"צעקה" (1996) חיבר בין הבמאי ווס קרייבן ("סיוט ברחוב אלם") מדור "הבייבי בום" והתסריטאי קווין ויליאמסון בן "דור ה-X". הראשון הביא את המוניטין שלו כבמאי סרטי אימה, והשני את העמדה של נציג דור שגדל לתוך עולם של ריפרורים מהתרבות הפופולרית.
הצעקה (2022) – טריילר
הסרט הציע קונספט שנראה כחדשני לזמנו: הפיכת השטאנץ של סדרות סרטי סלאשרים ("ליל המסכות", "יום שישי ה-13" וכו') למשחק הנמצא על פני השטח העלילתיים. הדמויות בסרט חולקות עם הצופים ידע אודות סרטי אימה מפורסמים, ובאמצעות ידע זה הן משקללות את דרכי הפעולה נוכח האיום המסכן את חייהן. הצלחת השילוב בין "מטא-סלאשר" ומותחן בלשי הובילה לעוד שלושה סרטים (1997, 2000, 2011) וסדרת טלוויזיה בת שלוש עונות (2016-2015, 2019).
פרקי הסדרה חזרו על המתכונת. בכל אחד מהם התבצעו בעיירה הפיקטיבית וודסבורו מעשי רצח על ידי דמות החובשת מסכה בהשראת ציורי "הצעקה" של אדוארד מונק, והמכונה בסדרה "פני רוח" (Ghostface). בכל סרט היו מאחורי המסכה דמויות אחרות עם מניעים חדשים, אבל במוקד של כל סדרת התקפות עמדה תמיד דמותה של הנערה סידני פרסקוט (נב קמפבל). המניע לרציחות התגלה בכל פעם כקשור לעבר המשפחתי שלה, או לריקושטים של הצלחתה בחיסול הרוצחים הקודמים.
שתי הדמויות החוזרות האחרות הן של כתבת הטלוויזיה האמביציוזית ג'ייל וותרס (קורטני קוקס) והשוטר הנחמד דיואי ריילי (דייויד ארקט). מערכת היחסים בין שני הפכים אלו התפתחה עד שבסרט הרביעי הם כבר היו נשואים. שלוש הדמויות מהוות את הליבה של הסדרה, "דמויות המורשת" – כפי שהם יכונו ב"צעקה" (Scream) גרסת 2022 או "צעקה 5" אם תתעקשו, סרט המנסה להיות איתחול מודע לעצמו של סדרת הסרטים.
- ביקורות נוספות:
ווס קרייבן מת ב-2015 ("צעקה 5" מוקדש לו), ולכן הבימוי הופקד בידי מאט בטינלי-אולפין וטיילר ג'ילט, צמד שכבר שיתף פעולה בסרט האימה הירוד מ-2014 "Devil's Due" , ובסרט האימה המוצלח יותר "מי שעומד מאחורי" (2019). שניהם התבגרו עם סדרת "צעקה", וניכר כי הם נחרצים בכוונתם להישאר נאמנים לרוחה. הפרק החמישי אינו נופל מהמיטב של הסדרה, אבל כאשר גם מיטב זה לא היה הרבה יותר מבינוני – זו מחמאה פושרת למדי.
עברו 11 שנים מאז "צעקה 4". לכן הסרט הנוכחי הוא לא רק סרט המשך אלא ניסיון להתחיל מחדש את סדרת הסרטים. זהו אותו תהליך שראינו שוב ושוב בשנים האחרונות – "סטאר טרק" (2009), "הכוח מתעורר" (2015), "עולם היורה" (2015), "מקס הזועם: כביש הזעם" (2015), "שליחות קטלנית: גורל אפל" (2019), "מכסחי השדים: החיים שאחרי" (2021) ועוד, ועוד. שחקנים מזדקנים, ולא ניתן להמשיך לנצח את הופעתם בסדרות סרטים שאמורות לכבוש גם את הקהל הצעיר. בגלל שהאפשרות לייצר תוכן מקורי כמעט לא עולה על הדעת, הוליווד מנסה לעבד מחדש את הסדרות הפופולריות אבל לעשות זאת כמעין המשך "אורגני" לסדרה, בתקווה שכך לא יתעורר זעמם של המעריצים המושבעים. כך נולד השיקוץ המכונה "איתחול רך" (Soft reboot) או "ריקוול" (requel) – שילוב בין סרט המשך ("פריקוול"), ועיבוד מחדש ("רימייק").
