בגיל 13 אסיף אלקיים ארז את הגיטרה שלו וברח מהבית לירושלים. הוא הסתובב בעיר במשך חודשיים, ישן לפעמים אצל אחותו הסטודנטית במעונות, ולפעמים על ספסל בכיכר החתולות. נער דתי, מלא שאלות וכעס, שניסה ללכת הפוך ממה שהכיר. "חיפשתי להתנתק מהשורשים", הוא משחזר היום, "היה לי תסכול מהאמונה בגיל מאוד צעיר והרגשתי שזה לא מאפשר לי להתפתח".
יותר משני עשורים אחר כך, אלקיים עדיין חי על קו התפר הזה - ולא מוצא את התשובות. בין ישיבה לחילוניות, בין אמונה לרציונל.
העניין עם הדת יצר לך משבר זהות?
"משבר זהות זה השם השני שלי. עד גיל 30 חוויתי כל יומיים משבר זהות. היום, כשאני מול היהדות, זה בירור של דרך חיים. אני לא מאמין שהתנ"ך ניתן משמיים, אלא מעשה אדם שכתב אותו. אבל זה לא הופך אותו לפחות קדוש".
אז הסיפורים לא קרו?
"לא בהכרח. אני כן חושב שהוא ספר היסטוריה, אבל עם פרשנויות והמון אינטרסים וריבים מאוד פוליטיים. בתקופת ישראל ויהודה היה קרע וכל צד בחר מה נכון לו. אני לא אומר כאן איזו התרסה נגד היהדות. אז מה היהדות היום? האם זו דרך חיים? האם זו מסורת? מסגרת לחיות בתוכה? כל התשובות נכונות".
למה הרסת לעצמך את הדת עם כל כך הרבה רציונל?
"שיפרתי את האמונה עבור עצמי. אהבה יכולה להרחיב את החיים וגם לצמצם את החיים. אותו הדבר עם אמונה - אם אני חי באמונה ובתוך איסורים וגדרות, ואני לא חופשי לפי אמות המידה שלי - אני מצומצם, והתהליך שאני מתאר הוא של הרחבה, הוא אפילו גדול וחשוב ומשמעותי מזה. אני מאוד מאמין בה".
אתה מאמין באלוהים?
"בדרכי. אני מאמין שיש איזשהו כוח פנימי מניע לכל אדם - הקבלה שיש משהו גדול ממני. אני כן שומר כשרות מתוך מסורת, וכן מציין חגים".
אלה דברים שמצמצמים מבחינתך, לא?
"לא, כי אני מצאתי עבור עצמי תשובה. אני בוחר לעצב את חיי בדמותי. אני שואל, 'איך האירופים הסתומים האלה פספסו את הכיבוש האיסלאמי שקורה להם'? התשובה היא לא שהם אידיוטים - אלא שהם מערביים. אני מערבי וליברל ומאמין בחופש מוחלט ובדמוקרטיה, שכל אחד יעשה הטוב בעיניו כל עוד הוא לא פוגע באף אחד אחר. אבל בחילוניות אין מספיק מוטיבציה לאדם. האיסלאם כובש את המערב כי הכוח המניע שלהם הוא הדת, בזמן שהחילוניות בפשיטת רגל מוחלטת. אנשים מחפשים אמת בכל דבר שהוא לא החומר. זה תהליך מדהים ומופלא".
יש משהו בפרסום שמאוד מבלבל ומסנוור, הרבה אנשים מאבדים את עצמם בעקבות הפרסום. זה קרה גם לי. חשבתי איך להיות ויראלי, או איך אני כעיתונאי-מגיש מקבל יותר חשיפה, ואתה פתאום מתעסק בדברים שלא היית עושה
אלקיים אוהב לשאול שאלות, גם אם הוא לא תמיד מוצא את התשובות. כך, כאמור, קרה לו בגיל 13 כשהחליט להיפרד מאורח החיים שהכיר כל חייו ולעבור למשהו חדש. אפילו היה לו הסכם עם ההורים שלו, שלא יעצרו אותו מהחיפוש. "זה נכון שאני שואל המון שאלות מבלי להיות בטוח שאקבל מענה עליהן. אסיף של לפני עשור היה מתייסר. היום אני מקבל בהבנה גמורה שאני לא אדע, וזה לא מובן מאליו לאדם-חוקר כמוני. הספר החמישי שלי הוא על אפוריה - על אי-הידיעה ולקבל את זה שאני יודע שאני לא יודע".
