ורד פלדמן אף פעם לא התעניינה יותר מדי בהשקות נוצצות ובהנחות סלבס. גם בשיא ההצלחה שלה, כשכיכבה בסדרות כמו "האלופה", "גאליס" ו"מסודרים", היא נהגה לסיים יום צילומים ולמהר הביתה, ללבוש חולצה קרועה ולהתחיל לנקות. "זאת הייתה הירידה שלי לקרקע", היא נזכרת בחיוך בריאיון למגזין סופ"ש של Ynet. "מלהקות וסוכנויות היו אומרות לי שיש לי 'סטאר קוואליטי' ושאני משנמכת אותו כל הזמן, אבל עמוק בפנים, ידעתי שאני לא אמות שחקנית".
למה בעצם?
"זה תהליך שנפרס על שנים, זה לא שהייתי כוכבת ופרשתי מיד, זה היה הדרגתי. אבל כל הזמן ידעתי שאני לא אמשיך. היה לי ברור שאצטרך למצוא את ההתפתחות של הדבר".
בדיעבד, את יודעת להגיד שסבלת באותם ימים?
"לא סבלתי, אבל גם לא התמסרתי. נגיד הייתי הולכת ברחוב וחברות שלי היו אומרות לי שמלא אנשים מסתכלים עלי ואני לא הייתי שמה לב בכלל. זה לא סיפק אותי. עשיתי המון תפקידים שהעיפו אותי ובהתחלה התלהבתי, אבל בשלב מסוים זה נכנס לרוטינה. הבנתי את הקצב ושאלתי את עצמי לאן אני הולכת מפה. אפילו ניסיתי לכתוב קצת, אבל הרגשתי שזה לא שם".
במבט לאחור, פלדמן מודה שמעולם לא בחרה במודע בקריירת משחק, אלא המסלול כמו סומן עבורה מראש. "אמא שלי הייתה במאית ומורה לתיאטרון ומגיל קטן היה לי ברור שאני שחקנית. זה לא שחשבתי שזה מה שנכון לי, פשוט לא ראיתי ברירה אחרת"
את מצטערת על הבחירה ההיא?
"אני שלמה עם מסלול החיים שלי, אבל בגלל שיש לי צורך בשליטה, תמיד היה לי מורכב לשחק".
איפה הרגשת שאיבדת שליטה?
"בחשיפה. התפרסמתי בתקופה שלא היו הרבה סדרות וריאליטי ו'האלופה' הייתה סדרת הדגל של HOT. אחר כך הייתי גם ב'אולי הפעם', סדרת הדגל של yes ואז התקבלתי ל'מסודרים' של קשת. הייתי כוכבת, ובמובן הזה זה היה איבוד שליטה מבחינתי".
"לא שמתי לב שאני מסתתרת"
לפני כעשור, ואחרי חישוב מסלול מחדש, פלדמן החליטה ללכת עם תחושות הבטן ולהחליף מקצוע. היא התחילה ללמוד שפת גוף והפכה למומחית בנושא. היום היא יודעת להגיד שכבר בזמן לימודי המשחק הבינה עד כמה אופן ההתנהלות שלנו במרחב משמעותי. "בזמנו הייתי הולכת עם גב כפוף ועם שיער על הפנים, כאילו שהסתתרתי. פעם אחת, במסגרת תרגיל שעשינו בלימודים, לוהקתי לדמות פרובוקטיבית ואז המורה אמר לי 'תראי איך את נראית - החולצה גדולה עלייך, השיער על הפנים והגב שלך לא ישר. התרגיל שלך לא יהיה היום. את תצטרכי לבוא לשיעור הבא ולנסות'. אני לא שמתי לב שאני מסתתרת, אבל זה מה שראו כלפי חוץ".
ואיך הגעת לשיעור הבא?
"עם מכנסיים קצרים, חולצת בטן ושיער אסוף. התביישתי קצת, אבל פתאום ראיתי עולם וההתמודדתי".
