את אחת ההחלטות הדרמטיות והמשמעותיות בחייו, לעזוב את הבית ולעבור לגור למשך תקופה אצל חבר לשבוע-שבועיים, סטטיק סיפר לאשתו דאז, שרית, בלי שום התראה מוקדמת. הוא פשוט ניגש אליה והודיע לה שמחר בבוקר הוא עוזב. זמן לא רב לאחר מכן, הוא כבר היה חתום וגמור עם ההחלטה: מתגרשים.
"אמרתי לה שאני צריך זמן עם עצמי לחשוב", הוא מספר בריאיון למגזין הסופ"ש של ynet, "הסברתי שאני מרגיש לא טוב במערכת היחסים הזאת. חזרתי מהדירה של החבר בראשון לציון ואמרתי שאנחנו מתגרשים. זה היה סבל גדול. ידעתי שאני הולך לפגוע במישהי שאני כל כך אוהב".
לא חשבת ללכת קודם לטיפול זוגי?
"לא, כי לא הייתה בינינו איזו בעיה. אני הבנתי שאני לא הולך לחיות ככה כל החיים. ההתלבטות שלי הייתה האם להביא ילד ואז להתגרש, או לחכות שנה שהסיפור עם בן אל והשמועות יעברו כדי שלא יקשרו בין הדברים, או שאני מתנהג כמו גבר ומתמודד עם ההשלכות. זה מה שעשיתי".
הייתי בבית עם חבר, רציתי ללכת להתקלח ופתאום לא הצלחתי ללכת. הרגשתי מאוד לא טוב. כאילו קורה לי משהו חמור. אנחנו יוצאים החוצה, עושים הליכה, אני נרגע, לקחה לי איזו שעה להתאפס. אני מטופל אצל אותו פסיכולוג כבר 20 שנה והוא אבחן שזה התקף חרדה. לפני 'סטטיק ובן אל', זה לא קרה לי. הרגשתי שאני מת
אני לא רציתי לשאול, אבל אתה העלית - כל העניין עם השמועות על בגידה, השפיע עליך?
"לא משנה כמה הכחשתי את זה, זה לא עזר. יש שני דברים שלא משנה מה אגיד - יחשבו עליי. שאני ברזילאי ושהשמועות שהיו עליי ומישהי אחרת נכונות. שני הדברים לא נכונים ועדיין 99 אחוז מהאנשים בטוחים שהם נכונים ולא משנה מה אגיד. אני כבר חי עם זה וחושב שזה לא משנה כבר. אף פעם לא ישבתי ובכיתי מהשמועות האלה, זה פחות הפריע לי. זה היה בתקופה שעמדתי להתגרש וסביב הפרידה מבן אל, אז בפנים היה לי קשה עם הכול. מה שקורה בחוץ לא עניין אותי".
100 הופעות בחודש
סטטיק כבר בן 35, ממשיך לעבוד ללא הפסקה ורק עכשיו שחרר סינגל חדש בשם "מנדם". לפני קצת יותר מעשור, החיים שלו השתנו מקצה לקצה כשהפך ממוזיקאי הפועל בשוליים ליוצר הנחשק במדינה וחצי מהצמד המצליח בישראל. אבל עם ההצלחה הגיעו גם הבעיות, בעיקר סביב החיים האישיים של השניים. "זה לא נפל בסוף על הבעיות בחיים האישיים. חשוב לי להגיד את זה, בן אל הוא זה שהחליט לסיים את השותפות. הוא שלח לי הודעה וביקש לגמור את זה. כתבתי לו 'מה שאתה מרגיש אחי' ובזה זה נגמר. ההחלטה הייתה שלו".
אבל אני מניח שזה היה המשך של הפרשות בחייו הפרטיים.
"זה לא המשך של כלום. המצב לא היה מדהים גם ככה, אבל לא היה דיבור על להפסיק את זה. אני בחיים לא אמרתי לו 'טוב, לא הולך אז בוא נקרע את הצמד'. בדיעבד אני יכול להגיד לך שהוא רצה לגמור את זה עוד לפני, פשוט הוא לא דיבר על זה איתי, אבל היו לו כבר שיחות על זה. כשנפרדנו זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא אמר את זה, זו הייתה הפעם הראשונה שהוא אמר את זה לי. הוא מאוד אימפולסיבי".
