כשהאזעקות מעירות אותו באמצע הלילה, ששון גבאי יוצא לחדר המדרגות. בבית שלו אין ממ"ד. "כשקנינו את הדירה הזו לפני 25 שנה, מי חשב על ממ"ד?", הוא אומר, אבל לא ניכר שהדבר מעסיק אותו. "הכול בסדר, אני לא היסטרי. וגם יש לנו חברים טובים שגרים לידינו ולהם כן יש ממ"ד, אז מקסימום אנחנו קופצים אליהם".
גבאי חושב שהמלחמה מול איראן הייתה הכרחית, אפילו שראש הממשלה בנימין נתניהו, שאיתו הוא לא תמיד מסכים, הוא זה שמנהיג אותה מישראל. "לדעתי זאת הייתה סכנה קיומית ולא היה צריך לחכות עד שחס וחלילה יהיה להם נשק כזה".
אך למרות המלחמה הצודקת לדבריו מול איראן, הוא קורא להגיע להסכמים. "אני ציוני בכל ליבי, אבל אני מאוד בעד שנהיה קשובים לכל האנשים סביבנו. זה מטורף להגיד את מה שאני אומר עכשיו, אבל אני מאמין שגם אחרי המלחמה הזאת חייב להיות הסכם מדיני".
עם מי?
"עם כולם. עם מי שרוצה לעשות הסכם. מי שרוצה להרוג אותך - צריך כמובן מה שנקרא 'לטפל בו'".
כן אבל עם מי?
"עם האיראנים, עם הסעודים, עם הפלסטינים. עם הפלסטינים בראש ובראשונה צריך לעשות הסכם, כי עד שלא נגמור את הדבר הזה, אנחנו לא נגמור להילחם אף פעם".
גם אחרי טבח 7 באוקטובר אתה חושב ככה?
"כן, אין ברירה. כי אחרת אתה אומר לי, 'בואו נחיה כל הזמן כל הזמן במלחמה'. והאמת היא שבפועל, בגילי, אני רואה את זה - אנחנו כל החיים במלחמות, וגם בין המלחמות יש טרור או מבצעים".
"לא הייתי אבא מושלם. בתקופות שלא אהבתי את עצמי - גם לא הייתי אבא טוב"
המלחמה תפסה את השחקן המעוטר בישראל כשהוא צריך, כהרגלו, לטוס לניו יורק ולפסטיבל סרטים באירופה. הוא עדיין לא ויתר על האפשרות שיטוס וימשיך עם לוח הזמנים הרגיל שלו, אבל בינתיים הוא יושב בבית קפה בצפון בתל אביב, מתראיין על הסדרה החדשה של yes בכיכובו, "תוצרת בית", שבה הוא מגלם סבא דמנטי בכאילו, שמשתעשע עם עסקים לא-חוקיים ומסבך אותו ואת נכדו ("עידו קציר עשה לדעתי תפקיד מבריק באנדרסטייטמנט שלו") עם כנופיית פשע בגלל הערק הביתי שהוא מכין.
"תוצרת בית" - טריילר
(באדיבות yes)
"גורי אלפי מביים אותה", מספר גבאי, "הוא הזמין אותי לפגישה עם הכותבים והמפיק ארז בן הרוש. הם רצו אותי לתפקיד של הסבא, אבל אני שידרתי משהו קצת יותר צעיר. אמרתי להם, 'אפשר שהסבא יהיה מגניב כזה'. עשינו פגישה רצינית בלי שידעתי שהתפקיד שלי".
ובאותה מידה יכולת לבזבז את הזמן שלך בפגישה שלא יצא ממנה כלום?
"כן, אבל זאת הייתה פגישה רצינית, אז אתה מבין מראש לאן הולכים הדברים. דיברנו קצת על הנושא הזה, של האם אני יכול לשדר גיל של סבא כזה. אז אמרתי להם תסתכלו בסרט שעשיתי פעם עם רשף לוי ("לצוד פילים", ר"ב), וכעבור כמה ימים הם הודיע לי שרוצים אותי".
אגב, אתה זוכר מתי בפעם האחרונה עשית אודישן בישראל?
"לא".
8 צפייה בגלריה
"עשה תפקיד מבריק באנדרסטייטמנט שלו". גבאי (מימין) עם עידו קציר, מתוך "תוצרת בית"
(צילום: מרב מרודי, באדיבות yes)
אתה זוכר מתי בפעם האחרונה קיבלת תשובה שלילית באודישן בישראל?
"גם לא".
בעבודתו המשותפת עם גורי אלפי, גבאי לא סוגר מעגל - כי הוא לא אוהב את הביטוי הזה - אבל הוא כן פתח אחד כזה של עבודה עם מי שהוא מכיר עוד מילדות: "עבדתי עם יוסי אלפי, אבא של גורי, בשתי הצגות", הוא נזכר, "אנחנו חברים ומאז הייתי בן בית שם. גורי היה קטן ועשה הופעות לחברים ולמשפחה. מאז כבר ראינו כמה הוא מתוחכם עם הומור סרקסטי, מבריק ואינטלנגטי".
