כמו לא מעט דברים בחיים, הסיפור של טלנובלת הכדורגל "האלופה", ששודרה ב-HOT לפני שני עשורים, התחיל הרבה קודם, ומקורו בטרוניה. דרור נובלמן, שלימים יהפוך לאחד מתסריטאי הסדרה, היה אז בזוגיות עם בחורה שצפתה באדיקות בטלנובלה אחרת של HOT, "לחיי האהבה". נובלמן אולץ בשלב הזה של היחסים לצפות בה איתה, והתלונן על סיפור המסגרת. "אמרתי לה שאני לא מבין למה עושים סדרה יומית על יקב", הוא נזכר, "סדרה יפה אבל כל יום ב-19:00 עם ישראל צופה בסדרה על יקב. מה מעניין ביקב?". בתשובה לשאלה על מה הוא היה כותב סדרה הוא ענה, "על כדורגל".
מתוך "האלופה"
(צילום מסך: HOT)
סעו במכונת הזמן שלכם כמה שנים קדימה, נובלמן כבר הצטרף לכותבים של "מיכאלה" ואחריה התמסר לכתיבה של "טלנובלה בע"מ" - ההתנסות של HOT בטלנובלה מודעת לעצמה, שניחנה בטיק מסוג קריצה לכל הכיוונים. בישיבת הסיכום של "טלנובלה בע"מ" נפגשו כל האנשים שעמדו מאחורי הסדרה, אכלו בורקס, הודו זה לזה והתכוונו להיפרד איש איש לדרכו. הדיבור היה שהחברה תרצה לחזור לגרסה המסורתית יותר של הז'אנר - סיפורים על אהבה, כסף וכוח. בסוף הישיבה מישהו שאל את נובלמן מה הוא מתכוון לעשות עכשיו.
"טלנובלה בע"מ" הייתה חוויה מתישה וסוחטת, "120 פרקים בסטנדרט שאין לו אח ורע מבחינת פרפקציוניזם ופאנטיות", הוא משחזר. "לא היה לי כוח לעשות שום טלנובלות, וואט סו אבר". נובלמן חשב קצת ואמר שיש לו רעיון לדרמה של 13 פרקים ("היום זה כבר היה הופך לשמונה") על עולם הכדורגל. "התחלתי לספר ותוך כדי אני רואה איך העיניים של דני פארן וכל מיני אנשים ב-HOT מתחילות לנצנץ".
כמו שאתם יכולים לתאר, נובלמן עוד לא ידע אבל הוא עזב את ישיבת הסיכום על תקן התסריטאי של הטלנובלה הבאה של החברה. אליו הצטרפו גם גל זייד והבמאי, שי קפון. "מהר מאוד כל האנשים שהיו בישיבה ולפני רגע אמרו שהם מתכוונים לצאת לדרך אמנותית חדשה ולעשות כל מיני דברים פרינג'יים כאלה", הוא משחזר, "קיבלו הצעות שהם לא יכלו לסרב להן. אני רואה את כולם נופלים סביבי כמו דומינו ורק אני, הבעייתי האחרון. בסוף גם יוני פארן בא אליי ואמר שאם אני לא אכתוב טלנובלה נפלה החברה, נפלה התרבות, נפלה המדינה. בתור פולני טוב שגדל על 'גילט-פילטה פיש', ולמען המולדת, החלטתי להמשיך לעוד קדנציה. קצת כמו ביבי - לא רוצה אבל יודע שהכול יקרוס בלעדיו".
דרור נובלמן
(צילום: דנה קופל)
הצעת להם דרמה של 13 פרקים וזה הפך לטלנובלה עם מאה.
"120. בשלב מסוים דני פארן זכרונו לברכה הזמין אותי לפגישה בבית קפה, ושם הוא הסביר לי שהוא רוצה שאני אצא לפגרה של עשרה ימים, מתוכם בחמישה ימים אני אנוח ובחמישה הבאים אני אתכנן עוד 40 חתיכה. כי למה 120 חתיכה אם אפשר 160?".
