ככל שחולפים הימים, כך הולכת ומתעצמת חרושת השמועות וההשמצות סביב ההתנהלות הרעילה והמשפילה של היוצר-במאי-מפיק העל ג'וס ווידון, שהופך יותר ויותר לאישיות בלתי רצויה בהוליווד. אחרי ההאשמות מצד ריי פישר, כוכב "ליגת הצדק", סאגת ווידון תפסה תאוצה בזכות פוסט שפרסמה השחקנית כריזמה קרפנטר בפברואר האחרון. קרפנטר טענה כי ווידון - איתו עבדה על הסדרות "באפי ציידת הערפדים" ו"אנג'ל" - התייחס אליה באופן מקטין, פוגעני, נקמני ומשפיל, וזמן קצר לאחר מכן זכתה לחיזוק מצד שחקניות נוספות שעבדו עם הבמאי. שיא נוסף נרשם לפני ימים ספורים, כשב"הוליווד ריפורטר" נטען שווידון איים על גל גדות בהרס הקריירה שלה, כיוון שסירבה להקליט שורות חדשות במהלך צילומי הסרט "ליגת הצדק". גדות, שהתייחסה לרמיזות כבר בדצמבר האחרון, אמרה כי "החוויה עם ווידון לא הייתה הכי טובה", אולם לא נכנסה לפרטים. אבל אם תשאלו את השחקן דניס או'הר - המוכר מסדרות כמו "דם אמיתי" ו"אימה אמריקאית" ובקרוב יככב גם ב"נשות הלעולם לא" (The Nevers) מבית HBO - תקבלו תמונה אחרת לגמרי.
"נשות הלעולם לא" – טריילר
(באדיבות HBO)
"ג'וס, שיצר את 'נשות הלעולם לא', הוא זה ששכר אותי לעבודה", אומר או'הר. "אני מעריץ גדול של מדע בדיוני וכשנפגשתי עם ג'וס בדיוק סיימתי אסופת ספרים מהז'אנר הזה, אז בילינו את כל הפגישה בלדבר על סיפורת מד"ב. אלוהים יודע מאיפה מגיעה ההשראה של ג'וס, המוח שלו בהחלט מיוחד והוא הוציא כמה סדרות נהדרות, שהתפרשו כמעט על פני כל ז'אנר אפשרי. הוא היה מאוד מעורב בעשייה של 'נשות הלעולם לא' ועשינו יחד הרבה חזרות. הוא ביים אותי בפיילוט ובעוד כמה פרקים. החוויה שלי איתו הייתה בהחלט כולה חיובית".
או'הר אף הצטער כשווידון הודיע על פרישתו מהסדרה בנובמבר האחרון, בשל "שנה של אתגרים חסרי תקדים" ("עבודה בתקופת הקורונה גבתה מחיר גבוה מרמות האנרגיה שלי", אמר היוצר), והוחלף בתסריטאית הבריטית פיליפה גוסלט. "התעצבתי לראות את ג'וס עוזב", אמר או'הר. "אין לי מושג או מידע על התנהגות שנויה במחלוקת מצידו".
מריאיון הזום עם או'הר ל-ynet, אפשר להתרשם שהוא אדם כן, אמיתי, ישיר וחף מבולשיט. בשונה מאנשי תעשייה אחרים, נדמה שהוא אינו מציית באופן עיוור למכונת היחצנות ההוליוודית המשומנת, ואפשר להאמין לו שהוא באמת נהנה לעשות את "נשות הלעולם לא", שעולה בישראל הערב (ב', HOT, yes וסלקום tv). הסדרה מתרחשת בלונדון הוויקטוריאנית, שלהי המאה ה-19, ומתמקדת בחבורת נשים שניחנו בכוחות על-טבעיים ומוצאות עצמן מעורבות במלחמה נגד כוחות אפלים, כשגורל העולם כולו בידיהן. "'נשות הלעולם לא' היא סדרה פרועה, מעין ערבוב של 'אקס-מן', 'שרלוק הולמס' ונשים עם כוחות על", מאבחן או'הר. "הסגנון של הסדרה מצליח לשטות בך - יש הרבה קומדיה ושנינות, אבל גם המון דם, אמוציות והרג".
ב"נשות הלעולם לא", או'הר מגלם מדען ומנתח אמריקני בשם ד"ר אדמונד האג, המשתמש בכישוריו בצורה ברוטאלית ואפילו סדיסטית - והכול בשם הקדמה. "בסדרה ישנו רופא שמשתמש ביכולותיו כדי לעשות טוב, ואילו הדמות שלי עושה משהו אחר לגמרי. הוא, למשל, לא מרפא בכלל", צוחק או'הר. "הוא חלק ממסורת אנושית ארוכה של רופאים, מדענים ואנשים שמנסה לקדם את הידע האנושי. כולנו גם פגשנו רופאים כמו ד"ר האג, שלא יודעים לתקשר עם אנשים. רופאים שמצוינים בדיאגנוזה, אבל עם אפס יכולת לתקשר איתך כבן אדם".