איך העבודה איתו בתור במאי?
"כבר כשקיבלתי את התפקיד התחלנו לעבוד ממש יחד, לעשות חזרות, לאפיין את הדמות - בחרנו לו סגנון התנהגות, דרך דיבור ואופי. לפעמים איפיון של דמות יכולה להיות עבודה מאוד קשה עבורי, זה תלוי בהרבה משתנים".
לצידו של ששון גבאי ב"תוצרת בית" משחק גם בנו, אדם. "אני לא אמרתי כלום", הוא עונה לשאלה איך הגיעו למצב ששניהם משחקים יחד באותה הסדרה: "גורי הזמין אותו. אולי הוא היה באודישן, אני אפילו לא שאלתי אותו. תאמין לי, עד היום אני לא יודע אם הוא קיבל ישר את התפקיד או שעשו לו אודישנים. הוא עדיין עושה מאצ'ינג ואודישנים".
8 צפייה בגלריה
"עד היום אני לא יודע אם הוא קיבל ישר את התפקיד או שעשו לו אודישנים". אדם גבאי, מתוך "תוצרת בית"
(צילום: מרב מרודי, באדיבות yes)
איך אתם עוברים את התקופה הזאת יחד, גם עם הסדרה וגם עם המלחמה?
"אדם לא בארץ בכלל, הוא נתקע בגרמניה. הוא יצא לצילומים, והיה צריך לחזור לחזור ולנסוע שוב, והוא נתקע. המזוודה שלו הייתה על המטוס, אמרו לו, 'אתה לא יכול לנסוע', כי התחיל הבלאגן. אז הוא כבר נשאר שם".
אתה דחפת אותו לעולם המשחק?
"ממש לא. כבר מילדות, מהגן, ידעתי שהוא יהיה שחקן. עשינו פעם איזה מערכון של חנוכה בגן. הגננת נידבה אותי, וראיתי איך הוא נכנס לדמות".
היו תקופות שלא אהבתי את עצמי. עניינים אישיים שלי. דילמות, תקופות של מתחים עם עצמי וכל זה, אז גם לא הייתי טוב לסביבה. זה היה און-אנד-אוף. אבל הלכתי לטיפול וזה עזר לי
יש לך חמישה ילדים, זיהית על עוד מישהו מהם שיהיה שחקן חוץ מאדם?
"בוודאות? רק על אדם. הוא גם התעניין - הלך לבית ספר לאמנויות ואחר כך למגמת תיאטרון. הוא גם היה רואה אותי הרבה בהצגות. אני מאוד גאה בו. הוא לומד עכשיו תסריטאות בסם שפיגל, הוא גם כותב ומביים".
מה אתה מלמד אותו מהניסיון שלך?
"ברמת ניהול הקריירה, אדם כבר נולד לסוכנות. כבר מנהלים לו את העסק, אבל אני מלמד אותו להתעקש על המחיר שלו. אבל בחייך", הוא צוחק, "הוא מקשיב לי? אני חושב שאחרי שני משפטים הוא אומר לי, 'אבא, עזוב אותי, אני יודע. הבנתי, הבנתי הכול'. לצד זה שאני מלמד אותו להתעקש על המחיר שלו, אני אומר לו לפעמים, 'תדע להתפשר גם. אם אתה בתקופה שצריך - תתפשר, וביום אחר אתה תהיה חכם לא לוותר'".
התערבת לו פעם כשקיבל סירוב באודישן?
"לא, אבל אני מעודד אותו. אני אומר לו, 'אל תתרגש מה'לא'. ה'לא' הזה לא אומר שאתה שחקן לא טוב, או שההוא שחקן יותר טוב ממך. הבמאי חושב שהוא יותר מתאים ממך לתפקיד הזה - לפעמים בצדק, לפעמים לא בצדק. אבל אתה תעריך את עצמך, וזה מה שחשוב בעניין הזה'. לדעתי הוא שחקן באמת נדיר, ורסטילי. תראה, הוא עושה המון תפקידים".
התערבת פעם כדי שכן יקבל תפקיד? נגיד התקשרת למלהקת או משהו?
"לא, בחיים לא. לצורך העניין, אם יש סדרה שאני חושב שאדם יתאים אליה, אז אני יכול להגיד 'תחשבו על אדם' - אבל זה המקסימום. ל'ביקור התזמורת' נגיד, אדם עשה אודישנים במשך חצי שנה. הנשמה יצאה לו עד שקיבל את התפקיד".
