כלל ידוע הוא שלא מערבבים עסקים ומשפחה, אבל לכלל הזה יש דווקא כמה יוצאים מן הכלל מוצלחים למדי. ‏מאחורי לא מעט חברות ומותגים מוכרים בישראל עומדים אחים, בני זוג, הורים, ילדים ונכדים שעובדים יחד ‏יום אחרי יום, חולקים אחריות, כסף, הצלחות וגם לא מעט ויכוחים.‏
שוחחנו עם שבע משפחות שהפכו קשר משפחתי לעסק משותף, ושאלנו איך מחלקים סמכויות, מי מקבל את ‏המילה האחרונה, מה קורה כשהוויכוח מהישיבה זולג לארוחת שישי, ואיך משאירים את האגו בחוץ. אצל חלקן ‏העבודה והבית מופרדים בקפידה, אצל אחרות העסק הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, אבל כמעט כולן מסכימות ‏על דבר אחד: בלי אמון, כבוד וחלוקת תפקידים ברורה, גם הקשר המשפחתי החזק ביותר עלול להיסדק.‏

קונדיטוריית שמו: "מצליחים לעשות את ההפרדה"

מהריח של העוגות שיצאו מהתנור במאפייה הקטנה של ההורים רותי ואיציק בקריית חיים, ועד לרשת ‏קונדיטוריות ארצית, משפחת שמו עשתה את כל הדרך יחד. מיקי, הבן הבכור, הצטרף להורים מיד לאחר ‏השחרור מהצבא, אבל אז עוד לא ידע שהעזרה להורים במאפייה המשפחתית, דרך לימודי הקונדיטוריה ‏וההתמקצעות באירופה, תהפוך אותו לפנים המוכרות של אחד ממותגי הקונדיטוריה הגדולים בישראל.‏
משפחת שמו. מימין: עופר, גלית, האמא רותי, יוחאי ומיקי "לא פשוט לנהל כאן עסק" |  צילום: מיכה בריקמן
משפחת שמו. מימין: עופר, גלית, האמא רותי, יוחאי ומיקי "לא פשוט לנהל כאן עסק" |  צילום: מיכה בריקמן
עופר, גלית, האמא רותי, יוחאי ומיקי שמו
(צילום: מיכה בריקמן)
לצד מיקי, גם גלית אחותו, נשואה ואם לשלושה שמנהלת את המפעל היום, למדה בארץ קונדיטוריה ‏והתמקצעה בתחום. בניגוד אליהם, עופר, נשוי ואב לארבעה, והאח הצעיר יוחאי, נשוי ואב לשלושה, רכשו ‏השכלה בתחום אחר. אחד במינהל עסקים והשני במשפטים, והצטרפו גם הם לעסק המשפחתי.‏

במשפחת שמו ארבעה אחים עובדים יחד בעסק שהקימו ההורים. הם רבים, צועקים ומתווכחים, אבל בארוחת ‏שישי משתדלים להשאיר את העבודה בצד

יוחאי הוא המנכ"ל, מיקי הקונדיטור הראשי, עופר סמנכ"ל כספים וגלית מנהלת התפעול שאחראית גם על ניהול ‏המפעל של העסק המשפחתי.‏
משפחת שמו משתדלת להימנע משיחות על עבודה בארוחות שישי. "אנחנו מצליחים לעשות את ההפרדה", ‏אומרת גלית. "אנחנו מתמקדים בחיים האישיים ובבני המשפחה ולא הופכים את הארוחה לישיבת עבודה".‏
מיקי: "אפשר גם לריב ולצעוק בחופשיות, ומיד להניח את זה בצד כי אנחנו משפחה ונפגשים לארוחת שישי ‏הקרובה ביחד".‏
עופר: "לא פשוט לנהל עסק במדינה שלנו. קורונה, מלחמות שלא נגמרות, מתקפת טילים מאיראן דקה לפני חג. ‏לא בדיוק יודעים כאן איך לתכנן את המחר. צריך לתמרן בין הכל, ולמזלנו אנחנו עסק של מזון, שזה משהו ‏שאנשים תמיד צורכים. אבל אף פעם לא נעים לראות קניונים סגורים".‏
משפחת שמו מכרה מחצית ממניותיה לפני שנתיים לקרן גרין לנטרן, בין היתר במטרה לפתוח עוד סניפים. "כל ‏ההחלטות מתקבלות בפה אחד", אומר עופר. "למשל כשמחפשים לוקיישן חדש, רק אחרי שארבעתנו שלמים ‏עם המיקום, אז הולכים על זה".‏

