נועה יצפאן בכלל לא הייתה בבית כשאביה עבר אירוע מוחי. באותה תקופה, היא מספרת, היא שהתה פחות עם המשפחה, וגם היום הזיכרון שלה מאותם חודשים חלקי ומטושטש. "אני זוכרת שהיינו איתו בבית החולים, אבל זה זכור לי כאילו שזה היה יומיים", היא אומרת בריאיון למגזין הסופ"ש של ynet. בפועל, אלי יצפאן עבר תקופה ממושכת של אשפוז ושיקום לפני כשמונה שנים.
נועה יצפאן
(צילום: שחר סיגל)
מי שהיו בבית בזמן האירוע הן אמה גלית ואחותה הצעירה. "הקטנה אמרה לי, 'משהו קורה לאבא'", משחזרת גלית בשיחה. יצפאן איבד את שיווי המשקל, נפל והתקשה לדבר, אבל בתחילה הן לא הבינו שמדובר באירוע מוחי. "נכנסתי לגוגל וחיפשתי 'סחרחורות' ו'אובדן שיווי משקל'. הזמנתי אמבולנס, חזרתי לאכול עוף עם אפונה וחשבתי שהאירוע מאחורינו. רק כשהפרמדיק הגיע - הבנו". בבית החולים התבררה חומרת מצבו, ובלילה חלה הידרדרות.
"כשקורה משהו, כל אחד חוזר למקום שלו ואני תופסת פיקוד", הוסיפה גלית, "לא היה איזה סטרס בבית. אני שומרת. הבית נכנס לשגרה, לא הייתה דרמה גדולה. כן היה טיפול נמרץ, אבל אחרי שזה נגמר חוזרים לתפקוד".
אחרי כשבוע, יצפאן השתחרר לביתו עם חולשה ביד ופגיעה בדיבור. כשהשיקום הביתי לא הספיק, גלית מספרת שהעבירה אותו למסגרת שיקומית יומיומית אינטנסיבית שנמשכה כשלושה חודשים, ונשמרה הרחק מאור הזרקורים על מנת לשמור על פרטיותו.
"להיות הבת-של זה לדעת שאת בעין הציבורית כל הזמן". נועה יצפאן (משמאל), עם הוריה - גלית ואלי יצפאן. בפרימיירת "גבעה 338"
(צילום: רפי דלויה)
כעת, כשנועה בת ה-25 עושה את צעדיה הראשונים בעולם הבידור ומופיעה לצדו בסרט "גבעה 338", היא מנסה להלך בין הטיפות - הרצון שלה להיחשף אבל בתנאים שלה - לא לחשוף יותר מדי כדי לא לפגוע ברצונות של אביה, ובכל זאת להגיע לקדמת הבמה.
מה זה אומר "להתראיין בלי לפגוע ברצונות של אבא"?
"להיות הבת-של זה לדעת שאת בעין הציבורית כל הזמן. אבא שלי מאוד רגיש לפרטיות ולמוניטין שלו. הוא איש מכובד, שם חליפה לכל מקום, וזה התפקיד של בני הבית לשמור על זה ולכבד שאבא שלי הוא איש מצליח, שיש לו קריירה ושהוא רוצה לשמור על החיים שלו פרטיים עד כמה שאפשר".
בשלב הזה היא פונה אל אמה ושואלת, "אפשר לספר על מה שאבא אמר לי, עם המסיבה?". אחרי אישור מאמא היא מרחיבה: "רציתי פעם לעשות מסיבה פתוחה כזאת בבית, ואבא שלי אמר 'מה פתאום! אם משהו יקרה יכתבו בעיתון 'שתו אלכוהול בבית של יצפאן' וזה יהפוך לסקופ צהוב".
נועה יצפאן מתוך "גבעה 338"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
בגלל זה גם האינסטגרם שלך נעול לחברים בלבד? זה קצת סותר, כמי שרוצה להפוך לשחקנית.
"אני בן אדם שהוא יחסית פרטי ואוהבת את הפרטיות שלי, שזה קצת אירוני. הסוכן שלי אמר לי, 'את צריכה להיות חשופה', וזה משהו שאני אצטרך לעבוד עליו. קשה לי לעשות את המעבר הזה בין האדם הפרטי לבין המצחיקולה הלאומית שאנשים מצפים ממני להיות".
בגלל שאת הבת של אלי יצפאן?