היום בגיל 44, כשהיא נשואה ואמא לשלושה (13,10 ו-8), פלדמן מנתחת את שפת הגוף של פוליטיקאים, מנכ"לים ואנשי תקשורת בכירים ונהנית מכל רגע. "מרבית העשייה שלי מורכבת מהרצאות וסדנאות שאני מעבירה לארגונים. לפעמים אלו רומנים קצרים והרבה פעמים מדובר ברומנים ארוכים, שכוללים גם ליווי אישי. יש פעמים שאני גם פוגשת אנשים אחד על אחד לתהליך ממוקד, שבו שהם באים ללמוד איך לשפר פרזנטציה. למשל יש לא מעט אנשי תקשורת שבאים אלי לשיעורים".
למה אנשי תקשורת צריכים לבוא אלייך?
"יש כאלו שמרגישים שהם לא מצליחים להביא את הפרסונה התקשורתית שהם רוצים. או כאלה בתחילת הדרך שצריכים להשתפר, או אפילו הפוך, כאלו שמאוד מיומנים ורוצים לעשות שינוי תדמית".
שפת הגוף היא הפרזנטורית שלנו. אם אני לא מרוצה מאיך שאנשים תופסים אותי, יש לי אחריות על זה. משהו באופן שבו אני משגרת את עצמי החוצה פוגע ביכולת שלי לבוא לידי ביטוי
איזה כלים את יכולה לתת להם?
"תנועות ידיים וצורת דיבור מבטאים המון, אפשר, למשל, לבדוק מה זה משדר אם אני כל הזמן מחזיקה עט ביד. שפת גוף יכולה גם לבטא תקיעות בחיים. בוא ניקח לדוגמא אדם שלא מתקדם בעבודה או בזוגיות, הוא מבין שמשהו בו לא מצליח לקיים את הגרסה שלו שהוא היה רוצה שאנשים יקלטו ממנו. במקרה כזה מתחילים להבין מה הוא משדר לעולם ומה בשידור הזה תוקע אותו. למה אנשים לא מפרשים אותו כמו שהיה רוצה. אני קוראת לתהליך הזה 'שדרוג גרסה', כמו שעושים לנייד. שפת הגוף היא הפרזנטורית שלנו. אם אני לא מרוצה מאיך שאנשים תופסים אותי, יש לי אחריות על זה. משהו באופן שבו אני משגרת את עצמי החוצה פוגע ביכולת שלי לבוא לידי ביטוי"
מה את עושה במסגרת תהליך כזה?
"אני לומדת את הבן אדם ורואה איך אפשר לשדרג את ההגשה שלו. אני שואלת אותו מה הוא רוצה לשדר ואז אנחנו מפרקים את התכונות שהוא רוצה להוציא החוצה. אצלי באים ללמוד שפה, לא רק עשרה משפטים שאולי אפשר להסתדר איתם".
את משתמשת בכלים שאת מלמדת גם על עצמך?
"בטח. אני מתחייבת להעביר אנשים תהליך משמעותי וכל תרגיל שאני נותנת להם, אני עושה בעצמי. לא חשוב אם כבר עשיתי אותו או כמה פעמים עשיתי אותו. לפעמים זה קשה לעשות את זה כל כך הרבה פעמים, אבל זה משמעותי".
אפשר דוגמא?
"למשל, יש קשר בין הגמישות המוחית לבין היצירתיות והיכולת שלנו להתפתח במקום של שפת הגוף. אם, למשל, אני לא מסוגלת לעשות שינוי קטן בחיים, כמו לדחות את הקפה של הבוקר בשעה, אז אני לא באמת יכולה לצפות מעצמי להתחיל לדבר בקול רם אם אני רגילה לדבר חלש. אז אחד התרגילים שאני נותנת במפגש הראשון הוא לעשות משהו בפעם הראשונה בחיים. זה לא חייב להיות גרנדיוזי כמו באנג'י, אבל אם, למשל, אני נוסעת בקו אוטובוס קבוע ואף פעם לא אמרתי שלום לנהג, אני יכולה להתחיל להגיד לו שלום. ולא רק לעשות את זה, אלא גם לשים לב האם קרה לי משהו בזכות זה, האם משהו בי השתנה טיפה. אם לא מרגישים שינוי, אז עושים עוד משהו, עד שיש תזוזה קטנטנה.
"אחרי כל כך הרבה שנים שעושה את זה, חשבתי לאחרונה מה אחדש, ואז הלכתי ברחוב מוקדם בבוקר ועזרתי לאיש עם האוטו זבל לגרור פחים. גררתי איתו שלושה פחים עד משאית הזבל. זה היה מוזר בעיקר בגלל האינטראקציה עם העובד, שלא הבין מה אני רוצה ממנו".
