"שמש", הסיטקום הישראלי העממי הראשון, הגיע לעולם בסוף שנות ה-90, שלוש שנים אחרי שערוץ 2 עלה לאוויר בגרסה הממוסדת שלו. הוא יירשם בספרי ההיסטוריה כסיטקום השני בחייו הקצרים של הערוץ המסחרי (בהנחה שאתם סופרים את "איצ'ה". מי? בדיוק. ארצ'י באנקר הישראלי) וכנקודת הציון הראשונה בה הבינו אנשי הערוץ המסחרי איך הצופים אוהבים את קומדיית המצבים שלהם, אבחנה שתקפה גם היום, עשרים שנה מאוחר יותר.
צביקה הדר היה אז טאלנט טרי יחסית במטחנת הבשר של התעשייה. את הפריצה הגדולה שלו הוא חייב לז'וז'ו, דמות מפתח במכרה הזהב שהייתה "הקומדי סטור", ואת הדיפרסיה שלו הוא היה חייב לתוכנית הריאיונות המאולתרת שהולבשה עליו, "שישי שואו", שקרסה אחרי חמש תוכניות והשאירה אותו עם כווייה הגונה באגו. אחרי שיקום חלקי עם תפקיד מפתיע ומוערך בסרט "עפולה אקספרס", החליט הדר שהוא בשל לדבר הבא, לא לפני שהוא ערך מחקר שוק קטן: מה בעצם חסר בערוץ המסחרי? התשובה הייתה סיטקום - אותו פורמט שהישראלים התקשו לעברת משום מה - והדר ושותפיו ב"טדי הפקות", טמירה ירדני ויואב צפיר, החלו בתהליך הפיתוח.
אחד הגגים החוזרים ב"קומדי סטור" בערוב ימיה היה המיני-סיטקום "מר ישראלי". מי כיכב בו אם לא ז'וז'ו, הישראלי הבלתי-מתנצל עם רדאר החרטא. זאת הייתה סדרת מערכונים קבועה שז'וז'ו גילם בה טייק אוף (או כמו שהם קראו לזה אז, דאחקה) על אל בנדי מ"נשואים פלוס". הסיטקום ש"טדי הפקות" הגתה עבור קשת נבנה סביב דמות דומה - סוג של ז'וז'ו (אבל קצת יותר סחי. בכל זאת, ז'וז'ו הוא דמות מוקצנת מכדי לככב בקומדיית מצבים אמיתית) שמגיע מבאר שבע הישר לשינקין, משתוקק לפרוץ את תקרת הזכוכית של הפריפריה ומנסה למצוא את המקום שלו בסבך המנטליות הפוזאיסטית של המקומיים. ובמשפט אחד: הסיפור האישי של צביקה הדר.
"היינו רעבים, אני וטמירה, ורצינו להוכיח לכולם שלא נגמר הדבר הזה שנקרא 'טדי הפקות' וצביקה הדר", משחזר הדר. "היינו אחרי פלופים, אבל 'עפולה אקספרס' מיתג אותי פתאום אחרת, מי היה מאמין שז'וז'ו יודע לשחק. השעשועון שהנחתי, 'עשינו עסק', שודר ברשת ורצינו להיכנס גם לקשת".
השם שהוענק לסדרה היה "פרוכטר", שהוא גם שם המשפחה הקודם של הדר. אבל כשהתקדם תהליך הפיתוח התברר ש"פרוכטר", איך להגיד, פחות. "לקראת הפיילוט קשת אמרו ש'פרוכטר' זה שם אשכנזי מדי, ושנביא שם אחר", נזכר יואב צפיר במאי הסדרה, ואכן, שם הגיבור שונה לנחום שמש ובהתאמה הפך שם הסדרה ל"שמש". שינוי הזווית הזעיר הזה הוריד את האסימון לכותבים, הקולגות שלו ל"הקומדי סטור" רובי דואניאס ואסף אשתר, והקונספט של הסדרה התיישב במקומו הטבעי. התסריט לא השתנה מהותית אבל הגישה כבר היה אחרת - הקאסט של הפיילוט הוחלף ולוהק מחדש, פרוכטר הפרידמן הקריר הפך לשמש החם והנוגע, וטדי העניקה לקשת את הקומדיה העממית הראשונה.
