אין כמו מעטה שלג רך ולבן כדי לשמש רקע לרוע האנושי. האחים כהן, ב"פארגו", כבר לימדונו דבר אחד או שניים בהלכות אכזריותם של בני אדם, בעיקר כשזו נחשפת בנוף מושלג וטמפרטורה שהיא מתחת לאפס - ועתה מגיע-מקרטע בעקבותיהם "בדם קר" (Dead of Winter) שמתקיל את אמה תומפסון עם צמד ציידי-אדם שלא היית רוצה לפגוש גם במקומות חמים יותר.
"בדם קר" - טריילר
(באדיבות סרטי יונייטד קינג)
עלילת "בדם קר" מתרחשת בצפונה של מינסוטה הקפואה – למעשה, הצילומים נערכו בפינלנד – שאל אחד מאגמיה שכוחי-האל נוסעת אישה כפרית (תומפסון) שהתאלמנה זה לא מכבר. הסיבה לביקור הלא-צפוי הזה תתברר בהמשך – והאמינו לי, היא לא ממש מסעירה – אבל מה שחשוב יותר לענייננו הוא שבקרבת האגם הקפוא היא פוגשת גבר בעל חזות עוינת הניצב בחזית בקתה מבודדת כאשר כתם דם חשוד מעטר את השלג לידו. מהר מאוד היא מגלה שבמרתף כלואה אישה צעירה, ושבפרשה מעורבת אישה נוספת (ג'ודי גריר), חולת סרטן.
3 צפייה בגלריה
אתה מרגיש בר-מזל, פושטק? אמה תומפסון, מתוך "בדם קר"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
לא נרחיב, כמובן, מעבר לפרטים המובאים כאן שמופיעים כבר בהתחלה. נציין רק שמעולם לא ראינו את תומפסון בתפקיד כזה הדורש ממנה גם כישורי הישרדות פיזיים. ודאי לא כשהדברים אמורים בשחקנית שציינה לאחרונה את יום הולדתה ה-66. כל זה לא אומר דבר לטובת הסרט שביים בריאן קירק ("21 גשרים"), שהוא עוד סיפור הצלה של נערה תמימה מציפורני זאבים טורפים בשלג. אתם יודעים שלא משנה מי יבוא לעזרתה – תומפסון תצטרך לעשות את העבודה בעצמה, ושהאגם הקפוא ישמש זירה מרכזית במערכה המכרעת.
היגיון רב אין בתסריט שרקחו ניקולס יקובסון-לרסון ודלטון ליב. כאשר כבר מתבררת הסיבה לחטיפתה של האישה הצעירה – לא לגמרי ברור לך למה צריך להרחיק עד לערבות המושלגות כדי לבצע את המזימה. כבר ראינו, מבלי לחשוף, מותחנים שעסקו באותו דבר בדיוק, שאת שמם מטעמים מובנים לא נציין, אבל אף לא אחד מהם נדרש לביצוע המזימה לאגם קפוא דווקא. בנוסף, העריכה חותכת לשנות ה-80, לזוג מקסים ומאוהב (את הנערה מגלמת גאיה ווייז, בתה במציאות של תומפסון), שזהותם הצפויה מתבררת אף היא בהמשך, והם מצטלמים וחוגגים על רקע אותו אגם קפוא, אבל במזג אוויר מלבב הרבה יותר. למה צריך את קטעי הפלאשבק האלה? אולי כדי להוסיף לסרט איזו נימה סנטימנטלית שאמורה לעמוד בניגוד לאלימות הרצחנית.
אבל מה שהופך את "בדם קר" לסרט בעייתי במיוחד הוא דמותה של האישה חולת הסרטן שמוצצת לכל אורכו סוכריות פנטניל משככות כאבים ומזוהה בקרדיטים רק כ"ליידי סגולה". לא זכור מתי בפעם האחרונה ראינו דמות מפלצתית כזו של אישה על ערש דווי, שנכונותה לגבות קורבנות סוחטת ממנה כל מימד של אנושיות. הסרט תובע מאיתנו לבנות איזה סיפור רקע, שאינו נמסר מפורשות, אבל הסיפור הזה רק חושף את מופרכותה וחולשותיה של העלילה. לו זו הייתה הדמות הראשית בסרט, או לפחות דמות בעלת נוכחות משמעותית יותר מבחינה פסיכולוגית ורגשית, אפשר היה לחלץ מהסרט איזו מורכבות אתית שתהפוך אותו לסיפור הישרדות נשי מסוג לגמרי לא צפוי, נרטיבית ואתית. אבל התסריט מעצב אותה, כאמור, לא רק כמפלצת גוועת אלא כדמות שאפילו שם אין לה. רק כינוי שכמו נשכח על ידי טרנטינו.
מה שמותיר אותנו עם תומפסון שדמותה כאן מזכירה גרסה קשישה של הבלשית ההרה שגילמה פרנסס מקדורמנד ב"פארגו". כיוון שהדמות שהיא מגלמת חסרה אף היא רקע של ממש – לא לגמרי ברור מאיפה היא רכשה כישורי הישרדות לגיל הזהב. בכל מקרה, סצנה שבה היא תופרת את זרועה המנוקבת באמצעות קרס דיג נדמית כפק"ל בסרטים מסוג זה, רק שהפעם המיומנות הנרכשת מגיעה כאילו משומקום. כך או כך, תומפסון נכנסת בכבוד למועדון השחקניות – ע"ע הלן מירן (RED) – שהמציאו את עצמן מחדש בסרטי פעולה. לא בטוח שזו סיבה מספקת לצפות בסרט שמציע בעיקר ערימת קלישאות מהסוג שאנו מצפים לו במקומות שוממים כאלה.
3 צפייה בגלריה
מפלצת שלא טרחו לתת לה שם. ג'ודי גריר, מתוך "בדם קר"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
שמו הלועזי של הסרט, Dead Of Winter שניתן לתרגמו כ"בעיצומו של החורף", כבר ניתן לכמה סרטים בעבר. אחד מהם הוא סרט נשכח ויפה של ארתור פן משנת 1987, שבו מרי סטינבורגן מגלמת שחקנית במצוקה המגיעה לאודישן מהגיהינום בבית מבודד בעיצומה של סופת שלגים. זוהי דרמה פסיכולוגית מצמררת ומבוצעת היטב שכדאי מאוד לצפות בה. נזכרתי בסרט הזה במהלך הצפייה פשוט כי לא היה לי משהו טוב יותר לעשות.
