמפנדס. גולת הכותרת של מסעדת ל'מאיה
(צילום: אלון ולנסי)
בשלב האחרון של הראשונות, טיפסנו לפסגה והגענו לאמפנדס (42 שקלים לשתי יחידות). מדובר בגרסה מטוגנת של הכיסון ה"ארחנטינאי", בניגוד לסגנון האפוי והנפוץ יותר. בעיני, תמיד המטוגן טעים יותר, אך דורש מיומנות גבוהה יותר, מה שעלול לגרום לנפילות. לשמחתנו, הביצוע ב"ל'מאיה" היה טופ.
אי אפשר היה להתעלם מהטכניקה המרהיבה: עבודת היד המקצועית של עיצוב הכיסון, לצד טיגון מדויק שיצר מעטפת פריכה, תוכן מבושל ולוהט, וטיפול נכון בחלקי הבצק המקופלים. בשביל האמפנדס האלה לבדם שווה לחצות פקקים ולהגיע לכפר סבא
טעמנו את שני הסוגים, האחד גבינות ותירס (כן, תירס לבן הוא הכוכב של התפריט והמקום, ואין לנו שום בעיה עם זה. להיפך) והשני שממולא בבשר. גרסת הבשר, כמקובל בארגנטינה, מגיעה עם זיתים בתערובת וכללה כמות בשר יפה ומכובדת.
אי אפשר היה להתעלם מהטכניקה המרהיבה: עבודת היד המקצועית של עיצוב הכיסון, לצד טיגון מדויק שיצר מעטפת פריכה, תוכן מבושל ולוהט, וטיפול נכון בחלקי הבצק המקופלים. בשביל האמפנדס האלה לבדם שווה לחצות פקקים ולהגיע לכפר סבא.
הכרובית האפויה של מסעדת ל'מאיה. נחמדה ולא מעבר
(צילום: אלון ולנסי)
גם גזרת העיקריות לא אכזבה. הראשון להיבחן היה, איך לא, המילאנסה (78 שקלים), שזה בעצם שניצל, וכשיוצאי "קפה נואר" ו"סבסטיאן" עושים שניצל, זאת מנה שאין לך ברירה אלא להזמין.
לא תופתעו לשמוע ששניצל העגל של "ל'מאיה" היה מצוין, נכון? נתח גדול, בשרני ולא דק מדי, בעטיפה פריכה טובה, עם עלי פטרוזיליה קצוצים ונגיעות לימוניות מעל. קצת חרדל בצד, וזה כבר קונצרט. גם הפרגית (76 שקלים) שהגיעה לצידו הייתה מוצלחת. מרינדה מצוינת שהחמיאה לטעמי העוף, חתיכה שמנה ונדיבה, וקווי צלייה סימטריים שהוסיפו לנראות.
סגרנו את הפינה העיקרית עם בוריטו בקר קלאסי (74 שקלים): טורטייה גמישה ועמוסה בבשר מפורק עסיסי, פריחולס אורז וירקות, שהגיעו עם סלסה חריפה. וכן, היה הרבה תירס בטורטייה הזו, שזרם כחוט השני.
לכל אחת מהעיקריות התלוותה תוספת, אבל הן לא העלו את רף הריגוש. הייתה שם כרובית שלמה אפויה, סלט ירקות חתוכים בריא אך בנאלי, וגרעיני תירס (איך לא?) מוקרמים, עם כוסברה וצ'ילי שלא התעלו.
לסיכום
בשורה התחתונה והמפתיעה, "ל'מאיה" היא בשורה קולינרית ללב השרון. בתוך אזור תעשייה אפרורי, נגה ונעם בסון הצליחו לייצר פנינה מלאת נשמה, שמחברת בין ניסיון מקצועי עשיר, מחירים הוגנים ואוכל לטיני חם ומבוצע טוב, לבין הנצחה חיה. שילוב מרשים, מרגש ועצוב בין עסק לערכים וזיכרון. מומלץ.