מתוך שמשמתוך שמש
פחות עבד עם ה"פרוכטר". מתוך "שמש"
(צילום מסך)
רוחו של ז'וז'ו חלסטרה ריחפה, כמובן, מעל הסדרה. "מה זה החרטא הזה" עמד בליבו של המפגש בין שמש ובין הגוורדיה התל אביבית שהוא פגש באספרסו-טוטו-פסטרמיה שהוא פתח בלב המאפליה. היו שם טנצר המניאק, עורך הדין הקמצן שהשאלה היחידה שהעסיקה אותו הייתה איך הוא מניח יד על פסטרמה. הייתה שם רקפת השכנה, האמא של בר, יפת נפש שטסה לחיזוקים בהודו. הייתה עוגן, הבימבו הבלונדינית היפה והטיפשה, ושאר הטיפוסים ששמש-ז'וז'ו הטיח את האמת העממית בפרצופם המתנשא. "אם כי גם החלום של שמש הוא בסופו של דבר להצליח", מבהיר צפיר, "צביקה הוא רומני, הוא אוהב ביזנס. בסוף הבחור הזה רוצה להרוויח ולהצליח וחלק מהמאפיינים של הדמות היו שהוא תמיד דוחף את הפרסומת לאימפריה שלו, פסטרמה ב-9.90 כשהוא מתראיין לטלוויזיה. הגן הרומני של צביקה נכנס לדמות".
אחרי שהקונספט ננעץ, "שמש" כבר ליהקה את עצמה. גלית גיאת, שעד אז הייתה מוכרת הודות לתפקיד שלה בטלנובלה "כסף קטלני", הפכה לאתי המלצרית, סיפור האהבה המתמשך של שמש שנגמר בחתונה. "הדינמיקה עם גלית הייתה הדבר עצמו", מסביר הדר. "היא לא הייתה קומיקאית אבל היה משהו אותנטי בחיבור בינינו, משהו התיישב נכון".
שמש, אתי ובר (אותו גילם הזמר אליעד נחום) היו הדמויות השפויות היחידות בפאזל והן יצרו את הציר הדרמטי-רגשי. מסביבן פיזרו הכותבים קריקטורות: גדי רבינוביץ', שגילם את טנצר המניאק, היה חבר ותיק של אסף אשתר, ועל זבולון מושיאשווילי קיבל הדר המלצה מאסתי זקהיים, הפרטנרית שלו ל"עפולה אקספרס". הדר זימן אותו לשעשועון שהנחה אז, "עשינו עסק", ומשם הסליל אותו לתפקיד של ששי ללא אודישן.
מתוך שמשמתוך שמש
"הדינמיקה עם גלית הייתה הדבר עצמו". גיאת מתוך "שמש"
(צילום מסך)
אורלי ויינרמן, שגילמה את עוגן, הייתה אמורה להגיע כאורחת חד פעמית לאחד הפרקים, אבל האודישן שעשתה היה כל כך מוצלח שכמו באגדות התפקיד שלה התרחב והיא הפכה לאורחת קבועה בפסטרמיה. בריאיון שנתנה טמירה ירדני בתחילת דרכה של "שמש", היא מודה שיותר משההפקה רצתה לינוק - ויינרמן רצתה לקחת את הדמות שלה לקצה. "אנחנו לא הלבשנו את אורלי ויינרמן, היא הגיעה עם בגדים מהבית", היא מספרת, "לפעמים אמרתי לה 'אורלי, זה מוגזם. אולי תביאי שמלה שקצת מכסה את החזה?' אבל היא סירבה. כנראה שזה קונספט שמובנה באישיות הססגונית שלה, וזה הפך את הסדרה לחצי דוקו".
