בחודש שעבר, אמה סטון עשתה הרבה כותרות: הכוכבת ההוליוודית עטורת שני האוסקרים חתמה על עצומה חריפה במיוחד נגד תעשיית הקולנוע הישראלית. כמעט 4,000 במאים, תסריטאים, שחקנים ואנשי צוות הצטרפו לעצומה שקוראת להחרים גופי קולנוע ישראלים ושיתופי פעולה עם יוצרים ופסטיבלים וזאת בשל המלחמה בעזה, "רצח העם שישראל מבצעת" ו"מדיניות האפרטהייד".
על העצומה חתמו כמה חשודים מיידיים - חלקם חברים קרובים של סטון, שאף נוהגים לעבוד איתה: השחקנים מארק רופאלו, אוליביה קולמן, חואקין פיניקס ואנדרו גרפילד, האקס המיתולוגי של סטון. והבמאי היווני יורגוס לנתימוס (איתו היא עשתה את "המועדפת", "מסכנים שכאלה", "סוג של חסד" וכעת "בוגוניה"), שמסתובב בכל מקום עם סיכת הדגל הפלסטיני.
העובדה שסטון העזה לחתום על כזאת עצומה בוטה, שקוראת לחרם גורף, גרמה לכל העיתונים, מהדורות החדשים והאתרים, להציב את שמה ותמונתה בראש הידיעה. באקט הזה, סטון בהחלט הצליחה להפתיע. נכון, סטון ידועה כמי שפעילה למען מטרות נעלות וחשובות, מזכויות נשים ותכנון משפחה ועד סרטן השד ואיכות הסביבה, אבל כשכוכבת בסדר הגודל שלה מעיזה לעשות כזה צעד - זה לא עניין של מה בכך.
אנג'לינה ג'ולי אמנם יצאה שבועות אחדים אחרי 7 באוקטובר נגד ישראל בשל "הפצצה מכוונת של אוכלוסייה לכודה שאין לה לברוח, עזה הופכת לקבר אחים", אבל היא עדיין לא קראה לחרם תרבותי.
9 צפייה בגלריה
בפרימיירה של "בוגוניה", מימין לשמאל: הבמאי יורגוס לנתימוס, והכוכבים אמה סטון וג'סי פלמונס
(צילום: Jeff Spicer/Getty Images for BFI)
בעקבות פרסום העצומה, הרשת התמלאה בנאצות ובגידופים שדרשו להחרים את סטון ואת סרטיה. באחד הציוצים, הארגון היהודי Stopsntisemitism כתב: "אמה סטון ואיו אדבירי הן נאציות מודרניות שמחרימות את המדינה היהודית היחידה בעולם. מטרתן היא להוקיע ולהשמיץ יהודים לא לסייע לפלסטינים. הארגון קורא לסוכנויות המייצגות אותן להפסיק לייצג אותן".
ההצטרפות של סטון לחרם כמעט גורף על התרבות הישראלית הצליח להפתיע גם אותי. כמה חודשים לפני פרסום העצומה, בעיצומה של המלחמה, לסטון לא הייתה שום בעיה להתראיין לעיתונאי ישראלי ולגוף תקשורת כמו ynet - זה קרה בפסטיבל קאן האחרון, שם נפגשנו במועדון-מסעדה על גג של אחד ממלונות היוקרה של הריביירה הצרפתית. סטון הייתה חמה, נחמדה, משועשעת לעתים, ונמנעה מהצהרות פוליטיות ישירות, נוקבות ובוטות. הדיבורים שלה על המצב בארה"ב בכלל ובעולם בפרט היו כללים או פילוסופיים, ולעיתים אף מופשטים.
כששאלתי אותה מה היא מאחלת למדינה שלה בעידן טראמפ וממה היא חוששת בימינו, סטון נלחצה מהשאלה והשיבה בזהירות. "וואי, זה ייקח הרבה יותר מדי זמן לדבר על זה ואני לא רוצה להגיד משהו, שיהפוך לכותרת. אומר רק שאני מאחלת שלום, ביטחון, קבלה, שוויון לכל. כל האלמנטים האלה שנראים לנו אידיאליסטיים.
"קשה לבני אדם, באופן כללי וברחבי העולם כולו, שלא לפחד או לשפוט זה את זה וכמובן שהייתי רוצה עולם יפה ואוהב לכולנו. ושהמדינה שלי תגיע גם היא לנקודה הזו. כרגע המצב מפחיד, ללא ספק מאוד מפחיד. יש כמובן עוד המון מה לומר ולא הייתי רהוטה בכלל… בכל מקרה, אנחנו בהוליווד חייבים להמשיך וליצור דברים שיש להם קול, שאומרים משהו, מבלי לפחד".
