לאחר צונאמי הכתבות על תעשיית התיירות באיחוד האמירויות, הגיעו גם דיווחים על הצדדים המחמיאים פחות של התיירות הישראלים במקום - ובין היתר על אלו שמנצלים את החופשה בממלכה כדי לצרוך מין בתשלום, וכמה שיותר. בתחקיר שפורסם ב"ידיעות אחרונות" נכתב על התיירים ערן ורונן (שמות בדויים): "בינתיים הם מעלעלים בתפריט. ערן מגלה לחרדתו שיש שם סושי עם גבינה, והוא? אכל לא מזמן בשר. לשמור כשרות זה חשוב, אז הוא מוותר, ופנוי עכשיו למין בתשלום". מיד עולה הצורך בדיון מוסרי.
התיאור של אדם שמצד אחד שומר על כשרות ומצד שני צורך זנות נראה סותר לכאורה, ואולי אפילו מגוחך. הוא מעלה מיד בזיכרון גם את הכתבות השונות על תיירות המין באומן, ועל אלו הצורכים שירותי מין בתשלום בעיר רגע לפני שהם מתפללים לזיווג על קבר הצדיק (כאחד שרבים מחבריו נוסעים כדרך קבע לאומן, עליי לציין כי גם אם התופעה קיימת, היא לא בהכרח מייצגת).
3 צפייה בגלריה
מועדון בדובאי
מועדון בדובאי
מועדון בדובאי
(צילום: shutterstock)
איך יכול להיות שאנשים המקיימים מסורת בת אלפי שנים שחלק מרכזי בה קשור לכללי מוסר, מקפידים על קיום מצוות ובאותו זמן ממש משלמים עבור מין? ומה לגבי "דרך ארץ קדמה לתורה"? ראשית, ייתכן שתיירי המין הללו, שמקפידים על אוכל כשר, פשוט עוברים על חלק מן הכללים שבהם הם מאמינים, אך בעזרת הקפדה על כללים אחרים הם מצליחים לשמור על תדמית מוסרית בעיני עצמם. כך הם בעצם קונים לעצמם "רישיון מוסרי" ודתי, אם תרצו, מעין "תעודת כשרות". התופעה הזו אינה חדשה, ורבים מנביאי ישראל יצאו כנגד אלו שמקפידים קלה כבחמורה על מצוות מסוימות, בעוד שעל מצוות אחרות, בעיקר כאלו שבין אדם לחברו, הם עוברים מבלי למצמץ.
אך התמונה מורכבת מכך, ודורשת הסביר מעמיק יותר. ראשית, עלינו להכיר את התופעה המוסרית של "עיקרון הטהרה", הכוך בתחושה של היגעלות מוסרית ולהתרחקות ממעשים שנתפסים כטמאים. לפי חוקרים, הוא מאפיין יותר שמרנים ודתיים מאשר ליברלים, וזאת בניגוד לעקרונות מוסריים אחרים - כמו אי פגיעה בזולת וברכושו, סיוע לאחר בעת צרה וחלוקת משאבים הוגנת - אשר רווחים בקרב רוב האוכלוסייה במידה כזו או אחרת (וסביר להניח שגם אתם דוגלים בהם). לעתים שמרנים נאחזים בעיקרון הטהרה בכל מחיר, גם כשזה נדמה לציבורים אחרים מיותר, פסול ולא הגיוני (כמו למשל, התעקשותם של גורמים חרדים להימנע משילוב נשים במופע ההתרמה ל"עזר למרפא", על אף מחאת המוזיקאים).