"חוץ מגלית וצביקה לא ליהקנו שחקנים מנוסים", מפרש יואב צפיר. "ליהקנו טיפוסים. זה היה ליהוק מדויק ולא סטנדרטי. אז היה קשה לעבוד עם זה, אבל השתמשנו באופי האמיתי של האנשים וזה באמת קצת נדבק אליהם. טנצר וששי יהיו טנצר וששי לכל החיים".
הכל נעשה לפי הספר. צפיר התעקש ללמוד כל מה שאפשר מהסיטקומים האמריקנים ולנסות לגייר אותם למנטליות הישראלית. "התחילו להגיע לארץ דברים מהעולם וכל הזמן שמעתי תלונות על זה שבערוץ המסחרי לא עושים סדרות כמו 'סיינפלד', ואני אמרתי 'שלושה בדירה אחת' עוד לא עשו, אז אתם רוצים 'סיינפלד'?".
מתוך שמשמתוך שמש
"טנצר וששי יהיו טנצר וששי לכל החיים". גדי רבינוביץ' מתוך "שמש"
(צילום מסך)
"היינו מאוד בתוליים", מחדד צפיר, "אין מסורת של כתיבת סיטקום בארץ, אין חדר כותבים מסודר. זה היה מאוד רוקנ'רול, לא כתיבה מובנית ומדויקת. בעיקר לראות סדרות מהעולם ולנסות להבין איך זה עובד". המשוואה שנוצרה הייתה קצת מכל דבר ישראלי - הפנטזיה להגשים את החלום ולהצליח בעיר הגדולה, החלום שלנו לדפוק את המערכת, הקמצנות הישראלית. שמש עצמו היה קצת שוביניסטי, קצת גזען וקצת נהנתן והשפה הייתה קלה ועכשווית, לא גסה מדי. ההומור היה צפוי והעלילה זימנה שילוב של קצת סקס אפיל, קצת הומור ילדותי, קצת סיפורי אהבה והרבה הופעות אורח של סלבס.
לימים התראיין אבי ניר, מנכ"ל שידורי קשת, ושחזר את חווית הצפייה בפיילוט במילים "כולנו צחקנו וחוץ מבן אדם אחד שאמר 'לא משהו' - כולם היו בעד ללכת על הסדרה". אלא שצפיר זוכר שקשת ראו את הפרקים ו"לא התמוטטו מאהבה למוצר. היו כמה אנשים שהם כבר לא בקשת היום, פיינשמייקרים שחשבו שזה מוצר עממי מדי".
היום, בעולם בו "סברי מרנן" ו"שנות ה-80" סוגרות עונה אחרי עונה זה נראה טריוויאלי, אבל טדי בראה מוצר טלוויזיוני נדיר יחסית לתקופה ההיא - קומדיה ישראלית מיינסטרימית לכל המשפחה. עד אז מחוללי הצחוקים היו דודו טופז או "רק בישראל", והסיטקום היחיד שנחשב להצלחה היה "קרובים קרובים" ששודר בחינוכית וכבר ציין מעל לעשור מחוץ ללוח השידורים. את הישראליות של "קרובים קרובים" המירה "שמש" בישראליות חדשה, שהולמת יותר את הערוץ השני. "לא היינו פדגוגיים כל כך וכן, היינו הרבה יותר מסחריים. כשצופים ב'שמש' מבינים את הלך הרוח של התקופה", אומר הדר.
הסיטקום היחיד שנחשב להצלחה עד אז. "קרובים קרובים"הסיטקום היחיד שנחשב להצלחה עד אז. "קרובים קרובים"
הסיטקום היחיד שנחשב להצלחה עד אז. "קרובים קרובים"
בהתחשב בראשוניות היחסית של הפורמט בעולם שמחוץ לרוממה, הדבר הראשון שהיוצרים נדרשו לו אחרי הפיתוח היה הפיצוח ההפקתי. לערוץ המסחרי לא היו האמצעים או התקציב שאפשרו לערוץ הראשון להעלות הפקות דומות, האולפנים ששימשו את זכייניות הערוץ השני היו יקרים ושימשו לצילומים קצרים בדרך כלל, וההפקה שברה את הראש בניסיון להבין איך היא מצלמת את הסדרה בארץ בלי לגמור עם הלשון בחוץ.
