יובל (השם המלא שמור במערכת), בן 45 מחיפה, אף פעם לא היה "חיה חברתית", או לפחות ככה הוא מעיד על עצמו. "תמיד היו לי חברים שנפגשתי איתם מדי פעם, וחבר טוב שהכרתי בתיכון, ומבחינתי זה היה מספיק", הוא מספר. "היינו חברים ממש טובים, ועם השנים הצטרפו אלינו גם הנשים והילדים. זה הרגיש ממש כמו משפחה רק יותר טוב, כי אצלנו המפגשים היו מלאים בהרבה צחוקים ובהנאה".
מאז 7 באוקטובר, לצד כל שאר המציאות, גם זה השתנה. "חבר שלי גויס למילואים לתקופה ארוכה. אשתו נשארה לבד עם הילדים והייתה כל הזמן בלחץ מטורף. באיזשהו שלב הם החליטו שהם לא רוצים להמשיך לחיות ככה. הם קיבלו החלטה שהם עושים רילוקיישן לארה"ב".
איך הגבת לבשורה הזאת?
"הייתי די בשוק. ניסיתי לשכנע אותם להישאר, אשתי ואני הצענו להם כל עזרה אפשרית. ניסיתי להסביר להם שזה מצב זמני ושזו לא סיבה לעזוב הכול, אבל לא היה עם מי לדבר. כלומר, חבר שלי הבין בדיוק על מה אני מדבר, הוא מאוד התלבט, אבל בכל זאת הם החליטו שעבור המשפחה שלהם זה יהיה הכי טוב".
אי אפשר להשוות קשרים חדשים לוותיקים
(תמונה: Shutterstock/antoniodiaz)
ממש כפי שחשש, יובל הרגיש בחלל שנוצר די מייד. "היה לי עצוב. כמובן שאמרנו נשמור על קשר, אבל זה לא באמת עבד. השעות בארה"ב הפוכות, ושנינו עובדים, עסוקים מאוד ביום-יום. בשנה האחרונה עברה עליי תקופה לא קלה, ואני זוכר שבאיזשהו שלב קלטתי שזה פשוט לא עובד יותר: לנסות לתאם שיחות זום או טלפוניות, להשאיר הודעה ושחוזרים אליך אחרי יום - זה נהיה פחות מתאים מבחינתי. הרגשתי ממש כעס, אכזבה. הבנתי שאיבדתי חבר".
מה קורה מאז?
"ניסיתי להכיר חברים חדשים, וגם הכרתי, מהעבודה וגם מהמכון כושר, אבל זה לא באמת עובד. הקשרים שאני יוצר הם סבבה, אנשים נחמדים, אבל אי אפשר להשוות את זה לקשר שהיה לי עם בן אדם שהכיר אותי מגיל כל כך צעיר, שצמחנו יחד. מה אני אגיד, זה לא פשוט, אבל אני מתחיל להבין שזה המצב".
חבר הוא כמו מראה
יובל אולי מרגיש בודד, אבל הוא לא לבד. מחקרים מראים כי על פי רוב, החל מגיל 40 מספר החברים שלנו (נשים וגברים) הולך ומצטמצם, ולעיתים מתחיל להיווצר קושי ביצירת חברויות חדשות. אנחנו יכולים לנסות להגיד לעצמנו שעם השנים הצורך שלנו בחברים פוחת, אבל בסופו של דבר, בכל שלב בחיים, חברים ממלאים תפקיד קריטי לבריאות הנפשית שלנו.
יואב רודניקי תמונה: דוברות מאוחדת"חבר.ה ממלא בחיינו מגוון תפקידים שונים וחשובים", מסביר יואב רודניקי, פסיכולוג קליני ומנהל מרפאת בריאות הנפש במאוחדת. "קודם כל, הוא מאפשר לנו, בניגוד לבן.ת זוג, בוס, ילדים וכו', להיות משוחררים מכל התפקידים האחרים שאנחנו ממלאים בחיינו. זה המקום שבו אני יכול להיות לא רק יותר חופשי, אלא גם לדבר על מעגלי החיים האחרים שלי. החבר מספק אוזן קשבת, מעין מעגל תמיכה. כשאני מול החבר אני יכול להתלבט, יש יותר ניטרליות וככה גם יותר חופש פעולה".