גבאי האב מעיד על עצמו שהוא לא עובד קשה - כי הוא פשוט אוהב את העבודה שלו. אבל הוא כן נדרש להקדיש זמן רב לעבודה, גם על חשבון בני ובנות הבית. "גם הילדים שלי וגם בנות הזוג לאורך השנים ידעו שאני שחקן. זה היה מצב נתון, זה לא שזה נחת עליהם".
והילדים? הם בטח ראו אבות שמבלים יותר עם הילדים שלהם.
"לא הייתי אבא מושלם. הייתי עסוק הרבה בעצמי בעבודה שלי. אולי הייתי יכול לתת יותר ממה שנתתי, אבל מה שאני כן יכול להגיד זה שאהבתי אותם. אני אוהב אותם. אהבה הייתה לי, אולי לפעמים נוכחות פחות. יכול להיות. היו לי תקופות שלא אהבתי את עצמי, ובתקופות האלה גם לא הייתי אבא טוב".
למה לא אהבת את עצמך?
"עניינים אישיים שלי. דילמות, תקופות של מתחים עם עצמי וכל זה, אז גם לא הייתי טוב לסביבה. זה היה און-אנד-אוף. אבל הלכתי לטיפול וזה עזר לי. היו לי כל מיני טכניקות להתמודד עם התקופות האלה, עשיתי המון ספורט".
זה היה מרפא אותך?
"לא מרפא, אבל עוזר. היו לי מתחים וחרדות, והתמודדתי איתם. אני לא יודע למה לייחס את זה - לאופי, לאישיות, לתובענות של המקצוע - אבל היו כאלה ויצאתי מזה".
ואיך זה בא לידי ביטוי בפועל?
"הייתי עסוק בעצמי יותר, אז אולי פחות נתתי לילדים. היה לי מזל שהיו לי בנות זוג מקסימות".
"אסי דיין פנה אליי לעשות סרט בורקס, ואמרתי 'זה לא מעניין אותי'"
גבאי סוגר את העשור השמיני לחייו כשעשה תפקיד בכל זירה אפשרית בישראל - תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. במהלך הריאיון גבאי מדבר לא אחת על הערכה העצמית שנדרשת משחקן לדעתו, וכמה זה היה משמעותי עבורו - גם בפן הכלכלי. "אני עובד כל החיים, טפו טפו. אני אוהב לעבוד, ואני מרגיש שאני רוצה עוד. יש לי את הדירה, יש לי חסכונות. אני יודע מה אני עושה בקריירה שלי מאז שאני מכיר את עצמי. יש כמובן שיתוף פעולה עם הסוכנת שלי, אבל מאז שסיימתי את הלימודים, ניהלתי לעצמי את הקריירה. גם מבחינת בחירות של תפקידים. הייתי בר מזל שתמיד הייתי מבוקש. בכסף אני פחות התעסקתי, בזה למשל הסוכנת שלי מטפלת. אבל היו מקרים שטיפלתי בהם לבד, כמו 'ביקור התזמורת' (בברודוויי, ר"ב) נגיד".
מה היה?
"שם שכרתי עורך דין אמריקאי שיעזור לי. בדקתי כמה כסף כדאי לבקש, כי אני לא מכיר את השוק האמריקני. אבל בסוף ביקשתי פי 4 ממה שחשבתי שמגיע לי".
וקיבלת?
"קיבלתי פי 2".
יש פעמים שתפיל פרויקטים על כסף?
"קרה. אני לא זוכר מה, אבל קרה, בטח. גם את זה צריך לדעת לעשות".
איך עשית את זה?
"אתה אומר, 'זה המחיר שלי'. אני מעריך את עצמי X, ומישהו לא רוצה לשלם. זה בסדר, אז אני לא אעשה. הכול בסדר. גם בתור שחקן צעיר היו דברים שלא רציתי לעשות בגלל המשכורת העלובה. הייתי מוותר על תפקידים בגלל זה".
אתה טוב במשא ומתן?
"כן, אני חושב שכן, אבל אני לא איש עסקים. אני לא בנוי ככה. האם הייתי רוצה לקנות דירות ודברים כאלה שחברים שלי עשו? הייתי יכול, כן. הייתי רוצה שתהיה לי גם את התכונה הזאת, אבל זה משעמם אותי אחרי כמה פעמים, ההתעסקות הזאת".
אז איך שחקן כמוך מבטיח את עתיד הנכדים שלו?
"קודם כל שהילדים שלי יבטיחו את העתיד של הילדים שלהם, ואני יכול לעזור כמובן. תראה, אני לא עושה שטויות. יש לי חסכונות, פנסיה מעבודות כאלה ואחרות. בישראל, אם אתה עובד טוב כל החיים כשחקן, ואתה שחקן מוערך, אז גם השכר שלך בהתאם. אתה יכול לחיות טוב. לא נהיים מיליונרים, כן? אבל זה בסדר. מצד שני, צריך לעבוד כל הזמן".