"בגלל שהסרט יוצא ורוצים לראות אותי שם, בגלל שאני רוצה לעבוד בתחום וזה העולם שלנו. בשביל להיות מצליחה ברשתות את צריכה לחשוף. אבא שלי עושה את ההופעות שלו וחוזר לפרטיות שלו. אני כן רוצה להיות שחקנית ולבדר, אבל אני רוצה שתהיה לי את הפרטיות שלי. פעם זה היה אפשרי, שלכל אחד יש את החיים שלו".
אמא שלך דווקא כן חושפת המון מהבית שלכם באינסטגרם.
"אמא שלי אוהבת את זה, כן. ורוצה לשמוע משהו מוזר? אין לי בעיה שהיא מצלמת אותי ומעלה לאינסטגרם שלה, אבל לי קשה לחשוף בעצמי. זאת תסמונת של בושה מסוימת, ואני מניחה שייקח לי זמן לעשות רילסים של 'בואו להתארגן איתי'".
כמה את מחוברת להורים?
"אנחנו מדברים בטלפון לפחות פעמיים ביום. אני מאוד מחוברת אליהם. אני לא יכולה להתחיל את היום שלי בלי זה. נכון שאני גרה בקומה למעלה בבית, אבל אני שם לבד, אף אחד לא בודק מה איתי", היא צוחקת.
"ייקח לי זמן לעשות רילסים של 'בואו להתארגן איתי'". נועה יצפאן
(צילום: שחר סיגל)
על אף שבפעם הראשונה בחייה היא שוקלת לעזוב את בית הוריה ("אחי הגדול חזר מגרמניה אחרי שבע שנים ואחותי הקטנה תכף משתחררת, אז נהיה לי צפוף"), יצפאן מספרת על משפחה פתוחה מאוד ושיח כן - אולי אפילו יותר מדי. "אנחנו תמיד פותחים הכול בבית", היא אומרת בגאון.
הכול?
"הכול! כל מה שאתה חושב".
וואלה?
"המשפחה פה שכונה לגמרי. זה כמו פנימייה. חבר שלי בא לארוחת שישי ראשונה אצלנו, המשפחה שלו יותר פרטית ולא משתפים שם הכול. הוא הזדעזע ממני. הוא אמר לי, 'חשבתי שאתם חייזרים'".
מה זה אומר?
"השיח שהולך במשפחה. אנחנו די חייזרים. אני לא מכירה הרבה משפחות שפותחות בארוחת שישי את כל הדברים".
קחי אותי לשולחן שישי חייזרי.
"כל אחד משתף את היציאות שלו. האמת שזאת בעיקר אני - קונפליקטים בעולם, סיפורים מהתקופה האחרונה, עם חיקויים, סקנדלים. אין בעיה גם עם מיניות. אני משתפת הכול. אין לי מעצורים בפה. שום דבר לא מביך אותנו אחד בעיני השני. גדלנו במחשבה שעדיף לספר להורים ושיהיו שם בשבילנו מאשר שהם לא ידעו".
"כשיש הרבה עבודה - אני אקח כדור"
מלבד הפתיחות, לדברי נועה, לבני משפחת יצפאן יש עוד משהו במשותף - התמודדות עם הפרעות קשב. "לכל הבית יש, זה משהו שנולדתי לתוכו מגיל קטן. אני מאובחנת ומטופלת. זה משהו שמטפלים בו כל יום, וגם אמא שלי מטפלת בהפרעות קשב (גלית מטפלת קוגניטיבית התנהגותית במקצועה, ר"ב)".
מתי הבנת שאת מתמודדת עם הפרעות קשב?
"מכיתה א'. אח שלי היה מפלצת היפראקטיבית בגן וישר ידעו שגם לי יהיה. אני פחות הייתי היפראקטיבית, אבל גם פחות הקשבתי בשיעורים ויותר ציירתי. זו איזושהי תגובה של הפרעת קשב. לא לקחתי טיפול תרופתי עד החטיבה, כשהתחילו להוציא אותי משיעורים. שם היה לי חשוב להתרכז והתחלתי לקחת את הנושא הזה לתשומת ליבי".
מה לקחת?
"כדור שהוא כמו מנתק רעשים, יש לזה את היכולת לפקס אותי. למקד את תשומת הלב שלי במה שאני צריכה".
"אנחנו מדברים בטלפון לפחות פעמיים ביום". נועה יצפאן בצעירותה עם הוריה אלי וגלית
(צילום: רפי דלויה)
בתחילת הריאיון, עוד לפני שהוחלפה מילה אחת, היא לקחה טוש והחלה לקשקש על דף. "אמא", קראה, "תביאי לי סקווישי. יש לי 20 סקווישים בכל מקום", היא מספרת.