8 צפייה בגלריה
"הוא רופא שמצוין בדיאגנוזה - אבל עם אפס יכולת לתקשר". או'הר מתוך "נשות הלעולם לא"
(צילום: HBO/Keith Bernstein)
או'הר, הומו מוצהר בעל רגישות חברתית מפותחת, אוהב גם את המסרים החברתיים של "נשות הלעולם לא". "הסדרה מציגה עולם שבו גברים עשירים יושבים מסביב לשולחן אחד ומחליטים החלטות, ומנגד מוצבת האנרגיה הנשית - נשים שנחשבות 'אחרות' ומנסות לחיות את חייהן עם הכוח שקיבלו, אותו הן לרוב מנצלות לטובה. אני חושב שזו מטאפורה מרתקת לעולם שלנו. לצד זה, העלילה מתרחשת על רקע בניית הרכבת התחתית של לונדון והמאבקים למען ארגוני עובדים והתאגדות מקצועית, כך שהסדרה עוסקת בין היתר גם בגזע ובסוגיות של מעמד חברתי. היא מעוררת שאלות שהן עדיין אקטואליות - האם להתנגד ולהפגין באלימות או לא באלימות? איך נדאג שישמעו את מה שיש לנו לומר?".
"בזכות 'מופע האימים של רוקי' הבנתי שזה בסדר להיות הומו"
או'הר בן ה-59 נולד בקנזס סיטי למשפחה ממוצא אירי וגדל בפרברי דטרויט. אימו הייתה מוזיקאית והוא ירש ממנו את הכישורים המוזיקליים - בצעירותו הוא נהג לנגן בכנסיה ולשיר במקהלת בית הספר. ב-1974 הוא ניגש לאודישן הראשון שלו והתקבל להפקה של המחזמר "ספינת השעשועים". כעבור שש שנים הוא עקר לשיקגו כדי ללמוד משחק, ואחר כך פרץ בקריירה איכותית, הכוללת פרסים רבים - בהם טוני - על ביצועיו הבימתיים במחזה Take Me Out. בין היתר, או'הר הופיע בסרטים "הלב הרגיל", "מילק" ו"מועדון הלקוחות של דאלאס", והתארח בשפע סדרות - "האישה הטובה", "אימה אמריקאית", "אחים ואחיות", "אלים אמריקאים", "שקרים קטנים גדולים", "החיים עצמם" וגם "חוק וסדר".
בניגוד לשחקנים רבים, שנאלצו להסתיר את הנטיות המיניות שלהם ולפעמים להסתייע בנישואי כיסוי, או'הר היה תמיד גלוי לגבי היותו חובב גברים. "מעולם לא הייתי בארון", הוא מכריז. "הייתי מחוץ לארון כבר מגיל חמש. כן, ידעתי מה אני רוצה מגיל חמש. גם ידעתי איך לא לפתוח את הפה ולדבר על זה. זה משהו שמוזר שתדע בגיל חמש, אבל ידעתי מספיק כדי לא לספר לאף אחד. היה לי חבר ראשון בגיל 12. עד שהגעתי לגיל תיכון, כל מה שרציתי לעשות היה לדבר על הנושא. כבר לא יכולתי יותר עם השקט. חלק ממה שסייע ללי להתמודד עם הקושי של להיות הומו באותן שנים היה הסרט 'מופע הקולנוע של רוקי', שלמעשה אמר שזה בסדר להביע את עצמך ועדיין להתקבל בחברה. הבנתי ממנו שזה בסדר להיות הומו".
8 צפייה בגלריה
"עד שהגעתי לגיל תיכון, כל מה שרציתי לעשות היה לדבר על זה שאני הומו". או'הר
(צילום: AP)
איך ההורים שלך הגיבו כשבישרתם להם את הבשורה?
"זה לא הלך טוב. היה מדובר בתהליך ארוך. לאבא שלי סיפרתי כשהייתי בשנה השנייה בקולג', וזה לא היה יכול להיות יותר גרוע. בהתחלה בהחלט היה קשה איתו, אבל עכשיו הכול בסדר", הוא מרגיע. "אמי המנוחה קיבלה אותי באהבה, אבל בשנות התיכון היא לא הפסיקה להציק לי, לנסות להוציא ממני תגובה בנוגע לזהותי המינית, ולכן היא העלתה נושאים כמו אניטה בריאנט (זמרת ופעילה חברתית בשנות ה-70, א"ק), שלחמה נגד ההומואים. יום אחד היא אמרה לי: 'אניטה בריאנט הזאת עושה עבודה טובה בפלורידה'".
העובדה שיצאת מהארון גם בהוליווד מנעה ממך לקבל תפקידים?
"זה משהו שמעולם לא הטריד אותי או פגע בקבלת תפקידים. אני שחקן שמשחק את הדמויות המעניינות, לא את הדמויות הראשיות, ולכן הקריירה שלי הייתה שונה במקצת. אני אוהב לשחק את הלא יוצלחים, הלא שייכים, הדמויות שלא מבינים, וגם את הנבלים. אני לא רואה בהם נבלים כלל וכלל. התפקידים האהובים עליי תמיד היו רוצחים סדרתיים ודומיהם, בגלל שהתפקיד שלי כשחקן הוא למצוא את האנושיות הטמונה בהם. אני לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי חתיך ונאלץ לשחק דמויות ראשיות, אז אולי זה היה כבר סיפור אחר".