במשך השנים היו גם תקופות של עליות ומורדות ביחסים, כך לדוגמא, נערכה פגישת סולחה בתיווכו של רב שהגיע במיוחד כדי לפשר בין השניים. "הסיפור הזה לא היה משמעותי", אומר סטטיק ונזכר, "הרגע הכי משמעותי היה כשישבנו לעשות אלבום לאמריקאים. הם היו מאוד קשוחים, וביקשו שבן אל יקליט שוב בגלל עניינים עם המבטא. בן אל לא היה מוכן, ואtbh מרתי עזבו הכל, בואו נקליט אלבום חדש ונשלח להם אותו מוכן, בלי שיעירו לנו על כל דבר קטן".
כלומר אתה צריך ליצור אלבום אחד נוסף?
"כן, זה היה התפקיד שלי בצמד. זו לא איזה הקרבה גדולה. ישבנו כולנו אצלו בבית, ואז הוא אומר, 'לא, אין מצב שאני מקליט עוד אלבום, זה לא יקרה'. ואז איך שיצאנו מהדלת. יואב המנהל שלי הסתובב אלי ואמר 'זה הולך ונגמר'. רק מהמבט שלו הבנתי את זה. לא עברו חודשיים והסיפור נגמר".
בשיא ההצלחה של הצמד, ההופעות היו מלאות, הכסף זרם כמו מים וסטטיק עבד קשה מאוד כדי לתחזק את מכונת הלהיטים שלהם. בדרך הוא שכח שיש גם אדם שקוראים לו לירז, עד שהנפש דאגה להזכיר לו - כשחווה לראשונה בחייו התקף חרדה. "היו לנו איזה 100 הופעות בחודש אוגוסט, משהו קיצוני. ואז לראשונה הסטרס נפל עליי. הייתי בבית עם חבר, רציתי ללכת להתקלח ופתאום לא הצלחתי ללכת. הרגשתי מאוד לא טוב. כאילו קורה לי משהו חמור. אנחנו יוצאים החוצה, עושים הליכה, אני נרגע, לקחה לי איזו שעה להתאפס. אני מטופל אצל אותו פסיכולוג כבר 20 שנה והוא אבחן שזה התקף חרדה. לפני 'סטטיק ובן אל', זה לא קרה לי. הרגשתי שאני מת. ממש מת. הייתי בפאניקה. זה גם תמיד מתלבש לי על משהו שולי ואז הולך לקיצון. הייתי בבית חולים עשרות פעמים בגלל איזה פחד היפוכונדרי שנבע ממשהו קטן כמו אפטה בפה".
כשהבנת שזה התקף חרדה עצרת הכל כדי לבחון מה קורה אצלך בנפש?
"לא, אין אצל סטטיק ובן אל להפסיק. אתה עולה להופיע עם 39 מעלות חום ושבר בצלעות. זה משהו שלא היה מקובל באותה התקופה. היינו מכונות".
למה בעצם?
"ככה זה היה, זו הייתה המנטליות. זו הצורה שבה עבדה המערכת. הייתי בן אדם של עבודה ורק עבודה. הייתי מוכן להקריב הכל. לא היה אכפת לי בכלל מהחיים האישיים שלי".
היום היית נוהג באותה הצורה?
"גם היום אני פריק של עבודה. לעלות להופיע עם חום? ברור. אבל אני חושב שהיום יש לי גבולות שלא היו לי פעם. אני מנסה להתאפס על זה, שהחיים שלי יהיו במרכז".
מאה הופעות בחודש. זה אומר שהייתם במרדף אחרי הכסף?
"אם יש משהו שהמנהלים שלנו תמיד אמרו לנו הוא שאסור לחשוב על כסף ואסור להיות מונע ממנו. עם כל העוצמה של המותג, לא ראית אותנו מוכרים מרצ'נדייז או רודפים אחרי הופעות במנורה. לא הייתה שום רדיפה אחרי כסף. 100 הופעות בחודש? היה ביקוש. אתה מכיר אמן שיציעו לו 100 הופעות ויגיד לא?".
הוא לא יגיד לא, אבל הוא יעלה מחירים ואז יופיע פחות.
"מה שאמרת עכשיו זו רדיפה אחרי הכסף. אם אתה מעלה מחיר כדי להופיע פחות - אתה עושה את אותו כסף בפחות הופעות. אני לא אומר ש-100 הופעות בחודש זה דבר טוב, אבל זה נבנה והתפוצץ, כך שלא הייתה ברירה".
מה זה עשה לסטטיק הבן אדם להופיע 100 פעמים בחודש?