איתי ברנדס: "חילקנו בינינו את התחומים"

מי שמסתובב בקניונים לא יכול להתעלם מהנוכחות המרשימה של רשת הקז'ואל איתי ברנדס, של בני הזוג ‏איתי ויעל ארביב. המותג שהתחיל מחנות אחת בפאתי שוק בצלאל, הפך לאחת הרשתות שצומחות הכי מהר ‏בישראל. לפני כחודשיים השלימה רשת פוקס רכישה של 63% מאיתי ברנדס לפי שווי של כ-200 מיליון שקל. ‏איך בני הזוג מסתדרים עם ההצלחה, הלחץ והעבודה האינטנסיבית, והאם זה פוגע להם בזוגיות? הסוד ‏שלהם, הם מספרים, הוא גבולות גזרה ברורים ויעילים.‏
‏"קודם כל חילקנו בינינו את התחומים, יעל עושה את הנשים ואני את הגברים, ומתייעצים אחד עם השני. גם ‏לאורך הזמן למדנו איך לקחת את הדברים הטובים של כל אחד מאיתנו ולהשתמש בהם לטובת העסק. אנחנו ‏הרי מכירים הכי טוב אחד את השנייה", מדגיש איתי.‏
איתי ויעל ברנד
איתי ויעל ברנד
איתי ויעל ברנדס
(צילום: קובי קואנקס)
‏"אנחנו סומכים אחד על השני, גם אם יש בינינו חילוקי דעות אנחנו מבררים מה כל אחד חושב ותומכים בבחירה ‏אחד של השני. למדנו לסמוך זה על זו גם אם לא מסכימים", מדגישה יעל, ולאיתי חשוב להוסיף: "ויעל גם ‏יודעת לבקר ממש חזק חזק, אם משהו לא מוצא חן בעיניה". שניהם מחייכים בהסכמה.‏
יעל: "ביחד אנחנו כוח. התחלנו את הזוגיות שלנו לפני עשור ונכנסנו לעבודה ביחד כמעט מדיי וואן, כשבזמנו ‏לאיתי עוד היו חנויות רחוב".‏
יעל: "נכנסתי לעסק והבאתי כמה ויז'נים שלא היו לפני כן, כמו איך אפשר לשפר ולהרחיב", היא משחזרת, ‏וככה, כשהגיעה הקורונה, היא מצאה אותם מוכנים לקראתה במחטים שלופות.‏
‏"ולכן, כששואלים אותנו איך זה לעבוד ביחד, אנחנו לא מכירים משהו אחר. הזוגיות שלנו והעסק שלנו הם ממש ‏בד בבד", הדיבור של יעל שוצף כשהיא מביאה את מטבע הלשון מהסטודיו לשיחה.‏
יעל: "נכון, אין אצלנו הפרדה בבית מתי מדברים על עבודה ומתי על ילדים ומתי על זוגיות. מדברים על הכל ‏ביחד וגם בשולחן שישי מדברים על עסקים ועל עבודה. העסק הוא החיים שלנו 24/7".‏
אז העבודה המשותפת מחזקת את הזוגיות או מאתגרת אותה?‏ ‏"אני חושבת שבסופו של דבר היא מחזקת, בעיקר דרך האתגרים שהיא מביאה. בסוף יש פה משהו גדול ‏שאנחנו צריכים לשמור עליו שהוא מעבר לזוגיות, בסוף זה החיים שלנו והחיים של הילדים שלנו".‏
איתי: "אם פעם היינו מפרנסים רק אותי ואת יעל, היום זה עסק שמפרנס את הילדים שלנו, את העובדים שלנו. ‏הלחץ, חובת ההוכחה והאחריות עלינו וזה רק משפר אותנו ושומר אותנו דרוכים".‏
מה הטיפ הכי גדול שלכם לעבודה משותפת?‏ יעל: "לנשום, להתאמן על נשימות ולא לשכוח את הכבוד ההדדי".‏
איתי: "לחלק את העבודה בין בני הזוג, כל אחד את תחומי העניין שלו, ואז יש לך את מרחב הנשימה בתוך ‏הזוגיות. אני חייב לציין שהשיחה הזו מרגישה לי כמו טיפול זוגי". הם שוב צוחקים.‏
חוץ מאשר לילדים... מתי זה יגיע?‏ השניים צוחקים. כנראה עלינו כאן על משהו. איתי צוחק ויעל מספרת שכבר הייתה קולקציית ילדים פופ אפ ‏שחוסלה. "עוד לא דיברנו על זה, וזו הפעם הראשונה שאנחנו מגלים שאנחנו עובדים על קולקציית ילדים. את ‏לא היחידה, כל בנאדם שני שואל אותנו".‏