ובמפגש עצמו, מעבר לתחושת השייכות והפורקן, גם התגובות של החבר חשובות: "החבר הוא כמו מראה", מסביר רודניקי, "אני יכול לספר לו סיפור, ופתאום הוא נסער בזמן שאני לא חשבתי שזה כזה קריטי. התגובה שלו תאפשר לי לחשוב על כל העניין מחדש".
לפי ההגדרה הפסיכולוגית, תחושת בדידות לא חייבת להיות מגובה קונקרטית. יכול להיות שתהיה לי משפחה טובה, הרבה חברים, ואני עדיין ארגיש לבד. זו חוויה סובייקטיבית שבה אני מרגיש שאף אחד לא מכיר אותי באמת
החבר או החברה מספקים גם סוג של שייכות. "אנחנו בונים, לאורך החיים, מעגלים ותחומים אליהם אנחנו משתייכים, כמו תחום מקצועי, או משפחתי (נשוי/רווק)", מסביר רודניקי, "כך שבעצם להשתייך לחבר שהכרנו באיזה מקום נותן לנו תחושת שייכות, כאשר זו חשובה, ובעיקר עוזרת לנו להתמודד עם הנושא של הבדידות".
ואכן, מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי כמחצית מהגברים והנשים, בגילאי 40 ו-50, מעידים על עצמם כי הם חשים בדידות, וכי חלק גדול מכך קשור לקושי שלהם להכיר חברים חדשים. "תחושת בדידות יכולה להיות בכל גיל", מסביר רודניקי. "לפי ההגדרה הפסיכולוגית היא לא חייבת להיות מגובה קונקרטית. יכול להיות שתהיה לי משפחה טובה, הרבה חברים, ואני עדיין ארגיש לבד. זו חוויה סובייקטיבית של הפרט שבה אני מרגיש שאף אחד לא מכיר אותי באמת, לא יודע מה אני רוצה, ולא אוהב אותי. זו הרגשה קשה ודרמטית שחשוב לטפל בה".
מספיקה גם חברה אחת טובה
(תמונה: Shutterstock/Branislav Nenin)
התחושות האלו יכולות להגיע גם כשיש מסביבנו הרבה אנשים. "זו תקופת חיים שבה רוב האנשים כבר יהיו מסודרים מבחינת עבודה, זוגיות, כבר יש ילדים", מסביר רודניקי, "הזמן שהיה פנוי מצטמצם, ומה שנשאר הולך לילדים, לבן.ת הזוג, לטיפול בבית. החיים נראים לנו מאוד עמוסים. בשלב הזה, אנחנו יכולים להיות מוקפים באנשים, אבל עדיין יכולים להרגיש שלא מכירים אותנו, כי אין לנו זמן להשקיע".
לעיתים בגיל 40 מגיע שלב שבו אנשים יתרחקו מהחברים שהם היו איתם עד היום כי הם יבינו שדברים השתנו, והחברות המשיכה רק מכורח ההרגל. אם עד היום הייתי חבר של 'הרווק של החבר'ה', היום, כשאני כבר אבא לילדים, זה יכול להרגיש לי כבר פחות מתאים
וכמובן, בגילים האלו עולה גם משבר גיל ה-40 המפורסם, שיכול אף הוא להשפיע עלינו. "גיל 40 הוא די אמצע החיים, ובשלב הזה הרבה אנשים מרגישים שלכאורה יש להם הכול, אבל הם עדיין שואלים את עצמם אם זה מה שהם באמת רוצים ואם הם שלמים עם כל מה שהם השיגו".
איך זה ישפיע על חברויות?
"אנחנו מעלים שאלות רבות בתחומים שונים של חיינו, ולעיתים זהו השלב שבו אנשים יתרחקו מהחברים שהם היו איתם עד היום כי הם יבינו שדברים השתנו, והחברות המשיכה רק מכורח ההרגל. אם עד היום הייתי חבר של 'הרווק של החבר'ה', היום, כשאני כבר אבא לילדים, זה יכול להרגיש לי כבר פחות מתאים. לאט לאט גם השפה ותחומי העניין משתנים, ונוצר ריחוק".