"עד היום אני רואה מדי פעם תספורת 'סער פדידה'"
שנת 2006, השנה שבה עלתה לשידור "האלופה", הייתה שנה מורכבת. פייסבוק הייתה חלום רחוק שיחלחל לחיי הישראלים רק שנתיים-שלוש מאוחר יותר אבל תרבות הסלבס הייתה בשיאה, ו"האלופה" נולדה לעולם של פורטלים ופורומים באינטרנט ומדורי רכילות במגזיני בידור. שלושה חודשים אחרי עלייתה לאוויר החל גם המונדיאל, שנתן לה רוח גבית וריתק צופים למסך, אבל חודש מאוחר יותר, באמצע יולי, פרצה גם מלחמת לבנון השנייה ו"האלופה" הפכה מעוד טלנובלה לאמצעי אסקפיזם מנחם. היא הייתה שם, מדורת שבט ליניארית, כנראה האחרונה, בכל יום באותה השעה, רגע לפני שהאלגוריתם והסטרימינג פיצלו את כולנו למיליוני מסכים אישיים.
"פעם, בימי שיא התהילה של סיגי, הלכתי עם מיכל גבריאלוב בקניון רמת גן", נזכר נובלמן, "אנוכי מסתכל אחורה ורואה שמאחורינו כמה ילדים הולכים בדומיה עם הטלפון. אנחנו ממשיכים ללכת קצת יותר מהר, אני מסתכל אחורה, עוד יותר אנשים, בדומיה, כמו ילדי התירס. אמרתי זהו, אנחנו לא מגיעים למדרגות הנעות. הלך עלינו. זה היה הכוח האמיתי של כוכבי 'האלופה' באותם ימים".
מדורת השבט האחרונה. מתוך "האלופה"
(צילום מסך: HOT)
בליבת העלילה ניצבה "הכוח ירושלים", קבוצת כדורגל אהודה וייצרית, אבל כמו בכל טלנובלה שמכבדת את עצמה, היא הייתה רק הזדמנות נוספת לאנשים יפים לבצע טעויות יפות עוד יותר. סער פדידה (הלא הוא יהודה לוי) היה כדורגלן מוכשר, הילד הרע שהעבר שלו חוזר לרדוף אותו - מיטל (לירז צ'רכי) היא האישה שאת חייה הוא הרס והיא חוזרת לנקום בו אבל הפעם מעמדת כוח, בתור הבעלים החדשה של הקבוצה. פדידה נשוי בימים אלה לליאן (עדי הימלבלוי, רכש טרי מ"השמיניה") והוא נע בין שתיהן כמו לווין שיכור.
"האלופה" אכן חזרה לנרטיבים המסורתיים של הטלנובלה הדרום-אמריקאית, אבל בכל זאת הביאה איתה, מלבד הטירוף המוכר של נובלמן, גם סוג של עומק. "זה היה בהחלט יותר קודר", מאשר נובלמן. "בטלנובלות קודמות דמויות כמו סער ומיטל היו בעצם על תקן הרעים. הפעם הם היו קצת אנטי-הירוז, דמויות יותר אפלות".
הימלבלוי. זוהרת מהזן הנסיכותי
(צילום: אלעד גרשגורן)
מול פדידה התמקם הילד הטוב, תום שלייפר (עפר שכטר, היישר מ"קזינו"/"אקזיט"), האשכנזי והמופנם, שגם הוא מושא אהבתן של שתיים: מילי (לירון וייסמן) וסיגי (סינדרלה בגילומה של מיכל גבריאלוב), ספרית ענייה שבסוף גם זוכה בגביע הקדוש. סביב שני המשולשים האלה הסתחררה גלריה של דמויות - השחקן הערבי, ג'לל (יוסף סוויד), הבלם המתוק והמאותגר שכלית, עובד (ליאור שמש), רני וריטה (מייקל לואיס ומיטל גל) שמתעוורים לסירוגין, אלונה הטרנסג'נדרית (שי קדימי), אוסקר שלייפר (מוסקו אלקלעי), הסבא של תום, ארנב אחד שמת מסמים ועוד רבים וטובים אחרים.