"הייתי כל הזמן בחרדה שיגלו שאני משקרת"
מאז ומתמיד פלדמן הרגישה שונה מהנוף, גם כשעוד הייתה שחקנית. היא מסבירה שהדבר הזה נדבק בה בילדותה בגלל שנאלצה לשקר לגבי פרטים על משפחתה. "גדלתי כבת יחידה לאם חד הורית. בגלל שאז זה לא היה כמו היום, שיש הרבה גרושים, לאורך כל בית הספר יסודי שיקרתי ואמרתי שאבא שלי בעבודה, בזמן שלמען האמת, הוא אפילו לא גידל אותי. הייתי כל הזמן בחרדה שיגלו שאני משקרת, כל הזמן על הקצה".
למה?
"אני חושבת שזה מה שקורה כשאתה מסתבך בשקר. השקר אמור להגן עלי, אבל אני כל הזמן עסוקה בזה שיכולים לעלות עלי בשנייה".
5 צפייה בגלריה
''זה היה כמו בור שנפער ואת לא יודעת איך לטפס ממנו החוצה''
(צילום: סזר בירגר, איפור: קרין גבע )
פלדמן גדלה בידיעה שאביה נווד שרק מגיע מדי פעם לבקר אותה. "אמא שלי אמרה לי מי זה אבא שלי, אבל היא ידעה שהוא לא יגדל אותי. אחת לכמה שנים הוא היה פשוט נוחת ומגיע לבקר. הוא היה אדם לא נורמטיבי מנקודת המבט שלי, כך שבנוסף לזה שחשתי אי נוחות בגלל התא משפחתי הדפוק שלי, חשבתי שאם יידעו מי זה אבא שלי, בכלל ילך עלי. הוא היה נשוי להמון נשים במהלך השנים וגאון מחשבים כזה. התביישתי בזה שיראו אותנו ביחד בגלל הרושם הראשוני שהוא מייצר".
מתי גילית את האמת לחברות שלך?
"זה זכור לי ממש במעורפל. אני זוכרת שהיינו בסיטואציה חברתית, לא זוכרת איפה. הוא הגיע לארץ ובא לקחת אותי מהמקום שהייתי עם חברות שלי. החברות שלי עלו על זה שהוא אבא שלי, והוא גם התנהג בצורה שלא הייתה מותאמת לסיטואציה והשקר נחשף. זה היה כשהייתי בגיל ההתבגרות בערך".
מה זה עשה לך?
"התקף חרדה. זו ההגדרה. איבדתי שליטה. זה כמו בור שנפער ואת לא יודעת איך לטפס ממנו החוצה".
לא סיפרתי שעשיתי בדיקת אבהות. הסתובבתי בתחושה כמו כשמנהלים רומן סודי. בבוקר שבו הגיעו התוצאות וגיליתי מי זה אבא שלי האמיתי - אמא שלי נפטרה
השלב הבא בחייה של פלדמן שטלטל את עולמה היה המחלה של אמה. "כשהייתי בת 25 גילינו את זה, ואחרי כמה שנים הגענו לרגע שהבנו שהסוף קרב. אמא שלי הייתה אדם שחי את הרגע והיא החליטה לעשות פרידה יפה, אז היא הזמינה אנשים להיפרד ממנה".
לא פלדמן ולא אימה שיערו שאירוע הפרידה המרגש יהפוך לאחת התגליות הדרמטיות והמטלטלות של חייהן. "הגיע מישהו להיפרד מאמא, פתחתי את הדלת והייתי יחפה. הוא הסתכל עלי וכמעט התעלף", נזכרת פלדמן, "אני לא הבנתי למה. חשבתי שזה בגלל שהוא נפרד מאדם שהוא אוהב".
ומה גילית?
"זה נפל עלי בבום. הבחור הזה, ד"ר קובי אסף, חשב שהוא אבא שלי. בזמן שאמא שלי גוססת, הוא ביקש ממני לעשות בדיקת אבהות - וכל ההארה הזאת קרתה לו בגלל כפות הרגליים שלי! הוא קיבל איזה זבנג למוח בגלל הרגליים שלי. ואז, בשבועיים שאמא שלי גססה, עשיתי בדיקת אבהות".
