יש לא מעט פלחי אוכלוסייה מוכים בקרב האנושות הנוכחית, אבל נדמה שיש אחד שהאלוהות נהנית במיוחד לייסר: להיות מעריץ של "באפי קוטלת הערפדים" היום זה קצת כמו להיות ניצב בסאנידייל – אתה יודע שהצרות יגיעו, אתה פשוט לא יודע מאיזו סמטה חשוכה הן יגיחו וכמה חזק הן ישברו לך את הלב. אם אתם נמנים על כת הצופים האדוקים של "באפי" אתם מבינים למה הכוונה. אם אתם משתייכים למועדון האנדרדוגים הנאמן שמצא בציידת הערפדים הכלה ופורקן למצוקות הנעורים, גם אתם בטח מרגישים כאילו המציאות כותבת לסדרה עונה שמינית אכזרית במיוחד.
7 צפייה בגלריה
ניקולס ברנדון (שני משמאל) עם קאסט "באפי קוטלת הערפדים"
(צילום: Kevin Winter/Getty Images)
המוות הפתאומי של השחקן ניקולס ברנדון בסוף השבוע האחרון בגיל 54 לא הוסיף. ברנדון, שגילם זאנדר האריס, הוא רק המהלומה האחרונה שחוטף הקהל המוכה של "באפי", לפניו היו מותם של השחקנים מישל טרכטנברג (דון) מסיבוכי סוכרת, וקמדן טוי (שגילם שלל שדים בסדרה) מסרטן; קריסת הריבוט המדובר בכיכובה של גלר בהולו; וכמובן שערוריית ג'וס ווידון, היוצר, שסביבת העבודה הרעילה שניהל על הסט הביאה לזה שהוליווד כבר לא רוצה לגעת בו עם מקל, שלא לדבר על יתד. אחרי כל זה אי אפשר שלא לתהות – אולי הגיע הזמן לשחרר? להפסיק להיאחז בכוח בפרנצ'ייז מצולק ולאפשר ל"באפי" למות בשקט, כדי שנזכור אותה יפה, חכמה ובועטת כמו שהייתה בימיה הטובים?
הקרב האבוד על תחייתה של סאנידייל
במשך שבע עונות, החל משנת 1997, הובילה "באפי ציידת הערפדים" את תור הזהב של ז'אנר אימת הנעורים. באפי עצמה הייתה הנציגה המושלמת לבני נוער באשר הם שחוו ניכור ובדידות, המפלצות שהיא נלחמה בהן היו מטאפורה חכמה לחוויות של נשים צעירות, היא הובילה אג'נדה פמיניסטית הרבה לפני שזה הפך למיינסטרים והייתה נועזת ומנחמת בו זמנית. הפאנדום שלה היה צבא אמת לא-קטן שנותר פעיל מאוד ונאמן לה עד כאב במשך שנים. אין להתפלא שהוליווד זיהתה את הפוטנציאל המסחרי וניסתה יותר מפעם אחת לסחוט את הלימון, רק כדי לגלות שמדובר במשימה התאבדותית וכפויית טובה.
בקיץ 2018, הרבה לפני שפסטיבל ג'וס ווידון נפתח ו-21 שנה אחרי עליית הסדרה, הכריזו אולפני פוקס (רגע לפני שנבלעו על ידי דיסני) על ריבוט ל"באפי" בהובלת התסריטאית מוניקה אווסו-ברין ("אבודים"), שתתפקד גם כשואורנרית, בעוד ווידון היה אמור להיות המפיק בפועל. אווסו-ברין ידעה עם מי יש לה עסק, ונוכח טרוניות המעריצים, שחשבו שמדובר בסיפור מחדש של באפי, היא הבהירה בחשבון הטוויטר שלה ש"יש רק באפי אחת", אבל שאולי הגיע הזמן להכיר קוטלת חדשה. בחזון שלה הקוטלת החדשה הייתה אישה שחורה, מהלך שהיה אמור להרחיב את היקום של "באפי" לטריטוריות חדשות.
אבל הפרויקט היפה הזה נתקע עוד בשלב הפיתוח, בהתחלה בגלל סיבוכים משפטיים שנגעו לזכויות על קניין רוחני, ואז גם החשיפות של השחקנים - בעיקר השחקניות - על ההתנהגות הפוגענית של ווידון ב-2021, והקורונה ששיתקה את הוליווד וחיסלה סופית את החזון. באוגוסט 2022 יצאה הודעה רשמית שהפרויקט מושהה, או במילים אחרות - נמק בגיהינום הקר של הפרויקטים הטלוויזיוניים. זו הייתה הפעם השנייה ש"באפי" לא מצאה את דרכה אל המסך, אחרי ניסיון לעבד אותה לסרט בשנת 2010.
