הכוכבת ההוליוודית אמנדה סייפריד נכנסת לאחד מחדרי הישיבות המעוצבים, בסניף הברלינאי של "סוהו האוס", רשת המועדונים החברתיים הבינלאומית היוקרתית, סוקרת את יצירות האמנות שתלויות ומוצבות בחלל המסוגנן, ומופתעת כשהיא מבחינה בחתום מעלה. "חלמתי בלילה שהיום אני נפגשת עם עיתונאים אמריקניים", היא מגלה. אז החלום לא ממש התממש. "אני הכול, חוץ מאמריקני", הבהרתי, "ולא שיש לי משהו נגד אמריקה".
סייפריד מתיישבת, מפגינה גמישות ומשכלת רגליה על מושב הכיסא. ככה היא תשב במהלך כל הריאיון. מדי פעם היא שינתה ושיפרה את התנוחה הזאת. בדצמבר האחרון, סייפריד חגגה יום הולדת 40 וקיבלה מתנה נהדרת: סרטה "עוזרת הבית" (עכשיו ב-VOD של HOT ו-yes וסלקום TV), שעלה באותו חודש, הפך ללהיט קאלט לא צפוי. ההפקה הצנועה (35 מיליון דולר), שהסתמכה על ספרה של פרידה מקפאדן על אסירה משוחררת (סידני סוויני הרותחת), שמתקבלת לעבודה כעוזרת בבית המפואר של זוג אמיד (סייפריד וברנדון סקלנאר), גרפה 400 מיליון דולר ברחבי הגלובוס. אנשים חזרו לצפות בסרט שוב ושוב ונהנו להיות מעורבים תוך כדי ההקרנה עם צחוקים וקריאות רמות. לא מפתיע אם כך שבהוליווד שוקדים על ההמשכון - "סודה של עוזרת הבית".
"עוזרת הבית" - טריילר
(צילום: יחסי ציבור)
ההצלחה עשתה כמובן טוב לקריירה של סייפריד. "כשהציעו לי להופיע ב'עוזרת הבית', אמרתי: 'אני בפנים, זה הולך להיות להיט! רוצים גם לשלם לי על זה? מהמם', היא אומרת וצוחקת. "'ואנחנו גם הולכים לצלם בג'רזי? מושלם'. התזמון היה בול, והתפקיד אפשר לי להרגיש זעם למשל, אבל גם להשתמש בחוש הקומי שלי".
הפולחן וההישגים בקופות הגיעו בזמן גם לסוויני, שאומנם עשתה הרבה כותרות ושערוריות, אבל חוותה בשנה האחרונה שרשרת כישלונות. "חשתי צורך לגונן על סידני", מגלה סייפריד. "קשה לה יותר להתמודד עם התהילה, מאשר היה לי בגילה. נתתי לה עצות, גם כשהיא לא ביקשה אותן. סידני עבדה מאוד קשה בצילומים והייתה מאוד מתחשבת".
10 צפייה בגלריה
תהילה היא עניין הפכפך. אמנדה סייפריד וסידני סוויני, מתוך "עוזרת הבית"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
איך את מסבירה את ההצלחה המרשימה והלא-צפויה של "עוזרת הבית"?
"הספר שעליו התבסס הסרט היה רב-מכר. פרידה מקפאדן מדברת לקהל של מיליוני נשים ויוצרת סיפורים באמת כיפיים על נשים. כולם קראו את הספר הזה וכולם רצו לראות סרט שנעשה על פיו. זה בעצם סוד העניין. גם כל האמנים שהיו מעורבים ביצירת הסרט היו מדהימים ונהנינו מאוד לעבוד ביחד, למשל הבמאי פול פייג. הוא גאון.
"אני חושבת שאנשים יוצאים יותר ויותר לאולמות כי מדובר בחוויה קולקטיבית מדהימה, והקורונה גרמה לכולנו לחוש מאוד בודדים. כולנו רוצים לצחוק יחד, לבכות יחד, להרגיש אחד את השני. באמת. האנרגיה שעוברת בקבוצה מעצימה את חוויית הצפייה האישית. חבל רק שלא היינו מועמדים לאוסקר. הסיבה לכך היא שרבים מחברי האקדמיה שבוחרים את המועמדים והזוכים פשוט לא ראו את הסרט…".