סייבור: "בסוף אנחנו חברה שעושה הצבעה"

‏"אפשר לסמוך על ההודעה הזאת?" הייתה השאלה שאמא של יפתח רותם נהגה להפנות אליו כל פעם שהייתה ‏מקבלת הודעה ממקור לא ידוע לטלפון שלה. יפתח, חוקר סייבר, הבין בשלב מסוים שלאמא שלו יש יתרון ‏שהבן שלה מומחה לסייבר, אבל מה עושים רבים מבני הדור שלה שאין להם ילדים שמבינים בתחום? כך נולד ‏הסטארטאפ המשפחתי סייבור (Cyvore‏), שמנסה לפתור הודעות עוקץ ובעיות מהסוג הזה.‏
החברה הוקמה ביולי 2024, גייסה בתחילה 2.5 מיליון דולר ובהמשך כ-4 מיליון דולר. כעת היא שואפת ‏להתרחב לשוק האמריקני.‏
מימין: אסף, יפתח, יואב ואלה (יושבת)
מימין: אסף, יפתח, יואב ואלה (יושבת)
מימין: אסף, יפתח, יואב ואלה (יושבת) רותם
(צילום: יובל חן)
‏"במובן מסוים, השורשים המשפחתיים היו שם הרבה לפני סייבור", מספר יפתח (33), ממייסדי החברה וה-‏CPO‏, אחראי על תחום המוצר והמחקר. "גדלנו בירושלים בבית של עצמאים, סביב 'ספיר כלי נגינה', העסק ‏המשפחתי שלנו שפועל כבר יותר ממאה שנה. גדלנו עם ההבנה שעסק הוא לא רק מקום עבודה, אלא משהו ‏שבונים, מטפחים ולוקחים עליו אחריות".‏
יפתח התחיל לגלגל את הרעיון, צירף אליו את האח יואב ובהמשך את אורי סגל, שאינו בן משפחה, כמנהל ‏מקצועי. "מה שהתחיל מבעיה שפגשנו בתוך הבית הפך להבנה שמדובר בבעיה עצומה שמשפיעה כמעט על כל ‏אדם, ובסופו של דבר גם על הארגונים שבהם כולנו עובדים".‏
במשפחת רותם חמישה אחים, שלושה מהם עובדים כיום בחברה, לאחר שאח נוסף פרש ממנה: יפתח המייסד, ‏יואב שאחראי על הצד הטכנולוגי, והאחות התאומה אלה בתפקיד ניהול וקביעת אסטרטגיה.‏
איך מחלקים סמכויות כשכולם בני משפחה?‏ יואב: "דווקא בגלל שאנחנו משפחה, החלוקה המקצועית חייבת להיות מאוד ברורה. אורי מנהל את החברה ‏כמנכ"ל, יפתח מוביל את המוצר, אני את הטכנולוגיה ואלה את ה-‏DevOps‏ והתשתיות. בעבודה אנחנו קודם כל ‏קולגות. יפתח לא מקבל יותר סמכות כי הוא האח הגדול, ואלה ואני לא עובדים כיחידה אחת רק כי אנחנו ‏תאומים".‏
וכשיש מחלוקת מקצועית מה עושים?‏ יואב: "מתווכחים. ולפעמים דווקא בין אחים אפשר להתווכח הרבה יותר ישיר, כי אין צורך ביותר מדי פוליטיקה. ‏בסוף אנחנו חברה ולא משפחה שעושה הצבעה. כל אחד מקבל את ההחלטות שנוגעות אליו. בהחלטות רחבות ‏יותר אורי המנכ"ל מחליט סופית. היתרון הוא שאפשר להתווכח מאוד חזק בבוקר ובערב כבר לצחוק יחד על ‏משהו אחר".‏
היו רגעים שבהם העבודה המשותפת איימה על היחסים המשפחתיים?‏ אלה: "זה היה אחד החששות הכי גדולים שלי לפני שהצטרפתי. חשבתי מה יקרה אם נריב בעבודה ואז ניפגש ‏בארוחת שישי, או אם כל מערכת היחסים שלנו תהפוך להיות סביב ‏Cyvore‏. בפועל גילינו את ההפך. יש לנו ‏בסיס של כמעט 30 שנה ביחד, וגם ויכוח מאוד רציני בעבודה הוא בסוף רק ויכוח בעבודה".‏
אמא שלכם כבר יודעת להתנהל כשהיא מקבלת הודעה חשודה?‏ יפתח: "אמא היום הרבה יותר מודעת, מכירה סימנים ונזהרת, אבל המטרה אף פעם לא הייתה להפוך אותה ‏למומחית סייבר. להיפך. עולם הפישינג התקדם בצורה מטורפת. הודעות זדוניות היום כתובות בצורה ‏מושלמת, נראות כאילו הגיעו מגוף מוכר ואפילו יכולות להיות מותאמות אליה אישית".‏

סיסטרז: "יש לנו חיבור מאוד חזק"