למה?
"הכדור נותן גירוי תחושתי. פעם הייתי נוגעת כל הזמן בפנים, אחר כך הייתי נוגעת בשיער בנקודה מסוימת ובגלל זה יש לי קצת קרחת שם. ממש קצת. עשיתי לעצמי גירוי. בגלל זה אני בסקווישי".
לכדור יש מחיר. בימים שאני לוקחת אותו אני לא כל כך חברתית. יותר קשה לי לחייך, לצחוק, להגיב. אני יותר במוד משימתי
נועה מודה שהיא לא מעוניינת להיות שגרירת הפרעות קשב - אבל כן רוצה לדבר על כך בחופשיות מבלי להסתיר. "אלה החיים. יש בזה קשיים, אבל יש בזה גם דברים נורא יפים. אני יודעת לנתב את החיים שלי. לדוגמה, אם אני יודעת שיש לי הרבה עבודה היום שמצריכה ריכוז, אז אני אקח כדור אבל אדע שיש לזה מחיר - שתהיה לי פחות אנרגיה חברתית".
מה זה אומר?
"בימים שאני לוקחת כדור אני לא כל כך חברתית. יותר קשה לי לחייך, לצחוק, להגיב. אני יותר במוד משימתי, ואני לומדת לעשות את ההפרדות. היום למשל אני לא לוקחת כדור כי אני צריכה להיות תקשורתית ולעשות ריאיון. אני שמה על כף המאזניים ובוחרת באותו יום מה יותר חשוב".
"בימים שאני לוקחת כדור אני לא כל כך חברתית"
(צילום: שחר סיגל)
אני מניח שזה משפיע גם על היכולת לנהל זוגיות.
"עידו, החבר שלי כבר שנתיים ושמונה חודשים, יודע ורגיל. הוא יודע שיש תקופות מסוימות שאני לוקחת יותר כדורים ושיש לזה מחיר. בהתחלה היה לו קשה להבין שאני לא מצליחה להראות את הרגשות שלי באותו רגע, אז כמובן ששיתפתי אותו לאט לאט בתהליך".
את מצליחה להילחם בתופעות של הכדור?
"אני מנסה. יש השתדלויות מסוימות, כמו לזייף את זה עד שזה באמת קורה. אם אני אחייך - אז אראה שמחה. נגיד היה יום הולדת לחברה ועבדתי באותו יום וכן לקחתי כדור. אבל ניסיתי ממש להשתתף בשיחה ולהיות עם חברות שלי, ולשאול שאלות, והיה לי מאוד קשה. לפעמים אני מקריבה את העבודה בשביל החיים הפרטיים, ובשביל החיים הפרטיים את העבודה".
העבודה שהיא מדברת עליה היא לא המשחק, אלא עסק של בגדי וינטג' ויד-שנייה. "זה התחיל כי התאהבתי ממש בבגדי יד-שנייה. התחלתי לקנות וינטג' ואז פשוט נהיו לי מלא בגדים. חברה שלי אמרה לי, 'בואי תעשי מכירה'. אז עשיתי מכירת חצר בבית. בהמשך זה התרחב לפופ-אפים ודרך האינסטגרם של העסק - About_me_vintage".
"לא מבקשת מאבא שיסדר לי"
עד שיצפאן הבינה מה היא באמת רוצה לעשות, היו לה לא מעט ניסיונות. אחרי שהשתחררה מהצבא, שם שירתה בתפקיד מ"כית במג"ל, היא טסה להדרכת מחנה קיץ בארצות הברית, אחר כך עשתה קורס עיצוב אתרים ואפליקציות, קורס מדריכי רכיבה על סוסים, הייתה ברמנית בבר בהרצליה ואז סימנה וי גם על קורס עיצוב אופנה בלונדון.
מי מימן את כל הניסיונות האלה?
"עכשיו אני לומדת ברייכמן, אז ההורים משלמים לי".
היית מגדירה את עצמך כמפונקת?
"ברור שאני מפונקת, אבל אני עצמאית. תמיד עבדתי. כן נותנים לי כסף כשאני צריכה. יש לי מזל ואני מודה על כל רגע. יש אנשים שלא נותנים, כי אין להורים או כי לא רוצים לתת. אני יודעת שיש לי מזל. בעבר הייתי יותר מפונקת, היו קונים לי ותמיד רצו שארגיש כמו נסיכה".