סייפריד נראתה השנה בסרט נוסף - "צוואתה של אן לי" - דרמה של הבמאית מונה פאסטוולד, שכתבה אותו יחד עם בעלה בריידי קורבט. השניים גם חתומים על "הברוטליסט" עטור הפרסים. "צוואתה של אן לי", שהוצג בפסטיבלים של ונציה וברלין, היה אמור להיות מוצג בישראל בבתי הקולנוע, אך בגלל מבצע "שאגת הארי" הוא יגיע בקרוב רק ל-VOD. מדובר בדרמה היסטורית מוזיקלית שעוסקת באן לי, בתו של נפח אנגלי שהיגרה לאמריקה וכוננה את כת השייקרים במאה ה-18. המאמינים של הכת הנוצרית סבורים שמייסדת הכת, אן לי, היא התגלות שנייה של ישו בדמות אישה. הכת גם דוגלת בשוויון בין נשים וגברים ובהתנזרות ממין.
"'צוואתה של אן לי' היה האתגר יוצא דופן הגדול בקריירה שלי. צילמנו בקור, בגשם, בחום קיצוני. בלי כסף - התקציב היה בסך הכול 10 מיליון דולר. זה היה ממש בלתי-אפשרי ועלה במחיר כבד מאוד אישית, אבל בשביל זה אנחנו אמנים, ואנחנו עושים את ההקרבה הזאת".
והנכונות הזאת להקריב מסבירה גם למה פאסטוולד בחרה בסייפריד לתפקיד אן לי. "לאמנדה יש הרבה כוח. היא חזקה מאוד, אמא נפלאה, והיא קצת משוגעת", אמרה פאסטוולד בהומור בפגישתנו בברלין. "ידעתי וראיתי שאמנדה מוכנה ללכת במלוא העוצמה".
וסייפריד אכן הלכה במלוא העוצמה. "הבחירה שאני עושה בתהליך העבודה שלי היא לא איך להתאהב בדמות שאני משחקת, אלא איך אני אגרום לה להראות אמיתי ככל הניתן", היא מסבירה.
העבודה על "צוואתה של אן לי" שינתה את היחס שלך לדת? סיפקה לך זווית הסתכלות חדשה?
"לא. אני מכבדת את כל הדתות באשר הן, ואני מבינה שיש נקודות מבט שונות ושאנשים שונים קוראים את התנ"ך אחרת. הדת מהווה מסגרת מדהימה לאנשים שחשים את הצורך להשתייך למשהו. הלכתי לכנסייה בילדותי והשתעממתי למוות, אם כי מאוד נהניתי לשיר. אהבתי גם את הקהילה. יש סיפורים מדהימים בתנ"ך וגדלתי על הקריאה שלהם.
"אבל הכוח העליון שלי, מה שיוצר אצלי את תחושת החיבור ל'משהו שגדול ממני' הוא דווקא הטבע, כך שה'דת' שלי קשורה יותר לאדמה ולאנרגיות", ממשיכה סייפריד, "הקשר שלי למשהו גדול מאיתנו הוא רוחני וחזק כמו המסירות של אן לי לאלוהים. בכל יום אני מכירה תודה על כך ומרגישה שהמשהו הגדול מאיתנו נותן לי כוח, במיוחד כשאני בטבע וכשאני דואגת לבעלי חיים. האמונה שלי גורמת לי להיות מסוגלת לעזוב את המשפחה שלי מדי פעם כדי לעשות אמנות שאני אוהבת. אולי גם עשיית סרטים היא סוג של כנסייה".
מה רציתן לומר על ארצות הברית של היום דרך הסרט, שמתרחש במאה ה-18?
"כפי שכולנו נוכחנו לדעת - מההיסטוריה אנחנו למדים שבאופן כללי, אנחנו לא כל כך שונים ממי שחי פה לפני 300 שנה. אנחנו עדיין בני אדם ואנחנו עדיין זקוקים וחושקים באותם דברים. מה שאני מנסה להבין ולזכור הוא שיש כאן מעגליות: אנחנו מפרקים משהו אחד ובונים משהו אחר. אן לי חיה בתקופה שבה היא חשה את הצורך לפרוץ את הגבולות והחסמים שהוצבו בפניה - עבור עצמה ועבור הקהילה שלה. מגוון סיבות הובילו לכך שהיא נחלה הצלחה יתרה בניסיונה, וזה רק מוכיח שעלינו להיות פעילים לשם השגת המטרה.