מה קרה אחרי שחזרת הביתה בתום חודשיים של שאלות?
"התקבלתי לפנימייה צבאית וישיבה. ההורים שלי כעסו מאוד, אבל הם השכילו להבין שאני ילד קצת שונה - לטוב ולרע. זה הביא המון אתגרים, אבל גם גאווה במקומות אחרים. המון צעדים שהם עשו איתי כילד היו מדויקים לי".
9 צפייה בגלריה
"ההורים שלי כעסו מאוד, אבל הם השכילו להבין שאני ילד קצת שונה". אסיף אלקיים
(צילום: טל שחר)
כמו מה?
"למשל זה שאי אפשר לסיים פנימיה צבאית אם אין לך בגרות מלאה, ולי לא הייתה בגרות. אני השקעתי בהקמת פרויקטים חברתיים. במקום ללמוד לבגרות - הקמתי פרויקט עידוד גיוס לנוער. אז בזמנו היועצת אמרה להורים שלי שאני לא מנסה אפילו שתהיה לי תעודת בגרות, ובסוף זה הסתדר בעזרת ההורים שלי".
איך החברה קיבלה אותך במה שאתה מגדיר "ילד שונה"?
"ככלל, גדלתי עם ביטחון עצמי די גבוה. זה יצר לי המון אתגרים ויש לי מפגשים מורכבים עם אנשים. אני חושב שהנחת מגיעה כשאתה לא משתדל להיות שונה, שלא צריך להיות שונה תמיד. אם כי לפעמים נכון להיות זיקית, להתאים את עצמך לאחרים".
"היה רגע שאמרתי, 'בואנ'ה, אני כל היום רודף אחרי פוליטיקאי שאני לא מעריך - והוא מושא הסיקור שלי?!'"
אלקיים כבר בן 34, ברזומה שלו חמישה ספרים פרי עטו, דוברות של חבר הכנסת אורן חזן וייעוץ פרלמנטרי ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה, השתתפות בריאליטי "האח הגדול", והייתה גם הזוגיות המתוקשרת עם מעיין אדם.
מאז אותם ימים, נראה שאלקיים בחר להתנתק שוב מכל מה שהכיר. אחרי שהיה בבית הכי מצולם בישראל, ובהמשך בזוגיות שחושפת הכול - הוא התרחק מאור הזרקורים, גם בהבנה שהפסיד את כס המגיש של המהדורה המרכזית של ערוץ 14, שאותה עזב אחרי שני שידורים בלבד לצד מגי טביבי. "זה היה שילוב של סיבות אישיות והבנה שהתקשורת הישראלית היא דבר חולה בכל קנה מידה, והיא מרעילה וגורמת לצופים לחלות ביחד".
אבל עכשיו אתה מתראיין לתקשורת הישראלית.
"נכון. אני יושב בתקשורת הישראלית ומשתדל לבקר אותה בשידור חי על המסך. אני לא פרשן, אני לא כתב, אני מגיע כאסיף ומעביר את הדעות שלי גם נגד האולפן שבו אני יושב - וייאמר לזכותם שמקבלים את זה באהבה. מה שקרה בערוץ 14 גרם לי להתכנס פנימה ולא רק בעניין התקשורת. עזבתי פשוט הכול".
9 צפייה בגלריה
"גרם לי להתכנס פנימה ולא רק בעניין התקשורת". מתוך התוכנית של אסיף אלקיים ומגי טביבי
(צילום מסך: ערוץ 14)
להבנתי זה היה החלום הגדול שלך. עזבת בגלל משבר אישי?
"יש משהו בפרסום שמאוד מבלבל ומסנוור, הרבה אנשים מאבדים את עצמם בעקבות הפרסום. זה קרה גם לי. חשבתי איך להיות ויראלי, או איך אני כעיתונאי-מגיש מקבל יותר חשיפה, ואתה פתאום מתעסק בדברים שלא היית עושה. להיות מפורסם זה מאוד מגביל מצד אחד, ומצד שני יכול להרחיב, אבל ברגע שאני חוזר הביתה - מבחינתי הפרסום נגמר. הרגשתי שאני מתעסק בדברים שאני לא לומד מהם - היה רגע בזמן שאמרתי, 'בואנ'ה, אני כל היום רודף אחרי פוליטיקאי שאני לא מעריך ולא מכבד, והוא מושא הסיקור שלי? אני צריך לרדוף אחריו?'. אני מחזיק מעצמי איש גדול בעולם".