הקבוצה לא נוצרה בחלל הריק שהוא הכדורגל הישראלי, כמובן. היא החזירה אל דעת הקהל את דודו זר (בתפקיד מוכר הלוטו הממורמר) ואת פינגי, הפינגווין מ"פרפר נחמד", אבל היא גם עסקה לא מעט בחינוך הצופה בדרכה הערמומית והמתוחכמת. זו הייתה הפעם הראשונה שטלנולבלה ישראלית הציגה דמות של טרנסקסואלית ובנוסף הסדרה תרמה את תרומתה הצנועה לדו-קיום כשג'לל – סוויד - ניהל רומן קסום עם דריה (ורד פלדמן). אלונה נאלצה לחכות לפרק 70 בערך כדי לקבל רומן - עד אז ב-HOT פחדו מהרעיון - ואז הוצמד אליה השוער הארגנטינאי "רפה השכל" טוקו (מרטין אומנסקי).
"פדידה לא היה קלישאה - היו בו הרבה עוצמות". מתוך "האלופה"
(צילום מסך: HOT)
"את הסיפור על אוליגרך שקונה קבוצת כדורגל כתבנו לפני שגאידמק קנה את בית"ר", חושף נובלמן, "חשבו שפשוט העתקנו מהמציאות, אבל לא. למרות שאם להיות כנים הוא כן קנה קודם את קבוצת הכדורסל וזה מה שהביא את הרעיון".
סער פדידה היה קצת אלי אוחנה, שחוזר מאירופה לליגה נמוכה כדי להציל את קבוצת הנעורים שלו וגם מקבל קמפיין לשמפו. תום שלייפר התבסס באופן רופף על דמותו של עמרי אפק, שחקן הפועל תל אביב, "ילד טוב אשכנזי, השקדן והחנון. הוא היה נסיך, היריב הטוב של סער, והייתה לו עלילת סינדרלה כזאת". אוסקר, הסבא של שלייפר ואחת הדמויות האהובות בסדרה, היה אחד לאחד הסבא של נובלמן.
"פדידה היה מאוד מעניין בעיניי. הוא היה בוגד והוא עמד מאחורי זה", מנמק נובלמן. "הוא לא היה קלישאה, היו בו הרבה עוצמות ויהודה עשה אותו מדהים. יהודה לוי הוא אוצר לאומי שצריך להגן עליו בכל מחיר. הפכנו את השם סער ללגיטימי ואפילו לפופולרי וגם הייתה תספורות 'סער פדידה' שעד היום אני רואה מדי פעם".
והוא היה גם משורר.
"או הו, 'רציתי', זה שיר שעד היום אנשים מתחתנים איתו. בסדרה פדידה רוצה לכתוב שיר למיטל אבל לא יודע איך, אז הוא הלך לאדם היחיד בקבוצה שידע, השוער רפה השכל טוקו. ניסיתי לדמיין איזה שיר הוא היה כותב וחשבתי, 'שיר נורא ואיום'. כתבתי את השיר הכי גרוע שאני יכול לכתוב, הקליטו אותו, שלחו לרדיו וזה נהיה להיט מטורף. 'אני ואת עד סוף העולם, ואירופה בגדול'. איתי לוי חידש את זה לפני כמה שנים".
הסדרה עלתה בדיוק כשהתחיל הטירוף של יהודה ונינט, לא?
"כן. יש איזו אגדה אורבנית שבזמן האודישנים, כשחיפשו את התפקיד של עדי הימלבלוי, אז אפרת בוימולד הייתה חברה של יהודה והיא באה להיבחן. עשו לו מאצ'ים עם כל מיני שחקניות וצילמו אותם יחד, ואפרת הייתה אחת מהן. אני זוכר שכשראינו את הקלטות חשבנו שאולי היחסים האלה לא ימשיכו עוד הרבה זמן, כי בכל התמונות כולם נמרחים אחד על השני אבל היא הייתה השחקנית היחידה שבה הוא לא נגע".
מה היה חשוב לך שייכנס לסדרה?