"שינוי לא נופל עלינו משמיים: אנחנו מפרקים ומפוצצים את המדינה - בפרט במקרה האמריקני - כדי לבנות משהו ששוב ירגיש לנו בטוח. הסרט הוא תזכורת טובה שכך עובד התהליך. אן לי עשתה משהו קשה להחריד, ועלינו להמשיך ולעשות את הדברים הקשים, לומר את הדברים הקשים - לחזור למקום שבו אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לחיות יחד".
למרבה הצער, חמלה, עזרה הדדית, טיפול ודאגה לאחר, נעלמים יותר ויותר בעולם המודרני.
"אני לא חושבת שזה נעלם. פשוט אנשים מפחדים - קשה יותר לדאוג לקהילה שלך באופן אקטיבי ולטפל באחרים, כשהזכויות שלך עצמך והביטחון האישי שלך עומדים בפני איום. כלומר, אני עצמי מתקשה כשאני מרגישה שהפרנסה שלי או של הילדים שלי מאוימת. הרבה מהאיומים הללו הם איומי סרק, אבל כשאתה מרגיש כאילו העולם לא עובד לטובתך אלא כנגדך, בגלל בעלי הסמכות, אז קשה להמשיך ולהיות פעיל.
"לא קשה להישאר אמפתי, אבל ללא ספק קשה להיות אמפתי באופן אקטיבי. אנחנו לא צריכים להגיע לנקודה שבה אין לנו מה להפסיד כדי שיהיה לנו את האומץ להמשיך ולצעוד קדימה. אבל כן, לטעמי האמפתיה והחמלה עדיין שם, פשוט יש יותר מדי פחד שאופף אותנו. זאת תקופה מפחידה. זאת הרגשה מפחידה לחוש כאילו אתה לא בטוח בעולם שבעבר העניק לך ביטחון".
זה מעניין שבשנה אחת עשית שני סרטים כל כך שונים אחד מהשני.
"יש משהו כיפי בשני הסרטים האלה כיצירות משלימות", אומרת סייפריד ופורצת בצחוק. "בסוף היום, שניהם עוסקים בחוזק ובאופי נשי, בנשים עם צרכים, שמופעלות על ידי הצרכים האלה ועל ידי הצורך בשוויון ובטיחות בעולם. אני תומכת ב-100% בשני הסרטים האלה ונרגשת שהם יצאו בערך באותו הזמן. לא רק בגלל שהם היו כל כך דינמיים עבורי כשחקנית, אלא בגלל שהם אומרים משהו. אני עושה סרטים בשביל נשים. נשים הולכות כיום לבתי הקולנוע כי אנחנו יוצרות סרטים עבור נשים".
"בצילומי 'מאמא מיה!' הייתי מאוימת ממריל סטריפ"
סייפריד נולדה בפנסילבניה לאב רוקח ולאם מרפאת-בעיסוק. בילדותה היא התחבבה על צלמים וקיבלה עבודות דוגמנות. בגיל 11, כבר החלה לשחק. התפקידים שלה הלכו וגדלו, והיא אף קיבלה תפקיד קבוע באופרת הסבון "כל ילדיי". ב-2003 הופיעה בלהיט ההוליוודי "ילדות רעות" ומאז היא לא עצרה: תפקידי משנה בסרטים עצמאיים כמו "אלפא דוג", וסדרות טלוויזיה מצליחות - "ורוניקה מארס" ו"אהבה גדולה".
ואז הגיע הסרט "מאמא מיה!" (2008), שבו היא גילמה את בתה של מריל סטריפ. ההצלחה הקופתית העצומה (700 מיליון דולר) של הסרט המוזיקלי, שהסתמך על המחזמר על פי להיטי אבבא והתרחש על אי יווני קסום, הקפיצה את סייפריד כיתה. בהוליווד החלו ללהק אותה לתפקידים ראשיים. בין היתר ראינו אותה ב"ג'ון היקר" עם צ'נינג טייטום, ב"מכתבים לג'ולייט" לצד גאל גרסיה בארנל וב"עולם הזמן" מול ג'סטין טימברלייק. עם הזמן סייפריד החלה לקחת יותר ויותר סיכונים וכך הופיעה ב"לאבלייס" (2013), בתפקיד לינדה לאבלייס, כוכבת סרט הפורנו האייקוני "גרון עמוק".