הכל התחיל בשתי אחיות ירושלמיות, עמוד אינסטגרם וקצת תחושת בטן. אלונה הייתה אז עורכת דין ‏צעירה בהתמחות, דניאלה רואת חשבון, והשתיים עוד לא ידעו שהשיחות על בגדים, הסטייל המשותף ‏והעמוד שפתחו יחד ייהפכו לסיסטרז (‏Seestarz‏), מותג אופנה שהן מנהלות כתף אל כתף.‏
‏"זה הכל מהסבתות החזקות שלנו", אומרת אלונה בפתח השיחה עימן. "גדלנו בבית מאוד נשי ועוצמתי".‏
אלונה ודניאלה צור
אלונה ודניאלה צור
אלונה ודניאלה צור
(צילום: קובי קואנקס)
היום הן מתגוררות זו ליד זו בתל אביב ומעידות כי תמיד היו אחיות טובות. העסק התחיל רשמית ‏בעמוד אינסטגרם שפתחו והפך לפופולרי בזכות לוקים שיקיים שהעלו בו מדי יום. בעקבות הצלחת העמוד ‏הן השיקו אתר מכירות ב-2019 בשם סיסטרז. במאי 2022 הן מכרו 51% מהמותג לטרמינל איקס תמורת ‏‏4.8 מיליון שקל, ונשארו בעסק כמנכ"ליות משותפות ומעצבות. ביוני 2024 רכשה טרמינל איקס 12% ‏נוספים ממניות סיסטרז. היום מוערך שווי החברה בכ-100 מיליון שקל.‏
אלונה: "סבא שלנו ז"ל פתח לכל נכד חשבון בנק קטן, שהיה בו סכום של כמה עשרות אלפי שקלים, אז פתחנו את החשבון של דניאלה והשתמשנו בכסף שהיה בו כדי לפתוח את ‏המותג. לא קיבלנו שום הלוואה או מימון אחר, עד היום. מהסכום הראשוני הזה הקמנו את ‏Seestarz‏, ‏והתגלגלנו עם אותו סכום ממש עד היום".‏
איך באה לידי ביטוי חלוקת התפקידים בעסק?‏ אלונה: "לי ולדניאלה יש חיבור מאוד חזק. מתחילת הדרך לא היה צורך לקיים שיחה על חלוקת ‏התפקידים. היה ברור מאוד מה החוזקה של כל אחת. אני תמיד הייתי יותר ורבלית, לכן היה ברור ‏שהשיווק יהיה אצלי, ששירות הלקוחות יהיה אצלי, ושכל מה שקשור לעולם של הסטורי, האינסטגרם ‏והלוגיסטיקה יהיה תחת האחריות שלי. דניאלה, מהצד השני, טובה מאוד במספרים ויש לה סדר ויכולת ‏ארגון ברמה גבוהה".‏