"אני חושב שמאוד נהניתי. זה נתן לי המון בטחון עצמי. זה שיפר אותי המון במקצוע שלי, מצד שני, זה היה קשה מאוד".
היית מסתכל על הכסף בסוף החודש ומתקשה להאמין שהגעת לדבר כזה?
"כן, אני חושב שכן, האמת שזה קרה לי יותר כשהתחלתי לעבוד לבד. בסטטיק ובן אל הכל התחלק לחצי. קח כל מספר שאתה מדמיין, תחלק אותו בשני אנשים. היום זה אחרת".
כלומר, היום כסטטיק אתה מרוויח יותר כסף ממה שהרווחת בסטטיק ובן אל?
"יש רגעים, כן. תחשוב שאני צריך לעבוד חצי בשביל להרוויח אותו דבר".
בתקופה ההיא עברת לגור ביחידת דיור של חבר בראשון לציון. היה דיסוננס בין עלייה לבמה לחזרה הביתה ליחידת דיור לבד?
"כן, אבל אני חושב שזה קרה בשלב שהייתי בוגר יותר, והחיים האמיתיים כבר קרו לי, או התחילו לקרות לי באמת. בשנה-שנתיים הראשונות של סטטיק ובן אל היה קצת שיגעון גדלות כמו לכולם. כשעברתי לראשון לציון, כבר לא היה לי את זה כל כך. זה לא הפריע לי ולא הרגשתי את הדיסוננס. הצחיקה אותי המחשבה על מה אנשים מדמיינים ומה המציאות. זה היה בראש שלי".
שמה? שאתה עם תכשיטים ורכב מפואר ובפנים מרגיש פחות טוב?
"כסף ותכשיטים זו לא אינדיקציה אם אתה שמח בחיים, העובדה היא שהיו לי תכשיטים, כסף ורכב מפואר, והייתי ביחידת דיור קטנה, מבחירה, כן? ולא הייתי שמח. הכול התפרק לי. לא הייתי שמח בכלל".
מה עשית כשלא היית שמח?
"אם אתה רוצה את האמת שלי, אני חושב שלמדתי להסתגר. עד אז בחיים לא הייתי בן אדם שמסתגר, ובתקופה ההיא הסתגרתי, ואני חושב שעד היום זה דבק בי".
הסתגרת בבית?
"כן, ואף פעם לא הייתי אחד כזה. פתאום יכולתי למצוא את עצמי הרבה זמן לבד".
היית עצוב?
"כן, אני ילד שגדל בלי הרבה אמצעים ולא שהיינו מסכנים, כן? אבל פתאום הכול קורה לך, אתה מצליח ואז כמה שנים אחר כך העולם שלך מתרסק. החתונה, העסקים, הכול ביחד. זה לא עושה אותך עצוב כמו שזה גורם לך למשבר אמון, אתה מבין?".
בין מי למי?
"בינך לבין המציאות. אתה מבין שהתחושה הזאת שהכל הסתדר היא רגעית. ובאותו הרגע זה קשה. אני כבר כמה שנים אחרי זה, אז אני יכול להגיד לך שהכל נבנה בשלבים".
בתקופת סטטיק ובן אל רוב הזמן הייתי בזוגיות, אז לא יכולתי לחגוג. כשלא הייתי בזוגיות ויכולתי לחגוג, חגגתי. עכשיו אני רווק כבר שנתיים ואני בכלל לא מחפש את האקשן
מה אתה אומר לעצמך באותו זמן? האשמת אחרים או את עצמך?
"לא האשמתי מישהו כי לא היה כל כך את מי להאשים. אלו הכל דברים שקרו לי בחיים וחלקם מבחירה. הגירושים זה מבחירה שלי, אז את מי אני אאשים?".
מצאת את עצמך תלותי בעזרים חיצוניים כמו סמים ואלכוהול?
"סמים אף פעם לא היו הקטע שלי. אני לא מעשן וויד. ניסיתי כשהייתי צעיר וזה עשה לי חרדות, אז לא נגעתי בזה מאז. אלכוהול אני אוהב, אבל אני לא אשב ואשתה לבד. אני לא אשב בבית ואפתח בקבוק. למזלי, אין לי את היכולת להתמכר".