בקאן העדיפה סטון לדבר על פמיניזם, סוגיות של MeToo ושוויון לנשים. "אני אכן פמיניסטית", היא הכריזה. "בין אם מדובר באקטיביזם ובין אם מדובר בבחירת תפקידים".
9 צפייה בגלריה
"אנחנו בהוליווד חייבים להמשיך וליצור דברים שיש להם קול". אמה סטון
(צילום: Theo Wargo/Getty Images)
את מרוצה ממצב הנשים כעת בתעשיית הבידור?
"לדעתי יש המון אנשים שעושים את המיטב כדי לעשות שינוי, לקדם ולהתקדם במטרה שנשים ירגישו תחושת שוויון אמיתית בקולנוע".
"דברים חסרי חשיבות יכולים פשוט להתפוצץ, וזה מפחיד אותי בראיונות"
גם בפסטיבל ונציה שנערך בחודש שעבר, ימים אחדים לפני פרסום העצומה המקוממת, סטון לא אמרה דבר על המלחמה בעזה. הכוכבת ההוליוודית הגיעה לעיר התעלות האיטלקית כדי להציג את שיתוף הפעולה האחרון שלה עם לנתימוס: "בוגוניה", שהשתתף בתחרות הראשית בקרב על "אריה הזהב". ולמרות קריאות החרם של סטון ולנתימוס, האולפנים ההוליוודיים שניצבים מאחורי "בוגוניה", כן בחרו להציג אותו בישראל.
הקומדיה השחורה "בוגוניה" נוצרה בהשראת סרט המדע הבדיוני הקוריאני "הצילו את כוכב הלכת הירוק" הפולחני מ-2003, אותו ביים ג'אנג ג'ון-האון. סטון מגלמת מנכ"לית מצליחה ורבת עוצמה של חברה גדולה, שנחטפת על ידי אחד מעובדיה הזוטרים (ג'סי פלמונס) ובן דודו הצייתן (איידן דלביס) - שניהם תיאורטיקני קונספירציה, המאמינים שאשת הקריירה היא בעצם חייזרית שמתכוונת להשמיד את כדור הארץ. השנים מחזיקים אותה בבית מבודד. היא מצידה, בעודה רוב הזמן כבולה, מנסה לשכנע אותם שהיא איננה חייזרית אלא אישה בשר ודם. אלישיה סילברסטון, הלוא היא כוכבת "קלולס", מופיעה אף היא.
בוגוניה – טריילר
(באדיבות טוליפ אנטרטיימנט)
אנחנו חיים בעולם של קונספירציות ופייק ניוז. מה הדבר הכי הזוי, ביזארי ושקרי שכתבו עליך?
"זו שאלה מעניינת. אני לא מצליחה לחשוב על משהו בשלוף. בכלל, ברגע שאתה מתחיל לגגל, אתה מתחיל לראות עוד ועוד מהדברים האלה. זה נהיה חור שחור מאוד מהר. לצערי האלגוריתם מאכיל אותי שטויות הזויות. למשל במהלך מסיבת העיתונאים שנערכה עכשיו בקאן לרגל הסרט 'אדינגטון' של ארי אסטר, נאבקתי בדבורה שהציקה לי. וזה הפך לוויראלי. בין היתר כתבו שהדבורה ההיא עקצה אותי! אבל היא לא, היא פשוט עפה סביבנו. אוסטין באטלר העיף אותה.
"סיפור הדבורה הזה הוא רק דוגמה לכמה רגעים תמימים, או דברים חסרי-חשיבות, יכולים פשוט להתפוצץ ולהפוך למשהו אחר. זה בטח גם חלק מהותי ממה שאתה חווה כעיתונאי - וזה מה שתמיד מפחיד אותי בראיונות עכשיו, בדיוק מאותה הסיבה: אני יכולה לומר דבר אחד ואז אתה יכול לכתוב כתבה ממש ארוכה, אבל ישלפו ממנה רק ציטוט אחד, שיהפוך לכותרת והיא תהיה התזה של הכתבה כולה, בין אם התכוונת לזה ובין אם לא. זה ממש מוקש אחר מוקש".