דניאלה: "לא פעם נשאלנו האם אנחנו מוותרות על דברים מסוימים בגלל שמדובר בקשר משפחתי. אז נגיד ‏את זה ככה, שכאשר אנחנו חושבות על שותפים, אנחנו בכלל לא מבינות איך אפשר להיות שותפים שלא ‏בתוך המשפחה. אתה חייב להיות עם מישהו שאתה יכול להרגיש לידו מאה אחוז אתה. אין בינינו אגו. זה אולי נשמע קצת לא הגיוני, אבל זה המצב".
כמה אתן מביאות את העסק לשולחן החג והשבת?‏ אלונה: "כמובן שאנחנו מדברות המון על העבודה גם בארוחות שישי וגם בארוחות חג. בכל מקום שבו נהיה ‏ביחד מן הסתם נדבר בין היתר הרבה על העבודה שלנו. אי אפשר לברוח מזה. אבל היום, אחרי ‏שהתבגרנו, לא רק כל אחת כאדם אלא גם כבעלות עסק וכנשות עסקים, למדנו לקחת את הדברים מעט ‏פחות קשה".‏‏
לאחרונה הן חזרו מתערוכה בפריז, שבה הציגו את הקולקציה שלהן לעשרות אלפי בוטיקים, בעלי חנויות ‏וקניינים. דניאלה לא מתאפקת: "אני רוצה לומר בקול תרועה שבחמש השנים הקרובות תהיה ל-‏Seestarz‏ ‏נוכחות גם בחו"ל, פיזית או אונליין".‏

ד"ר פישר: "למדנו ‏להציב גבול ברור בין המשפחה לעסקים"

פולידין, אולטרסול, קמיל בלו לתינוקות ואלכוג'ל. קשה למצוא בית בישראל שלא פגש לפחות אחד מהם. ‏מאחורי המותגים האלה מסתתר סיפור משפחתי שהתחיל לפני יותר מ-60 שנה במפעל קטן של 100 מ"ר ‏בבני ברק, שבו ד"ר אלי פישר ורעייתו דבורה פיתחו, ייצרו, ארזו ושיווקו בעצמם. היום כבר מדובר ‏בתשלובת שמייצרת יותר מאלף מוצרים, מייצאת לעשרות מדינות ומעסיקה מאות עובדים.‏
תשלובת ד"ר פישר נוסדה ב-1965. "התחלנו במפעל קטן בבני ברק", נזכר ד"ר פישר, בן 90 כיום. "בשנים ‏הראשונות אשתי דבורה ז"ל ואני היינו מעורבים בכל פרט, מהפיתוח והייצור ועד האריזה והשיווק".‏
משפחת פישר: אבא אלי, הבנות נורית וסיגל והנכדה נטע.
משפחת פישר: אבא אלי, הבנות נורית וסיגל והנכדה נטע.
משפחת פישר: אבא אלי, הבנות נורית וסיגל והנכדה נטע
(צילום: עוז מועלם)