קרוב לאבא ואמא
על אף שהוא בתקופת הרווקות הארוכה ביותר בחייו - סטטיק מרגיש כיום משפחתי יותר. הוא מתגורר בחיפה, גם כי הוא מרגיש זר בתל אביב וגם כדי להיות ליד הוריו שנמצאים בעשור השמיני והתשיעי לחייהם. "אני קו ההצלה שלהם", הוא מסביר, "אם קורה משהו אני מיד מגיע. מבטל הכול ומגיע. אני לא חושב שאני מיוחד בקטע הזה, אני בטוח שילדים דואגים להורים שלהם".
מאז הפרידה מרונה לי שמעון ("אני שמח בשבילה שהביאה ילד, זה מאחוריי"), סטטיק מנסה להכיר את בת הזוג הבאה שלו, אבל לא באמצעות בילויים עד אור הבוקר או מסיבות סוערות. הוא אמנם לא אוהב את המילה התבגרות, אבל מתקרב אליה גם בלי להגיד אותה. "חיי הרווקות וההוללות לא מעניינים אותי כבר. לא מעניינות אותי מערכות יחסים סתמיות. בתקופת סטטיק ובן אל רוב הזמן הייתי בזוגיות, אז לא יכולתי לחגוג. כשלא הייתי בזוגיות ויכולתי לחגוג, חגגתי. עכשיו אני רווק כבר שנתיים ואני בכלל לא מחפש את האקשן. אין לי אומץ לפתח משהו שאני מרגיש שהוא לא רציני. זה סתם מלחיץ אותי. אני לא רוצה את זה".
לפעמים מהלא רציני נולד רציני.
"אני מרגיש לאן זה הולך".
אתה יוצא לדייטים?
"כן, במסעדות בעיקר"
אתה פנוי רגשית?
"כן, היום כן. החלטתי שאני רוצה להביא ילד".
אבל אתה לא בזוגיות.
"אני לא יודע אם לבד, אבל החלטתי שזה צריך לקרות בטווח הזמן המיידי".
מה זה מיידי?
"שנה, משהו כזה. זה מה שאני רוצה (מזיל דמעה). אני לא מאחל לעצמי ילד לבד, כי אני לא חושב שאני בסיטואציה של להביא ילד לבד, אבל אני רוצה ילד".
אבל תוך שנה זה אומר שאתה צריך להכיר מישהי מיד.
"כן. גם אם זה אומר בלי להתחתן. נמאס לי להיות בלי ילד".
זה מעניין כי לא אמרת שאתה רוצה זוגיות. אמרת שאתה רוצה ילד.
"אני רוצה זוגיות, אבל המניע שלי היום הוא אחר: אני רוצה ילד. אני מונע מהילד ולא מהזוגיות".
ילד זו אחריות, זה יכול לעכב ואולי גם לפגוע לך בקריירה. מוכן לזה?
"אני לא חושב שילד יפגע בקריירה, זה דווקא יקפיץ את הקריירה. אני אגיד משהו משונה, תנסה להבין אותי. אני רווק, יחסית צעיר, בריא, יש לי כסף, עבודה, אני חי טוב. איזו מוטיבציה אמיתית יש לי להמשיך לטרוף את כל העולם? הילד. נכון, יש 'מחיר' במרכאות של הזמן, אתה צריך לדאוג למישהו שמתחיל מאפס, אבל אתה לא לבד בעולם. באתי ממשפחה של גאונים ברמת הטכניון, הייתי צריך להוכיח שאני גם שווה משהו והגעתי לזה. עכשיו הגיע הזמן לשאול למה אני קיים? למה עשיתי את זה? מה המשמעות? רק בשבילי? אז אין בזה כלום. בסוף אני אגמר, כמו כולנו. עכשיו הגיע הזמן לדבר הבא".
לפני שתגיע לדבר הבא - אתה עושה משהו כדי לדעת על העבר שלך?
"לא, אבל אני מרגיש שגם זה מתקרב".
תרצה לפתוח את תיק האימוץ?
"כן, יש מצב טוב".
אתה מפחד ממה שאתה יכול לגלות?
"מצד אחד כן, כי הלא נודע הוא מפחיד אוטומטית. מצד שני - אני חושב שהרצתי בראש את כל התרחישים ההגיוניים והלא הגיונים. נגיד לגלות מחלות סופניות גנטיות זה מפחיד. מוצא? לא מפחיד אותי לגלות. איזה מוצא יכול להיות מפחיד? אני ישראלי, יהודי, מה זה משנה מה הייתי?".