ובנקודה הזאת פוצחת סטון בנאום פילוסופי. "התחושה היא שכבר אין לנו הבנה בסיסית של המציאות שכולנו מסכימים עליה. אנחנו לא יודעים 'מה נחשב אמיתי', בקרב קבוצת אנשים מסוימת או אצל אינדיבידואלים מסוימים. מי יודע מה הגרסה שלך למציאות? זה קצת מזכיר את איך שאני חושבת על צבעים: איך אנחנו יודעים בוודאות שמה שאני רואה כסגול הוא לא בעצם כחול מבחינתך, אבל לימדו אותך שזה סגול? איך אנחנו בכלל יודעים שאנחנו רואים, ברמה הוויזואלית, את העולם אותו הדבר?
"אותו הדבר אפשר לומר על המציאות: מה אנחנו רואים כאמיתי? בין אם זה נובע מתוך האמונות שלנו או הדברים שחווינו בחיים - איך אנחנו יכולים לדעת איך נראית המציאות האישית של כל אחד מאיתנו? אני חושבת שזה משהו שבאמת מקבל זרקור כרגע במדינה שלי ובעולם - שבה יש כל כך הרבה אמונות אישיות ושנצמדים לכל מיני תקוות, האשמות ופחדים"
ומה עמדתך לגבי חייזרים? את מאמינה שיש יצורים אינטליגנטים מחוץ לכדור הארץ?
"אני לא יודעת אם הם צופים מלמעלה ומזלזלים בנו, אבל אחד האנשים האהובים עליי שחיו אי פעם הוא קרל סייגן (אסטרונום, קוסמולוג, אסטרופיזקאי וסופר מדע בדיוני יהודי-אמריקני. א"ק) והתאהבתי בטירוף בפילוסופיה ובמדע שלו ובכמה שהוא מבריק. קרל סייגן האמין עמוקות שהרעיון שאנחנו לבד ביקום העצום והרחב הזה הוא דבר די נרקיסיסטי. אז כן, אני יוצאת ואומרת: אני מאמינה בחייזרים!".
במהלך השהות של הדמות שלה ב"בוגוניה" בבית החוטפים, השניים מאלצים אותה לגלח את רעמת השיער שלה. וסטון הלכה עם התספורת עד הסוף לעיניי המצלמות. "לעשות קרחת זו התספורת הכי קלה שיש", היא אומרת בקוליות האופיינית שלה. "אתה לוקח את מכשיר הגילוח ופשוט מגלח".
בפגישתנו הרעיפה סטון שלל שבחים על לנתימוס. "הוא המוזה שלי. פגשתי את יורגוס לפני כעשור. ישבנו לארוחת צהריים לדבר על 'המועדפת'. בשלב הזה ראיתי רק שנים מסרטיו: 'שיניי כלב' ו'הלובסטר'. מה שישר הרשים אותי היה כמה שיורגוס הוא אדם חם, מישהו שקל לדבר איתו, ואולי זה קצת מטופש לומר, אבל הוא שונה מהסרטים שלו. אני חושבת שהנחתי שהוא יהיה הרבה יותר קיצוני ואינטנסיבי כאדם ממה שהוא במציאות. ואז נהנינו מאוד יחד בעבודה על 'המועדפת' וכך התחיל שיתוף הפעולה איתו".
9 צפייה בגלריה
"אני בוטחת בו יותר משבטחתי בכל במאי אחר". מתוך "בוגוניה"
(צילום באדיבות טוליפ אנטרטיימנט)
מה מושך אותך בעולם שיוצר לנתימוס?
"הסיפורים שלו, הסרטים שלו, איך שהוא מסתכל על העולם, הדמויות שלו ואיך שהוא ניגש לכל העניין. יש לנו טעם דומה. התחושה הכי משמעותית שמלווה אותי כעת בעבודה עם יורגוס היא תחושת נחמה עצומה: היות ועבדנו כל כך הרבה פעמים יחד, אני מרגישה שאני יכולה לעשות איתו הכול. אני בוטחת בו יותר משבטחתי בכל במאי אחר שעמו עבדתי לפני. אני אסירת-תודה לו".
לנתימוס מאוד תובעני ומאתגר, ודורש ממך לעשות דברים אמיצים ופיזיים, אם זה סצנות סקס נועזות או גילוח הראש או ללכת מכות ולהיאבק ב"בוגוניה". נדמה שאין לך בעיות להתמסר לתביעות שלו.