"קודם כל היה חשוב לי שדודו זר יכנס לסדרה, וזה כמעט לא קרה. אני זוכר שליהקנו אותו ומאוד שמחתי שהוא יגיע, כי זה גיבור ילדותי. ואני זוכר שממש כמה ימים לפני הצילומים מישהי מההפקה התקשרה להגיד לי שהוא לא מגיע ליום הצילום הראשון וצריך למצוא לו מחליף. שאלתי למה? אמרו לי, 'יש לו אילוצים'. איזה אילוצים? יש לו את ההצגה 'בים בם בם תירס חם' באופקים.
יהודה לוי ואפרת בוימולד
(צילום: יובל חן)
"לקחתי את הטלפון שלו, התקשרתי למר דודו זר היקר והאהוב שלי ודיברתי איתו. אז הוא שואל אותי, 'זה בתשלום?' הוא לא לגמרי הבין מה זה האירוע הזה של טלנובלות. הוא חשב שזה חצי הסתלבטות ליגאל שילון. עליתי על האופנוע, נסעתי לגבעת עדה, ישבתי איתו אחד על אחד, עברתי איתו על תסריטים וזהו. נוצרו יחסי אמון. הוא הגיע לסדרה ונהיה מנהל תחנת הטוטו, דוד, שבכל סצנה איתו יש איזה רפרור ל'פרפר נחמד' לפעמים רפרור מאוד סמוי אבל תמיד יש אחד".
"הצעתי שנצלם את הכדורגל בפלייסטיישן"
אחד האתגרים שעמדו בפני מוחות ההפקה היה האופי ההמוני של עולם הכדורגל - אצטדיונים, קהל, אוהדים - ומנגד תקציבי הפקה שכיאה לטלוויזיה ישראלית לא בדיוק מגרדים את התקרה. "אני הצעתי שנצלם בכדורגל שולחן את המשחקים ונוסיף קריינות", מספר נובלמן, "או שנעשה את זה בפלייסטיישן". בסופו של דבר התפשרה ההפקה על יום צילומים אחד ארוך באצטדיון שבמהלכו האתגר הפיזי הגדול ביותר שעמד בפני שחקני הכוח הייתה החלפה תכופה מאוד של חולצות. האתגר הנוסף היה העובדה שרוב השחקנים לא באמת ידעו לשחק כדורגל. "הם התאימו לליגת מקומות עבודה אולי. יהודה לוי גדל בדרום אפריקה, אז הוא היה טוב בבדמינגטון", מסייג נובלמן, "בסוף זה איכשהוא הסתדר".
"היה חשוב לי שדודו זר יכנס לסדרה, וזה כמעט לא קרה". מתוך "האלופה"
(צילום מסך: HOT)
"האלופה" אומנם לקחה את עצמה קצת יותר ברצינות מ"טלנובלה בע"מ", אבל היא הכילה לא מעט מהאלמנטים שהפכו את שתיהן לאינטנסיביות וממכרות כל כך. נדמה שנובלמן, יחד עם לימור נחמיאס וגל זייד, ניקז אליה את כל האירועים האקסצנטרים שהתרחשו בתוך המוח שלו. התוצאה הסופית הייתה סדרה עם שלד של טלנובלה דרום אמריקאית, שנדמה שנכתבה על ידי יוצר קומדיות אנסמבל בריטי. היו ב"אלופה" אהבות אסורות, סודות משפחתיים, בגידות ונקמות אבל היא לעולם לא ויתרה על הזדמנות לגאג טוב, על ההתענגות על הגזמה פראית או טירוף. ליד כל סוד או יריבות הייתה תמיד דמות קומית שהסתבכה במשהו מטופש ושום אפיון דמות לא היה מופרך מידי.