אבל גם אתה חתיך!
"כן, אבל לא מהסוג ההוליוודי. אתה מבין למה אני מתכוון".
כותרת
למזלו של או'הר, בטלוויזיה האמריקנית פועלים בימים אלה לא מעט יוצרים בולטים מהקהילה, שיודעים להעריך את כישוריו ומעניקים לו תפקידים מרתקים שאפשר לחגוג איתם. היוצר אלן בול, למשל, העניק לו את ראסל, מלך הערפדים של אזור מיסיסיפי, בסדרת הערפדים הסקסית והמצליחה "דם אמיתי". "אהבתי מאוד את הדמות של ראסל, ואלן אפשר לי חופש יצירתי לעשות איתו מה שאני רוצה. הפכתי אותו ליותר מפחיד, מטורף וגדול מהחיים, ממה שהוא היה בספרים, שעליהם התבססה הסדרה. זו דמות חזקה, מצחיקה מאוד, מלאה בתשוקה - וזה שילוב מנצח בעיניי.
"יוצרי הסדרה גם נתנו לי חומר עסיסי לעבוד איתו: הביאו לי מאהב יווני משוגע שהערצתי, רכבתי על סוס, פגשתי זאבים והייתי הערפד הכי חזק בעולם - וזה היה כיף גדול. הקאסט היה מצוין והיו לנו יחסים נהדרים: אנה פקווין הציבה לנו את הרף - היא עבדה קשה, לא התלוננה, זכרה את השורות והגיעה מוכנה לתת עבודה. גם סטיבן מוייר והשאר היו תענוג. למה אלן בול לא עושה עוד מיליון סדרות נוספות? זה משהו שאני לא מבין. הוא באמת גאון".
גאון שני שנחשב לנציג בולט של הקהילה בתעשיית הבידור הוא כמובן ריאן מרפי. או'הר עשה שלל תפקידים ב"אימה אמריקאית", האנתולוגיה של היוצר השנוי במחלוקת. "ריאן הוא טורנדו של רוחות יצירתיות. אני שמח על זה שהוא איתנו, כי ריאן עובד מתוך התלהבות ועולים לו רעיונות שקשה לא להתאהב בהם. אם נחשוב למשל על מה שהוא עשה עם 'אימה אמריקאית', שם הוא מלהק שנה אחר שנה את אותם השחקנים, שיגלמו דמויות שונות בעונות המתחלפות. במובנים רבים, זה משהו שלא עשו לפניו. אני מעריך את החלוציות שלו וגם את העובדה שהוא מעסיק שחקנים שהיו מתקשים כנראה למצוא עבודה אחרת. אני אוהב שהוא נותן לי תפקידים שונים וגדולים מהחיים, שתמיד יש איתם איזה אתגר טכני, מה שלדעתי דווקא מגניב - ממשרת נטול לשון ועד אישה טרנסג'נדרית בגובה מטר שמונים עם ראש מגולח. ריאן גם מעסיק הרבה במאיות, מה שלא נהוג בהוליווד, ודוחף לשינוי מרענן וחיובי בעולם".
8 צפייה בגלריה
סדרה שעשתה משהו שלא עשו לפני. או'הר (שני משמאל) עם חברי קאסט "אימה אמריקאית: פריק שואו"
(צילום: AP)
לא כולם מעריצים את עבודתו של מרפי, וחושבים שהיא לא אחידה ברמתה. על הסדרה "הוליווד", שיצר עבור נטפליקס, נאמר שהיא כמו שנת 2020 - התחילה טוב ונגמרה רע. "בדומה לכל יוצר אחר שיש לו פרויקטים רבים, הגיוני שלא כל פרויקט יצא טוב", ממהר להגן או'הר.
כיום, השחקן חי באושר עם בן זוגו, המעצב הוגו רדווד, לו נישא ב-2011 - ולשניים בן מאומץ. אפשר לומר שהוא די מרוצה מהאופן בו מיוצגת הקהילה הלהט"בית על המסך הקטן, אך הוא מאמין שישנה עוד כברת דרך לעבור. "מישהו חכם ממני אמר פעם שכשיהיו לנו דמויות של הומואים משעממים - נדע שהשגנו את המטרה. כשהנטייה של הדמות תהיה פשוט במקרה כזו, ולא תהיה למרכז הסיפור, זה יהיה הסימן שהפכנו לכל כך מיינסטרים שאין טעם להצביע על הנושא יותר. ראינו משהו קצת דומה ב'משפחה מודרנית' - המיניות שבה הייתה פרט אחד בלבד ולא כל הסיפור".
אתה מודע לכך שתל אביב הפכה למכה של ההומואים בשנים האחרונות?
"אני מת להגיע לתל אביב. הייתי אמור להגיע בקיץ האחרון, אבל משהו השתבש בדרך. אני עוד אבוא".