ד"ר נורית הראל: אצלנו יש תפיסה שצריך להוכיח את עצמך, הדורות הבאים לא נכנסים ‏ישר לתפקידי ניהול. לאבא יש הסכם שמסדיר את כניסת ‏הנכדים, ובין היתר דורש מהם לעבוד שנתיים במקום אחר לפני שיוכלו להצטרף לחברה‏

בעסק עובדות כיום גם שתי בנותיו של אלי, סיגל ונורית, וגם הנכדה נטע. התנאי של ד"ר פישר לכניסה ‏לעסק הוא קודם כל ללמוד ולצבור שנתיים ניסיון במקום אחר, ורק אחר כך אפשר להשתלב בחברה, אך גם ‏זאת תוך הוכחה עצמית, מקצועית ואישית.‏
‏"אצלנו תמיד הייתה תפיסה שצריך להוכיח את עצמך", אומרת הבת ד"ר נורית הראל. "הדור השני לא נכנס ‏ישר לתפקידי ניהול. גם לגבי הדור השלישי נקבעו כללים ברורים. לאבא יש הסכם שמסדיר את כניסת ‏הנכדים, ובין היתר דורש מהם לעבוד שנתיים במקום אחר לפני שיוכלו להצטרף לחברה".‏
הנכדה נטע בראון ריגר, שנכנסה לחברה כמנהלת השיווק של רשת בודי שופ, מקשיבה ומהנהנת בהסכמה. ‏‏"זו אולי הדרך הטובה ביותר לשמור על מה שסבא וסבתא בנו. לא בגלל שאנחנו משפחה, אלא בזכות ‏המקצועיות".‏
ד"ר נורית הראל וסיגל בר און, בנותיו של ד"ר פישר, מנהלות יחד את התשלובת כיושבות ראש משותפות. ‏הן שותפות גם לכל ההחלטות האסטרטגיות המרכזיות בחברה, כאשר לכל אחת יש תחומים שבהם היא ‏נוטה להוביל יותר.‏
מה קורה בשולחן החג? אתם מביאים אליו את ענייני העבודה?‏ סיגל: "כמו בכל משפחה, אנחנו מדברים בעיקר על החיים עצמם, על הילדים והנכדים. עם השנים למדנו ‏להציב גבול ברור בין המשפחה לעסקים. החברה היא חלק חשוב מהסיפור שלנו, אבל היא אינה כל הסיפור ‏שלנו. בבית אנחנו קודם כול בני משפחה, הורים, ילדים, אחים וסבים".‏
ויכוחים?‏ נורית: "עבודה משפחתית יכולה בקלות לגלוש לכל מקום. לכן צריך לדעת לעצור. לא כל ארוחה צריכה ‏להפוך לישיבת הנהלה, ולא כל ויכוח עסקי צריך להמשיך לשולחן המשפחה. אצלנו זה גם עיקרון שעבר ‏מההורים: לא לפחד מוויכוחים, אלא לדעת לנהל אותם. אנחנו שמות את האגו בצד, לא מעניין אותנו מי ניצח ‏בוויכוח אלא מה נכון לחברה".‏
איפה תשלובת ד"ר פישר תהיה בעוד חמש שנים?‏ נורית: "נמשיך לפתח מוצרים ותרופות חדשניים, נרחיב מאוד את הפעילות בתחום בריאות העיניים ונעמיק ‏פעילות בשווקים בינלאומיים. במקביל, אוטומציה, דיגיטל ובינה מלאכותית ישפיעו עמוקות על הדרך שבה ‏מפתחים, מייצרים, משווקים ומנהלים חברות, ואנחנו רוצים להיות בחזית של השינויים האלה".‏