ומעבר לזה ישנן גם הנסיבות של החיים עצמם - אנשים עוברים דירה, מתפתחים לכיוונים שונים, עוברים מקום עבודה, כך שנוצר מצב שבו תחושת השייכות משתנה. "בנוסף, היום-יום עמוס, יש דברים שבעדיפות שלנו, ואז החברים הופכים להיות מקום שמצד אחד מאוד יציב, ומצד שני מאוד שברירי. הרבה פעמים הוא נמצא בסדר עדיפויות לא גבוה, ולכן לעיתים אנחנו מתנתקים, לא תמיד בחוכמה, ואז מתפלאים שאנחנו נשארים ללא חברים".
עדיין חברות, אבל לא אותו הדבר
גלית (שם בדוי), בת 42 מתל אביב, עברה את התהליך הזה בעצמה. היא מספרת שלאורך השנים היא אספה לעצמה לא מעט חברות טובות. "כאלו שהיו חברות שלי מהתיכון, מהצבא ומהלימודים", היא מספרת. "בעבר היינו מדברות הרבה בטלפון, קובעות להיפגש, היינו ממש אחת חלק מהחיים של השנייה".
אולם לדבריה, לפני כשנה היא התגרשה ומאז הכול השתנה. "אנחנו עדיין חברות, אבל אני לא מרגישה שזה אותו הדבר. קודם כל כולן ממש עסוקות, כל אחת בתחומה ובענייניה. בנוסף, בניגוד לעבר שהיינו נפגשים כל שבת עם בני הזוג או עם המשפחה, היום אנחנו מנסות להיפגש לבד ואז יש בעיה לתאם את הזמנים".
היינו ממש אחת חלק מהחיים של השנייה, היום אין על מה לדבר
(תמונה: Shutterstock/DavideAngelini)
למה זו בעיה להיפגש אחת על אחת? זה דווקא יכול להיות קל יותר.
"זה אומנם נראה קל יותר לתיאום, אבל זה לא באמת נכון. בסופ"שים כל אחת מהן עסוקה במחויבויות משפחתיות, במהלך השבוע אנחנו עובדות בטירוף. ניסיתי כמה פעמים לקבוע עם חברה בערב, אבל האמת היא שאני מסיימת את יום העבודה כל-כך עייפה שבסוף אני מגיעה לפגישה גמורה, אין לי סבלנות לכלום ואני לא נהנית".
לפי מחקר מ-2018, צריך להשקיע 50 שעות של אינטראקציה משותפת על מנת להפוך אדם למכר. כדי להפוך אותו לחבר קרוב נדרשות כבר כ-200 שעות. למי מאיתנו יש את הזמן הזה?
ומעבר לזה, היא אומרת, יש עוד דברים שמשפיעים על החברות: "זה לא רק לתאם זמנים", היא מספרת בכנות, "אלא גם התחושה בפגישה עצמה. אם בעבר כל מפגש עם חברה היה מרומם אותי, נותן לי תחושה שיש מישהו שרואה אותי ומבין אותי - היום זה לא ככה. אני נפגשת עם כל אחת מהן, שומעת את 'הצרות' שלהן, שהן בדרך-כלל סביב העבודה, בן הזוג, או הילדים, וזה בעיקר מזכיר לי איך חייתי פעם. יש פעמים שאני אפילו לא מצליחה לספר להן מה עובר עלי. לפעמים אני מנסה לספר ומרגישה שחלקן לא באמת מבינות את המצב שלי. אני יוצאת מהפגישות האלו די מתוסכלת".
ניסית להכיר חברות חדשות?
"כן, ניסיתי אבל זו גם בעיה. אני עובדת בחברה קטנה וכמעט אין נשים בגילי אלא כאלו שהן ממש צעירות, וקצת יותר קשה למצוא נושאים משותפים. ניסיתי להכיר חברות בכל מיני מפגשים, אבל זה לא באמת מחזיק מעמד. אין לי זמן או כוח כדי להשקיע בחברה חדשה, והאמת היא שאני גם לא מוצאת אף אחת שאני מרגישה איתה כמו שהרגשתי בעבר עם החברות שלי".
גברים מהעבודה, נשים מהרגש
הקושי שמתארת גלית עם היכרויות חדשות הוא אובייקטיבי. לפי מחקר מ-2018 של ג'פרי הול, פרופ' ללימודי תקשורת מאוניברסיטת קנזס, צריך להשקיע 50 שעות של אינטראקציה משותפת על מנת להפוך אדם למכר. כדי להפוך אותו לחבר קרוב נדרשות כבר כ-200 שעות - למי מאיתנו יש את הזמן הזה ביום-יום האינטנסיבי?