3 צפייה בגלריה
זנות
זנות
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
אם כך, איך ייתכן שאנשים שמרנים ודתיים מסוימים (ובוודאי לא כולם) חיים בשלום ובשלווה עם צריכת שירותי מין, שמן הסתם לא מתיישבת עם ערכי הטהרה שלהם? כדי להבין את זה, יש להעמיק במקורותיהם של חלק מהעקרונות השמרניים. מה שמאפיין חלק גדול מהעקרונות המוסריים המזוהים עם שמרניים - עקרון הטהרה, נאמנות לקהילה, ציות לסמכות מנהיגותית וערכים נוספים - הוא העובדה שרובם הם עקרונות שבעבר הרחוק סייעו לשמור על שלמות המשפחה, על שלמות הקהילה, ועל המוסדות הדומיננטיים.
טורי מוסר קודמים:
צניעות, למשל, סייעה להגן על המשפחה האורגנית מפני פיתויים שעלולים לפגוע במרקם העדין שלה ולפרק אותה, והתפקיד של ערכי הסמכות והנאמנות בשימור המשפחה המסורתית והקהילה הדתית והחברתית הוא ברור מאליו. למרות שהמבנה של הקהילה השתנה באופן עמוק במאות השנים האחרונות, ערכי המוסר שסייעו לשמר את הקהילה בעבר עדיין מוטבעים עמוק ב-DNA המוסרי של רבים מאיתנו, בעיקר בקרב כאלו שמחזיקים באידאולוגיה ששמה מובן יותר כעת - אידאולוגיה שמרנית.
3 צפייה בגלריה
בורג' חליפה, דובאי
בורג' חליפה, דובאי
בורג' חליפה, דובאי
(צילום: AFP)
בתלמוד הבבלי, במסכת מועד קטן, כתוב: "רבי אילעאי אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא". מוסד הזנות הוא מוסד קדום מאוד, וכולנו מכירים את האמירה ש"זונה היא המקצוע העתיק בעולם". למעשה, גם לפי המסורת, חלק גדול מהעם היהודי קיים כתוצאה מדבר שלא ניתן להגדיר אותו אחרת מאשר מעשה זנות: המקרא מספר שתמר התחפשה לזונה ופיתתה את יהודה לשכב איתה תמורת מספר חפצים, לאחר שבנו אונן בחר שלא להכניס אותה להריון (ואפשר רק לחשוב מה היה קורה אם היה בוחר שכן, וכולנו היינו נקראים על שמו).
הזנות נחשבה לדבר מה נחות, ומשלל סיבות הזנות נתפסת כתופעה שלישית. אבל במקרים רבים היא גם שימשה אנשים שחיפשו לפרוק את היצר מבלי לפרק את משפחתם ואת קהילתם, ומהבחינה הזו ניתן לומר כי הזנות הממוסדת דווקא תרמה לשימורן של המשפחה והקהילה. לא בכדי שמרנים רבים כיום מגנים על מוסד הזנות, בעוד דווקא ליברלים מוקיעים אותו ונלחמים בו. האחרונים לא עושים זאת בשם ערך הטהרה, אלא דווקא בשם עיקרון מוסרי אחר - הימנעות מפגיעה באחר. הם מסבירים כי אחוז גבוה מהעוסקים והעוסקות בזנות הגיעו לכך מתוך אילוץ ולא מבחירה, וכי עלולים להיות לכך מחירים נפשיים חמורים.
מי שממחיש את כל זה מצוין הוא תייר מין אחר שרואיין באותה כתבה מהפסקה הראשונה. "גם אני בזוגיות, ויש לי ילדים", הוא חושף, ושולף סלולרי כדי להראות לכתב צילומים משפחתיים. ואז הוא מוסיף: "עזוב, מי צריך לדעת. בגידה היא רומן. זה (מצביע אל עבר הנשים במתחם) לא בגידה. אם אתה עם מישהי עשר דקות, 15 דקות, 20 דקות. אתה אפילו לא יודע איך קוראים לה. היא הולכת, ואתה לא רואה אותה יותר".
ד"ר יאיר בן דוד הוא מרצה וחוקר בתחום הפסיכולוגיה של המוסר ופסיכולוגיה חברתית, ומחבר הספר "איך להיות טוב - המדריך המקוצר לפסיכולוגיה של המוסר".