כשראיינתי את סייפריד בשעתו לרגל יציאת "לאבלייס", היא הודתה שגם היא, כמו לינדה לאבלייס, חשה מנוצלת בתעשייה. "בעבר מצאתי את עצמי מצטלמת לסרט או לסדרת צילומים, והצלם או הבמאי ביקש שאוריד בגדים, אז אמרתי: 'יודעים מה? אני סבבה עם זה', אבל הצלם או הבמאי לא עשו זאת בשביל שום סיבה טובה. פשוט סקס מוכר ולכן אנשים ירצו לנצל אותך בכל אופן שיוכלו. היום אני מבינה שאני צריכה קודם לשמור ולהגן על עצמי. הגעתי לתובנה שאף אדם לא יגיע לשום מקום אם הוא רק יהיה יס-מן. אני לא מנסה לנצח אנשים ולא צריכה שכולם יהיו חברים שלי. יחד עם זאת, עוד לא למדתי לגמרי איך להתמודד עם דברים מסוימים".
מדי פעם סייפריד המשיכה לפצוח בזמר: זה קרה כשגילמה את קוזט ב"עלובי החיים" (2012) ובהמשכון של "מאמה מיה!" מ-2018, שצילמה אחרי שילדה את בתה. "התזמון של הסרט הזה הוא לא פחות מפאקינג נס. באמת לא חשבתי שזה אפשרי שנוכל ליצור סיפור המשך ששווה לספר. אבל הכותבים המאוד חכמים האלה הצליחו למצוא משהו אפילו יותר יפה בסיפור. בצילומי 'מאמא מיה!' הייתי בהתחלה מאוימת ממריל, ועכשיו נלחצתי משר. מהר גיליתי שאין בה שום דבר מזויף. והיו לה חיים לא פשוטים, היא מאוד שמחה לשתף אותי בסיפורים שלה. זה היה כל כך נחמד לפגוש שוב את מריל, שהייתה הפעם מאוד נחמדה לבת שלי. היא אובססיבית לילדים".
בהוליווד שוקדים עכשיו על הסרט השלישי של "מאמא מיה!" וגם על "אוקטט", סרט חדש של לין-מנואל מירנדה שבו מככבת סייפריד. אבל בינתיים היא מפזמת ורוקדת ב"צוואתה של אן לי". "אני מאוד אוהבת לשיר. אני שרה כל הזמן ואוהבת לגלות ולחקור את יחסיי עם המוזיקה כשאני משחקת במיוזיקלס. ב'צוואתה של אן לי' מצאתי הפעם קול חדש בתוכי. זה היה מאוד שונה מ'מאמא מיה!' - המוזיקה של אבבא שמחה, והפעם זה יותר 'מזמורי' - קולות של חיות בניגוד לצלילים מלודיים. אבל כן, אני אוהבת מוזיקה ואוהבת לבטא את עצמי דרך שירים יותר מכל דבר אחר בעולם".
בעשור האחרון, סייפריד עשתה לא מעט טלוויזיה: ארבעה פרקים בחידוש של "טווין פיקס"; תפקיד ראשי עטור פרסי אמי וגלובוס הזהב במיני-סדרה "עלייתה ונפילתה של אליזבת הולמס", על היזמית שבגיל 19 הקימה חברה; המיני-סדרה המותחת "החדר הצפוף", והמיני-סדרה "נהר ארוך בוהק", שאותה גם הפיקה. הסרט תוצרת נטפליקס "מאנק", שבו גילמה את הכוכבנית מריון דייוויס, העניק לה מועמדות לאוסקר.
"אני נמשכת לאנשים מוזרים"
הרזומה הרומנטי של סייפריד כלל מערכת יחסים רצופת משברים, חזרות ופרידות עם השחקן הבריטי דומיניק קופר, מי שגילם את בן זוגה ב"מאמא מיה!". "דומיניק הוא חתיך ומצחיק אותי", שיבחה סייפריד כשהרומן היה בעיצומו. "ושנינו נראים כמו צפרדעים, בגלל העיניים הגדולות-בולטות שלנו". אחרי שהשנים מיצו סופית את הקשר הסוער, נקשר שמה של סייפריד עם הכוכב ג'וש הארטנט. אחריו, ניהלה רומן עם השחקן ג'סטין לונג, האקס של דרו בארימור.
בראיון שעשיתי איתה בעבר, סייפריד התוודתה שלא מתאהבת בהכרח בשחקנים יפיופים. "בעיניי, יש משהו מושך במישהו שהוא למשל מרושש. דיברתי עם הרבה נשים וגברים על הנושא, והם הסכימו איתי. האמת, אני נמשכת לאנשים מוזרים, כי הם מעניינים ומסתוריים והם מספקים לי את הצורך הזה לתקן. אין בזה היגיון, זו פסיכולוגיה עקומה, אבל ככה העולם עובד. אנחנו גם כנראה נמשכים לאנשים שמזכירים לנו את ההורים שלנו".