אם כל זה נשמע קצת אקדמי מדי, כנראה שאתם לא קהל היעד ל"צעקה 5". כשם שבפרקים הקודמים התקיים בתוך הסרטים עצמם דיון על "חוקי סרטי הסלאשרים", ועל "חוקי סרטי ההמשך בסדרות סלאשרים", כך הסרט הנוכחי לא רק מתפקד כ"ריקוול" אלא הדמויות עוסקות בו, באופן מפורש וישיר, בסיטואציה שבה הן מוצאות את עצמן בפרספקטיבה של סרט מסוג זה. "צעקה 5" הוא בר השוואה למה שלנה ווצ'אוסקי ניסתה לעשות ב"מטריקס: התחייה" (2021): "מטא-ריקוול", כלומר, סרט "ריקוול" שבה בעת מתפקד כבחינה אירונית ואפילו ביקורתית של סוג סרטים זה. "צעקה 5" פחות יומרני מהסרט של ווצ'אוסקי, ולכן הפער בין התחכום האירוני והממשות של מוצר צריכה פחות מפריעה.
סצנת הפתיחה, במתכונת המקובלת בסדרה, היא משחק איום-התקפה בין נערה הנמצאת לבדה בבית, ומי שמתגלה כרוצח במסכת "פני רוח". המותקפת הראשונה היא נערה בשם טארה (ג'נה אורטגה), שמגלה בקיאות בסרטי אימה מהסוג של ה"מלמעלה", וזאת בהשוואה (המתרחשת בפועל בסרט) לסרטי סלאשרים "נחותים", שסרטי "צעקה" הם גרסה מתוחכמת/מתחכמת שלהם. אגב, לחובבי אימה בהחלט מומלץ להקשיב לטארה. כל אחד מהסרטים שהיא מזכירה באמת טוב משמעותית מהסרט שאותו אתם עומדים לראות.
טארה היא אחותה של סם קרפנטר (מליסה באררה), שמתפקדת בסרט כגיבורה, וכיורשת אפשרית לדמותה של סידני פרסקוט. סם גדלה בוודסברו אבל עזבה אותה בנסיבות שיובהרו במהלך הסרט. כעת, בעקבות ההתקפה על אחותה, היא חוזרת לעיירה יחד עם החבר שלה ריצ'י (ג'ק קווייד) בניסיון לסכל את גל הרציחות הצפוי. כמו אצל סידני פרסקוט, גם במקרה של סם העבר המשפחתי המאוד מסוים שלה מתגלה כקשור למעשי הרצח (בהחלט נדרשת בקיאות בעלילות הסרטים הקודמים).
כמובן שישנה גם חבורת בני נוער, החברים של טארה, שבאופן המקובל בסרטי הסדרה תספק מאגר חשודים פוטנציאליים. כצפוי חשודים אלו "ידוללו" משמעותית בסדרת התקפות אכזריות שתבוצענה במהלך הסרט. קשה לומר שאלו דמויות מעניינות במיוחד ולמעשה יש מידה של קורת רוח מכך שנגדע הסיכוי שמי מדמויות אלו יחזור לפרקים הבאים.
מלבד הדמויות החדשות, גם שלוש "דמויות המורשת" חוזרות, ונוכחותם בסרט היא משמעותית לא פחות מזו של הדמויות הצעירות. זו לא הופעת אורח מחופפת ולא מאוד סבירה כמו זו שהייתה למכסחי השדים הוותיקים בסוף סרט הילדים "מכסחי השדים: החיים שאחרי". וזו הופעה יותר משמעותית משהייתה לדמויות של האן סולו והנסיכה ליאה ב"הכוח מתעורר". מצד שני, אלו לא דמויות מעניינות או משמעותיות כפי שהיו בסדרות אלו (וממילא חלף עשור מאז הופעתם הקודמת), ולכן אורגזמת הנוסטלגיה מחזרתם של סידני פרסקוט, ג'ייל וותרס ודיואי ריילי תהיה נחלתם רק של המעריצים המושבעים.
כאמור, הסרט לא נופל מטווח האיכות המקובל בסדרה, ולא חורג מרוח הפרקים הקודמים. מסיבה זו יש להניח כי חובבי הסדרה, לאחר שישקללו את האלמנטים עליהם היא מושתתת, וייקחו בחשבון את חוקי ה"ריקוול" הנידונים בהרחבה, יצליחו לנחש בנקל את זהות הרוצח.ת/רוצחים.ות. אם אתם אוהבים את הסדרה, ורוצים עוד מאותו דבר (אבל באופן פסאודו-אירוני) "צעקה 5" לא יאכזב.