איך הרגשת באותם הימים, היו חששות?
"לא, חוץ מזה שחששתי שאני אתאהב ברעיון ובסוף הבדיקה תצא שלילית. גם נורא פחדתי שאם התשובה תהיה שלילית, הוא ירחם עלי. פחדתי שאהיה יתומה אבודה ושהוא יבקש לאמץ אותי מתוך רחמים. בשבועיים האלה, שבהם הוא חיזר אחרי עד שהסכמתי לעשות בדיקת אבהות, לא סיפרתי על זה לאף אחד חוץ מלבן זוגי (שהיום הוא בעלי) ולבת הדודה שלי שהיא כמו אחותי. הסתובבתי קצת בתחושה כמו כשמנהלים רומן סודי. בבוקר שבו הגיעו התוצאות וגיליתי שקובי הוא אבא שלי האמיתי - אמא שלי נפטרה".
איך מודיעים דבר כזה למי שכל החיים האמנת שהוא אבא שלך?
"ידעתי שהוא בתאילנד, יצרתי איתו קשר והחלטתי לנסוע לשם ולקחת את בן הזוג שלי איתי. מבחינתי זה היה לעשות קלוז'ר. אפילו לקחתי איתי מצלמה כדי להפוך את זה לפרויקט דוקומנטרי. קבענו להיפגש באיזו חומוסיה בתאילנד, ושם סיפרתי למי שחשבתי שהוא אבא שלי שהוא לא אבא שלי".
מה אמרת לו?
"קודם כל אף פעם לא קראתי לו אבא. אמרתי לו שאני רוצה לספר לו משהו. אמרתי לו 'גיליתי שאתה לא האבא הביולוגי שלי'. הוא לא הגיב טוב. זה הפתיע אותו. למרות שהוא לא גידל אותי, זה היה שברון לב מבחינתו. בסוף, אגב, החומרים שצילמנו מאותו המפגש נגנזו. ניסיתי לשחזר אותם ולא הצלחתי, אבל זה בסדר, כי זה עזר לי לשחרר. התחלתי גם להשתעשע עם הרעיון של כתיבת סדרה על הסיפור והיה לי כבר מפיק והכול, אבל זה לא התרומם ועזבתי את זה באמצע".
בעקבות הקשר החדש עם אביה הביולוגי, שנחשב לאוטוריטה בתחום שפת הגוף, פלדמן נכנסה לתחום וכך, במקום לכתוב את סיפור חייה (שאולי עוד יגיע), היא הוציאה את הספר המבוסס על מחקריו של אביה, "שפה סודית: איך לקרוא אנשים, להכיר את עצמכם ולשדר את המסרים שאתם רוצים דרך שפת הגוף". בספר היא מעניקה כלים פשוטים ומעשיים שעוזרים לקרוא אנשים ולשפר את מה שאנחנו מעוניינים לשדר לעולם.
בשנים האחרונות פלדמן שוב עולה על הבמות, אבל הפעם במסגרת המקצוע החדש. היא שוב בפרונט - אבל בתנאים שלה.
היום את מרגישה יותר שלמה עם מי שאת?
"זו שאלה יפה ממש. כן. מה שאני עושה הוא מאוד שונה מללבוש דמות ולהגיד טקסט שמישהו אחר כתב. זה אחד ההבדלים המשמעותיים. כשהייתי שחקנית, התחושה שלי הייתה שבוחנים אם אני משחקת טוב. אם אני אמינה. עכשיו כשאני על הבמה, אני לא מרגישה שהפוקוס הוא על איך אני הייתי על הבמה. השאלה המרכזית היא איך אני מצליחה לעזור לבן אדם שמולי. אני פחות המרכז. אני מרגישה הרבה יותר כלי".
זה יותר נח לך להיות כלי ולא מטרה?
"זה לקח לי זמן, כי זה הרגיש לי כמו להתפשט. הייתי צריכה לזייף את זה בפעמים הראשונות ולקח לי זמן למצוא את עצמי ואת איך שאני מתווכת את הכלים האלה. אבל יש משהו מאוד משחרר בזה שאני לא צריכה להוכיח את עצמי".