ב-2021 השתעשעה רשת The CW (היורשת של רשת WB, שבה באפי החלה את דרכה) עם המחשבה להרים את הכפפה באמצעות סדרת המשך על דור חדש של קוטלות. הרעיון נגנז עוד בשלב הפרזנטציה, כשהרשת הבינה שאי אפשר להשביע את רצון המעריצים עם איפור גומי זול כבעבר, ותקציבי האפקטים הנדרשים היו גדולים על מידותיה.
בתחילת 2025 דלף לשרתים של אתר "רדיט" דראפט חלקי של הולו לפיילוט בשם Slayer House ("בית הקוטלת", בתרגום חופשי), שהציג אקדמיית קוטלות בלוס אנג'לס שמכשירה דור חדש של סלייריות. הפאנדום, שגם ככה חי על קצוות חשופים, יצא מדעתו. הרשתות הוצפו בזעם קדוש על הזילות החלולה של המורשת של באפי והולו נבהלה ופיזרה את האירוע.
כפיצוי, הודיע שירות הסטרימינג שאנשיו הטובים עובדים על סדרת המשך בשם Buffy the Vampire Slayer: New Sunnydale ("באפי קוטלת הערפדים: סאנידייל החדשה"). קלואי ז'או זוכת האוסקר ("ארץ נוודים") צורפה כבמאית ומפיקה, והנס הגדול - שרה מישל גלר חזרה בתפקיד אורח לדמות האיקונית שלה כבאפי סאמרס, הפעם כחונכת לקוטלת צעירה ומופנמת בשם נובה, בגילומה של ריאן קיירה ארמסטרונג.
העתיד נראה בהיר למדי: הפיילוט צולם בקיץ 2025 ויועד לעלות ב-2026, אלא שבשבועיים האחרונים כאמור התבשרנו שבית הקברות העמוס לעייפה של סאנידייל נאלץ לפנות מקום גם לריבוט הנוכחי. ההסבר הרשמי היה התייקרות העלויות, אבל מתחת לזה הייתה ההבנה המצערת - אי אפשר לייצר עוד באפי בסגנון החצוף והשנון שמזוהה עם המותג מבלי שהטקסט ישמע כמו חיקוי חיוור של ווידון, ו-ווידוניזם בלי ווידון כבר לא עובד ועם ווידון עצמו אף אחד כבר לא מוכן לעבוד.
7 צפייה בגלריה
גם היא לא הצליחה להפיח בה חיים מחדש - לפחות לבינתיים. קלואי ז'או
(צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)
בפוסט שהעלתה גלר היא הסבירה שהאחראי לביטול הוא לא החזון של ז'או, אלא פקיד אולפנים בחליפה: לטענתה מי שביטל את הריבוט הוא קרייג ארוויץ', נשיא קבוצת הטלוויזיה של דיסני, ש"לא רק שלא היה מעריץ של המקור, אלא התגאה בכך שהוא מזכיר לנו כל הזמן שהוא מעולם לא צפה בסדרה בשלמותה". היא תיארה את העבודה על הריבוט כ"קרב במעלה הגבעה", ותהתה כמו המעריצים אם אפשר בכלל להפיק סדרה המבוססת על מותג אהוב תחת מישהו שלא באמת אוהב את המותג. אפילו הטיימינג היה אכזרי: גלר קיבלה את ההודעה על הביטול בדיוק כשעלתה אל הבמה בבכורת הסרט החדש בהשתתפותה, בפסטיבל SXSW. קלואי ז'או קיבלה את ההודעה בסוף השבוע בו השתתפה בטקס האוסקר. עבור הפאנדום זאת הוכחה נוספת שעבור האנשים שהיו אמורים להחיות את "באפי" ה-DNA שלה היה חסר משמעות.
כשהסיוט האמיתי הגיע מאחורי הקלעים
כשאנחנו צפינו בבאפי ולהקתה נלחמות במפלצות הכי נאסטיות, לא תיארנו לנו שגלר ושאר חברי הקאסט נאבקים במשך שבע עונות במפלצת גרועה לא פחות שישבה בכיסא הבמאי. ג'וס ווידון, האיש שנחשב במשך שני עשורים לאל הפמיניסטי של החנונים התגלה כעוד גרסה הוליוודית מכוערת, מוכרת לעייפה של ערפד מוצץ-אנרגיות. הסכר נפרץ אי שם ב-2020, עם חקירה שערכה וורנר מדיה בעקבות האשמות מצד השחקן ריי פישר, ששיחק בסרט גיבורי העל של ווידון מבית די.סי, "ליגת הצדק". הפרסומים על תוצאות החקירה הובילו לתמיכות פומביות בפישר מצד קולגות כמו גל גדות הישראלית וג'ייסון מומואה שעבדו תחת ווידון גם הם.