נובלמן: אלון מזרחי היה המאמן של הכוח ופדידה הדיח אותו, החלפנו אותו באיציק זוהר והייתה איזו סצנה של אלון ואיציק, הם רבו וכל אחד אומר לשני עלבונות אמיתיים מהחיים, שלא קשורים לדמויות. עד היום אני לא יודע אם הם הבינו
ג'וזף אוגניסיאן הוא אוליגרך ארמני עם תנין מחמד? למה לא. סדרת טלוויזיה פיקטיבית בשם "חגים משוגעים" עם ארנב שמת ממנת יתר? צ'ק. שחקני הכוח ירושלים מדגמנים בעירום ללוח שנה? לקחנו. דובי קיסר שמאמין שהוא יונה? תארזו לי. שחקן ג'ינג'י שנופל לתוך בור של פסולת רדיואקטיבית וזוכה בחזיונות? תעמיסו, בכיף. בסוף זה מגיע למסך כקרקס של אבסורד שמולו הצופה מוצא את עצמו מרחם על הדמויות שקווי העלילה שלהן ריאליסטיים מדי.
"האלופה" (שהשם המקורי שלה היה "רולים וגולים", על שום הקשר בין המספרה למגרש) הייתה תובענית והצריכה הרבה שעות כתיבה, שגררו שלל הערות מצד ההפקה וחברת HOT והתוכן השיווקי ונובלמן כבר היה שחוק אחרי כמה שנות עבודה ברצף.
מאיפה אתה מביא את כל זה?
"אני לא מביא. לקראת סוף 'האלופה' כתבתי את אותם דיאלוגים שהיו ב'מיכאלה' בלי לשים לב, הצופים העירו לי על זה. גם לא הייתי כזה מבוגר, כל מה שידעתי על החיים כבר כתבתי. נגמר". המבנים העלילתיים הושאלו ממגוון תחנות תרבות, החל מסינדרלה דרך ביקור הגברת הזקנה ועד המיתולוגיה היוונית (מיכאל אלוני גילם את אדי, אדיפוס, בשבילכם). את שמות המשפחה של הדמויות נובלמן לקח מהחברים של אחיו הקטן.
"לקראת סוף 'האלופה' כתבתי את אותם דיאלוגים שהיו ב'מיכאלה' בלי לשים לב". מתוך "האלופה"
(צילום מסך: HOT)
את אוסקר נובלמן ביסס על הסבא האמיתי שלו, עם כל הפתגמים הליטאים כמו "אסור לסמוך על צוענים והונגרים", עם העקשנות, ההיפוכונדריה, האהבה למשחקי הקופסה. "מוסקו אלקלעי היה מאוד נגד טלנובלות כשהתחלנו בזמנו", נזכר נובלמן, "ופתאום הוא שיחק באחת ונורא נהנה, והקהל היה משוגע עליו. כשהיינו מצלמים ב'טדי' לפעמים השחקנים היו יוצאים לנופף שלום לאנשים בחוץ וכשבקהל ראו את מוסקו הם יצאו מגדרם".
ורד פלדמן, תגלית של ממש, שגילמה את דריה שניהלה רומן שנוי במחלוקת עם השחקן הערבי בקבוצה, נשלפה על ידי גל זייד משיעור שהעביר בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. מייקל לואיס הגיע כדוגמן קוביות ונובלמן ראה את הקטלוג ופסק ש"לא צריך אודישן, בואו פשוט רק נצלם את הריבועים. גם לא צריך את הפנים"
וסבא שלך?
"הוא מאוד אהב אותו. סבא וסבתא גידלו אותי על סרטי אפרים קישון והרבה דברים שמוסקו שיחק בהם, אז מבחינתי היה ממש מרגש לעבוד איתו".
סער פדידה, שנע על ציר מרכזי אבל רציני מאוד של הסדרה, נכתב כשיהודה לוי כבר מתויג לתפקיד. "אפילו כמעט הכנסנו אותו לפרק האחרון של 'טלנובלה בע"מ'", נזכר נובלמן, "אחר כך היה דיבור לעשות איתו בכלל סדרה על מתאגרף. אבל השאר עשו אודישנים".