למי יש כוח להכיר חברים חדשים?
(תמונה: Shutterstock/Studio Romantic)
"צריך להשקיע בחברות זמן ואנרגיה, לבלות ולהיות יחד", אומר רודניקי, "הבעיה היא שאין לנו הרבה זמן להכניס מישהו חדש: אנחנו עמוסים במשימות, מחויבויות וגם עייפים. לפעמים מכירים בן אדם חדש, נפגשים פעם-פעמיים, ומרגישים שזה לא מתקדם, אבל אנחנו לא מבינים שהשקענו מעט מדי זמן בקשר. בתיכון, למשל, יש הרבה מערכי תמיכה, ואתם נמצאים הרבה זמן יחד. לייצר את זה בגילאי 40 זה כבר יותר קשה. וגם אם היום אנחנו חיים בתקופה שאפשר לייצר שיחות, ולעשות זום, אבל זה לא אותו הדבר. זה לא אותו סוג קשר. כשאנחנו רואים אחד את השני, אנחנו רואים איך מתנהגים ויש הרבה ג'סטות חברתיות, יש ריח, הבעות פנים, וזה משמעותי ליצירת ובניית תחושת אינטימיות".
יש בזה הבדלים בין גברים לנשים?
"כן, יש דפוסים של תהליכי סוציאליזציה שבהן ניתן לראות כי החברות של גברים ונשים בנויה אחרת. אצל גברים החברות מבוססת פעילות משותפת: תחומי עניין, ספורט משותף וכו'. החל מגיל 40 ניתן לראות שהחברויות סובבות יותר סביב הזהות המקצועית, וניתן לראות ירידה בחברים", אומר רודניקי, "אצל נשים מדובר בסוג חיבור אחר, שהינו חיבור רגשי, ולכן נשים מחפשות מישהי שתבין אותן, שתרגיש מחוברת. אז מצד אחד יותר קל להן להתחיל קשר ולהפוך אותו למשמעותי היות שאינטליגנציה רגשית גבוהה מאפשרת להן לפתח קשר, להיות רגישות, ומצד שני דווקא בגלל שהחברות מתבססת על הפן הרגשי צריך להשקיע בכך זמן, ורובן עדיין עסוקות מאוד בגילים האלו סביב מחויבויות של משפחה, עבודה וילדים".
כמו לחזור הביתה
(תמונה: Shutterstock/koldo_studio)
ומעבר לכך שכולם עסוקים, והיום-יום מתיש ותובעני, קיים גם החשש שלא יקבלו אותנו. פרופ' ג'רלדין דאוני מאוניברסיטת קולומביה שבארה"ב, טבעה את המושג "רגישות לדחייה" המדבר על כך שהפחד מדחייה מצד בן אדם אחר אינו תחושה חולפת, אלא מערכת קוגניטיבית רגשית שמשנה את האופן שבו אדם מפרש אינטראקציות חברתיות. זהו נדבך נוסף שמקשה עלינו למצוא חברים חדשים: "לרבים מאיתנו יש חשש מדחייה שעלול להוות רתיעה של ממש", אומר רודניקי, "לעיתים זו לא רק רתיעה מלנסות להכיר חבר חדש, אלא רתיעה אפילו מניסיון לחדש קשרים עם מי שהיה חבר.ה שלנו בעבר. צריך להבין שגם תחושת הבדידות וגם הקושי להכיר חברים הם לא סיבות לבושה. זה לא אומר שמשהו לא טוב אצלי, וזה ניתן לשינוי".
מה ניתן לעשות על מנת להצליח להכיר חברים חדשים?
"קודם כל, כשמרגישים בדידות כדאי להתייעץ עם מישהו, לדבר, ולעיתים גם לפנות לעזרה מקצועית. בנוסף, אנחנו צריכים להבין שלא כל דבר דורש להתחיל מאפס. לעיתים אפשר לחדש קשרים ישנים. עם השנים הפרספקטיבה שלנו משתנה ואפשר לנסות לחדש. בנוסף, כדאי להצטרף לקהילות בתחומי עניין דומים, למשל קדרות, ספורט או כל דבר אחר שמעניין אותי. החשוב הוא שזה יהיה תואם גיל. והכי חשוב: צריך לזכור שהאיכות יותר חשובה מהכמות. מספיק חבר אחד או שניים שאני מרגיש מחובר אליהם".