בשנת 2021 הגל הזה הטביע את סאנידייל. כריזמה קרפנטר, שגילמה את קורדיליה, פרסמה מכתב פתוח שחשף התעמרות פסיכולוגית, איומים ונקמנות. היא סיפרה שווידון כינה אותה "שמנה" מול קולגות כשנכנסה להריון, התעלל בה רגשית ובסוף העניש אותה בפיטורים. שרה מישל גלר הבהירה באלגנטיות קרירה שהיא תמיד תהיה גאה בבאפי, אבל לעולם לא תרצה ששמה ישורבב לאותו משפט עם שמו של ווידון. העדות המצמררת מכולן, בעיקר לאור מותה הטרגי בשנה שעברה, הייתה של מישל טרכטנברג, שגילמה את דון, אחותה של באפי. היא הצטרפה לסט כנערה צעירה וחשפה את קיומו של חוק לא-כתוב ומטריד מאחורי הקלעים: לווידון אסור היה להיות איתה באותו החדר לבד.
עבור הפאנדום של באפי, קהילה שהפכה את הסדרה לכתבי הקודש שלה, הגילויים האלה לא היו סתם רכילות תעשייתית אלא רעידת אדמה רוחנית. צופים שקעקעו את הסמל של הקוטלת מצאו את עצמם במשבר אמוני עמוק. הדיסוננס הפך לבלתי נסבל - איך להמשיך לחגוג סדרת טלוויזיה שהגדירה את הפמיניזם של דור ה-Y כשהאיש שברא אותה התברר כמיזוגני ורעיל? שהסדרה שלימדה נשים צעירות שיש להן כוח לשנות את העולם נכתבה על ידי גבר שהשתמש בכוח שלו כדי להקטין ולהשפיל ולרמוס נשים?
החשיפה הביאה למסע אבלות של המעריצים לא רק על התנפצות המיתוס של היוצר הגאון, אלא על הכתמה נצחית של "באפי". הווידוניזם, נקודת המבט השנונה והחומלת, התבררה כשקר גס, הונאה ובעיקר תמרור אזהרה שהפך את החלומות על שובה של הבאפי למזוהמים: אי אפשר לייצר אותה בלי הסגנון הייחודי שלה, שמוחזק כבן ערובה על ידי האב המייסד שלה, ואי אפשר לשכפל את הסגנון הזה מבלי לזכור מי הוא אותו האיש.
ואם זה לא מספיק, הגיעו גם החיים עצמם, או מדויק יותר לומר - המוות עצמו, שקטף כמה מחברי הקאסט. בזה יהיה קצת קשה להאשים את ווידון, אבל רצף הטרגדיות של השנים האחרונות משמש תזכורת אכזרית לאשליה של באפי: החברה תמיד תשרוד אם היא תישאר יחד. זאנדר היה הבחור הרגיל בחבורת הסקוביז, בלי כוחות מיוחדים אבל עם לב ענק והומור. במציאות, ברנדון ניהל קרב נגד שדים נפשיים שלא הרפו: התמודדויות ממושכות עם דיכאון קליני עמוק, התמכרויות למשככי כאבים ואלכוהול, קריסות נפשיות מתוקשרות ובעיות גופניות כמו מום לב מולד וניתוחים בעמוד השדרה שדרדרו את המצב הפיזי שלו. הלב שלו קרס בשנתו. זה לא הימם את מי שעקב אחרי התלאות שלו אבל זה היה עצוב במיוחד, כי זאנדר, שתמיד אסף את השברים של כולם, לא הצליח להציל את עצמו.
המעריצים של באפי הגיעו למוות הזה כשהם עדיין המומים מהטרגדיה הבלתי נתפסת מהשנה שעברה, כשטרכטנברג קרסה תחת סיבוכי סוכרת כשהיא רק בת 39, תופעת לוואי מוכרת של השתלת כבד שטרכטנברג עברה זמן קצר קודם לכן. השחקנית נמצאה ללא רוח חיים על ידי אמא שלה, וההורים שלה, יהודים-אורתודוקסים, סירבו לנתיחה לאחר המוות מטעמי דת. שנתיים קודם לכן עזב את הקבוצה גם קמדן טוי, שנפטר מסרטן בגיל 68. רוב הצופים אולי לא יזהו אותו אבל הם בהחלט מכירים אותו - מתחת לשכבות של לטקס ואיפור, טוי גילם את המפלצות הכי מבעיתות בתולדות "באפי", השדים, הערפדים, והפיח חיים ברוע האלמותי של עולם הצללים.
הימים האלה לא קלים עבור הפאנדום של באפי. אולי הגיע הזמן להשלים עם העובדה שפי השאול נסגר, ולתמיד הפעם. שרשרת הניסיונות הסיזיפיים של הוליווד להקים אותה לתחייה עלו למעריצים שלה בדם, ויכול להיות שהמסקנה היא, כמו תמיד, שהנעורים האבודים שלנו לא באמת יכולים לקבל ריבוט. סאנידייל, כמו ארץ לעולם לא, הולכת ומתרחקת מאיתנו ככל שאנחנו מתבגרים. אולי הגיע הזמן להניח לה להישאר בניינטיז, לנוח בשלום בזיכרון שלנו כמו יתוש בענבר, רגע לפני שהמציאות הופכת אותה ואותנו לאבק ערפדים. תמיד יישאר לנו הברונז.