מה זאת אומרת "איש גדול בעולם"?
"אני מסתכל במראה ורואה את עצמי כאיש גדול שמצליח להתמודד עם אתגרים. אני גאה בעצמי. אני עושה דברים שאני רוצה לעשות, ודברים שמשנים משהו בעולם. אני מסתכל לעצמי במראה ואומר 'כל הכבוד'. עד כה אני באמת מרוצה. זה מאוד חריג לומר".
מאיזה מקום אתה אומר את זה?
"אני מתעסק בדברים שאני מעריך. היו שנים שהתעסקתי בדברים שאני לא תומך ולא מאמין בהם. הייתה תקופה שהייתי דובר בכנסת, שלא הייתי חלק מהטוב בעולם, והסתכלתי במראה ולא אמרתי לעצמי שאני איש גדול".
אתה מתבייש במשהו שעשית בתחום הפוליטי?
"הייתי שומר על עצמי יותר גבוה. הייתי רוצה להיות במקום יותר גבוה. לעשות טוב לעולם".
את הרצון לעשות טוב לעולם אלקיים תיעל לפסטיבל הסופרים הישראלי שנערך בראשון לציון במשך שלושה ימים (9-11 ביוני) - רעיון שאותו הגה אלקיים יחד עם הסופר שנודע בכינויו "תה", ושהשנה ייקחו בו חלק אשכול נבו, אהוד בנאי, נועה קולר, אתגר קרת, דנה ספקטור ומרסל מוסרי. "זה התחיל מרעיון קטן ואינטרסנטי למען האמת", הוא אומר בכנות. "הרגשנו שיש צורך אמיתי לסייע לסופרים שלא יכולים להעמיד דוכן משל עצמם בשבוע הספר. התחלנו בלי הרבה כסף - בשנה הראשונה הגיעו 600 אנשים, ובשנה השנייה התחלנו למנף את זה ובאמת הרגשנו צורך אמיתי. המספר קפץ לעשרת אלפים אנשים. היו לנו עקרונות מנחים: הסופר לא משלם כסף על הדוכן - שזאת חתיכת נקודה, והדבר השני היה שאנחנו רוצים לייצר חיבורים, מאוד מקפידים לא להיות אלטיסטים. אני אזמין את כולם כי דעתי לא רלוונטית וצריך להיות רווחי. והדבר השלישי הוא שהסופר צריך להיות מגניב. אלה הקווים הכלליים".
בפסטיבל השנה לוקח כאמור חלק אתגר קרת, שדיבר לא פעם בגנות ישראל בעולם. הזמנת אותו כחלק מהחיבורים שאתה רוצה לייצר? אתה מקפיד לעשות למען ההסברה הישראלית לא פעם.
"אני לא מסכים עם הדברים שהוא אמר, אבל אני חושב שתרבות היא בדיוק המקום שבו אני אמור לפגוש את האנשים, זה מכוון. באופן מובהק החיבורים שעשינו, כמו אהוד בנאי ואשכול נבו, אלה חיבורים שאמורים במהותם להכיל שיח. מטרת-על לחברה הישראלית, ליצור כמה שיותר חיבורים. זה חשוב יותר מכל דבר אחר. אתגר קרת הוא אמן גדול. זה שיש אמירות שאני מאוד לא מסכים איתן... אני לרגע לא אחשוב להחרים אותו בגלל זה. אני לא מפויס כלפי האמירה, אבל היא לא משנה את דעתי על הצורך בחיבורים בחברה הישראלית. זאת הדרך היחידה שבה נוכל לשרוד כחברה הישראלית".
אתגר קרת חושב כמוך נגד חרמות?
"אני לא בוחן את דעותיו הפוליטיות של האמן לפני שאני מזמין אותו לפסטיבל, כמו שאני מתארח בערוצים שהם לא 'ערוצי הבית'".