היום בגיל 78 אתה יכול להפסיק לעבוד?
"אני יכול, אבל רמת החיים שלי תיפגע, ואני אצטרך להיות מחושב יותר. אני אוהב את החיים הטובים, נהנה מהכסף שיש לי. אני אוהב לנסוע, אני אוהב לאכול, אני אוהב חברים, אני אוהב מסעדות".
גבאי מדגיש כי מעבר לפן הפיננסי, ניהול קריירה לא יכול להצליח בלי החלטות נכונות בכל מה שקשור לתסריטים ופרויקטים. "הבחירות האמנותיות תמיד היו שלי. אני כמובן מקשיב לדעות, אבל אני עובד בעיקר לפי תחושות. בשנים האחרונות, מאז שסיימתי את 'ביקור התזמורת' בארצות הברית, יוצא לי לבחור יותר בקפידה דווקא את התפקידים בתיאטרון".
למה? כי זה מעייף יותר?
"אולי, אבל עשיתי המון בתיאטרון ועכשיו אני מחפש יותר דברים קלאסיים, או דברים שלא התמודדתי איתם פעם. אז זה מה שמוביל אותי בבחירות שלי. זה תמיד לסמוך על הטעם שלי ועל התחושות שלי. ואני חייב להגיד לך שכבר כשהייתי צעיר, הייתה לי את החוצפה להגיד לא".
דרוש לזה הרבה אומץ.
"נכון. אני זוכר את הסרטים הישראליים שהיו אז, מה שקראו 'סרטי בורקס'. אני כמובן לא רוצה להכליל, אבל שתבין את מה שאני מנסה להגיד, איך הייתי בתור שחקן צעיר - אסי דיין פנה אליי פעם לעשות סרט בורקס, ואמרתי, 'לא מעניין אותי לעשות את התפקיד הזה'. והייתי צעיר, אף אחד לא ידע מי אני. אני אפילו לא זוכר איך קראו למה שהציעו לי. הייתי לקראת סוף הלימודים שלי".
מאוד הייתי רוצה חידוש של 'פולישוק'. תמיד יש לזה מקום, זאת סאטירה פוליטית. בטח היום. היא גם סאטירה ברמה. אבל שמוליק הספרי לא רוצה לכתוב עוד
למה סירבת?
"זה לא עניין אותי. רמת הסיפור, רמת האתגר שלי כשחקן".
זאת הייתה רמה נמוכה לדעתך?
"אותי זה לא עניין. יש כאלה שהפכו ללהיטים, לא עקבתי. סרטי בורקס נחמדים, עממיים ופופולריים. אבל אני להצעות שקיבלתי - סירבתי. היום אני יותר סובלני לגבי בחירת תפקידים ממה שהייתי אז. אתה יוצא מבית הספר למשחק ואתה נלהב וחושב שרק אתה יודע איך עושים תיאטרון ושצריך להיות רציני ודרמטי. אתה מאמין בדרך שלך. וזה נראה לי תלוש כל הסרטים האלה, אני לא מעריץ גדול שלהם".
צפית בסרטי בורקס?
"אם זה לידי אז אראה. 'גבעת חלפון' ראיתי, ראיתי את כולם, אבל אני לא זוכר שצפיתי באדיקות. אני לא מנותק, אבל זאת לא הבחירה ראשונה שלי. זה עניין של טעם. יש סרטי בורקס נחמדים מאוד, אבל זה לא אומר שזה בשבילי ושאני כשחקן צריך לעשות את זה. זה לא ממקום מתנשא".
8 צפייה בגלריה
"הסדרה תפסה כמו אש בשדה קוצים". ששון גבאי, מתוך מסיבת העיתונאים של "פולישוק"
(צילום: מוטי קמחי)
"חגיגה בסנוקר", "צ'רלי וחצי" כאלה - לא מצחיקים אותך?
"לא. לא תמיד".
סרטי בורקס אולי לא, אבל אחד הדברים הזכורים ביותר שעשה גבאי היה דווקא בטלוויזיה - הסאטירה הפוליטית "פולישוק". "היא לא הייתה סדרה עממית בכתיבה או בעשייה שלה", הוא נזכר, "זאת הייתה סדרה פארסה שהפכה להיות פופולרית. זה מה שכולם מחפשים לעשות - משהו אמיתי, שיהיה לו טעם, שיהיה לו מסר, שתהיה לו אמירה, שיהיה ברמה. הסדרה תפסה כמו אש בשדה קוצים".
כל הזמן מדברים על חידוש שלה וזה לא קורה. אתה רוצה?
"אני? מאוד. תמיד יש לזה מקום, זאת סאטירה פוליטית. בטח היום. היא גם סאטירה ברמה. אבל שמוליק הספרי לא רוצה לכתוב עוד".