ואז הפציע בחייה השחקן תומאס סדוסקי, אתו שיחקה בסרט "המילה האחרונה". במרץ 2017 השניים נישאו וזמן קצר אחרי נולדה בתם הבכורה. "זה קרה תוך תשעה ימים. אמרתי לתומאס: 'אתה יודע מה יהיה כיף? – אם נתחתן כשנלד'. והוא ענה: מגניב", סיפרה בעבר בריאיון לעיתון גרמני.
ב-2020 נולד בנם. המשפחה חייה רוב הזמן בחווה בהרי הקטסקילס במדינת ניו-יורק, בגלל ש"שזה משהו שתמיד רציתי". המשפחה מגדלת סוסים, עזים ותרנגולות ("לחיות שלי אי אפשר לשקר. הן פאקינג יודעות אם אתה משקר"), ומטפחת גינות ירק. מבחינתה המעבר לחיים בכפר היה "ההחלטה הטובה ביותר מבחינת פרטיות, שקט ואיזון נפשי. החיים בכפר הרבה יותר מעניקים איזון מאשר העיר". לדבריה היא נהנית מהשגרה של חיים בטבע. "אני נערת אחו והרים. כשאני מתבקשת לבחור תפקיד, אני שואלת את עצמי האם שווה בשבילו לעזוב את הילדים שלי? ומה ייתן לי את ההזדמנות כאמנית להפגין את עצמי וללמוד משהו על עצמי?".
לפעמים, סייפריד לוקחת איתה את המשפחה. "כשעבדתי על 'צוואתה של אן לי' הסתובבתי בבית ועשיתי חזרות על המבטא האנגלי, הבן והבת שלי צחקו עליי, עד שגם הם התחילו לעשות את המבטא הזה, אז הפכנו את הקטע הזה לכיף לכל המשפחה. לקחתי אותם לצילומים בבודפשט, הונגריה ובשבילם זו הייתה חופש. עבורי זו הייתה עבודה קשה".
אבל המאמץ מבחינתה השתלם וכך גם התהליך שעברה. "חשוב לי לציין שאני עצלנית, אבל כשלפרויקט יש כל כך הרבה משמעות, וכשאני מקריבה למענו כל כך הרבה, גיליתי שאני יכולה לעשות הכול. בזכות מונה, הצלחתי להתגבר על משהו מפחיד מאוד: על חוסר הביטחון שלי. חוסר ביטחון כבר לא יכול לעצור בעדי מלהגשים רצון כלשהו, במיוחד כשאני מוקפת באנשים שנמצאים לצידי בדיוק מאותה הסיבה. זו עוד אבן דרך במסע שלי כאמנית: להגיע למסקנות קשות ועדיין לצלוח את הקושי ולהגיע לצד השני. וגם, לדעתי, להרוויח ממנו".
10 צפייה בגלריה
עצלנית, אבל מוכנה להקריב הכל עבור הפרויקט הנכון. אמנדה סייפריד
(צילום: Pascal Le Segretain/Getty Images)
מה עוד למדת במסע שאת עוברת כעת?
"ברמה האישית למדתי שהערך שלי לא טמון רק ביצירה שלי, אלא גם בעצם היותי אמא. בעבודה עם מונה ב'צוואתה' הצלחתי להבין שהאימהות יכולה להיות חלק משיתוף הפעולה של נשים ושאנחנו יכולות לשאוב מתוך המקום המטפח הזה. בזכות אן לי נוצר לנו שילוב מנצח של נשים חזקות, טובות-לב ורחומות שמסוגלות להיות גם אמניות וגם אימהות וגם לחיות את חייהן במלואם ומתוך הרמוניה - וזה מדהים. אני אוהבת את שני הדברים: את הקריירה והאימהות, אם כי ברור שאחד מהם חשוב מהשני. הילדים שלי יותר חשובים, אבל הפער הוא כעובי השערה - כי אני אמנית, אמנות היא החיים שלי. הילדים שלי יוכלו לבחור לעסוק במה שירצו ואני מקווה שהם יאהבו את אשר הם יעשו, כפי שאני אוהבת את מה שאני עושה".