אביבי מטבחים: "ההפרדה אף פעם לא יכולה להיות מוחלטת"

במשפחת אביבי יודעים דבר או שניים על חלוקת תפקידים: יש מי שמנהל את השיווק, מי שאחראית על ‏העובדים, מי שמוביל את הפיתוח העסקי, ויש את אבא. יצחק אביבי, 74, הקים נגרייה קטנה בשכונת ‏שפירא בתל אביב והפך אותה לאימפריית מטבחים, והיום ילדיו והחתן שלו עובדים לצדו. גם אחרי עשרות ‏שנים, הטייטלים קצת השתנו, החברה גדלה, אבל דבר אחד נשאר קבוע: המילה האחרונה היא תמיד של ‏אבא.‏
‏"כבר בגיל צעיר התחברתי לנגרות", מספר יצחק אביבי, יו"ר, בעלים ומייסד אביבי מטבחים. "לאחר הצבא ‏החלטתי לצאת לדרך עצמאית וב-1995 החלטנו להתמקד במטבחים בלבד, מה שהוביל עם השנים להקמת ‏מפעלים ואולמות תצוגה ולהפיכת אביבי לחברה גדולה".‏
משפחת אביבי: יוני, יצחק, צביה, אסתי ורועי
משפחת אביבי: יוני, יצחק, צביה, אסתי ורועי
משפחת אביבי, מימין לשמאל: יוני, יצחק, צביה, אסתי ורועי
(צילום: יובל חן)
יצחק הוא המייסד. אשתו צביה עוסקת בתחום הכספים בחברה. הבן יוני משמש כסמנכ"ל שיווק ודירקטור, ‏הבת אסתי סמנכ"לית משאבי אנוש והחתן רועי לוי סמנכ"ל פיתוח עסקי של החברה. לצדם פועלת הנהלה ‏מקצועית, ובה חיים משען, מנכ"ל הקבוצה שאינו בן משפחה.‏
מרכז הפעילות של אביבי מטבחים נמצא בבני דרום, ולחברה מפעל נוסף בכרמיאל. החברה מייצרת כיום ‏כ-20 אלף מטבחים בשנה ומעסיקה כ-600 עובדים.‏
איך מפרידים בין העבודה למשפחה?‏ אסתי: "ההפרדה אף פעם לא יכולה להיות מוחלטת, וזה גם חלק מהיופי וגם אחד האתגרים שלו. אנחנו ‏עובדים יחד, ולכן העבודה היא באופן טבעי חלק מהחיים שלנו. אצלנו יש גם הרבה מאוד חפיפה בין הדורות ‏בעסק, אבא יצחק, אח שלי יוני ואני, ולכן מה שחשוב הוא לדעת מתי מדברים כמנהלים ומתי פשוט יושבים ‏כמשפחה".‏
ואיך מנטרלים את האגו?‏ יוני: "העובדה שאנחנו משפחה לא אומרת שכולם צריכים לחשוב אותו דבר, להפך. לכל אחד יש את ‏התפקיד שלו לפי החוזקות שלו. אבא הוא הכי דומיננטי, אבל לצד זה נבנתה גם שדרה ניהולית עם מנכ"ל ‏חיצוני".‏
בשולחן המשפחתי מותר להגיד הכל?‏ רועי לוי: "היתרון הוא שאפשר לדבר ישירות". ואסתי מוסיפה: "המילה האחרונה תהיה תמיד של אבא. הוא ‏בעל הניסיון העשיר ביותר והוא בנה את החברה בעשר אצבעות".‏
יצחק: "לא כל ארוחה צריכה להפוך לישיבת הנהלה. יש לנו מספיק זמן לדבר על עבודה במהלך השבוע. ‏בחגים חשוב לנו גם להיות פשוט אבא, אמא, ילדים ונכדים".‏