"היה ממש מרגש לעבוד איתו". מוסקו אלקלעי
(צילום: צביקה טישלר)
הימלבלוי ענתה על האבטיפוס של אשת כדורגלן, בלונדינית זוהרת מהזן הנסיכותי שהתאימה לפדידה, וקונטרסט מצוין למיטל של לירז צ'רכי. גיא לואל חזר בתפקיד דובי, אחיו התאום של בני קייזרמן, קרוס-אובר מטלטל-מוחות בין "טלנובלה בע"מ" ל"האלופה". דובי, הפסיכולוג, משתכנע בשלב מסוים שהוא יונה, "בגלל שהייתי כותב הרבה בים, בחוף גורדון, ויש שם המון יונים. אז צפיתי לא מעט במנהגי החיזור שלהן ופיתחתי מלא תיאוריות על יונים", מגחך נובלמן.
ורד פלדמן, תגלית של ממש, שגילמה את דריה שניהלה רומן שנוי במחלוקת עם השחקן הערבי בקבוצה, נשלפה על ידי גל זייד משיעור שהעביר בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. מייקל לואיס הגיע כדוגמן קוביות ונובלמן ראה את הקטלוג ופסק ש"לא צריך אודישן, בואו פשוט רק נצלם את הריבועים. גם לא צריך את הפנים". טובה גמזו התבססה על "כל הדמויות שבאו להסתפר אצל אבנר מלכה", הוא מסביר. "היא ממש אייקון. היא כל הזמן דיברה ב'קושקושקוש' ו'פופופו', כי היא לא זכרה את הטקסטים. היו לה מלא ובכל פעם שהיא שכחה היא עשתה קולות ובסוף הטריק הזה תפס יותר מהטקסט, אף אחד כבר לא רצה לשמוע מה היא אומרת".
את אשלי קרינגטון, החברה הטובה של מילי והמשרתת של המספרה, גילמה שרי אלפי, האחות של גורי. "היא באה אליי לא מזמן ואמרה, 'דרור, כתבת ב'אלופה' משפט שעד היום אומרים לי אותו והוא יושב אצלי בפנים'. כבר חשבתי שזה משהו מרגש, את יודעת, משפט על החיים. רגע של חנוך לוין או שייקספיר. שאלתי מה זה היה והיא אומרת, 'כשמישהו אמר לי את נראית כמו גורי אלפי עם פאה'".
מתוך "האלופה"
(צילום מסך: HOT)
הבאת גם שחקני כדורגל אמיתיים.
"בטח, אלון מזרחי היה המאמן של הכוח ופדידה הדיח אותו, החלפנו אותו באיציק זוהר והייתה איזו סצנה של אלון ואיציק, הם רבו וכל אחד אומר לשני עלבונות אמיתיים מהחיים, שלא קשורים לדמויות. עד היום אני לא יודע אם הם הבינו. לא שאלתי, אבל היה כיף".
"בטלנובלות אתה יכול להתעסק בנושאים חברתיים אמיתיים"
כאמור, "האלופה" לא משכה ידיה גם ממסרים חברתיים עמוקים ואפילו שנויים במחלוקת. שחקן ערבי בקבוצה ירושלמית שמנהל רומן עם יהודייה או טרנסית שמנהלת רומן היו רק חלק מהם, ולפעמים השאיפות האידיאולוגיות של נובלמן נתקלו ביד המרסנת של הגורם המשדר. "לקח לנו הרבה זמן לתת סיפור אהבה לאלונה הטרנסית", הוא חשף, "בהתחלה פחדו מזה נורא. הסכימו שהיא תהיה אבל הרומן הלהט"בי ב'טלנובלה בע"מ', נגיד, היה הרבה יותר קל. אני נלחמתי על זה, כולנו נלחמנו ובאמת בסופו של דבר, כשראו שהסדרה מצליחה, הסכימו לתת להם ג'וס ולפתח בינה ובין טוקו רומן.
"הייתי צריך לשנות אחורה בפרקים שעוד לא צולמו את הדמות של טוקו, כי הוא נכתב בהתחלה עוד יותר שטותי וסלפסטיקי, כמעט מז'אנר אחר, שאתה לא מאמין שיכול להיות לו רומן. עשיתי רוויזיה בדמות שלו ומרטין היה צריך לשנות את איך שהוא שיחק אותו.