ההתבגרות של סטטיק מתבטאת גם באמנות. כיום הוא פחות מחפש לכתוב להיטים ויותר שירים עמוקים. "ניחנתי ביכולת לכתוב להיטים, הוכחתי את זה ואני מרשה לעצמי להגיד את זה בקצת יוהרה: נמאס לי מזה. זה כבר לא מה שאני רוצה. אני רוצה שיקשיבו לי עכשיו", הוא מסביר.
מה זה אומר?
"עד עכשיו נתתי לקהל את שלו, וכעת אני רוצה את שלי. כשכתבתי את 'כביש החוף', את 'טודו בום', 'רונדלים', נתתי לקהל את מה שהוא רוצה, אוהב וצריך. ידעתי שאנשים יאהבו את זה. בא לי לעשות משהו שלנו, לא רק שלהם. האמת שלי תמיד הייתה בתת מודע ועכשיו אני רוצה להגיד אותה בשירים שלי".
ירדן לסרי היא גברת לעצמה. אני יכול לספר לך שיצאתי איתה לדייט וזה לא הסתדר בסוף. אני מאוד ליברל ולא ממהר לשפוט אדם על סמך המקצוע שלו
ואם זה לא יצליח? נינט היא דוגמא קלאסית. כשהחליטה לעשות מה שהיא רוצה במוזיקה, היא שילמה על כך מחיר כבד בהתחלה.
"לא אמרתי 'רק מה שאני רוצה'. זה לא חד משמעי. זה גם מה שאני רוצה וגם מה שהקהל רוצה. בא לי שהמוזיקה תדבר אותי תכלקס, יותר לדבר בפנים ולא בסאבטקסט. יש לי שירים כאלה בקנה שייצאו בקרוב. אני אביא תוכן יותר עמוק".
אתה מרגיש שהתפתחת?
"זה תהליך שקורה כל הזמן ועדיין קורה. זה לא שהגעתי עכשיו לפסגה. אני עוד מתבגר, משתנה, לומד ומתפתח. ברור לי מה הדור הזה צריך ורוצה, אני יודע לתת לו את זה, אבל לא ברור לי אם אני תמיד רוצה לעשות את הדבר הזה ספציפית".
עוד לפני השירים העמוקים הצפויים, קליפ ששחרר לפני שנה לשיר "פדרר" זכה להרבה תגובות ושיח בגלל השתתפותה של כוכבת האונלי פאנס, ירדן לסרי.
זו הייתה אמירה מבחינתך או שהיא פשוט התאימה לתפקיד?
"גם וגם. היה בא לנו עליה והאמירה היא שכל אחד יעשה מה שטוב לו. היא גברת לעצמה. אני יכול לספר לך שיצאתי איתה לדייט וזה לא הסתדר בסוף. אני מאוד ליברל ולא ממהר לשפוט אדם על סמך המקצוע שלו".
לצד השינוי המוזיקלי, סטטיק עובר שינוי נוסף, במראה החיצוני. "החלפתי את כל איך שאני נראה חזותית. אני מתלבש לגמרי אחרת".
זו החלטה שלך? או ברמת המותג סטטיק?
"דיברנו על זה כולנו ביחד, כל הצוות שלי. אין לי בעיה עם שינוי כזה וזה לא הפריע לי. הפסקתי לחמצן שיער במודע. הלבוש הקודם היה יותר סטריט, ראפרי ועכשיו יותר פורמלי. לא יודע אם זה בוגר יותר, מה ההגדרה של בוגר?"
ברמה המקצועית, סטטיק עזב את התוכנית "הזמר במסכה" בה כיכב מאז שעלתה למסכים לפני שש שנים לטובת הריאליטי המוזיקלי, "דה וויס" שחוזר למסך. "הגיע הזמן להתחדש. אני אוהב את החבר'ה של קשת, הם פתחו לי את הדלת לטלוויזיה והראשונים שהאמינו בי. אבל הגיע הזמן לעשות משהו חדש עם עצמי. 'דה וויס' זה פורמט נכון יותר עבורי. 'הזמר במסכה' זה מאוד כיף, אבל בסוף זה ניחושים ויותר בידור. פה מה שעושה לי את זה, הוא להיות מנטור. אני גם בשלב הזה בחיים, בדיוק בגיל עם הניסיון".
איזה מנטור תהיה?
"אני בא לנצח ולהיות כנה. בשום תוכנית שהשתתפתי בה לא חשבתי על התפקיד שלי בפאנל השופטים, תמיד הייתי אני".