"ב'בוגוניה' התאמנתי לכבוד הקטעים של המכות והמאבקים, אבל לפעמים, בסצנות המורכבות יותר, נעזרתי בכפילות. האוריינטציה של יורגוס מאוד פיזית מלכתחילה. הוא מאוד אוהב מחול וגם אני, אז למשל בזמן העבודה על 'מסכנים שכאלה', הדברים שבהם דנו ארוכות היו דווקא איך בלה, הדמות שלי, הולכת או נעה. הרבה מאוד ממערכת היחסים שלי עם הגוף - לפחות בסרטים של יורגוס - היא האתגר להפוך, בכל רגע, את התחושה הפנימית למשהו פיזי ומוחצן".
ואיך את מסתדרת עם סצנת העירום והסקס בסרטים שלו?
"כשעשינו את 'מסכנים שכאלה' באמת למדתי על הכוח המשמעותי והמחייב של מתאם/ת אינטימיות, וכמה הנוכחות שלהם הכרחית. זה בהחלט עושה שינויים מהותיים על הסט. תפנית מדהימה. גם לגבי דברים קטנים כמו לשים בעצמך את המיקרופון בין השדיים, במקום שמישהו אחר ידביק לך אותו שם. זה שינוי משמעותי שאפילו לא חשבתי עליו כשהייתי בת 18 והיה אז איזה בחור שהיה מדביק עליי מיקרופון. כיום, לפני כל הפקה, מתקיימת שיחה על הטרדה מינית, שכולם חייבים להשתתף בה - ואז אני יודעת שאנשי ההפקה שמעו את אותה ההרצאה כמוך והם מכירים את אותה השפה כמוך ואז אני יכולה להתייחס למשהו נורא ספציפי והם יבינו על מה אני מדברת".
9 צפייה בגלריה
"למדתי על הכוח המשמעותי והמחייב של מתאמת אינטימיות". מתוך "מסכנים שכאלה"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
"היה קשה לשמוע 'לא' שוב ושוב, אבל לא הרגשתי שאני צריכה לוותר"
סטון בת ה-36 נולדה תחת השם אמילי ג'ין אמה סטון, ומסתבר שבשנים האחרונות היא מבקשת שיקראו לה אמילי. "בערך ב-2017 באתי להקראת התסריט של 'המועדפת' באנגליה ואמרתי: 'חבר'ה, רק שתדעו שקוראים לי אמילי. זה השם האמיתי שלי, אז אם תרצו לקרוא לי ככה – אחלה'. מאז כל מי שאני פוגשת אותו או עובדת איתו, וכמובן המשפחה והחברים שמכירים אותי, קוראים לי אמילי. אבל גם אמה, לסירוגין. זה לא משנה. גם אמה זה בסדר".
סטון, בתם של קבלן בניין ועקרת בית, גדלה באריזונה. מגיל צעיר היא שיחקה בהצגות. המשחק היווה עבור חבל הצלה. "כילדה שסבלה מחרדה קשה, למצוא את המשחק היה בגדר מתנה, כי זה היה מבחינתי שימוש יעיל בכל הרגשות שחוויתי. יכולתי לקחת את הדבר הזה שכבר היה בי ולנתב אותו למשהו עם תכלית, יעיל, משהו שנהניתי ממנו. וגם יכולתי להרגיש כל הזמן את הרגשות שלי, במקום להדחיק אותם".
בגיל 14, סטון החליטה שהיא חייבת לקדם את חלום קריירת המשחק שלה, ונסעה יחד עם אמא שלה להוליווד בתקווה לפרוץ. "במשך שלוש שנים הלכתי להמון אודישנים והפסדתי הרבה ימי לימודים, וחוץ מתפקידונים, לא קיבלתי שום עבודה קבועה", שיחזרה סטון במפגש קודם שלנו. "זה היה קשה לשמוע 'לא' שוב ושוב. ולמרות זאת, לא הרגשתי שאני צריכה לוותר ולפרוש. משהו בתוכי אמר לי להמשיך ולהתעקש, לדבוק במטרה.
"הרגע הכי קשה מבחינתי קרה כשהייתי מועמדת לסדרה 'גיבורים', ואז שמעתי דרך הקיר של המשרד את יוצרי הסדרה אומרים להיידן פנטייר שהתפקיד עליו התמודדנו הוא שלה, ושהיא הכי טובה. אמרתי לעצמי: 'פאק, האם נגזר עליי לשמוע 'לא' כל הזמן?'. אחרי שבועיים קיבלתי תפקיד ב'סופרבאד – חרמן על הזמן' והוא שינה את חיי".