את מרגישה ככה?
"אני מאוד נסיכה", היא צוחקת, "מכבסים לי, מכינים לי אוכל, יש פינוק כזה? אני חיה בקומה משלי בבית שלהם. אבא מכין לי סלט לפחות פעם בשבוע. עד עכשיו הייתי לבד עם שני ההורים. אני אוהבת להיות איתם לפני שהם יהיו זקנים".
"אבא מכין לי סלט לפחות פעם בשבוע". נועה יצפאן בילדותה עם אביה אלי
(צילום: שרון בק)
אומרים לך שאת דמות?
"כן. אבל אני דמות יחסית פשוטה. אני דמות עגולה".
מה זה אומר?
"יש אנשים שהם דמות שטוחה, שאין בהם מעוף, ולי כל הזמן יש מעוף".
תני דוגמה.
"אני למשל מאוד אוהבת לעזור לחיות, לבעלי חיים. אני אוהבת חיות יותר מבני אדם. הייתי מוכרת אותך (פונה לאמא שלה, ר"ב) בשביל ארבע פרות. המטרה שלי בחיים בסוף היא שתהיה לי חווה ענקית. יקראו לה 'תיבת נועה', באנגלית זה נשמע יותר טוב (כמו Noah - "תיבת נוח" בתרגום לעברית, ר"ב). יהיו לי ילדים שאביא כדי שיעבדו בחווה".
יש לי חיבור מאוד אישי ורגשי עם פרות. פרה היא כמו כלב בשבילי. המטרה שלי בחיים היא שתהיה לי חווה ענקית. יקראו לה 'תיבת נועה'
את צמחונית?
"אני לא אוכלת פרות. יש לי חיבור מאוד אישי ורגשי עם פרות. פרה היא כמו כלב בשבילי. כשתהיה לי חווה ואני אגדל אותן אני מניחה שאני לא אוכל אף חיה. אבל כרגע אני חלושס וצריכה ויטמינים. אני אוכלת עוף. זאת אני! אני לא מתביישת בשום דבר. אני גם מתונה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"אני מאוד רגישה לסובבים אותי. תמיד הייתי. המשפחה שלי מאוד חשובה לי. יש לי חוש לצדק".
נועה יצפאן שאלון
כאמור, יצפאן הבת עושה כיום את הצעדים הראשונים שלה בעולם הבידור עם תפקיד ב"גבעה 338" - סרט המחווה שנעשה ל"גבעת חלפון אינה עונה", שם היא משחקת לצד אביה.
את חולמת להיות קומיקאית?
"אני עם זרועות פתוחות לאן שהחיים יקחו אותי. אני יודעת שאני מצחיקה ומשעשעת, אם תהיה לי פלטפורמה לעשות את זה - אני אשמח. אבל כרגע אני רוצה להגיע בצניעות ולהבין שיש לי דרך ארוכה להתפתח בה וללמוד. זה לא שלמדתי משחק. קיבלתי תפקיד שאני מודה עליו, אני שמחה ומקבלת אותו, ואני ממשיכה להגיש אודישנים ולהתפתח. בסוף מה שצריך להיות שלך יהיה שלך, החיים יובילו אותך. אם זה להיות קומיקאית? יכול להיות, אבל אני אף פעם לא אהיה משהו אחד. אני אוהבת לעשות כמה דברים. העסק זה הבייבי שלי".
"אני יודעת שאני מצחיקה, אבל יש לי דרך ארוכה להתפתח". מתוך "גבעה 338"
(צילום: איציק פורטל)
כשאת מגישה אודישן, את מקווה שיידעו שאת הבת של יצפאן?
"אני לא חושבת על זה בכלל, כי בסוף כל אחד קיבל משהו מההורים שלו. אם רואים את השם שלי ואני אהיה חרא וחסרת כל יכולת - אף אחד לא ייקח אותי. זה לא כל כך מעניין אותי. אם הייתי רוצה להיות בנפוטיזם הייתי אומרת לאבא 'תסדר לי' - והוא לא היה מסדר לי! הוא מאמין בי בזכות עצמי. הוא אומר לי, 'את לא צריכה עזרה ממני'. אם אצטרך הוא יעזור, זאת בכלל לא שאלה, אבל לא הייתי אומרת לו תסדר לי. זה פייק. אם אני לא מגיעה בכוחות עצמי, זה לא יימשך".