"אלה היו ימים מאוד ראשוניים בטלוויזיה", מספר צפיר. "את 'הקומדי סטור' אף פעם לא צילמנו באולפן, היינו יוצאים לצלם בחוץ. לא השתמשנו באולפן מסודר והיה צורך להקים את הסטים האלה באיזה שהוא מקום ולהשאיר אותם עומדים, ולא היו אולפנים כאלה בארץ".
אחרי חיפושים ארוכים אחר לוקיישן שיאכלס כמה סטים הגיע הפתרון בדמות המרתף של אצטדיון הסינרמה, זיכרונו לברכה: קבוצת חדרים עכברושיים שטדי הקימה בה תפאורת קרטון וצילמה את העונה הראשונה. "אני זוכר שבזמן הצילומים הייתה ועידה של הליכוד וחברי כנסת של המפלגה היו עוברים לנו באמצע הסט", משחזר הדר. "לא היה מזגן שם, לא היו לנו שירותים, וכשכבר היו שירותים - העברנו דרכם את הכבלים לניידת שעמדה בחניון של החומוסיה ליד. אני זוכר שקנינו איפשהו סטוק של שמיכות חורף כדי ליצור בידוד לסאונד. בנינו אולפן מאפס. בדיעבד היה לנו שם כל מה שהיינו צריכים - חדרי הפקה והלבשה וחזרות. זאת הייתה הממלכה שלנו".
"ככה צביקה ואני היינו רגילים לעבוד", מוסיף צפיר. "באנו בווייב של מילואימניקים, זה היה האופי שלנו. ואני זוכר שכל הצוות הלך אחרינו בקטע הזה". ואכן הדר, שלמד את הלקח מ"שישי שואו" עבר למעורבות מלאה בכל פסיק בהפקה. הצילומים התקיימו בתקציב רצפה, כמעט פרק אחד הושלם ביום צילום - קצב של טלנובלה. שלושה חודשים אחרי שה"קומדי סטור" ירדה מהמרקע עלתה "שמש" ושובצה במקום "החפרפרת", הריאליטי הבתולי של קשת שלא בדיוק המריא בטבלאות.
מתוך שמשמתוך שמש
"באנו לסט בווייב של מילואימניקים, זה היה האופי שלנו". מתוך "שמש"
(צילום מסך)
לא שהיו אז טבלאות להמריא בהן - "לא היינו מקבלים רייטינג בצורה מסודרת", נזכר צפיר בחיוך, "שתביני כמה בתולי היה העולם הזה אז. לא היו נתונים מסודרים שמגיעים כל בוקר כמו היום, היינו שומעים שמועות. אבל מהפרקים הראשונים כבר הבנו שזה תופס". הדר הבין ש"שמש" מצליחה כשברמזורים הפסיקו לשגר אליו את ה"מההה" של ז'וז'ו ועברו לשאול אותו על טנצר המניאק. "בעידן הטלוויזיה המסחרית ותור הזהב של ערוץ 2 אי אפשר שלא להרגיש את זה, זה לא מסוג הדברים שאתה צריך לנחש".
הביקורות, כמובן, התעלפו פחות. נחמן אינגבר מ"ידיעות אחרונות" טען שהסדרה "דלה להחריד עם בדיחות עבשות וערכי הפקה של הצגת תלמידים בכתה ה'". דב אלפון מ"הארץ" המליץ שלא להשתמש בצחוקים מוקלטים כי הדיאלוגים לא מצחיקים, ואז אולי הצופים יחשבו שמדובר בדוקו. רוב הביקורות קיטרו על דמויות סטריאוטיפיות וגסות והומור נמוך, אבל אחרי שישה פרקים הזמינה קשת עונה שנייה והעונה הזו נכתבה בהתאם, עם מהלך עונתי מסודר שנעדר מהעונה הראשונה - אתי ניהלה רומן עם מנו, למגינת ליבו של שמש המאוהב.