מאז, סטון נראתה בין היתר בסרטים "בית השפנפנות", "אקסיות לכל הרוחות", "באה בקלות", "ידידים פלוס", "העזרה", "טיפש, מטורף, מאוהב" ו"יחידת גנגסטרים". הליהוק שלה לתפקיד גווין סטייסי אהובתו של פיטר פארקר/איש העכביש בסרט הקומיקס "ספיידרמן המופלא", קיבע סופית את מעמדה. ב"ספיידרמן" היא גם הכירה את אנדרו גארפילד, שהפך בן זוגה.
במהלך הקריירה שלה עבדה סטון עם הבמאים אלחנדרו גונזלס איניאריטו ("בירדמן"), וודי אלן ("קסם לאור ירח", "איש ללא היגיון") ודמיאן שאזל – שאיתו היא עשתה את "לה לה לנד", שבזכותו זכתה באוסקר ובגלובוס הזהב. את האוסקר השני היא קיבלה הודות ל"מסכנים שכאלה".
איפה את שומרת את האוסקרים שלך?
"אני מאפסנת את האוסקרים בארון שלי, ליד הפרס שקיבלתי כשזכיתי בתחרות איות בכיתה ד' בבית הספר - הישג שאני מאוד גאה בו". משום מה, השאלה הזאת הצליחה להפתיע ולשעשע מאוד את סטון. בעודה לוגמת קוקה קולה - סטון פרצה בצחוק ורסיסי הקולה ניתזה לכל עבר.
סטון נשואה לדייב מק'קרי, המפיק של "סאטרדיי נייט לייב", שאותו הכירה עת התארחה והנחתה את התוכנית. השנים התחתנו ב-2020 וכעבור שנה נולדה להם בת. "מבחינתי לשלב בין קריירה ומשפחה הולך בסדר. מדי פעם, כשאני נדרשת לנסוע, ההבדלים בשעות יכולים להיות קשים. מבחינת היכולת להתנתק מהבית והמשפחה, אני בדרך כלל די טובה בפשוט לשחרר, ואז כשאני מסיימת ושבה הבייתה אני יכולה לחזור לאותו מוד בו הייתי. משפחה מכניסה הכול לפרופורציה כל כך מהר".
על זרוע שמאל של אמה סטון, סמוך לכף היד, חקוק קעקוע קטן של ציפורים שחורות. "עשיתי אותו בעקבות השיר 'בלקבירד' של הביטלס", היא מגלה. "אני מזדהה במיוחד עם השורה 'קח את הכנפיים השבורות האלה ותלמד לעוף כל חייך'. השיר הזה אומר שעלינו לקחת את הסיטואציות הקשות בחיינו ולהוציא מהן את המיטב".
במהלך הריאיון, לסטון היה חשוב להבהיר שבימינו חשובה במיוחד האמונה והתקווה. "הרצון להאמין, זה משהו שקיים באופן טבעי בכולנו. במגוון דרכים, בין אם זה דרך הדת או בלהיות מעריץ של קבוצת ספורט. יצא לי ללמוד הרבה גם על הנושא הזה - בתחום עניין מסוים שיש לך או דרך להתאהב. אני חושבת שאין חיים בלי תקווה - אמונה ותקווה חיות על אותה משבצת. ואין לך ערובה לכלום. בעלי כול הזמן מדבר על 'הטיית העלות השקועה' (מוכר גם כאפקט ההוצאה האבודה. א"ק): זוהי תיאוריה שאומרת שאם השקעת כל כך הרבה במשהו - בין אם מדובר בדת שגדלת איתה או במערכת יחסים שכבר לא עובדת - אתה לא רוצה לוותר, כי אחרת זו תהיה 'עלות שקועה'. ואז אתה אומר: 'אני חייב להמשיך קדימה, אני חייב להאמין במשהו'.
9 צפייה בגלריה
הרצון להאמין, זה משהו שקיים באופן טבעי בכולנו". אמה סטון ודייב מק'קרי
(צילום: John Locher/Invision/AP)
"בתקופה שלנו אנשים רוצים להיאחז, או להעמיק אפילו יותר, גם כשזה אומר להתפרק לרסיסים. אתה רוצה להמשיך להאמין ואתה רוצה למצוא שביב של אמונה במשהו, כי מה הטעם בחיים אם אתה מאבד את זה? אם אין לנו את זה, באמת שנותרנו חסרי-כל. שובר את הלב לראות אנשים שמאבדים את הראש או לא יודעים מה אמיתי ומה לא, שמחפשים פשוט משהו להיאחז בו".