שניצר יהלומים: "לא תמיד רואים דברים באותה צורה"

במשפחת שניצר לא צריך להסביר לילדים מה אבא עושה בעבודה. הם נולדים לתוך זה. כבר יותר מ-80 ‏שנה עוברים במשפחה היהלומים, הידע, הקשרים וגם האחריות לענף: משה הקים את העסק, שמואל בנו ‏הצטרף אליו בשנות ה-70 והפך בעצמו לדמות מרכזית בענף, וכיום בנו שי הוא הדור השלישי שמוביל את ‏החברה.‏
‏"העסק התחיל לפני למעלה מ-80 שנה על ידי אבא שלי משה שניצר ז"ל, שהיה מחלוצי תעשיית היהלומים ‏בישראל ולימים אף כיהן כנשיאה", מספר עו"ד שמואל שניצר. "מבין שלושת אחיי, אני המשכתי את הדרך ‏ואף מילאתי תפקידים ציבוריים מרכזיים בענף בישראל ובעולם. מבין ילדיי רק בני שי מייצג את הדור ‏השלישי בשושלת ועובד בעסק המשפחתי".‏
עו"ד שמואל שניצר עם בנו שי
עו"ד שמואל שניצר עם בנו שי
עו"ד שמואל שניצר עם בנו שי
(צילום: טל שחר)
שי שניצר, נשיא חברת ש. שניצר יהלומים בע"מ וקונסול כבוד של הרפובליקה של ליטא למדינת ישראל. ‏עו"ד טל שניצר, אשתו של שי, מובילה את תחומי המותג והתכשיטים. למרות שמדובר בעסק משפחתי, ‏חלוקת התפקידים ברורה, ולכל אחד תחומי אחריות שבהם הוא מוביל.‏
שי: "חלוקת סמכויות ברורה היא תנאי להצלחה. היתרון בעבודה לצד אבא הוא האפשרות להישען על יותר ‏מחמישה עשורים של ניסיון והיכרות עם הענף. לצד זה, תמיד היה לי החופש לפתח תפיסות משלי, לקבל ‏החלטות ולהוביל את החברה קדימה".‏
עו"ד שמואל שניצר: "המשכיות אמיתית בעסק משפחתי לא נוצרת כשהדור הבא עושה בדיוק את מה ‏שעשה הדור שלפניו. היא נוצרת כשמצליחים להעביר הלאה ניסיון, ידע וערכים כדי לאפשר לדור הבא ‏להתפתח, לחדש ולהוביל בדרך שלו".‏
וכשיש מחלוקת מקצועית מי מחליט?‏ שי: "אנחנו לא תמיד רואים דברים באותה צורה, וזה דווקא אחד היתרונות בעבודה בין דורית. יש בינינו ‏מספיק אמון כדי לקיים דיון פתוח גם כשאנחנו חושבים אחרת".‏
על מה משוחחים בשולחן החג?‏ שי: "אין הפרדה מוחלטת. מדברים על הילדים, הנכדים ועל החיים עצמם. לפעמים גם על העסק. אחרי ‏שלושה דורות בתחום, כנראה שזה בלתי נמנע".‏
ומה עם דור ההמשך?‏ עו"ד שמואל: "צריך לתת לדור הבא את המקום להביא רעיונות חדשים, לקבל החלטות ולעשות דברים גם ‏אחרת. הצלחה של עסק משפחתי נמדדת גם ביכולתו להתפתח מדור לדור ולא רק לשמר את הקיים".‏
שי: "המפתח הוא כבוד בין דורי. כשיש כבוד לניסיון וליכולות של כל אחד, יותר קל להשאיר את האגו בצד".‏