הדר, שכבר הריח את ההצלחה, אמר בתגובה שהם "ינסו להשתפר בשידורים החוזרים", אם כי היום הוא מודה שהוא לא מבין איך העזו אז לעשות חלק גדול מהדברים שעשו, "בדיחות של שמן וגמד ובלונדינית טיפשה, הכי לא PC. וזאת לא הייתה סדרה לילדים, הדיון אם אומרים מניאק או לא הגיע למשרדי הממשלה".

"חלק גדול מההצלחה של הלוויין היה בזכות המותג 'שמש'"

העונה השנייה הגיעה עם בשורות טובות לנחום שמש. הפסטרמיה שלו שופצה והתרחבה, אם כי במקביל, כמה ישראלי מצידו, השיפוצים הכניסו אותו לחובות. בעולם האמיתי, "שמש" חגגה - היא עברה למוצאי שבת ובמקביל נכנס לחיינו הפיפל מיטר, בדיוק בזמן כדי לקבוע ש"שמש" היא התוכנית הכי פופולרית אחרי מהדורות החדשות, לפני דודו טופז עם "הראשון בבידור", והיא עומדת על 32.2 נקודות רייטינג. באופן מפתיע, התברר שהיא נצפית גם בקרב בעלי השכלה והכנסה גבוהה. רק בני 55 ומעלה סירבו להתמכר לה.
שתי עונות נוספות עברו על "שמש" ובסוף העונה השלישית נחתה על שולחן ההפקה הצעה מהפכנית - גוף שידורים חדש ומבטיח נכנס לתמונה, קוראים לו הלוויין והוא עומד לשנות את שוק הטלוויזיה בארץ. ההחלטה לא הייתה קלה. "שמש" אמנם עודכנה תקציבית במהלך שלוש העונות הראשונות אבל עדיין התקיימה על תקציב נמוך. הלוויין הציע לפנק את ההפקה בתקציב הרבה יותר מכובד. "ההצעה הכלכלית הייתה מאוד משמעותית אבל היה בה גם סיכון, כי מי צופה בזה?", תהה הדר. העניין יושב בסופו של דבר עם פתרון שני השידורים - שידור ראשון ב-yes ושידור שני בקשת, ו"חלק גדול מההצלחה של הלוויין, ואני אומר את זה בזהירות, היה בזכות המותג 'שמש'". "זה היה האקזיט של 'שמש', חד משמעית", קובע צפיר. "זה כמו סטארט-אפ שאתה משקיע בו ועכשיו משלמים לך את מה שמגיע לך".
מתוך שמשמתוך שמש
עמדה על 32.2 נקודות רייטינג. מתוך "שמש"
(צילום מסך)

"הצלחנו להביא את הישראליות למסך"

בסופו של דבר המשיכה "שמש" לשש עונות, עד שלצביקה הדר נמאס והוא החליט שדי. "בשתי העונות האחרונות היה לי משבר", הוא מספר. "הזכיינים כל הזמן פחדו שהמפיקים יחליפו קאסט כדי להוזיל את הסדרה וכבר היה קשה מאוד לעבוד. חלק גדול מהקאסט הגיעו במצב של חוסר שמישות, הדמויות השתלטו על השחקנים. מה שאפיין אותנו זה שהיה לנו מאוד כיף להגיע לצילומים ולאט לאט זה השתנה והם הפכו קשים". אני זוכר שאמרתי לטמירה 'אני כבר לא ילד, אני רוצה ליהנות מהעבודה'".
"היה יום אחד שאורלי איבדה את זה קצת", נזכר הדר, "לא למדה טקסטים וכל הזמן הייתה מסתכלת על המוניטור כדי לראות איך היא נראית. היינו צריכים להראות לה שאנחנו יכולים גם בלעדיה, ואני לא אשכח שרובי הביא תסריט לפרק שבו אורלי הפכה לג'וק, אחד התסריטים ההזויים שנראו אי פעם. ישבנו באולפן, קראנו את זה ונקרענו. עם זבולון היה סיפור אחר, הוא התחיל אז לחזור בתשובה ולא למד את הטקסטים. אז כבר הגענו למצב שהכותבים כתבו סצנות של עוגן וששי לבד, כדי שלא יעכבו את האנשים שכן מוכנים".