בוא נחזור לעזיבה שלך את ערוץ 14. מה היה שם באמת מעבר למשבר האישי שלך?
"הקיום של ערוץ 14 מאוד חשוב. המון שנים היה פה רק קול אחד. עם זאת, אני לא חושב שההתנהלות בתחילת הדרך הייתה נכונה. לעשות 'נה בעין' לשמאלנים זאת לא הדרך. אני לא חושב ששמאלנים בוגדים. אני לא אהיה חלק מה'נה בעין'. וזה לא השתפר באף אחד מהערוצים. אם בעבר ערוץ 14 אמר, 'אני לוקח צעד קדימה ולא מחויב לאתיקה המדומיינת של שאר הערוצים' - היום כולם יישרו איתם קו. כולם שופכים שמן למדורה".
"אין לי ספק שהמשימה שלי בעולם היא לעמוד על במה"
כאמור, אחרי שנחשף ללא הפסקה החליט אלקיים לקחת צעד אחורה - וכך גם בחיי האהבה שלו. כבר למעלה משלוש שנים שהוא נמצא במערכת יחסים עם שרונה, שאותה הוא מקפיד לשמור הרחק מאור הזרקורים. "אצלנו בבית לא נוהגים ללחוץ", הוא אומר, "כל דבר בעיתו. אבל אני רוצה ובשל לחתונה".
9 צפייה בגלריה
"כל דבר בעיתו. אבל אני רוצה ובשל לחתונה". אסיף אלקיים עם בת זוגו, שרונה
(צילום: אמיר מאירי )
מה גרם לשינוי המטורף - מזוגיות סופר-מתוקשרת לכזאת שמוסתרת?
"אני רוצה להגיע הביתה ולהשאיר את הפרסום בחוץ. בת הזוג שלי חיה חיים פרטיים ואין לה אינסטגרם אפילו. זה האינטרס של שנינו, לחיות מחוץ לרעש".
נכווית?
"אף אחד לא עשה לי שום דבר. אני לא קורבן. נכוויתי מהבחירות של עצמי והחלטתי שאני רוצה להשאיר את הרעש הזה מחוץ לבית. ההתבגרות היא המון כוונון ודיוקים. אני מרגיש הרבה יותר בנוח לחשוף פחות. אני כן חושף מתוך עשייה ולא ממקום פרטי".
הביקורת אולי גרמה לך להתכנס פנימה יותר?
"אין דבר שתעשה בעולם ולא תהיה ביקורת. כשהביקורת היא על העשייה שלך ועל הדעות שלך - סבבה. כשהם עוסקים בך באופן אישי - זה פחות נעים".
הביקורת היא כן עליך, גם אם היא על הדעות שלך.
"ברור לי שהכעסים שההוא מפנה כלפיי הם בגלל האג'נדה שלי. ככל שאני יודע שמה שנמצא בחוץ הוא הדעה שלי ולא אני, אני חי עם זה בשלום".
לא הצלחת לגבש עור של פיל, אני מבין.
"הצלחתי. אבל בשביל מה, עוד קמפיין? אני יודע מה איבדתי. איבדתי קמפיינים שמלכתחילה לא היה לי נוח איתם. אני עושה המון דברים אחרים שמכניסים לי שכר נאה אחר שיותר מכבד אותי. בחודש האחרון אני מפיק עם שותפים את פסטיבל הסופרים, ומפיק את החזית השמינית באירוע השלטון המקומי, ואני מחתן זוגות, ועובד עם 'שווים יותר'. אני נותן 100 אחוז משרה בארבע עבודות, אבל זה לא קשה לי ולא שואב אותי כי אני עושה דברים שיכולים לפתח ולגדול".
יכול להיות שאתה מאוהב בפרסום, אבל בדרך שלך?
"ברור. זה לא עניין של מאוהב, יש אנשים שהצורך שלהם הוא לדבר להמונים. אין לי ספק שהמשימה שלי בעולם היא לעמוד על במה, דיגיטלית או פיזית, לדבר להמונים ולהגיד דעות, ואני כל הזמן שואל באיזו דרך".
מה עם ריצה לפוליטיקה?
"אין שום סיכוי. זה חיים נוראיים אני לא רוצה את החיים האלה. לשנות הרבה יותר קל מבחוץ".