"היה לזה אימפקט באותם ימים". מתוך "האלופה"
(צילום מסך: HOT)
"אני זוכר שסימה בוחבוט, שהיא מיטל אוגניסיאן, אחת הסיבות שהיא נורא רוצה לנקום בסער פדידה זה כי בגללו היא עברה הפלה כשהוא נטש אותה, ובעקבות ההפלה הוציאו לה את הרחם. על זה פתאום דני פארן שם ברקס. הוא אמר צריך שתהיה תקווה. אסור להוציא את הרחם. בסוף כתבנו שנהיתה לה רקמה רירית במעלה המשהו, לא זוכר, נאלצנו מאוד לדייק איזה מינוח רפואי כי אסור שרחם יהודייה לא תהיה פורייה. זה יכול לפגוע במאזן הדמוגרפי אם סימה בוחבוט לא תוליד מניין".
והנה, עשיתם גם עבודת קודש בעניינים חברתיים.
"זה הכיף בטלנובלות שאתה יכול להתעסק בנושאים חברתיים אמיתיים. זה לא שאני כזה לוחם זכויות אבל באמת יש מה לעשות עם זה, יש ג'וס. מה זה טלנובלה? יש שני אנשים שמהפריים הראשון הם מתאימים ועכשיו צריך 120 פרקים להפריד ביניהם, צריך מכשולים. אז טאבויים זה מכשול מושלם, אחרת זה נהיה מאוד רפטטיבי. אני ממש זוכר שקיבלנו מכתבים מכל מיני עמותות, היה לזה אימפקט באותם ימים. וכמו שאת רואה זה באמת נורא הצליח ועשינו שלום עם כל שכנותינו ואנחנו חיים בהרמוניה מאז".
והעפלנו למונדיאל.
"מלאכתי הושלמה".
מי ביקש הכי הרבה לשנות את הטקסטים שלו?
"אני לא זוכר שהיה מישהו כזה. היו מבקשים שאני אוריד את העלבונות כי לפעמים הייתי כותב עלבונות יותר מדי אישיים וריאליסטיים, הייתי אומר על אנשים כל מיני - אני לא אזכיר שמות - אבל 'שיער צבוע גרוע' כזה, או 'פני סוסה'. את יודעת, אמת דיברתי אבל לפעמים הייתי צריך לעדן".
"היו מבקשים שאני אוריד עלבונות". מתוך "האלופה"
(צילום מסך: HOT)
היו דברים שהכעיסו את הצופים?
"אני יודע שעצבן אותם שסיגי מתה, אבל זה קרה בעונה השנייה. זה יצר טראומה לדורות שלמים עד היום. היה ממש שברון לב".
כיאה לטנולבלה שסחפה מדינה, הפרק האחרון בעונה הראשונה של "האלופה" שודר באיצטדיון רמת גן, במחווה גרנדיוזית לעלילה והמון קהל. "הגעתי באיחור כי מההפקה שלחו לי נהג מונית נקרולפטי שהיה נרדם בנסיעה תוך כדי נסיעה והסביר לי שעדיין יש לו רישיון", נזכר נובלמן במה שאך טבעי שיקרה לו, "הוא פשוט היה נרדם מדי פעם ולוקח כל מיני פניות הכי לא נכונות. מצד אחד נורא רציתי להגיע להקרנה הזאת, אבל גם נורא רציתי לראות לאן נגיע עם הנהג. אז אמרתי יאללה שירוץ".
יהודה לוי ועופר שכטר עם אלון "האווירון" מזרחי בצילומי "האלופה"
(צילום: עמית שאבי)
ידעתם מלכתחילה איך תסתיים העונה?
"ידענו שהכול יסתיים עם חמודי התנין. הייתה לנו תקווה, ואני חושב שלגל רז היו אספירציות להביא חתיכת תנין מפלצתי כזה. בסוף הגיע משהו שהיה חצי נדל, חצי לטאה, ואתה צריך להעמיד פנים שהיאכטה טובעת, שהם נצורים ושהתנין מגיע אליהם. בקיצור, היית צריך לעשות מאמץ להאמין לזה".