אם זה לא הספיק, בעונה האחרונה החלו מלחמות הנדל"ן על הסינרמה וההפקה נאלצה לנדוד ללוקיישן אחר - קולנוע ישן בראשון לציון שנסגר. "אבל זה כבר לא היה אותו הדבר", מודה הדר. "היה משהו בראשוניות ההיא בסינרמה - מצד אחד עלוב אבל מקסים, כמו חסמב"ה של עצמנו". צפיר מצידו כבר הרגיש בעורקים את חלחולו של הפרויקט הבא שלו, "לא נפסיק לשיר", שלימים יהפוך ל"כוכב נולד" ויעניק לעולם את נינט. גם סיפור האהבה של נחום שמש זכה לקלוז'ר - העונה האחרונה התמקדה בחיי הנישואים של שמש ואתי ובאחותה של אתי, שגילמה שרון דוראני, שחזרה מהודו והתנחלה להם בבית.
מתוך שמשמתוך שמש
"היה כיף להגיע לצילומים אבל לאט לאט זה השתנה והם הפכו קשים". מתוך שמש
(צילום מסך)
מודעים לפיתוי שבעונה נוספת, וידאו צפיר והדר ש"שמש" תזכה למנוחה נכונה. שני פרקים נוספים צולמו בבאר שבע, כור מחצבתם של שמש והדר, בין היתר באתרים המונומנטליים אצטדיון וסרמיל והשוק הבדואי, למרבה התרגשותו של הדר. "הבאתי את כולם לבית שלי, מלא אנשים שהולכים ומכירים אותך, ומצד שני, ויינרמן מאבדת את זה בחום ובמדבר הבאר שבעי, זה היה שילוב בין אמיתי ללא אמיתי ואתה לא יודע מי יותר הזוי", הוא מסכם.
ביום האחרון לצילומים הם הגדילו לעשות ושברו את התפאורה כדי שלא ימצאו את עצמם חותמים על עונה נוספת, ואז חיסלו את בר המשקאות ששימש חלק מהתפאורה של האימפריה. "בבר היו בקבוקים מאוד טובים שעמדו שם שלוש ארבע שנים", משחזר צפיר, "קוניאק טוב שלא התקלקל, מן הסתם, והכל אמיתי. אז בפרק האחרון עשינו מסיבת סיום ענקית עם להקת 'טיפקס' ואם תסתכלו על הצוות, שגם הוא נכנס לצילומים בסוף, תראו שהאלכוהול אכן חוסל".
"שמש" ירדה מהמסך אבל נותרה בתודעה הודות לאינסוף שידורים חוזרים שצורכים הדורות הבאים וגם הנכדות הטלוויזיוניות שלה, קומדיות עממיות שקוסמות לצופים עד היום. "בדיעבד, ההחלטה על סיום הסדרה אחרי שש עונות הייתה החלטה מעניינת", מאבחן הדר, "כי הדיבור על הסדרה והצריכה של השידורים החוזרים קרו, בין היתר, בגלל שזאת הייתה מהדורה של שש עונות שעצרה בזמן. בסופו של דבר, מה שהצליח לי בחיים היה להביא את הישראליות למסך. וזה עבד, למרות שעם השנים היא הפכה לסדרת ילדים והיום היא נראית כמו סדרת מערכונים טיפשיים לעומת מה שקורה היום בטלוויזיה, ובטח באינטרנט".
"סיטקום קלאסי הוא מוצר שהוא די נדיר היום גם באמריקה", מסכם צפיר. "כמעט מוצר שנעלם מהעולם וחבל כי הקהל עדיין מאוד אוהב אותו. לקהל שהוא לא ברנז'אי אין בעיה לראות את זה כל עוד זה כתוב ומשוחק טוב, כי בשורה התחתונה, כמו כולנו, הוא בא להתבדר".